הקפצה לכתה א' - עדכון

[נטשה הרציונלית]

בעצם, יש מילים../images/Emo8.gif

קראתי את המסר שלך שלוש פעמים
כל כך נכון ! אין מילים.

בעצם, יש מילים

פעמים רבות, הדילמה האם להקפיץ כתה נובעת מכך שהבשלות של הילד היא לא סימטרית, לא אחידה בכל התחומים. המקרה ה"נפוץ" הוא שהילד "גאון" בקריאה, מתמטיקה, אבל מבחינה רגשית "לא בשל". במקרה כזה נראה שיש תמימות דעים שעדיף לחכות. במקרה שלי נראה לי שזה בדיוק הפוך: נראה שהסביבה הטבעית של הילדה מבחינה "רגשית" היא סביבה של ילדים גדולים: אתם יש לה שפה משותפת, משחקים באותה רמה, דיבור "בגובה העיניים". אלא מה לעשות, הילדה לא ממש "גאונה" בכל מה שנוגע לתחומים הפורמליים של הלימודים (קריאה, חשבון). ניתן קצת "לדחוף" אותה בכיוון הזה, והשאלה היא: האם כדאי ?

 

[ציפי ג]

השאלה מה תפיקי מכך

בעצם, יש מילים

פעמים רבות, הדילמה האם להקפיץ כתה נובעת מכך שהבשלות של הילד היא לא סימטרית, לא אחידה בכל התחומים. המקרה ה"נפוץ" הוא שהילד "גאון" בקריאה, מתמטיקה, אבל מבחינה רגשית "לא בשל". במקרה כזה נראה שיש תמימות דעים שעדיף לחכות. במקרה שלי נראה לי שזה בדיוק הפוך: נראה שהסביבה הטבעית של הילדה מבחינה "רגשית" היא סביבה של ילדים גדולים: אתם יש לה שפה משותפת, משחקים באותה רמה, דיבור "בגובה העיניים". אלא מה לעשות, הילדה לא ממש "גאונה" בכל מה שנוגע לתחומים הפורמליים של הלימודים (קריאה, חשבון). ניתן קצת "לדחוף" אותה בכיוון הזה, והשאלה היא: האם כדאי ?

השאלה מה תפיקי מכך
האם אין בשינוי הגננת ובשינוי המעמד הנלווה לגן חובה - צעיר/בוגר משום שינוי שישיג את התוצאה שאת רוצה. אני לא נגד העשרה קוגנבטיבית. אני נגד העמדת מטרה. אם רוצים שילד ישחק קצת בחשבון, קונים לו משחק, הוא משחק, ולומד ממנו הרבה - זה טוב מאוד. אבל אם מציבים מטרה מאחורי המשחק - שהילד ידע יותר מחבריו, שהילד יגמור אוניברסיטה בכיתה ז', שהילד ישיג את איינשטיין, וינצח את קספרוב, זה לדעתי אדיוטי ומיותר. כי כאשר המטרה הופכת לעיקר, קשה לפעמים לראות את הילד.

 

[נטשה הרציונלית]

ציפי, למה הכוונה ב-

השאלה מה תפיקי מכך
האם אין בשינוי הגננת ובשינוי המעמד הנלווה לגן חובה - צעיר/בוגר משום שינוי שישיג את התוצאה שאת רוצה. אני לא נגד העשרה קוגנבטיבית. אני נגד העמדת מטרה. אם רוצים שילד ישחק קצת בחשבון, קונים לו משחק, הוא משחק, ולומד ממנו הרבה - זה טוב מאוד. אבל אם מציבים מטרה מאחורי המשחק - שהילד ידע יותר מחבריו, שהילד יגמור אוניברסיטה בכיתה ז', שהילד ישיג את איינשטיין, וינצח את קספרוב, זה לדעתי אדיוטי ומיותר. כי כאשר המטרה הופכת לעיקר, קשה לפעמים לראות את הילד.

ציפי, למה הכוונה ב-
"שינוי המעמד הנלווה לגן חובה - צעיר/בוגר" ? לאיזה שינוי מעמד את מתכוונת ?

 

[נועה לביא]

אבל לא כל ילד נלחץ ממטרה

השאלה מה תפיקי מכך
האם אין בשינוי הגננת ובשינוי המעמד הנלווה לגן חובה - צעיר/בוגר משום שינוי שישיג את התוצאה שאת רוצה. אני לא נגד העשרה קוגנבטיבית. אני נגד העמדת מטרה. אם רוצים שילד ישחק קצת בחשבון, קונים לו משחק, הוא משחק, ולומד ממנו הרבה - זה טוב מאוד. אבל אם מציבים מטרה מאחורי המשחק - שהילד ידע יותר מחבריו, שהילד יגמור אוניברסיטה בכיתה ז', שהילד ישיג את איינשטיין, וינצח את קספרוב, זה לדעתי אדיוטי ומיותר. כי כאשר המטרה הופכת לעיקר, קשה לפעמים לראות את הילד.

אבל לא כל ילד נלחץ ממטרה
יש ילדים אשר באופן טבעי מטרות משלהבות אותם וגורמות להם להגיע להישגים שהם מאוד בשלים להם, אך בהעדר מטרה הם פשוט לא עושים דבר. אני לא בטוחה שזה משתנה עם הגיל. בהחלט כדאי שהמטרה לא תהיה "להיות יותר טוב מ...", אבל אם ילד מתחיל ללמוד באוניברסיטה (אני משערת שלסיים בכיתה ז' זה קצת מוגזם, נתפשר על לפני הצבא?

