הקפצה לכתה א' - עדכון

[נטשה הרציונלית]

הקפצה לכתה א' - עדכון

הקפצה לכתה א' - עדכון
ובכן, כמו שהבטחתי הנה העדכון. קודם כל תזכורת: בתי בת 5.5, ילידת ינואר 2000 - אמורה לעלות בספטמבר לגן חובה. נראה היה לנו לפי כל מיני סימנים, שלא יהיה לה טוב להיות "הכי גדולה" בגן, כי היא מפותחת בכפי גילה מבחינה אינטלקטואלית, ומפתחת סממנים של "מנהיגה, לאו דווקא מנהיגה טובה" (לדברי הגננת): משתלטת, מתערבת, דורשת שיפעלו לפי הכללים שלה וכו'. עשינו אבחון אצל פסיכולוגית חינוכית (נאמר לנו שכדי להעלות אותה לכתה א' הילדה צריכה להוציא ציון של 140). ובכן, אז כך: כפי שכמה מכם כתבתם לי (וכמו שאני גם חשתי בלבי) אכן - נמצא שהילדה "מחוננת". היא קיבלה "ציון כללי" של 137. עכשיו התברר ש"הרף התחתון" של 140 הוא לא באמת קשיח כל כך, אלא כנראה משהו כמו "הקו המנחה", או "סדר הגודל" שסביבו מתקבלת ההחלטה. בכל אופן, הפסיכולוגית החינוכית קבעה, שהילדה מתאימה ויכולה לעלות לכתה א', אך זה נתון להחלטתנו. אנחנו צריכים להודיע לה מה החלטנו בתקופת הזמן הקרובה. בעלי מאוד מהסס, ונוטה לכיוון של גן חובה. הילדה לא קוראת (אפילו לא מכירה עדיין את כל האותיות) וגם לא טובה בחשבון (במבחן, למשל, לשאלה "כמה זה ארבע ועוד שתיים" היא ענתה "חמש"

) זה אומר שאם מחליטים להעלות אותה לא' אני אצטרך קצת ללמד אותה במהלך אוגוסט, כדי להביא אותה לרמה של מוכנות מבחינת החומר הנדרש. אבל זה נותן "case" חזק לבעלי שחושב שהיא זקוקה לגן חובה, על מנת להיות "מוכנה" ו"חזקה" יותר - ואולי הוא גם צודק. בקיצור - קשה, קשה... טוב, צריך להראות את הדברים בפרופורציה - הלוואי שכל החיים יהיו לנו רק צרות כאלה

 

[נועה לביא]

אולי אני מפספסת משהו

הקפצה לכתה א' - עדכון
ובכן, כמו שהבטחתי הנה העדכון. קודם כל תזכורת: בתי בת 5.5, ילידת ינואר 2000 - אמורה לעלות בספטמבר לגן חובה. נראה היה לנו לפי כל מיני סימנים, שלא יהיה לה טוב להיות "הכי גדולה" בגן, כי היא מפותחת בכפי גילה מבחינה אינטלקטואלית, ומפתחת סממנים של "מנהיגה, לאו דווקא מנהיגה טובה" (לדברי הגננת): משתלטת, מתערבת, דורשת שיפעלו לפי הכללים שלה וכו'. עשינו אבחון אצל פסיכולוגית חינוכית (נאמר לנו שכדי להעלות אותה לכתה א' הילדה צריכה להוציא ציון של 140). ובכן, אז כך: כפי שכמה מכם כתבתם לי (וכמו שאני גם חשתי בלבי) אכן - נמצא שהילדה "מחוננת". היא קיבלה "ציון כללי" של 137. עכשיו התברר ש"הרף התחתון" של 140 הוא לא באמת קשיח כל כך, אלא כנראה משהו כמו "הקו המנחה", או "סדר הגודל" שסביבו מתקבלת ההחלטה. בכל אופן, הפסיכולוגית החינוכית קבעה, שהילדה מתאימה ויכולה לעלות לכתה א', אך זה נתון להחלטתנו. אנחנו צריכים להודיע לה מה החלטנו בתקופת הזמן הקרובה. בעלי מאוד מהסס, ונוטה לכיוון של גן חובה. הילדה לא קוראת (אפילו לא מכירה עדיין את כל האותיות) וגם לא טובה בחשבון (במבחן, למשל, לשאלה "כמה זה ארבע ועוד שתיים" היא ענתה "חמש"

) זה אומר שאם מחליטים להעלות אותה לא' אני אצטרך קצת ללמד אותה במהלך אוגוסט, כדי להביא אותה לרמה של מוכנות מבחינת החומר הנדרש. אבל זה נותן "case" חזק לבעלי שחושב שהיא זקוקה לגן חובה, על מנת להיות "מוכנה" ו"חזקה" יותר - ואולי הוא גם צודק. בקיצור - קשה, קשה... טוב, צריך להראות את הדברים בפרופורציה - הלוואי שכל החיים יהיו לנו רק צרות כאלה

אולי אני מפספסת משהו
אבל ממתי נדרש ידע מוקדם לכיתה א'? ילדים צריכים לדעת טוב חשבון ולהכיר את כל האותיות כשהם נכנסים לכיתה א'? לא מלמדים אותם את אלו שם?

