נו
לכתיבה כשלעצמה יש תומכים רבים אבל חלקם או רובם ממניעים בהחלט לא כשלעצמם. הדוגמא הקלאסית היא וואגנר קשישא ,ואני לא מתכוון לפתוח דיון על וואגנר אל חשש. אלא על עצם הבעיה של הכשלעצמו ,מגיני וואגנר בחלקם טוענים שלדיעותיו הגיזעניות של וואגנר אין זכר ביצירתו ,חלק אחר אפילו רדקלי יותר וטוען אז מה אם היה גזען ואנטישמי ,האם יצירתו אינה משוב לאותם יצרים ? אף אם נניח שלא הרי היא בהחלט בפני עצמה.(אסתטית) הבעיה היא שאותם אלו שמניחים לגזענות של וואגנר בזכות המוסיקה השממית הכשלעצמה ,אינם עושים זאת כלפי חלאות אחרות .(כי זה לא יעלה על הדעת) ההפך לו ניתן להם היו משמידים מראש כל כותב ולו מהסיבה שאינו זך ,שאינו נקי ביוגרפית .(לפי מה שהם הן מבינים כביוגרפיה נכונה) גם בויס היה בוגר של הנוער ההיטלראי ,הוא היה טייס ,אבל הפלא ופלא אין שום זכר לעניין הזה בביקורת .(הרי ביצוגים שלו אין זכר אסתטית לנוער ההיטרלאי) הביוגרפיה היא כלי פשוט, כלי מאד גמיש,כאשר היא כביכול ראויה או "ראויה" יעשה בה שימוש פרטי ,כאשר אינה ראויה ,אבל הכתיבה כן ראויה תמחק הביוגרפיה והסוציולוגיה תעלם. יתר על כן אסתטיקה היא לא מערכת מוסרית ,למעשה אין דבר אדיש יותר למוסר מאשר אסתטיקה ,למרות זאת יש חברתית בקשה מוסרית (שיהיה נקי מכל חשד "מוסרית")לכל מי שעוסק באסתטיקה. ההיזקקות של האסתטיקה למוסר היא מהסיבה כנראה שלא תחשד כפני עצמה כלומר כאמירה אסתטית נטו, או אמנות לשם אמנות.(בדיוק כפי שהפמינסטית טענה ) הבעיה היא כמובן שגניבת דעת היא חלק מהתרבות . כאשר השיפוט נסמך על מוסר הוא בהחלט לא שיפוט נכון , שהרי כדי להיות מוצג ראוי ,מן הסתם ראוי לפאר את הצד הערכי והביוגראפי ,שהרי אז הערך עצמו הופך ליקר מפז.הקונטקסט הוא עניין גמיש כשלעצמו. ללא כל ספק שיש אחיזת עיניים בכל ביקורת ,ולו מהסיבה של הקריאה היצירתית ,אבל לנמק ביקורת על בסיס מוסרי ביוגרפי סציולוגי מעצימה את הערך עצמו מעל הערך האסתטי. יש דוגמאות ללא ספק שיכולות לסבר את האוזן טוב מאשר וואגנר אפילו אבל הסיבה שרק וואגנר הוא הדוגמא הקלאסית היא כי הוא חלאה מסוג מסוים מוסרית,החלאות ההפוכות לו אינם חלאות ולכן גניבת הדעת אפילו מתעצמת. פסילה על בסיס סציולוגי ערכי ביוגרפי היא רעה ללא כל ספק אבל לא העדפה על בסיס כזה היא לא פחות בעייתית. כשלעצמי ברור לי שכל אחד נגוע ,כאשר זה ישרת אותו הוא יבחר באפשרות הכי נאמנה לקריאה היצירתית שלו שלה וכו.