) להציב סיום תואר כמטרה (בהנחה שהולך לו עם הלימודים, לא בכל מחיר) לא נראה לי כמו דבר לא טבעי או מלחיץ מדי.

 

[נטשה הרציונלית]

והתשובה בעיני לא חד משמעית...

בעצם, יש מילים

פעמים רבות, הדילמה האם להקפיץ כתה נובעת מכך שהבשלות של הילד היא לא סימטרית, לא אחידה בכל התחומים. המקרה ה"נפוץ" הוא שהילד "גאון" בקריאה, מתמטיקה, אבל מבחינה רגשית "לא בשל". במקרה כזה נראה שיש תמימות דעים שעדיף לחכות. במקרה שלי נראה לי שזה בדיוק הפוך: נראה שהסביבה הטבעית של הילדה מבחינה "רגשית" היא סביבה של ילדים גדולים: אתם יש לה שפה משותפת, משחקים באותה רמה, דיבור "בגובה העיניים". אלא מה לעשות, הילדה לא ממש "גאונה" בכל מה שנוגע לתחומים הפורמליים של הלימודים (קריאה, חשבון). ניתן קצת "לדחוף" אותה בכיוון הזה, והשאלה היא: האם כדאי ?

והתשובה בעיני לא חד משמעית...
הרי את רוב הילדים צריך קצת "לדחוף" ללמוד: לעזור להם בבית וכו'. אם היא היתה נולדת בסך הכל חודש אחד מוקדם יותר - הרי היינו שולחים אותה לבית ספר בלי לחשוב פעמיים, בין אם היא יודעת אותיות - בין אם לאו. למעשה, ילדים של רוב החברים שלנו התחילו בית ספר כשהם לא יודעים עדיין קריאה או חשבון (חלקם ילדים חכמים בצורה בלתי רגילה). אז אולי אני "אדחוף" אותה קצת, הרי אנחנו יודעים שהיא "יכולה" (בכל זאת, היא לא היתה מגיעה לציון של 137 אם לא היתה לה היכולת, נכון ?)

 

[ציפי ג]

זה בכלל לא רק ענין של יכולת

והתשובה בעיני לא חד משמעית...
הרי את רוב הילדים צריך קצת "לדחוף" ללמוד: לעזור להם בבית וכו'. אם היא היתה נולדת בסך הכל חודש אחד מוקדם יותר - הרי היינו שולחים אותה לבית ספר בלי לחשוב פעמיים, בין אם היא יודעת אותיות - בין אם לאו. למעשה, ילדים של רוב החברים שלנו התחילו בית ספר כשהם לא יודעים עדיין קריאה או חשבון (חלקם ילדים חכמים בצורה בלתי רגילה). אז אולי אני "אדחוף" אותה קצת, הרי אנחנו יודעים שהיא "יכולה" (בכל זאת, היא לא היתה מגיעה לציון של 137 אם לא היתה לה היכולת, נכון ?)

זה בכלל לא רק ענין של יכולת
בני הצעיר נולד ביד טבת, כלומר 14 יום אחרי התאריך הקובע. הוא ילד מקסים (אוביקטיבית) שאוהב מאוד לשחק ולהשתולל, מתחיל לדבר שולט בגוף שלו נהדר. יכולתי לרשום אותו לפעוטון בשנה הבאה, והוא היה מתחיל בגיל שנה ושמונה את המסלול של חינוך פורמלי, או להשאיר אותו במשפחתון עוד שנה כך שהוא יהיה מזקני הפעוטון שנה הבאה. אבל ההבדל בין ילד בן שנה ושמונה ובין ילד בן שנתיים וחצי, הוא מאוד גדול. ואני חשבתי - למה שהוא יהיה זנב לאריות ולא ראש לשועלים? יחכה עוד שנה, ויהיה הוא מהגדולים, מאלו שיודעים הכל יותר טוב מכולם, מהחזקים, מאלו שמסוגלים לשבת את הריכוז של 1/5 בלי שהגננת תצטרך לבקש מהם פעם אחר פעם לשבת. ההבדל בין ילדה בת חמש ושמונה חודשים ובין 6 וחצי, הוא גדול. וההבדל הזה לא מטשטש עם השנים. אם בתי הספר היו רב גילאיים, זה היה עניין אחר לגמרי. אבל הם לא. ילדה צעירה במערכת, (כאשר זה לא מחוייב המציאות) לא נראה לי יתרון.

 

[נועה לביא]

אבל למה להכליל?

זה בכלל לא רק ענין של יכולת
בני הצעיר נולד ביד טבת, כלומר 14 יום אחרי התאריך הקובע. הוא ילד מקסים (אוביקטיבית) שאוהב מאוד לשחק ולהשתולל, מתחיל לדבר שולט בגוף שלו נהדר. יכולתי לרשום אותו לפעוטון בשנה הבאה, והוא היה מתחיל בגיל שנה ושמונה את המסלול של חינוך פורמלי, או להשאיר אותו במשפחתון עוד שנה כך שהוא יהיה מזקני הפעוטון שנה הבאה. אבל ההבדל בין ילד בן שנה ושמונה ובין ילד בן שנתיים וחצי, הוא מאוד גדול. ואני חשבתי - למה שהוא יהיה זנב לאריות ולא ראש לשועלים? יחכה עוד שנה, ויהיה הוא מהגדולים, מאלו שיודעים הכל יותר טוב מכולם, מהחזקים, מאלו שמסוגלים לשבת את הריכוז של 1/5 בלי שהגננת תצטרך לבקש מהם פעם אחר פעם לשבת. ההבדל בין ילדה בת חמש ושמונה חודשים ובין 6 וחצי, הוא גדול. וההבדל הזה לא מטשטש עם השנים. אם בתי הספר היו רב גילאיים, זה היה עניין אחר לגמרי. אבל הם לא. ילדה צעירה במערכת, (כאשר זה לא מחוייב המציאות) לא נראה לי יתרון.