 

[נטשה הרציונלית]

גם אני חשבתי כך,

אולי אני מפספסת משהו
אבל ממתי נדרש ידע מוקדם לכיתה א'? ילדים צריכים לדעת טוב חשבון ולהכיר את כל האותיות כשהם נכנסים לכיתה א'? לא מלמדים אותם את אלו שם?

גם אני חשבתי כך,
בגלל זה לא לימדתי אותה אף פעם. אבל זה הרושם שקיבלתי ביעוץ (אולי מוטעה), וגם אנשים מדברים אתי כל אותם הדברים שהבת שלי תפסיד עם היא תדלג על גן חובה, ומזכירים שגן חובה נועד "להכין" את הילדים לבית ספר "גם מבחינת התכנים" (אין לי מושג מה זה אומר), והתרשמתי שיש לגני חובה איזו תוכנית לימודים שאמורה להקנות ידע בסיסי כלשהו לקראת הכניסה לכיתה א' (היועצת החינוכית הזכירה "הבנה פונטית" או משהו כזה, כלומר באיזה צליל מתחילה מילה, כמה הברות יש במילה וכו'). היא גם שאלה האם הבת שלי מכירה אותיות, והבנתי ממנה שהיא אמורה להכיר. בעלי נזכר שכשהוא עלה לכתה א' היו דברים שמעולם לא הסבירו להם, כי היתה ציפיה שידעו אותם מגן חובה (והוא אכן הכיר אותם משם), כמו למשל: כיצד סופרים כמה הברות יש במילה, ודברים כאלה.

 

[קיטס]

היום באמת מתחילים בגן חובה

גם אני חשבתי כך,
בגלל זה לא לימדתי אותה אף פעם. אבל זה הרושם שקיבלתי ביעוץ (אולי מוטעה), וגם אנשים מדברים אתי כל אותם הדברים שהבת שלי תפסיד עם היא תדלג על גן חובה, ומזכירים שגן חובה נועד "להכין" את הילדים לבית ספר "גם מבחינת התכנים" (אין לי מושג מה זה אומר), והתרשמתי שיש לגני חובה איזו תוכנית לימודים שאמורה להקנות ידע בסיסי כלשהו לקראת הכניסה לכיתה א' (היועצת החינוכית הזכירה "הבנה פונטית" או משהו כזה, כלומר באיזה צליל מתחילה מילה, כמה הברות יש במילה וכו'). היא גם שאלה האם הבת שלי מכירה אותיות, והבנתי ממנה שהיא אמורה להכיר. בעלי נזכר שכשהוא עלה לכתה א' היו דברים שמעולם לא הסבירו להם, כי היתה ציפיה שידעו אותם מגן חובה (והוא אכן הכיר אותם משם), כמו למשל: כיצד סופרים כמה הברות יש במילה, ודברים כאלה.

היום באמת מתחילים בגן חובה
בני הבכור טיפה השתעמם בגן חובה מפני שידע כבר לקרוא ויש לו חוש טבעי לחשבון, אבל הוא נהנה להיות עם חבריו, ובינתיים טיפלנו בבעיות שהתגלו במוטוריקה עדינה (בעברית: אם הוא היה מגיע בלי הריפוי בעיסוק לכיתה א' הוא היה מתוסכל מקשייו באחיזת עט ובכתיבה). בני השני סיים כיתה א'. את חוברות הלימוד הם התחילו כבר בגן חובה, גם אם לימוד הקריאה עצמו נעשה בכיתה א'. בכיתתו היו ילדים שכמו בני הבכור הגיעו קוראים, אז הם התקדמו בחוברות.

 

[נועה לביא]

כמה הברות יש במילה?

גם אני חשבתי כך,
בגלל זה לא לימדתי אותה אף פעם. אבל זה הרושם שקיבלתי ביעוץ (אולי מוטעה), וגם אנשים מדברים אתי כל אותם הדברים שהבת שלי תפסיד עם היא תדלג על גן חובה, ומזכירים שגן חובה נועד "להכין" את הילדים לבית ספר "גם מבחינת התכנים" (אין לי מושג מה זה אומר), והתרשמתי שיש לגני חובה איזו תוכנית לימודים שאמורה להקנות ידע בסיסי כלשהו לקראת הכניסה לכיתה א' (היועצת החינוכית הזכירה "הבנה פונטית" או משהו כזה, כלומר באיזה צליל מתחילה מילה, כמה הברות יש במילה וכו'). היא גם שאלה האם הבת שלי מכירה אותיות, והבנתי ממנה שהיא אמורה להכיר. בעלי נזכר שכשהוא עלה לכתה א' היו דברים שמעולם לא הסבירו להם, כי היתה ציפיה שידעו אותם מגן חובה (והוא אכן הכיר אותם משם), כמו למשל: כיצד סופרים כמה הברות יש במילה, ודברים כאלה.

