תודה
כמה דברים לכל נסיון לאמת אותי תרתי משמע עם איזו דמות שלא שייכת לוירטואליה תזכה למנה של פתלתלות לשונית ,ורק בגלל שאני מכבד את האנשים עצמם כי למרות הפומו ,עדיין האנשים מאחורי המיקלדת הם והן הנותנים. אבל עקרונית וזה כלל ועיקרון ברזל אני וירטואלי . סליחה על ההחלקה הלשונית של עצם הביטוי "האשה של",אם כי היא נסמכת בעיקרה על הביוגרפיה האמתית של פרידה קאלו ועל האהבה שלה ,ועל העוצמה של האהבה שלוותה בביטול עצמי . ניאו ענה נכון לגבי הדוסים ,שאין לי קשר אליהם אבל לא נשמט ממני לפעמים שהם ו"הם" -סה"כ ריקמה אנושית חיה כמוני וכמותך. ובקשר לניאו ,אני לא באמת חושד בך בשום דבר ,אני העלתי השערה שאולי היא לא נכונה שהגברת היא גבר,בהחלט יכול להיות שאני טועה ,וזו לא תהיה הפעם האחרונה מן הסתם. במיפגשים ועכשיו אני מאד פורמלי יש מידה לא מבוטלת של איחצון מעודן ,זוהי לא מטרה זרה למשהו אנושי שמנסה לגלות מי מאחורי הדמות. אבל ,לדעתי מה שמושך בכתיבה האנונימית וזאת במידה ולא הולכים לכיוון שמנצל אנונימיות ,שנחשפים לדיעות מהצד הנקי ,הלא אינטרסנטי ,שאין לו תג מחיר. אולי זה מקשה על המימד השלם ,כאילו חוסר באינפורמציה מספקת ,אבל לא עניין אותי לדוגמא מי כותב את הספר שאהבתי לקרוא במובן הסוציולוגי (כל ספר-או סרט או ציור או מיצג),זה לא חשוב לי באופן אישי למרות שאיני מתימר להיות כלום אפילו או כלומניק כשלעצמי ,אבל הכללים ידועים . יש פה איזה משחק מילולי ,והוא לא יכול להיות מפוענח לגמרי ,במידה רבה טוב שאינו מפוענח,החלק הזה החסר מימדים וגיאוגרפיה וגופמן צודק פה מה לעשות ,שאין לדיעה או לטקסט שום דבר מעבר לכתיבה עצמה. הרצון להכיר נכון בכל ההיבט האנושי ,זה לפעמים קורה לי ,למשל שפעם ביואל היתה דמות אחת שהוציאה אותי מדעתי ,במובן הטוב של הביטוי ,כי כל פעם שקראתי את הטקסט הייתי צוחק ,וצחוק כזה בהחלט לא וירטואלי,השתוקקתי לטקסטים האלה תקופה מסוימת ,כי הם היו תגלית ואפילו אם לומר ברצינות קצת ,לא נתקלתי ביכולת כזאת מאז ,פשוט יכולת מילולית מזהירה ,אפילו מעבר לשנינות. אבל לא ממש איכפת לי אם הכותב היה עכבר או מיפלצת או אולי איש אקדמיה מוזר ואולי הומלס. היה לי פשוט כייף לקרוא. לא טוב לנבור פנימה ,לא טוב כי זה מפריח את הפוזה האמתית של היומרה שיש בכתיבה ,ובלי היומרה הזו הבעייתית אין עונג של קריאה ,ולא משנה אם הקריאה היא יצירתית או אפילו צרתית. ובלי שום קשר ,האם בכלל יכולה להיות ביקורת "כשלעצמה" ,כלומר בניתוק מהמימד הסוציולוגי? האם כל מה שאינו "כשלעצמו" הוא לא גניבת דעת במידה מסוימת.?(כתיבה ללא ביוגרפיה מתימרת להיות גם במידה מסוימת כשלעצמה.) כמה פעמים שאלתי את עצמי ,לו לאדם הזה לא היה שם או "שם" האם בכלל הייתי טורח לקרוא אותו?