אבל למה להכליל?
אחותי ילידת סוף נובמבר, ומהרגע בו החלה את דרכה מחוץ לבית (פעוטון עד גיל 3 בגיל 10 חודשים) הייתה הקטנה ביותר בגיל. כשהיה לה יום הולדת 4 בטרום חובה (וכמדומני האחרונה במחזור שלה שבשנה שלאחר מכן צריך היה לעבור לגן חובה, אם לא האחרונה אז בין האחרונים) כתבה לה הגננת, בטעות, "מזל טוב לדניאל בת ה5" והמתנה שקיבלה הייתה בהתאם (משחקי אותיות למקלחת). גם לכיתה א' היא עלתה כשהיא בסוף המחזור ולא בתחילתו, וכל השנים האלה היה לה יופי, והיא בלתה מעל גדולים ממנה הן ביכולות רגשיות וחברתיות והן ביכולות קוגניטיביות (באופן דומה לבתה של נטשה, פחות בידע פורמאלי). ברור (לפחות לי) שעצם זה שילד הוא מפותח קוגניטיבית לא אומר שצריך להקפיץ אותו, ומאותן סיבות בדיוק כמו שמורטון אמרה. אבל אם נראה שהסביבה החברתית הזו דווקא תתאים לו יותר, ושהוא בהחלט בשל מספיק למסגרת הלימודית על כל רגשותיה, לי זה נראה דווקא כמו יתרון גדול.

 

[ציפי ג]

אני לא מכלילה

אבל למה להכליל?
אחותי ילידת סוף נובמבר, ומהרגע בו החלה את דרכה מחוץ לבית (פעוטון עד גיל 3 בגיל 10 חודשים) הייתה הקטנה ביותר בגיל. כשהיה לה יום הולדת 4 בטרום חובה (וכמדומני האחרונה במחזור שלה שבשנה שלאחר מכן צריך היה לעבור לגן חובה, אם לא האחרונה אז בין האחרונים) כתבה לה הגננת, בטעות, "מזל טוב לדניאל בת ה5" והמתנה שקיבלה הייתה בהתאם (משחקי אותיות למקלחת). גם לכיתה א' היא עלתה כשהיא בסוף המחזור ולא בתחילתו, וכל השנים האלה היה לה יופי, והיא בלתה מעל גדולים ממנה הן ביכולות רגשיות וחברתיות והן ביכולות קוגניטיביות (באופן דומה לבתה של נטשה, פחות בידע פורמאלי). ברור (לפחות לי) שעצם זה שילד הוא מפותח קוגניטיבית לא אומר שצריך להקפיץ אותו, ומאותן סיבות בדיוק כמו שמורטון אמרה. אבל אם נראה שהסביבה החברתית הזו דווקא תתאים לו יותר, ושהוא בהחלט בשל מספיק למסגרת הלימודית על כל רגשותיה, לי זה נראה דווקא כמו יתרון גדול.

אני לא מכלילה
להפך. אני קוראתאת דברי נטשה, ואומרת לה לבדוק מה מתאים לבת שלה. לא לאף ילד אחר. לא כל ילד אינטליגנטי ומחונן סובל אם הוא לומד עם חבריו בני גילו. לא כל ילד מחונן הוא לא חברותי. לא כל ילד מחונן לומד דבר מתוך דבר. כל אדם והאישיות שלו. וכך גם אמרתי. אישית, אני, במקרה הספציפי הזה לא רואה את הצורך בהקפצה בהתחשב בדברי נטשה, כפי שאני הבנתי אותם. יכולות להיות דעות שחלוקות עלי. הפורום נועד להשמיע דעות. אני יודעת שדעה יותר רווחת היא לקדם ילדים מחוננים קדימה. אני נוטה לחשוב שלפעמים הקידום נועד לספק את הצורך של ההורים ולא את הצורך של הילדים. ולכן אני תמיד אציע לבדוק טוב טוב מה הילד צריך. ולא מה אני רוצה. זה מאוד קשה, אני יודעת זאת. אני בעצמי נמצאת במפגש יומיומי עם הסוגיות הללו עם כל אחד מילדי. אני אשתדל לא להציב מטרה שהילד שלי צריך להגיע אליה, אם אין לו צורך כלשהו בזה. (וצורך יכול להיות רגשי, או אינטלקטואלי). זו השקפת העולם שלי. ברור לי, שהרבה חולקים עלי. וטוב שכך. ככל שירבו המחלוקות, כך המחליט יוכל להחליט מתוך שקלול הרעיונות כולם.