כמה הברות יש במילה?
את מתכוונת, מה שמופיע בחוברות לשון של כיתה ח'?

בכל מקרה, לא חושבת שזה רציני. אחותי סיימה עכשיו כיתה א', ובתחילת השנה הם בהחלט למדו לכתוב אותיות ומספרים במחברת ובחוברות... מה שכן, לפני כיתה א' דודה שלי שהיא מורה של כיתות א'-ב' 30 שנה נתנה לה חוברת הכנה לכיתה א' שמתרגלת בעיקר עבודה בחוברת (הפעולות הן פשוטות - מניה, זיהוי...). אולי כדאי לך לקנות לה משהו כזה. הייתי אומרת לך את שם החוברת אבל אין לי מושג איפה היא כיום, אולי אמא שלי תדע כשהיא תהיה פה.

 

[apk]

דעתי

גם אני חשבתי כך,
בגלל זה לא לימדתי אותה אף פעם. אבל זה הרושם שקיבלתי ביעוץ (אולי מוטעה), וגם אנשים מדברים אתי כל אותם הדברים שהבת שלי תפסיד עם היא תדלג על גן חובה, ומזכירים שגן חובה נועד "להכין" את הילדים לבית ספר "גם מבחינת התכנים" (אין לי מושג מה זה אומר), והתרשמתי שיש לגני חובה איזו תוכנית לימודים שאמורה להקנות ידע בסיסי כלשהו לקראת הכניסה לכיתה א' (היועצת החינוכית הזכירה "הבנה פונטית" או משהו כזה, כלומר באיזה צליל מתחילה מילה, כמה הברות יש במילה וכו'). היא גם שאלה האם הבת שלי מכירה אותיות, והבנתי ממנה שהיא אמורה להכיר. בעלי נזכר שכשהוא עלה לכתה א' היו דברים שמעולם לא הסבירו להם, כי היתה ציפיה שידעו אותם מגן חובה (והוא אכן הכיר אותם משם), כמו למשל: כיצד סופרים כמה הברות יש במילה, ודברים כאלה.

דעתי
עקרונית אני בעד שתכניסו את הילדה לכתה א. יחד עם זה, בהחלט נראה לי הגיוני שילד שמגיע לכתה א יכיר את כל האותיות והספרות, ידע לכתוב לפחות את שמו, למנות עד 10 ולבצע פעולות חיבור וחיסור לפחות בגבולות ה-5 או ה-6. כל זה בהחלט נראה לי רצוי, אבל לא הכרחי. אבל נאמר שהדברים השתנו, ואני לא מכירה את הדרישות היום, ואולי דורשים יותר ממה שחשבתי שרצוי לדעתי. אז השאלה היא אם נראה לך שבזמן הקצר שנותר תצליחי למצוא דרך שבה בתך תשמח לשתף פעולה, כך שתשבי איתה כמעט כל יום ותשלימי לה את הבסיס שחסר לה בשביל כניסה לכתה א. אולי תבררי עם צוות בית הספר, מה באמת נדרש בו מילדים שמתחילים שם את כתה א. אם נראה לך שאכן, בחודש וחצי שנותרו תוכלי להשלים איתה את החסר, אז בעיני בהחלט עדיף להכניס אותה לכתה א. אבל אם את חוששת, שהיא או את לא תוכלו לעמוד במטלה, אז אין ברירה ועדיף שתשאירו אותה בגן חובה. אני נוטה להאמין שילדה כמו בתך מסוגלת להשלים עד תם אוגוסט את הפער, אבל הרי אני לא באמת מכירה את נכונות ההשקעה של אף אחת משתיכן, וזה הרי משתנה מאוד חשוב.

 

[נטשה הרציונלית]

תודה על ההתייחסות !

דעתי
עקרונית אני בעד שתכניסו את הילדה לכתה א. יחד עם זה, בהחלט נראה לי הגיוני שילד שמגיע לכתה א יכיר את כל האותיות והספרות, ידע לכתוב לפחות את שמו, למנות עד 10 ולבצע פעולות חיבור וחיסור לפחות בגבולות ה-5 או ה-6. כל זה בהחלט נראה לי רצוי, אבל לא הכרחי. אבל נאמר שהדברים השתנו, ואני לא מכירה את הדרישות היום, ואולי דורשים יותר ממה שחשבתי שרצוי לדעתי. אז השאלה היא אם נראה לך שבזמן הקצר שנותר תצליחי למצוא דרך שבה בתך תשמח לשתף פעולה, כך שתשבי איתה כמעט כל יום ותשלימי לה את הבסיס שחסר לה בשביל כניסה לכתה א. אולי תבררי עם צוות בית הספר, מה באמת נדרש בו מילדים שמתחילים שם את כתה א. אם נראה לך שאכן, בחודש וחצי שנותרו תוכלי להשלים איתה את החסר, אז בעיני בהחלט עדיף להכניס אותה לכתה א. אבל אם את חוששת, שהיא או את לא תוכלו לעמוד במטלה, אז אין ברירה ועדיף שתשאירו אותה בגן חובה. אני נוטה להאמין שילדה כמו בתך מסוגלת להשלים עד תם אוגוסט את הפער, אבל הרי אני לא באמת מכירה את נכונות ההשקעה של אף אחת משתיכן, וזה הרי משתנה מאוד חשוב.

