הקשת האוטיסטית

ענתנוי

New member
הקשת האוטיסטית

אתמול השתתפתי במפגש מקדים לכנס "מדברים אוטיזם" והבנתי שהקשת אכן רחבה מאד וכוללת את כל המגוון התקשורתי.

יש אנשים שלא רואים אף אחד ממטר, לא מתקשרים אפילו עם עצמם ולא מבינים שיש כללים חברתיים.
יש אנשים שיש להם צירופי כישורים יוצאי דופן והם מתקשים למצוא את מקומם בחברה ובעולם.
יש אנשים שיכולים להשתלב אבל במחיר של אבדן עצמי, כי טווח התקשורת שלהם רחב מהממוצע והם חוצים מדי פעם את האיסורים על "התנהגות תקינה".
יש אנשים ששלמים עם עצמם ומתקשרים בשימחה עם כל מי שמסוגל לתקשר איתם, וזה מפריע קצת לסביבה שמנסה לצמצם את חופש הביטוי שלהם ולכפות עליהם רק דרך אחת צרה.
ויש אנשים שתקשורת בשבילם זה כמו אוויר לנשימה, ואין להם בכלל שום מקום בחברה, בקבוצה או בעולם שיש בו נורמות שמגבילות את חופש המחשבה והביטוי. אלו בדרך כלל "הנמוכים" - כי האפשרות היחידה שהחברה מעמידה לרשותם היא להיות או לחדול והם יכולים לבחור להיות שקופים ולהעמיד פנים שהם לא קיימים או מפגרים אחרת הם מסווגים כמשוגעים ואז "מטפלים" בהם....

ושאלה לי אליכם, משתתפי הפורום הציבורי המעניין הזה: למה לדעתכם יש מקום להגדרה קבוצתית? מה המכנה המשותף שמצדיק התייחסות דומה? איזו שיטת טיפול יכולה לתת מענה לטוווח רחב כל כך של בעיות? מה עומד מאחורי הצירוף המוזר הזה של קבוצת אנשים שכל כך לא קשורים ולא דומים זה לזה - חוץ מהמכנה המשותף ה"נורמלי" - אתם לא כמונו ואנחנו לא רוצים אותכם איתנו?.....
 
מי אמר שיש שיטת טיפול כזאת?

אני לא מכירה גישה שמתייחסת לכל האוטיסטים כמקשה אחת - תמיד ההתייחסות היא למצב הספציפי שך הילד הספציפי.לגבי מה משותף לאוטיסטים - מן הסתם השילוש של המאפיינים המשמשים לאבחון - קשיים חברתיים, קשיים בתקשורת, חזרתיות ותחומי עניין מצומצמים.זה לא אומר שלכולם יש בדיוק אותם מאפיינים, ושכולם צריכים לקבל אותו טיפול. אבל זה בוודאי שלא אומר שכל מה שמשותף להם הוא שהם לא כמו נ"טים.
 

ענתנוי

New member
אז מה זה אומר?

כל המאפיינים הם תגובות לקושי חברתי - הם מאפיינים של תקשורת של האדם במצב חברתי מסוים ולא של האדם עצמו.
איך קושי להשתלב בקבוצה מסוימת הופך לעילה לפתיחת כיתות מיוחדות ל"מתקשים", מחלקות מיוחדות בבתי חולים ובמשרד הרווחה, חוק מיוחד שמפלה אותם ביחס לכלל האוכלוסיה ופתרונות דיור ותעסוקה שמבטיחים שלעולם לא יהיה להם סיכוי להשתלב בחברה - גם אם החברה עצמה משתנה....
 