 

[נועה לביא]

אני לא חולקת על מה שכתבת פה

אני לא מכלילה
להפך. אני קוראתאת דברי נטשה, ואומרת לה לבדוק מה מתאים לבת שלה. לא לאף ילד אחר. לא כל ילד אינטליגנטי ומחונן סובל אם הוא לומד עם חבריו בני גילו. לא כל ילד מחונן הוא לא חברותי. לא כל ילד מחונן לומד דבר מתוך דבר. כל אדם והאישיות שלו. וכך גם אמרתי. אישית, אני, במקרה הספציפי הזה לא רואה את הצורך בהקפצה בהתחשב בדברי נטשה, כפי שאני הבנתי אותם. יכולות להיות דעות שחלוקות עלי. הפורום נועד להשמיע דעות. אני יודעת שדעה יותר רווחת היא לקדם ילדים מחוננים קדימה. אני נוטה לחשוב שלפעמים הקידום נועד לספק את הצורך של ההורים ולא את הצורך של הילדים. ולכן אני תמיד אציע לבדוק טוב טוב מה הילד צריך. ולא מה אני רוצה. זה מאוד קשה, אני יודעת זאת. אני בעצמי נמצאת במפגש יומיומי עם הסוגיות הללו עם כל אחד מילדי. אני אשתדל לא להציב מטרה שהילד שלי צריך להגיע אליה, אם אין לו צורך כלשהו בזה. (וצורך יכול להיות רגשי, או אינטלקטואלי). זו השקפת העולם שלי. ברור לי, שהרבה חולקים עלי. וטוב שכך. ככל שירבו המחלוקות, כך המחליט יוכל להחליט מתוך שקלול הרעיונות כולם.

אני לא חולקת על מה שכתבת פה
אלא על ההכללה אודות הפרשים מורגשים בין ילד בגיל X לילד בגיל Y (ובמקרה הספציפי ילדה בת 5 ו8 מול ילדה בת 6 וחצי). באשר למטרה כאן, יש לה צורך, אבל ברור שלא צריך למלא אותו בכל מחיר.

 

[נועה לביא]

מהי "דחיפה"?

בעצם, יש מילים

פעמים רבות, הדילמה האם להקפיץ כתה נובעת מכך שהבשלות של הילד היא לא סימטרית, לא אחידה בכל התחומים. המקרה ה"נפוץ" הוא שהילד "גאון" בקריאה, מתמטיקה, אבל מבחינה רגשית "לא בשל". במקרה כזה נראה שיש תמימות דעים שעדיף לחכות. במקרה שלי נראה לי שזה בדיוק הפוך: נראה שהסביבה הטבעית של הילדה מבחינה "רגשית" היא סביבה של ילדים גדולים: אתם יש לה שפה משותפת, משחקים באותה רמה, דיבור "בגובה העיניים". אלא מה לעשות, הילדה לא ממש "גאונה" בכל מה שנוגע לתחומים הפורמליים של הלימודים (קריאה, חשבון). ניתן קצת "לדחוף" אותה בכיוון הזה, והשאלה היא: האם כדאי ?

מהי "דחיפה"?
אני לא חושבת שאפשר לדחוף, לפחות לא במובן שלילי, את מי שמעוניין שידחפו אותו. את אומרת שהיא תעבוד בחוברות ההכנה (שאגב, אני עדיין לא מאמינה שהן הכרחיות, אם כי הן בהחלט חיוביות) בהתלהבות, ושהיא אוהבת אתגרים. בעוד שיש ילדים שקולטים הכל לבד ומייצרים הכל בעצמם ולאו דווקא יאהבו לעבוד בחוברת עבודה, יש כאלה שהתקדמות בקצב שלהם בחוברת עבודה זו בדיוק הדרך בה הם לומדים. למה למנוע ממנה זאת? מה זה בכלל אומר, שהיא "לא בשלה"?

 

[בזזזזזזז]

../images/Emo45.gif לכל מילה. ממש.

אני מסתכלת במבט רחב
לגבי נקודת ההסתכלות שלך אין לי יכולת לקבוע. אני מאמינה שאדם שמוכנס למסגרת בטרם היותו בשל לה, ונדחף אליה על ידי הוריו, מבלי שהוא מראה כמעט צורך לכך, עלול לסבול כל חייו. בהיותי הורה לכמה ילדים מאוד מוכשרים, אני יכולה לראות איך מאפייני האישיות שלהם, משפיעים על הצרכים השונים שלהם, ואיך הדבר הזה מחייב אותי לשקול על כל אחד מהם שיקולים שונים ומשונים בכל צומת בחיים. אני קוראת על הילדה הזו, ורואה מדברי אמה שהילדה נמצאת כרגע במבוכה חברתית, יותר מבמבוכה אינטלקטואלית. זה דורש מערכת שיקולים שונה לגמרי משל ילד שנמצא במבוכה אינטלקטואלית. אני חושבת שהמחשבה שאי הקפצה היא החלטה הבולמת את הילד מהתקדמות כל החיים, היא מחשבה בטור אחד ולא בטורים מקבילים. לאורך כל שנות הלימוד של הילד אפשר להחליט להקפיץ אותו כיתה. יש כיתות שזה יותר קל, כמו מה' לז, או מח לי', יש כיתות שזה יותר מסובך. אבל זה לא דבר שנמנע. לעומת זאת להחזיר ילד אחורה על שלב די חיוני בהתפתחות שלו, זה דבר נמנע. הרי אם ילד לא מרוצה מכיתה א', להחזיר אותו לגן זה קשה מאוד מאוד מאוד. הרבה יותר קשה מאשר להשאיר אותו עוד שנה בגן. אחד הבנים שלי היום בן חמש. הוא בן גילה פחות או יותר של ביתה של השואלת. הוא גם לא מראה שלום התענינות רצינית באותיות. ספרות הוא מזהה כבר די הרבה זמן. הוא מסוגל לעשות חשבון עד חמש בלי שום בעיה, מעבר לכך הוא מתקשה. אני יודעת שלו הייתי יושבת איתו, הוא היה ללא שום ספק לומד יותר. אבל בשביל מה? מה הוא יפיק מכך? הוא עדיין נהנה מדברים של גן, ועדיין צריך את חווית המשחק. אני לא חושבת שלו הוא היה נכנס לכיתה אלף עכשיו, הוא היה חכם יותר, מוכשר יותר, או נהנה יותר בבי"ס. הוא פשוט היה נדחף למה שהוא לא צריך. ואם אסכם - אחד הקשיים בהורות זה לדעת לתת לילד את מה שהילד צריך ולא את מה שאתה רוצה לתת.