תודה על ההתייחסות !
אני מאמינה שהיא תרצה להשקיע - היא אוהבת אתגרים וחוברות, ודברים כאלה. זה ממש מעודד אותי לקרוא כאן את כל התגובות החיוביות, כי אני מוכרחה להגיד שמסביבי כולם, ממש ללא יוצא מן הכלל - יוצאים נגד הרעיון. זו פשוט מין הסכמה כללית כזאת, שזה עושה רק נזק לקדם את הילד "מעבר ליכולת שלו" ("הלו ? אבחנו כבר שזה לא מעבר ליכולת שלה, זוכרים ?" "כן, אבל עדיין - יש לה הזדמנות להכנס למערכת כשהיא חזקה יותר, מוכנה יותר, אז לאן את ממהרת" ? וכו' וכו'). מסתכלים עלי כמו על איזו אמא "פושית" והשגית ש"דוחפת" את הילדה המסכנה... אם אתם לא הייתם כאן, הייתי ממש מרגישה שאני נגד כל העולם, ושואלת את עצמי - האם יכול להיות שכולם טועים ורק אני צודקת ? האם גם אתם נתקלתם ביחס כזה של הסביבה, שכולם חושבים שאתם גורמים נזק לילד אם "מקדמים" אותו "מהר מדי" ?

 

[apk]

אני מניחה שהרבה מאתנו כאן

תודה על ההתייחסות !
אני מאמינה שהיא תרצה להשקיע - היא אוהבת אתגרים וחוברות, ודברים כאלה. זה ממש מעודד אותי לקרוא כאן את כל התגובות החיוביות, כי אני מוכרחה להגיד שמסביבי כולם, ממש ללא יוצא מן הכלל - יוצאים נגד הרעיון. זו פשוט מין הסכמה כללית כזאת, שזה עושה רק נזק לקדם את הילד "מעבר ליכולת שלו" ("הלו ? אבחנו כבר שזה לא מעבר ליכולת שלה, זוכרים ?" "כן, אבל עדיין - יש לה הזדמנות להכנס למערכת כשהיא חזקה יותר, מוכנה יותר, אז לאן את ממהרת" ? וכו' וכו'). מסתכלים עלי כמו על איזו אמא "פושית" והשגית ש"דוחפת" את הילדה המסכנה... אם אתם לא הייתם כאן, הייתי ממש מרגישה שאני נגד כל העולם, ושואלת את עצמי - האם יכול להיות שכולם טועים ורק אני צודקת ? האם גם אתם נתקלתם ביחס כזה של הסביבה, שכולם חושבים שאתם גורמים נזק לילד אם "מקדמים" אותו "מהר מדי" ?

אני מניחה שהרבה מאתנו כאן
מבינות אותך (מבינות

לאן נעלמו הגברים של הפורום

). כאן בפורום כולנו אמהות לילדים שבדרך זאת או אחרת מראים סימנים, או אף הוכח (כמו במקרה של בתך) שהם מעל הממוצע. בחברה הכללית, רוב האנשים הם הורים לילדים ממוצעים. סביר להניח שכאשר את משוחחת עם אנשים בסביבתך הקרובה, אכן רובם אינם הורים של מחוננים, והם מתקשים להבין את תופעת המחוננות, ונראה להם שילד שהישגיו הרבה מעל הצפוי בגילו, הגיע לכך רק בגלל לחצנותם של הוריו "הרעים". הם לא מסוגלים (או אולי לא רוצים) להבין, שאם ילד נולד "רגיל", טיפוח אולי יכול לקדם אותו מעט, אבל לא להפוך אותו למחונן. הם גם לא מבינים שילד מחונן שלא יטופח ילך לאיבוד וזה עלול לגרום לו נזק חמור (עד כדי שימוש בחוכמתו למטרות שליליות). היי שלמה עם עצמך, את אם אוהבת שכל רצונה הוא טובת בתה, ולא אם לחצנית (לפחות כך נראה לי מהדברים שכתבת כאן). היחידים שבדעתם עליך להתחשב (לאחר שדעת היועצת כבר נלקחה בחשבון) הם: הגננת, את, בעלך ובתך עצמה. כמובן שאפשר להתיעץ גם באחרים (כפי שאת עושה כאן), אבל לא להתיחס למי שינסה להניא אתכם ממשהו רק בגלל שהוא משליך על בתכם דברים שנכונים לו או לילדיו, אבל אינם נכונים לבתכם. בהצלחה!

 

[נועה לביא]

זו זכות הקיום מספר אחת של הפורום!

