את טומנת לעצמך פחים עוד לפני שהתחלת
בואי לצורך העניין נניח שלא היה מדובר בך, ואת היית מסתכלת על המצב מנקודת מב חיצונית. מה היית רואה אז? אני אגיד לך מה אני ראיתי כשקראתי את כל השרשור: 1. אדם קיבל לידיו אחריות לקורס ללימוד השפה העברית 2. האדם הזה בעל ידע כדובר של השפה העברית, וידע מתקדם של שפות שמיות אחרות. אך הוא אינו מורה לשפות, איננו בלשן, איננו בעל התמחות בשפות. 3. לסטונדטים שלוקחים את הקורס יש מדדים מאוד ברורים לאיכות הקורס: עד כמה הם למדו עברית. בהתאמה, זו גם המטריקה שבה נמדדת ההצלחה של מעביר הקורס. כך שעוד לפני שבכלל התחלנו לדבר על היועץ, ההנחיות או האידאולוגיה שלך, את מתחילה מנקודת פתיחה בעייתית. לימוד שפה הוא לא דיון, הוא לא העלאת אבחנות. הוא רכישת מיומנות מאוד אנליטית ומאוד ספציפית, וכמו שאמרו כאן בתגובות קודמות, זה שמישהו מכיר שפה כשפת אימו ממש לא מכשיר אותו ללמד אותה. אם כבר, להיפך, כי בהעדר הבנה מורפולוגית, את עצמך לא זוכרת את תהליך הלימוד שלך, ששונה מהותית מרכישת שפה בגיל בוגר. 4. בשלב השני, אותו אדם גם אומר - יותר משאכפת לי מהצלחת הסטונדטים בלימוד השפה, חשוב לי הייצוג האידאולוגי בדרך הלימוד. זוהר ארגוב הוא אולי אושייה תרבותית, אבל קשה לומר שההגייה שלו היא פשוטה וברורה. ח וע הן קשות להגייה גם ככה לאדם שמעולם לא למד אותם מילדות. בהטעמה המזרחית, הם קשים עוד יותר. כל הדיון הזה סבב על התוכן של הספר, ועל כמה הוא ראוי או לא ראוי בעינייך. וההתעקשות לדחוף פנימה את האג'נדה שלך נעשית לא כי את חושבת שככה הם ילמדו עברית יותר טוב, אלא כי ככה את רוצה. 5. ואם לא מספיק שאת מלכתחילה מגיעה פחות מוכנה למשימה הטכנית של לימוד שפה, ושבעצם, הדרך שלך למדוד הצלחה שונה מהדרך שבה האוניברסיטה שלך קובעת הצלחה, את גם מתעמתת עם היועץ שמופקד מטעם האוניברסיטה. לצורך העניין, קראתי את כל הנקודות שהעלית, והאמת, לא הצלחתי להתרגש מאף אחת מהן. האסוציאציות בעניין השמות הן אסוציאציות *שלך*. אני דווקא חשבתי על פורים. אחר כך גם חשבתי על כך שעניין השמות הוא כל כך שונה משפה לשפה שזה דווקא נחמד (בעברית נותנים שמות של עונות השנה, בשונה מאנגלית. בסינית, השם "סוס" הוא דווקא שם יפה לבחורה, בעברית או באנגלית זה לא יעלה על הדעת). אלו היו האסוציאציות שלי, ומן הסתם ליועץ יש אסוציאציות משלו. אז לטעון אבסולוטית שיש דבר רע בתרגיל הזה רק כי זה מתקשר לך לאלמנט היסטורי מסויים נראה לי קפריזי, ושוב, מדגיש שהעניין שלך הוא רחוק מאוד מעצם לימוד השפה, ויותר העברת האידאולוגיה. אז דעתי היא שאת מחבלת בעצמך. לסטודנטים שלך חשוב לדעת עברית, אחרת הם לא היו לוקחים את הקורס. אם הם ירגישו שהם לא קיבלו את זה, ובמקום, הם קיבלו משהו שהם לא ביקשו, הם יהיו מאוד ברורים בקשר לזה. ומכיוון שמשוב חיובי חשוב לך, בהנחה שאת רוצה להמשיך לקבל אחריותעל קורסים, כולל כאלו שקרובים יותר לליבך, הייתי חושבת שהמטרה שלך צריכה להיות בראש ובראשונה ללמד עברית כמה שיותר טוב. זה לא אומר שאי אפשר לדבר על סוגיות, אבל בחייאת, עוד לא למדו לומר משפט כבר את נכנסת איתם לסוגיות אשכנזים-מזרחים? ואת כל זה אני אומרת מבלי להתייחס לאידאולוגיה שמניעה אותך. מה שכן, ייתכן שביום מן הימים יהיה שווה לך להתעכב על העובדה שיותר חשוב לך להשמיע את עצמך מאשר להשמע, ואלו שני דברים מאוד שונים. לא הייתי מזלזלת בתגובות שאת מקבלת כאן ולו רק כי יש לך כאן ייצוג של אסכולות שונות של מחשבה מדעית. אני חושבת שלא מעט אנשים כאן מתקשים לקחת אותך ברצינות בגלל שבין היתר, את גיבשת את המסקנות שלך, והמחקר הוא משני לעניין. את יוצאת מנקודת ההנחה שהאמת ההיסטורית היא כזו ולא אחרת, וההנחה הזו היא בבסיס כל הפעילות האקדמית שאת מתארת כאן. אין אפשרות לקבל מסקנה ששונה ממהמסקנה שעליה החלטת מראש. זה פשוט אנתיתזה לכל מה שמוגדר כמחקר מדעי: העלאת השערות, מתודיקה, בחינת השערות, ניתוח מסקנות. אם את יודעת מראש מה המסקנה הסופית, מה זה בעצם אומר על התהליך המחקרי כולו? לכן אני מבחינה בין להשמיע ולהשמע. ייתכן שהתנסחויות פחות מגוייסות והתבטאות יותר ספקנית היו מאפשרות לך להעביר את *אותם הרעיונות עצמם* באופן בו אנשים לא היו דוחים אותם על הסף.