לכל מילה. ממש.

 

[נטשה הרציונלית]

apk יקרה !

את מסתכלת במבט צר
ואני במבט רחב, החשש שלי הוא לא מנזק מיידי שאותו סביר שהילדה לא תחוש (אולי אפילו ידמה לה ולהוריה שטוב לה). אני מדברת על נזק לטווח ארוך, שאני מאמינה שיגרם לילדה אם לא תוכנס כבר השנה לכתה א. נזק שבמחשבה בוגרת בעוד שנים, הילדה לא תסלח להוריה על שגרמו לה

apk יקרה !
אם כל הכבוד והחיבה שלי אלייך, למה את צריכה להיכנס לשיפוטיות הזאת ? "את מסתכלת במבט צר" ? אני חושבת שלא כדאי לנו לתת ציונים אחד לשני, גם אם לא מסכימים. אם אומרים למישהו שהוא "מסתכל במבט צר" או "לא רואה את כל התמונה" וכו' - יש בכך שיפוטיות שפוגמת בוויכוח ענייני. את יכולה להיות צודקת 100% (ואולי את באמת צודקת, ואולי אין ולא יכול להיות מישהו שצודק 100%), אבל ברגע שמלים כאלה נאמרות - זה עלול להוציא את הדיון מההקשר הענייני, וחבל.

 

[נטשה הרציונלית]

אז זהו, שהיא לא כל כך מבסוטה

השאלה האם האתגר
בגן לא יהיה מספיק. אני שוב חוזרת. לדעתי גן זה לא רק משחק. זה שלב בהתפתחות. אם הילדה היתה מאוד מאוד מתענינת ובולמים אותה. או אם היא היתה יודעת את הכל, אז יש סיבה להקפיץ. אבל הילדה סך הכל מבסוטה, לא מראה צורך כלשהו להכנס מוקדם לבית ספר. מה הקטע בלוותר על הגן?

אז זהו, שהיא לא כל כך מבסוטה
היום למשל היא ממש לא רצתה להפרד ממני, ראיתי שלא טוב לה בגן. היא "אוטסיידרית" מבחינה חברתית. החברה הכי טובה שלה היא שכנה שלנו, שעולה בשנה הבאה לכתה א' (לצערנו, אין אפשרות בכל מקרה שילמדו ביחד, כי היא לומדת בחטיבה הצעירה, ושם לא היה מקום). אני חוששת שה"אוטסיידריות" הזאת תלווה אותה גם הלאה. זה השיקול העקרי שלי בעד. מבחינת החומר הנלמד - כנראה שאת צודקת - אין כל סיבה "לדחוף" אותה, לפחות כך זה נראה בינתיים.

 

[נטשה הרציונלית]

רציתי לציין גם

אז זהו, שהיא לא כל כך מבסוטה
היום למשל היא ממש לא רצתה להפרד ממני, ראיתי שלא טוב לה בגן. היא "אוטסיידרית" מבחינה חברתית. החברה הכי טובה שלה היא שכנה שלנו, שעולה בשנה הבאה לכתה א' (לצערנו, אין אפשרות בכל מקרה שילמדו ביחד, כי היא לומדת בחטיבה הצעירה, ושם לא היה מקום). אני חוששת שה"אוטסיידריות" הזאת תלווה אותה גם הלאה. זה השיקול העקרי שלי בעד. מבחינת החומר הנלמד - כנראה שאת צודקת - אין כל סיבה "לדחוף" אותה, לפחות כך זה נראה בינתיים.

רציתי לציין גם
שבמיוחד כואב לי לראות את ה"אאוטסיידריות" שלה לאור זה שהיא מטבעה דווקא ילדה חברותית מאוד. היא משתוקקת לחברה של ילדים אחרים, רק שזה לא כל כך "עובד" בגן. הגננת בדעה שבכל מקום יהיו לה בעיות, כי זה האופי שלה: היא ילדה שאוהבת להיות "מנהיגה" ולקבוע כללים. לעומת זאת, הפסיכולוגית פסלה את זה מכל וכל. היא אמרה שהיא לא ראתה שום רמז לכך (מובן שהיא לא ראתה אותה באינטרקציה עם ילדים אחרים, אלא רק אתה עצמה). בנוסף היא ציינה באופן מיוחד את מה שהיא הגדירה כ"אינטלגנציה חברתית" (היא התקשתה להגדיר באיזה תחום הילדה מחוננת, ואמרה שיש לה "אינטליגנציה כללית" ו"אינטליגנציה חברתית"). היא גם אמרה: "היא ילדה יפה, עדינה... יש בה מין קסם כזה..." אז אני שואלת את עצמי, אם אני אחליט להשאיר אותה, האם אני לא דנה את הילדה שלי לשנים של בידוד חברתי כי היא לא תהיה בחברת ילדים שיש לה אתם אותם אינטרסים, שפה משותפת... מצד שני - אולי עם השנים "מדביקים" את הפער?