תודה על ההתייחסות !
אני מאמינה שהיא תרצה להשקיע - היא אוהבת אתגרים וחוברות, ודברים כאלה. זה ממש מעודד אותי לקרוא כאן את כל התגובות החיוביות, כי אני מוכרחה להגיד שמסביבי כולם, ממש ללא יוצא מן הכלל - יוצאים נגד הרעיון. זו פשוט מין הסכמה כללית כזאת, שזה עושה רק נזק לקדם את הילד "מעבר ליכולת שלו" ("הלו ? אבחנו כבר שזה לא מעבר ליכולת שלה, זוכרים ?" "כן, אבל עדיין - יש לה הזדמנות להכנס למערכת כשהיא חזקה יותר, מוכנה יותר, אז לאן את ממהרת" ? וכו' וכו'). מסתכלים עלי כמו על איזו אמא "פושית" והשגית ש"דוחפת" את הילדה המסכנה... אם אתם לא הייתם כאן, הייתי ממש מרגישה שאני נגד כל העולם, ושואלת את עצמי - האם יכול להיות שכולם טועים ורק אני צודקת ? האם גם אתם נתקלתם ביחס כזה של הסביבה, שכולם חושבים שאתם גורמים נזק לילד אם "מקדמים" אותו "מהר מדי" ?

זו זכות הקיום מספר אחת של הפורום!
להוות סביבה מבינה ומסייעת בדילמות האמיתיות שהסביבה הטבעית, הכוללת לעתים אנשי חינוך כמו אלה בשרשור הזה, נוטה לראות כ"צרות של עשירים" במקרה הטוב ובמקרה הרע מעניקה שמות לא מחמיאים במיוחד הן להורים והן לילדים (תוך הוספת "רחמנות על הילדים", כמו כל נשמה טובה ראויה). אם על כל פעם שבה אמרו לי שלא הייתה לי ילדות/נעורים הייתי מקבלת שקל...

 

[תמי2001]

תמיד חשבתי שלא צריך לדחוף, אך

תודה על ההתייחסות !
אני מאמינה שהיא תרצה להשקיע - היא אוהבת אתגרים וחוברות, ודברים כאלה. זה ממש מעודד אותי לקרוא כאן את כל התגובות החיוביות, כי אני מוכרחה להגיד שמסביבי כולם, ממש ללא יוצא מן הכלל - יוצאים נגד הרעיון. זו פשוט מין הסכמה כללית כזאת, שזה עושה רק נזק לקדם את הילד "מעבר ליכולת שלו" ("הלו ? אבחנו כבר שזה לא מעבר ליכולת שלה, זוכרים ?" "כן, אבל עדיין - יש לה הזדמנות להכנס למערכת כשהיא חזקה יותר, מוכנה יותר, אז לאן את ממהרת" ? וכו' וכו'). מסתכלים עלי כמו על איזו אמא "פושית" והשגית ש"דוחפת" את הילדה המסכנה... אם אתם לא הייתם כאן, הייתי ממש מרגישה שאני נגד כל העולם, ושואלת את עצמי - האם יכול להיות שכולם טועים ורק אני צודקת ? האם גם אתם נתקלתם ביחס כזה של הסביבה, שכולם חושבים שאתם גורמים נזק לילד אם "מקדמים" אותו "מהר מדי" ?

תמיד חשבתי שלא צריך לדחוף, אך
יש ילדים סקרנים מטבעם שדוחפים עצמם ולומדים מה שמעניין אותם לבד. חלק מהלימוד העצמי הוא שאילת שאלות, הבעת עניין בקורה בסביבה. כבר כתבתי כאן שילדי הבכור למד לקרוא לבד לקראת גן חובה והצעירה לא רצתה ללמוד. צריך ללכת עם הילד, לענות על שאלות בהעמדת שאלות נוספות לעיון- שאלה מורכבת אפשר לפרק לשאלות קטנות - ובכך ללמד אותו ללמוד לבד. זה הרבה יותר חשוב מלעשות עוד חוברת ולהכין לכיתה א'. ילד אינטליגנט שאינו "מוכן" לכיתה א' - ישיג את הדברים תוך כדי השבועות הראשונים של שנת הלימודים. הם ישננו עוד ועוד את נושא ההברות ויעסקו בחשבון עד שיצא להם מהאף. השאלה היא האם הילדה בוגרת ובשלה מבחינה חברתית ורגשית להכנס לכיתה א'.

 

[apk]

היא כבר כתבה

תמיד חשבתי שלא צריך לדחוף, אך
יש ילדים סקרנים מטבעם שדוחפים עצמם ולומדים מה שמעניין אותם לבד. חלק מהלימוד העצמי הוא שאילת שאלות, הבעת עניין בקורה בסביבה. כבר כתבתי כאן שילדי הבכור למד לקרוא לבד לקראת גן חובה והצעירה לא רצתה ללמוד. צריך ללכת עם הילד, לענות על שאלות בהעמדת שאלות נוספות לעיון- שאלה מורכבת אפשר לפרק לשאלות קטנות - ובכך ללמד אותו ללמוד לבד. זה הרבה יותר חשוב מלעשות עוד חוברת ולהכין לכיתה א'. ילד אינטליגנט שאינו "מוכן" לכיתה א' - ישיג את הדברים תוך כדי השבועות הראשונים של שנת הלימודים. הם ישננו עוד ועוד את נושא ההברות ויעסקו בחשבון עד שיצא להם מהאף. השאלה היא האם הילדה בוגרת ובשלה מבחינה חברתית ורגשית להכנס לכיתה א'.