הפתרונות האלה לא נועדו לכ-ל מי שבספקטרום

ורובן עניין של בחירה (לפעמים של האפוטרופוס - וזה עניין שבאמת אפשר לומר שהוא בעייתי אם מדובר הבוגר - אבל בנושא הזה אני לא יודעת איך קובעים אם כן או לא יהיה לאוטיסט אפוטרופוס).זה לא שאם מגלים שאוטיסט התקבל לעבודה "רגילה" מוציאים אותו משם. זו עזרה למי שזקוק לה, בהתאם לצרכיו וליכולות של המערכת.יש אוטיסטים בכיתות של חינוך מיוחד וכאלה בכיתות מחוננים - כאמור, היחס הוא לא אחיד לכולם, וזה שיש לך אוטיזם לא אומר מה אתה צריך וגם לא מה תקבל. זה רק מכוון קצת יותר לגבי תחומים שאולי תתקל בהם בקושי - במקום להתייחס לכל מקרה כמשהו חדש לחלוטין, ושכל דבר יבוא בהפתעה - יש לך קצת יותר מושג לגבי מה קורה פה ואיך להתחיל להתייחס לעניין.
 

dina199

New member
אתייחס רק ל'כיתות למתקשים'.

לדעתי המקור לבעיה אלה הכיתות הענקיות ה'רגילות'. הפיתרון זה לא לשאוף שכולם יתאימו לכיתות הגדולות (עובדה שזה לא מצליח), ולא פתיחת כיתות מיוחדות לאלה שלא מצליחים להתקיים בכיתה ענקית . אלא התאמת 'חינוך מיוחד' לכולם.
ברגע שיצמצמו את הכיתות לפחות בחצי (ורצוי יותר) כבר יהיו הרבה יותר 'מתקשים' כי הם לא יצטרכו להילחם בטחנות רוח כדי לשרוד.
 

dina199

New member
אני אישית לא הייתי מכניסה חזרתיות להגדרה.

(אני יודעת שאניי מקצוע הכניסו). כי לדעתי חזרתיות (מהסוג שהיא ברמת הפרעה לחיים) זה לא מאפיין מולד של אוטיזם אלא תגובה של אוטיסט למצבו בסביבה שלא מתאימה לו.
ולגבי תחומי עניין מצומצמים - כשזה לא א"ס זה נחשב כישרון ו/או תחביב
ולאף אחד לא איכפת עד כמה זה 'מצומצם'
 

arana1

New member
לא בטוח בכלל

חזרתיות מבטאת תפישה מוזיקלית של המציאות
צורת ביטוי עצמי לא ליניארית
זה מתחבר עם מאפיינים אחרים של אוטיזם ולכן במקרה זה איני בטוח שזה דבר שנוצר רק לשם תגובה לסביבה לא מתאימה
לדעתי חזרתיות היא חלק מהשפה של האוטיסט



http://youtu.be/ZXJWO2FQ16c
 
לדעתי חזרתיות נמצאת אצל כולם

אצל האוטיסטים זה אולי מתבטא ברגעים ה"לא נכונים" ובדרכים ה"לא נכונות" - אבל חזרתיות היא מאפיין של כל בני האדם בכל גיל, ואף של כל בעלי החיים.
 

arana1

New member
הכל נמצא אצל כולם, ההבדל הוא רק במידה ובמשקל ובתזמון

וההבדל הזה הוא הכל
 
גם להרגשתי חזרתיות היא משמעותית בתפישה ובשפה

איך שצליל וצורה מהווים "איבר" בתוך מבנה, בהתיחס לאלו שבסמוך אליו
ואיך אותו איבר עובר שינוי במיקום שלו, הולך ומתגלגל ביחס לצורות אחרות,
תנועה של סוכן בתוך התוכן, או אולי שלד-צורני-דינמי, בלי שהוא עצמו מרכז,
ותנועת גומלין צורה-תוכן זו מוליכה שינוי במשמעות
 

