וגם לחברם
חלק מהקושי שלי לערוך הבדלה, אבל גם מיכולתי, הוא שאני מרגישה את התודעה שלי באופן מאוד גופני
כל מיני שינויים ועריכות שאני עושה במרחב התודעה, עוברים דרך דברים מאוד גופניים שקשורים בתחושות מאסה, מתח-שריר, רטיטות (שמתורגמים לתמונה או לתנועה שיש לה סיפור)
ואז הם באמת עורכים שינוי בממשק התקשורתי-סביבתי שלי (וככל שזה קורה, מה שמכתיבה הסביבה פחות משמעותי לי, ויכול להשפיע במקום להיות מושפע)
כלומר, את התודעה אני מרגישה כמציאות מוחשית, הוויתית, שהמידע שהיא "נושאת" הוא היבט של היותה גם חומרית.
יש גוף מידע אחר שאני חשה אותו כנפרד/נבדל, וזה 'הגוף החברתי' שלי (כמו ממשק שנוצר כדי לעשות הימשכות תקשורתית חברתית, שאני תופשת אותו ככוזב, וכרוך במאבקים פנימיים).
ככל שהגוף ההוויתי שלי, תודעה-גוף, נעשה בעל מורכבות מידע גבוהה יותר ('אני' אינטגרטיבי), הוא דוחק את תפקידו את ה'גוף החברתי' המגננתי.
חלק מהקושי שלי לערוך הבדלה, אבל גם מיכולתי, הוא שאני מרגישה את התודעה שלי באופן מאוד גופני
כל מיני שינויים ועריכות שאני עושה במרחב התודעה, עוברים דרך דברים מאוד גופניים שקשורים בתחושות מאסה, מתח-שריר, רטיטות (שמתורגמים לתמונה או לתנועה שיש לה סיפור)
ואז הם באמת עורכים שינוי בממשק התקשורתי-סביבתי שלי (וככל שזה קורה, מה שמכתיבה הסביבה פחות משמעותי לי, ויכול להשפיע במקום להיות מושפע)
כלומר, את התודעה אני מרגישה כמציאות מוחשית, הוויתית, שהמידע שהיא "נושאת" הוא היבט של היותה גם חומרית.
יש גוף מידע אחר שאני חשה אותו כנפרד/נבדל, וזה 'הגוף החברתי' שלי (כמו ממשק שנוצר כדי לעשות הימשכות תקשורתית חברתית, שאני תופשת אותו ככוזב, וכרוך במאבקים פנימיים).
ככל שהגוף ההוויתי שלי, תודעה-גוף, נעשה בעל מורכבות מידע גבוהה יותר ('אני' אינטגרטיבי), הוא דוחק את תפקידו את ה'גוף החברתי' המגננתי.