היא כבר כתבה
יותר מפעם אחת שרגשית הילדה בשלה בהחלט לכתה א

 

[ציפי ג]

מהי הובלה מעבר ליכולת

תודה על ההתייחסות !
אני מאמינה שהיא תרצה להשקיע - היא אוהבת אתגרים וחוברות, ודברים כאלה. זה ממש מעודד אותי לקרוא כאן את כל התגובות החיוביות, כי אני מוכרחה להגיד שמסביבי כולם, ממש ללא יוצא מן הכלל - יוצאים נגד הרעיון. זו פשוט מין הסכמה כללית כזאת, שזה עושה רק נזק לקדם את הילד "מעבר ליכולת שלו" ("הלו ? אבחנו כבר שזה לא מעבר ליכולת שלה, זוכרים ?" "כן, אבל עדיין - יש לה הזדמנות להכנס למערכת כשהיא חזקה יותר, מוכנה יותר, אז לאן את ממהרת" ? וכו' וכו'). מסתכלים עלי כמו על איזו אמא "פושית" והשגית ש"דוחפת" את הילדה המסכנה... אם אתם לא הייתם כאן, הייתי ממש מרגישה שאני נגד כל העולם, ושואלת את עצמי - האם יכול להיות שכולם טועים ורק אני צודקת ? האם גם אתם נתקלתם ביחס כזה של הסביבה, שכולם חושבים שאתם גורמים נזק לילד אם "מקדמים" אותו "מהר מדי" ?

מהי הובלה מעבר ליכולת
ומהי קבלה של יכולת הילד? אם ילד לא יודע צבעים, ולא מביע בכך שום ענין ושום רצון לדעת, והוא עדיין לא בגיל שהידע הזה הוא בסיסי, ללמד אותו את זה יהיה דחיפה והובלה. אבל אם הוא צעיר, והוא בא ושואל אמא איזה צבע זה - כחול תורכיז או כחול שמים, זה אומר שהילד מתעניין בנושא ואפשר לפתח אותו בתחום. תחשבי אם הרצון שלך ללמד את ביתך חומר כדי שתהיה ברמה של חבריה שסיימו גן חובה, נובע מרצונה של הילדה לדעת, או לא.

 

[נטשה הרציונלית]

זו שאלה שאין לי תשובה אליה

מהי הובלה מעבר ליכולת
ומהי קבלה של יכולת הילד? אם ילד לא יודע צבעים, ולא מביע בכך שום ענין ושום רצון לדעת, והוא עדיין לא בגיל שהידע הזה הוא בסיסי, ללמד אותו את זה יהיה דחיפה והובלה. אבל אם הוא צעיר, והוא בא ושואל אמא איזה צבע זה - כחול תורכיז או כחול שמים, זה אומר שהילד מתעניין בנושא ואפשר לפתח אותו בתחום. תחשבי אם הרצון שלך ללמד את ביתך חומר כדי שתהיה ברמה של חבריה שסיימו גן חובה, נובע מרצונה של הילדה לדעת, או לא.

זו שאלה שאין לי תשובה אליה
אני יודעת שב"תאוריה" היא רוצה ללמוד לקרוא, היא כל הזמן מדברת על זה. היא גם משחקת כאילו היא "קוראת" (לאחיות הקטנות) מתוך ספר לפי התמונות. היא מאוד אוהבת לקחת ספר שהיא לא מכירה ולהמציא סיפור לפי התמונות (כשאני קוראת את הספר אחר כך, נראה לי שהסיפור שלה יותר מוצלח יותר) - טוב אבל זה באמת אופרה אחרת ולא שייך לעניין. מצד שני ברור לי שזה לא בא לה ממש "טבעי". עובדה שהיא לא מכירה את כל האותיות, אפילו שיש לה הזדמנויות להכיר, אבל נראה לי שאין לה מוטיבציה אמיתית (אולי מפני שהיא לא באמת רואה את הקשר בין הכרת האותיות לבין היכולת לקרוא בצורה עצמאית). ספרות, למשל, היא למדה צ'יק-צ'אק (נכון שיש רק 10 ולא 22, אבל עדיין), כי היתה לה מוטיבציה: היא רצתה לחייג באופן עצמאי לסבתא ולחברה הטובה שלה. לסיכום - אין ספק שאם אני אשב ללמד אותה, יהיה בזה אלמנט של "דחיפה", גם אם היא תקבל את זה ברצון. אני אבהיר: היא תלמד ברצון כי היא אוהבת אתגרים, חידות, משחקי חשיבה וכו', אך לא נראה לי שזה יהיה מפני שבאמת מעניין אותה איך כותבים "מ" ובאיזו אות מסתיימת המלה "חתול".