arana1

New member
כן, זה מבטא רגישות למקור ולשורש המילים,לתנועה ולצורה

זה נובע מרגישות למה שקדם לשפה ולכן גם לדרך שבה היא נוצרת כל הזמן
רגישות שניכרת גם בהתייחסויות אחרות לשפה ומסביר גם למה יש מי שחש את השפה גם כזרה, כלא טבעית, ומצד שני בדיוק משום כך היא גם הכי פנימית ומקורית לו
זה גם מה שקושר את העניין לדברנות או שתקנות
ולכל היחסים המאוד יחודיים שניכרים בעיקר באוטיזם בין שפה לתנועה ושפה וצליל
זה פשוט מודעות להיבטים לא נרטיבים של החיבור בין המילים ומכאן גם מה שעולה כאן מדי פעם כהבנה שונה של סיפורים או בכלל חוסר היכולת לתפוש הגיון של סיפור ודרמה המבוססת על קשר בין סיבה לתוצאה

זה המקום שבו הרגישות לשפה יוצרת מודעות להיבט המטפיזי של הקיום
שאצל הרבה אוטיסטים הוא מתקיים הלכה למעשה
 

arana1

New member
זמן הוא תנועת הגומלין בין צורה לתוכן

משער שאוטיסטים יכולים לחשוף תכונות בלתי מצויות וכישורים מוזרים כמו זכרון יוצא מהכלל או טלפטיה בדיוק בגלל שהפירוש המעשי של ערנות לתנועת הגומלין הזאת היא ראייה של הזמן
 
מעניין אותי אם זה קשור גם לשימוש שונה בהפשטה

כלומר, אם המכנה המשותף המשמש להגדרה מופשטת הוא צורני-תנועתי, ההפשטה עצמה היא קונקרטית, ממשית, מתקרבת לחושני-גופני, ולא מתרחקת ממנו (?)
 

arana1

New member
לאוטיסטים יש מכנה משותף שהוא נפרד וסמוי לחלוטין לנורמטיבי

מה שמגדיר אוטיסטים כקבוצה זה לא רק התיוג הנורמטיבי
יש להם מאפיינים שעומדים בפני עצמם
בדיוק כשם שמה שהגדיר יהודי זה לא רק מה שהיטלר סימן כיהודי אלא מאפיינים שהיו קיימים בנפרד ממנו

מגוון גדול בתוך קבוצה לא מעיד על חוסר בסיס משותף
הוא מעיד על עומק הבסיס המשותף, עומק שלכן יכול להכליל מגוון ענק (כאדם שמצוי במחקר האבולוציה את אמורה לדעת את זה)
יש באוטיזם המון מאפיינים משותפים לקבוצה מאוד רחבה ומגוונת של אנשים
מכל רמות התפקוד
אלא שמכיוון שרוב המאפיינים האלה הם מאוד חיובים בעוד שהקיום האוטיסטי הוא מאוד שלילי ונשלל מעט מאוד אנשים אם בכלל נותנים את ליבם לכך
ובוודאי שהמימסד המחקרי טיפולי לא יהיה מעוניין או מסוגל לחשוף אותם

למשל
אוטיסטים, מכל רמות התפקוד והגישות והתגובות מתאפיינים ברגישות שהיא עדיין יוצאת מהכלל להיבט ההדדי שבקיום, האנושי ובכלל, בסקרנות חסרת מעצורים, בגישה מאוד מאוד פתוחה, ברגישות ליחודי, רגישות שכמובן מלווה בצורת הכללה שתואמת לה וביכולת לחבר בצורה קוהרנטית בדיוק את מה שהוא הכי פרדוקסלי לאנשים נורמטיבים
כל האוטיסטים יהיו רגישים לצלילים,
לקול,
לזהות שמעבר לזהות המוסכמת והמוכרת בחברה
ועוד ועוד ועוד

בגלל שאוטיסטים מהווים את המגזר הכי מדוכא בחברה
גם היסטורית
הביטוי האישי ובין אישי למאפיינים אלה יכול להתבטא גם בצורות מפלצתיות לחלוטין
כולל אטימות ונסיון להיות הרבה הרבה יותר נורמלי מהנורמלי
רוב האוטיסטים לוקים קשות בתסמונת שטוקהולם ולכן הנסיון לתאר את מהותם רק על סמך נראותם לוקה מאוד בחסר
 