 

[ציפי ג]

אם הילדה חברותית

רציתי לציין גם
שבמיוחד כואב לי לראות את ה"אאוטסיידריות" שלה לאור זה שהיא מטבעה דווקא ילדה חברותית מאוד. היא משתוקקת לחברה של ילדים אחרים, רק שזה לא כל כך "עובד" בגן. הגננת בדעה שבכל מקום יהיו לה בעיות, כי זה האופי שלה: היא ילדה שאוהבת להיות "מנהיגה" ולקבוע כללים. לעומת זאת, הפסיכולוגית פסלה את זה מכל וכל. היא אמרה שהיא לא ראתה שום רמז לכך (מובן שהיא לא ראתה אותה באינטרקציה עם ילדים אחרים, אלא רק אתה עצמה). בנוסף היא ציינה באופן מיוחד את מה שהיא הגדירה כ"אינטלגנציה חברתית" (היא התקשתה להגדיר באיזה תחום הילדה מחוננת, ואמרה שיש לה "אינטליגנציה כללית" ו"אינטליגנציה חברתית"). היא גם אמרה: "היא ילדה יפה, עדינה... יש בה מין קסם כזה..." אז אני שואלת את עצמי, אם אני אחליט להשאיר אותה, האם אני לא דנה את הילדה שלי לשנים של בידוד חברתי כי היא לא תהיה בחברת ילדים שיש לה אתם אותם אינטרסים, שפה משותפת... מצד שני - אולי עם השנים "מדביקים" את הפער?

אם הילדה חברותית
ולא טוב לה בגן, היא צריכה לעבור לגן אחר. זה לא אומר שהיא צריכה להחליף שכבת גיל. כאשר אני אומרת שהיא מרוצה התכוונתי לכיוון האינטלקטואלי של ההקפצה. אם היא אוהבת להיות מנהיגה, גן חובה זה מקום שבו יש לאופי הזה מקום להתבטא כי היא גדולה ויש צעירים. אם גננת מודעת לנושא, היא גםיכולה להפנות אותה לתמיכה (לא השתלטות) בילדים הצעירים. זו בדיוק תועלת שילד יכול להפיק מגן ולא מבי"ס. עצם העובדה שהיא אוהבת להיות מנהיגה, והיא תהיה הצעירה בכיתה, תגרום לה , לדעתי, ליותר תסכול. שהרי במרבית החברות הצעירות המנהיג הוא "הגדול" "החזק" "היפה" ולא בהכרח זה שהוא בעל הכישורים לכך.

 

[נטשה הרציונלית]

את צודקת, כמובן

אם הילדה חברותית
ולא טוב לה בגן, היא צריכה לעבור לגן אחר. זה לא אומר שהיא צריכה להחליף שכבת גיל. כאשר אני אומרת שהיא מרוצה התכוונתי לכיוון האינטלקטואלי של ההקפצה. אם היא אוהבת להיות מנהיגה, גן חובה זה מקום שבו יש לאופי הזה מקום להתבטא כי היא גדולה ויש צעירים. אם גננת מודעת לנושא, היא גםיכולה להפנות אותה לתמיכה (לא השתלטות) בילדים הצעירים. זו בדיוק תועלת שילד יכול להפיק מגן ולא מבי"ס. עצם העובדה שהיא אוהבת להיות מנהיגה, והיא תהיה הצעירה בכיתה, תגרום לה , לדעתי, ליותר תסכול. שהרי במרבית החברות הצעירות המנהיג הוא "הגדול" "החזק" "היפה" ולא בהכרח זה שהוא בעל הכישורים לכך.

את צודקת, כמובן
רק שאני לא בטוחה שהילדה באמת "אוהבת" להיות מנהיגה (היא לא מראה סימנים לכך עם ילדים יותר גדולים, והפסיכולוגית לא ראתה אצלה סימנים לכך), אלא אולי היא לוקחת את התפקיד הזה, כי היא פשוט מרגישה שהיא "מבינה" ו"יודעת" יותר מאחרים ולכן כביכול יש לה את ה"זכות" להחליט. היא לא "גדולה" או "חזקה" אבל היא בהחלט "יפה" ומשמשת מודל לחיקוי (גם על זה ההורים התלוננו: הילדות שלהם רצו "כל דבר כמו נ..."). בשנה הבאה היא באמת עודמת להחליף גן, והתקווה שלי היא שאצל הגננת החדשה (שלפי ההמלצות היא משהו מיוחד) הילדה תוכל להתגבר על הבעיות האלה. חלק גדול מהילדים אתם היא נמצאת היום יהיו אתה גם בגן החדש, אבל לא כולם. עדיין היא תהיה הכי גדולה, אבל אולי הגננת שלה תשכיל להפנות את הכישורים שלה לכיוונים ה"טובים". אני יודעת שמספיק שתהיה לה חברה אחת טבה בגן (או בבית ספר, שנה אחר כך), כדי שהיא תרגיש שלא חסר לה כלום. יש ילדה אחת, הבת של חברים (לא מאותו הגן). היא גם ילידת ינואר, והיא נבחרה בשנה הבאה להשתתף בתוכנית "אופק" (תוכנית העשרה לילדים מחוננים בגיל הגן בירושלים). בינתיים אין בין הילדות שלנו קשר של חברות, אבל הילדה הזאת מאוד מפותחת ועדינה - בדיוק כמו הבת שלי, ואני רואה שם פוטנציאל לקשר טוב. הפסיכולוגית אמרה, שאם נחליט להשאיר את הבת שלנו בגן, אפשר לנסות להכניס אותה ל"אופק", ואז אולי לקראת כתה א' היא תמצא לה שם חברה...