 

[ציפי ג]

אם הילדה צריכה דחיפה

זו שאלה שאין לי תשובה אליה
אני יודעת שב"תאוריה" היא רוצה ללמוד לקרוא, היא כל הזמן מדברת על זה. היא גם משחקת כאילו היא "קוראת" (לאחיות הקטנות) מתוך ספר לפי התמונות. היא מאוד אוהבת לקחת ספר שהיא לא מכירה ולהמציא סיפור לפי התמונות (כשאני קוראת את הספר אחר כך, נראה לי שהסיפור שלה יותר מוצלח יותר) - טוב אבל זה באמת אופרה אחרת ולא שייך לעניין. מצד שני ברור לי שזה לא בא לה ממש "טבעי". עובדה שהיא לא מכירה את כל האותיות, אפילו שיש לה הזדמנויות להכיר, אבל נראה לי שאין לה מוטיבציה אמיתית (אולי מפני שהיא לא באמת רואה את הקשר בין הכרת האותיות לבין היכולת לקרוא בצורה עצמאית). ספרות, למשל, היא למדה צ'יק-צ'אק (נכון שיש רק 10 ולא 22, אבל עדיין), כי היתה לה מוטיבציה: היא רצתה לחייג באופן עצמאי לסבתא ולחברה הטובה שלה. לסיכום - אין ספק שאם אני אשב ללמד אותה, יהיה בזה אלמנט של "דחיפה", גם אם היא תקבל את זה ברצון. אני אבהיר: היא תלמד ברצון כי היא אוהבת אתגרים, חידות, משחקי חשיבה וכו', אך לא נראה לי שזה יהיה מפני שבאמת מעניין אותה איך כותבים "מ" ובאיזו אות מסתיימת המלה "חתול".

אם הילדה צריכה דחיפה
אז אני לא הייתי מקפיצה אותה.

 

[נטשה הרציונלית]

תודה ציפי

אם הילדה צריכה דחיפה
אז אני לא הייתי מקפיצה אותה.

תודה ציפי
יש בזה משהו. יש בזה הרבה למען האמת. זה שיקול רציני מאוד נגד.

 

[apk]

לדעתי ממש לא

תודה ציפי
יש בזה משהו. יש בזה הרבה למען האמת. זה שיקול רציני מאוד נגד.

לדעתי ממש לא
גם במקרה כזה ההקפצה חיונית. היא תיצור לילדה יותר אתגרים ורק תועיל לה

 

[ציפי ג]

השאלה האם האתגר

לדעתי ממש לא
גם במקרה כזה ההקפצה חיונית. היא תיצור לילדה יותר אתגרים ורק תועיל לה

השאלה האם האתגר
בגן לא יהיה מספיק. אני שוב חוזרת. לדעתי גן זה לא רק משחק. זה שלב בהתפתחות. אם הילדה היתה מאוד מאוד מתענינת ובולמים אותה. או אם היא היתה יודעת את הכל, אז יש סיבה להקפיץ. אבל הילדה סך הכל מבסוטה, לא מראה צורך כלשהו להכנס מוקדם לבית ספר. מה הקטע בלוותר על הגן?

 

[apk]

את מסתכלת במבט צר

השאלה האם האתגר
בגן לא יהיה מספיק. אני שוב חוזרת. לדעתי גן זה לא רק משחק. זה שלב בהתפתחות. אם הילדה היתה מאוד מאוד מתענינת ובולמים אותה. או אם היא היתה יודעת את הכל, אז יש סיבה להקפיץ. אבל הילדה סך הכל מבסוטה, לא מראה צורך כלשהו להכנס מוקדם לבית ספר. מה הקטע בלוותר על הגן?

את מסתכלת במבט צר
ואני במבט רחב, החשש שלי הוא לא מנזק מיידי שאותו סביר שהילדה לא תחוש (אולי אפילו ידמה לה ולהוריה שטוב לה). אני מדברת על נזק לטווח ארוך, שאני מאמינה שיגרם לילדה אם לא תוכנס כבר השנה לכתה א. נזק שבמחשבה בוגרת בעוד שנים, הילדה לא תסלח להוריה על שגרמו לה

 

[ציפי ג]

אני מסתכלת במבט רחב

את מסתכלת במבט צר
ואני במבט רחב, החשש שלי הוא לא מנזק מיידי שאותו סביר שהילדה לא תחוש (אולי אפילו ידמה לה ולהוריה שטוב לה). אני מדברת על נזק לטווח ארוך, שאני מאמינה שיגרם לילדה אם לא תוכנס כבר השנה לכתה א. נזק שבמחשבה בוגרת בעוד שנים, הילדה לא תסלח להוריה על שגרמו לה