ענתנוי

New member
מכנה משותף תרבותי

אם היינו רק מילים ומעשים, תחושות ותגובות תרבות הייתה מגדירה אותנו כנפרדים, אבל מכיון שבני אדם הם יותר מסך כל התנהגותם - אין שום משמעות לכל הההבדלים האלו.
ומי שמשתחרר מכבלי התרבות וזוכה לחופש מחשבה ואמונה מוחלט מגלה שאין "אוטיסטים" ואין "נורמלים" ואין בכלל קבוצות מעבר למשחקי המילים והנורמות......
 

arana1

New member
זה לא עניין של יותר או פחות

אנחנו לא רק מילים ומעשים תחושות ותגובות אבל אנחנו גם כאלה
לחיות את כוליות הווייתך אין פירושה התעלמות מכל מעשיתך ומילותך ותחושותיך אלא בדיוק ההפך מזה
השלם אינו יותר מסך החלקים, כל העניין ביחס בין השלם לחלקי הוא שהוא מעבר לתפישה של יותר ופחות, בדיוק בגלל זה כל מעשה ומחשבה ותגובה היא עולם שלם,גם

יש משמעות להבדלים כי הם אלה שיוצרים את האפשרות לחיבור
לבטל את הכל, את המדע והתרבות וההיסטוריה והפילוסופיה רק בשביל האשליה שהכל יפה ונפלא וטרללה לא נראה לי בכלל
יש קבוצות, והן לא רק משחקי מילים, ודרך ההכרה בנפרדותן של הקבוצות אפשר להגיע לביטולן, בדיוק כשם שרק דרך ההכרה בנפרדותו של האדם אפשר לגעת בו

הרי הורים לא מכבדים את הרצונות השונים של הילדים לא בגלל שהם לא אוהבים אותם
אלא בגלל שהם פשוט לא מסוגלים לתפוש שהם נפרדים מהם
חושבים ומרגישים ורוצים וצריכים אחרת מאיתם
מבחינתם טובתם היא טובת הילד
והם יוצאים מדעתם שמישהו אומר להם שיתכן ויכול להיות אחרת

למילה ולמעשה ותחושה ותגובה ותרבות יש משמעות
לחוש ולחיות את הקיום שמעבר לקבוצה ולזהות הזמנית פירושו הבנת המשמעות הזאת ולא ביטולה
התרבות אינה רק כבלים אלא גם שחרור מכבלים

ברור שאין "אוטיסטים" ואין "נורמלים" ובסופו של דבר כל הקיים נכלל בקבוצה אחת ולכן אין קבוצה בכלל
אבל אנחנו מתפתחים לשם על ידי בירור ההבדלים בין הקבוצות
גם וביחוד אם הן זמניות וחלקיות ויחסיות

כשאת אומרת שאין כלום והכל אותו הדבר את בעצם משרתת את הרעים
את האנשים שלא מבינים למה אנחנו מתעקשים על שטויות ודברים זניחים
את האנשים שאומרים שאין הבדלים ואין לזהות האינדבדואלית ושונותה שום משמעות כי כל האנשים אותו הדבר
כל האנשים הם גם אותו הדבר וגם לא
כשדבר זה יובן
והוא לא
אז לא יהיו קבוצות
בינתיים יש קבוצות כי הדרך להבנת קיום חסר קבוצות עוברת דרך הצורה שבה הקבוצות מתפתחות לנפרדותן

אני יודע שזה נשמע פרדוקסלי אבל זה כך רק בגלל שהשפה עדיין לא בנוייה לבטא ולהכיל מציאות שמתפתחת בו זמנית דרך כיוונים רבים וסותרים
 
למעלה