 

[נועה לביא]

יכול להיות שהיא אוהבת להיות מנהיגה

את צודקת, כמובן
רק שאני לא בטוחה שהילדה באמת "אוהבת" להיות מנהיגה (היא לא מראה סימנים לכך עם ילדים יותר גדולים, והפסיכולוגית לא ראתה אצלה סימנים לכך), אלא אולי היא לוקחת את התפקיד הזה, כי היא פשוט מרגישה שהיא "מבינה" ו"יודעת" יותר מאחרים ולכן כביכול יש לה את ה"זכות" להחליט. היא לא "גדולה" או "חזקה" אבל היא בהחלט "יפה" ומשמשת מודל לחיקוי (גם על זה ההורים התלוננו: הילדות שלהם רצו "כל דבר כמו נ..."). בשנה הבאה היא באמת עודמת להחליף גן, והתקווה שלי היא שאצל הגננת החדשה (שלפי ההמלצות היא משהו מיוחד) הילדה תוכל להתגבר על הבעיות האלה. חלק גדול מהילדים אתם היא נמצאת היום יהיו אתה גם בגן החדש, אבל לא כולם. עדיין היא תהיה הכי גדולה, אבל אולי הגננת שלה תשכיל להפנות את הכישורים שלה לכיוונים ה"טובים". אני יודעת שמספיק שתהיה לה חברה אחת טבה בגן (או בבית ספר, שנה אחר כך), כדי שהיא תרגיש שלא חסר לה כלום. יש ילדה אחת, הבת של חברים (לא מאותו הגן). היא גם ילידת ינואר, והיא נבחרה בשנה הבאה להשתתף בתוכנית "אופק" (תוכנית העשרה לילדים מחוננים בגיל הגן בירושלים). בינתיים אין בין הילדות שלנו קשר של חברות, אבל הילדה הזאת מאוד מפותחת ועדינה - בדיוק כמו הבת שלי, ואני רואה שם פוטנציאל לקשר טוב. הפסיכולוגית אמרה, שאם נחליט להשאיר את הבת שלנו בגן, אפשר לנסות להכניס אותה ל"אופק", ואז אולי לקראת כתה א' היא תמצא לה שם חברה...

יכול להיות שהיא אוהבת להיות מנהיגה
אבל זה לאו דווקא העניין. נראה שבראש וראשונה פשוט צורם לה שדברים לא נעשים "נכון" כפי שהיא רואה אותם וזה כנראה מתסכל אותה והיא מגיבה כפי שמגיבה ילדה קטנה ללא מעצורים. נראה לי שאת המעצורים לומדים בסביבה שפחות נוטה לקבל מיד את צדקתה (ו"אם היא אומרת אז היא יודעת" לא נראה שממש עובר עם הגיל... רק מחמיר) ויחד עם זאת לא לשנות את ההתנהלות באופן קבוע (כי מה לעשות... היא בכ"ז לא מחנכת), ואולי גם התסכול והרצון להתנתק כתוצאה ממנו יפחתו, ובמיוחד אם היא תהיה בסביבה שהיא תרגיש שגם היא יכולה ללמוד ממנה.

 

[ציפי ג]

מה מפיקים מהגן

גם אני חשבתי כך,
בגלל זה לא לימדתי אותה אף פעם. אבל זה הרושם שקיבלתי ביעוץ (אולי מוטעה), וגם אנשים מדברים אתי כל אותם הדברים שהבת שלי תפסיד עם היא תדלג על גן חובה, ומזכירים שגן חובה נועד "להכין" את הילדים לבית ספר "גם מבחינת התכנים" (אין לי מושג מה זה אומר), והתרשמתי שיש לגני חובה איזו תוכנית לימודים שאמורה להקנות ידע בסיסי כלשהו לקראת הכניסה לכיתה א' (היועצת החינוכית הזכירה "הבנה פונטית" או משהו כזה, כלומר באיזה צליל מתחילה מילה, כמה הברות יש במילה וכו'). היא גם שאלה האם הבת שלי מכירה אותיות, והבנתי ממנה שהיא אמורה להכיר. בעלי נזכר שכשהוא עלה לכתה א' היו דברים שמעולם לא הסבירו להם, כי היתה ציפיה שידעו אותם מגן חובה (והוא אכן הכיר אותם משם), כמו למשל: כיצד סופרים כמה הברות יש במילה, ודברים כאלה.

מה מפיקים מהגן
אכן בגן לומדים פירוק להברות, לא במובן שלכיתה ח', אלא במובן שמילה בנויה מצלילים. אכן בגן לומדים מניה כולל חשבון ברמה מאוד פשוטה, לא ברמה של כיתה ג', אבל הילדים אמורים לדעת בתום השנה להגיד כמה תפחוים יש בסלסלה אם שמו בה שני תפוחים ושלושה תפוחים. זה מבחינת הידע. אני בעקרון די מתנגדת להקפצה ממש. השנה בגן לא מיותרת. כמו שכיתה אלף לא מיותרת. לדעתי עדיף להקפיץ מכיתה אלף לגימל, ולא לדלג על גן חובה ועל כיתה אלף. בשניהם התכנים הרבה יותר בוני אישיות והרבה פחות נוגעים לידע (אצל ילדים מחוננים). ילד בגן חובה נדרש לבצע פעולות לא רק על פי ענין, אלא גם על פי סדר יום שהוכתב מגבוה. הוא מתבקש לא רק להתענין במה שמעניין אותו באותה שניה, אלא גם להתעניין במה שמעניין אחרים. הוא מתחיל להכנס למסגרת של לימוד מובנה, באווירה תומכת ואוהבת יותר מכיתה אלף (ובלבד שהגננת מבינה את ההבדלים בין גן טרום וגן חובה). גם כיתה אלף היא כיתה שבמהלך הלימודים בה הילד רוכש הרגלים התנהגותים, או דוחה אותם הכל בכל מכל כל. אבל בין אם הוא רוכש את ההרגלים, ובין אם הוא דוחה אותם, לפחות ההורה והמורה יודע איפה הילד עומד, בסביבה שהיא עדיין יחסית מוגנת ומחבקת (יחסית לכיתה ב'). אני הכנסתי את בני הבכור לכיתה אלף מוקדם. אחת השגיאות הגדולות של חיי. ולא שהילד לא היה מושר לכך מבחינת יכולת שיכלית, ולא שהוא לא היה בוגר רגשית. הוא פשוט נכנס מוקדם מידי. יכול להיות שעוד שנה בגן, כיתה ואח"כ קפיצה לג' היו בונים אצלו את הבטחון העצמי ואת הבנת העולם של ביה"ס. עד היום והוא כבר בכיתה י' הוא כל הזמן צעד אחד מאחור, לא מבחינה לימודית, הוא אחד הטובים במחזור, באחת הישיבות הטובות בארץ, אלא מבחינה רגשית. וזה משהו שקשה מאוד לעלות עליו בגיל הרך.