אני מסתכלת במבט רחב
לגבי נקודת ההסתכלות שלך אין לי יכולת לקבוע. אני מאמינה שאדם שמוכנס למסגרת בטרם היותו בשל לה, ונדחף אליה על ידי הוריו, מבלי שהוא מראה כמעט צורך לכך, עלול לסבול כל חייו. בהיותי הורה לכמה ילדים מאוד מוכשרים, אני יכולה לראות איך מאפייני האישיות שלהם, משפיעים על הצרכים השונים שלהם, ואיך הדבר הזה מחייב אותי לשקול על כל אחד מהם שיקולים שונים ומשונים בכל צומת בחיים. אני קוראת על הילדה הזו, ורואה מדברי אמה שהילדה נמצאת כרגע במבוכה חברתית, יותר מבמבוכה אינטלקטואלית. זה דורש מערכת שיקולים שונה לגמרי משל ילד שנמצא במבוכה אינטלקטואלית. אני חושבת שהמחשבה שאי הקפצה היא החלטה הבולמת את הילד מהתקדמות כל החיים, היא מחשבה בטור אחד ולא בטורים מקבילים. לאורך כל שנות הלימוד של הילד אפשר להחליט להקפיץ אותו כיתה. יש כיתות שזה יותר קל, כמו מה' לז, או מח לי', יש כיתות שזה יותר מסובך. אבל זה לא דבר שנמנע. לעומת זאת להחזיר ילד אחורה על שלב די חיוני בהתפתחות שלו, זה דבר נמנע. הרי אם ילד לא מרוצה מכיתה א', להחזיר אותו לגן זה קשה מאוד מאוד מאוד. הרבה יותר קשה מאשר להשאיר אותו עוד שנה בגן. אחד הבנים שלי היום בן חמש. הוא בן גילה פחות או יותר של ביתה של השואלת. הוא גם לא מראה שלום התענינות רצינית באותיות. ספרות הוא מזהה כבר די הרבה זמן. הוא מסוגל לעשות חשבון עד חמש בלי שום בעיה, מעבר לכך הוא מתקשה. אני יודעת שלו הייתי יושבת איתו, הוא היה ללא שום ספק לומד יותר. אבל בשביל מה? מה הוא יפיק מכך? הוא עדיין נהנה מדברים של גן, ועדיין צריך את חווית המשחק. אני לא חושבת שלו הוא היה נכנס לכיתה אלף עכשיו, הוא היה חכם יותר, מוכשר יותר, או נהנה יותר בבי"ס. הוא פשוט היה נדחף למה שהוא לא צריך. ואם אסכם - אחד הקשיים בהורות זה לדעת לתת לילד את מה שהילד צריך ולא את מה שאתה רוצה לתת.

 

[נטשה הרציונלית]

קראתי את המסר שלך שלוש פעמים

אני מסתכלת במבט רחב
לגבי נקודת ההסתכלות שלך אין לי יכולת לקבוע. אני מאמינה שאדם שמוכנס למסגרת בטרם היותו בשל לה, ונדחף אליה על ידי הוריו, מבלי שהוא מראה כמעט צורך לכך, עלול לסבול כל חייו. בהיותי הורה לכמה ילדים מאוד מוכשרים, אני יכולה לראות איך מאפייני האישיות שלהם, משפיעים על הצרכים השונים שלהם, ואיך הדבר הזה מחייב אותי לשקול על כל אחד מהם שיקולים שונים ומשונים בכל צומת בחיים. אני קוראת על הילדה הזו, ורואה מדברי אמה שהילדה נמצאת כרגע במבוכה חברתית, יותר מבמבוכה אינטלקטואלית. זה דורש מערכת שיקולים שונה לגמרי משל ילד שנמצא במבוכה אינטלקטואלית. אני חושבת שהמחשבה שאי הקפצה היא החלטה הבולמת את הילד מהתקדמות כל החיים, היא מחשבה בטור אחד ולא בטורים מקבילים. לאורך כל שנות הלימוד של הילד אפשר להחליט להקפיץ אותו כיתה. יש כיתות שזה יותר קל, כמו מה' לז, או מח לי', יש כיתות שזה יותר מסובך. אבל זה לא דבר שנמנע. לעומת זאת להחזיר ילד אחורה על שלב די חיוני בהתפתחות שלו, זה דבר נמנע. הרי אם ילד לא מרוצה מכיתה א', להחזיר אותו לגן זה קשה מאוד מאוד מאוד. הרבה יותר קשה מאשר להשאיר אותו עוד שנה בגן. אחד הבנים שלי היום בן חמש. הוא בן גילה פחות או יותר של ביתה של השואלת. הוא גם לא מראה שלום התענינות רצינית באותיות. ספרות הוא מזהה כבר די הרבה זמן. הוא מסוגל לעשות חשבון עד חמש בלי שום בעיה, מעבר לכך הוא מתקשה. אני יודעת שלו הייתי יושבת איתו, הוא היה ללא שום ספק לומד יותר. אבל בשביל מה? מה הוא יפיק מכך? הוא עדיין נהנה מדברים של גן, ועדיין צריך את חווית המשחק. אני לא חושבת שלו הוא היה נכנס לכיתה אלף עכשיו, הוא היה חכם יותר, מוכשר יותר, או נהנה יותר בבי"ס. הוא פשוט היה נדחף למה שהוא לא צריך. ואם אסכם - אחד הקשיים בהורות זה לדעת לתת לילד את מה שהילד צריך ולא את מה שאתה רוצה לתת.

קראתי את המסר שלך שלוש פעמים
כל כך נכון ! אין מילים.