 

[פלגיה]

לרוב את צודקת

מה מפיקים מהגן
אכן בגן לומדים פירוק להברות, לא במובן שלכיתה ח', אלא במובן שמילה בנויה מצלילים. אכן בגן לומדים מניה כולל חשבון ברמה מאוד פשוטה, לא ברמה של כיתה ג', אבל הילדים אמורים לדעת בתום השנה להגיד כמה תפחוים יש בסלסלה אם שמו בה שני תפוחים ושלושה תפוחים. זה מבחינת הידע. אני בעקרון די מתנגדת להקפצה ממש. השנה בגן לא מיותרת. כמו שכיתה אלף לא מיותרת. לדעתי עדיף להקפיץ מכיתה אלף לגימל, ולא לדלג על גן חובה ועל כיתה אלף. בשניהם התכנים הרבה יותר בוני אישיות והרבה פחות נוגעים לידע (אצל ילדים מחוננים). ילד בגן חובה נדרש לבצע פעולות לא רק על פי ענין, אלא גם על פי סדר יום שהוכתב מגבוה. הוא מתבקש לא רק להתענין במה שמעניין אותו באותה שניה, אלא גם להתעניין במה שמעניין אחרים. הוא מתחיל להכנס למסגרת של לימוד מובנה, באווירה תומכת ואוהבת יותר מכיתה אלף (ובלבד שהגננת מבינה את ההבדלים בין גן טרום וגן חובה). גם כיתה אלף היא כיתה שבמהלך הלימודים בה הילד רוכש הרגלים התנהגותים, או דוחה אותם הכל בכל מכל כל. אבל בין אם הוא רוכש את ההרגלים, ובין אם הוא דוחה אותם, לפחות ההורה והמורה יודע איפה הילד עומד, בסביבה שהיא עדיין יחסית מוגנת ומחבקת (יחסית לכיתה ב'). אני הכנסתי את בני הבכור לכיתה אלף מוקדם. אחת השגיאות הגדולות של חיי. ולא שהילד לא היה מושר לכך מבחינת יכולת שיכלית, ולא שהוא לא היה בוגר רגשית. הוא פשוט נכנס מוקדם מידי. יכול להיות שעוד שנה בגן, כיתה ואח"כ קפיצה לג' היו בונים אצלו את הבטחון העצמי ואת הבנת העולם של ביה"ס. עד היום והוא כבר בכיתה י' הוא כל הזמן צעד אחד מאחור, לא מבחינה לימודית, הוא אחד הטובים במחזור, באחת הישיבות הטובות בארץ, אלא מבחינה רגשית. וזה משהו שקשה מאוד לעלות עליו בגיל הרך.

לרוב את צודקת
אבל לפעמים יש ילדים שהגן לא רק מיותר עבורם אלא גם גרוע, כי הוא מרגיל אותם לשיעמום. ילד שיודע מראש הכל, מרגיש שהמשחקים "תינוקיים" ומשתלט על ילדי הגן - אולי כדאי שייכנס כבר לכיתה א'. בהדלגה מא' לג' יש בעיה של כניסה לכיתה מגובשת שיש בה כבר ילדים שלומדים יחד שלוש שנים.

 

[apk]

יותר מזה ומהכיוון האחר

לרוב את צודקת
אבל לפעמים יש ילדים שהגן לא רק מיותר עבורם אלא גם גרוע, כי הוא מרגיל אותם לשיעמום. ילד שיודע מראש הכל, מרגיש שהמשחקים "תינוקיים" ומשתלט על ילדי הגן - אולי כדאי שייכנס כבר לכיתה א'. בהדלגה מא' לג' יש בעיה של כניסה לכיתה מגובשת שיש בה כבר ילדים שלומדים יחד שלוש שנים.

יותר מזה ומהכיוון האחר
אני יודעת היטב, לגבי ילדים "רגילים" שמושארים שנה נוספת בגן, שלפחות לחלקם (דוגמא בן דוד שלי ואחרים שאני מכירה) לגביהם הנזק גדול בהרבה מהתועלת. על אחת כמה וכמה, אני מאמינה שילד מחונן, שבסה"כ צעיר בחצי שנה לכתה א, אם יאלצו אותו ללכת לגן ולא לבית הספר ינזק הרבה יותר. אני גם מכירה על בשרי את הנזק מכך שלא מקפיצים תלמיד בשנות בית הספר. אני מאמינה שאם שאלת ההקפצה עולה, זו כבר סיבה שכנראה חובה לעשות זאת, כדי לא למנוע נזק עתידי רציני מאוד (בעיקר חברתי וגם למודי)