הפעם הראשונה שלי.

uri80

New member
רגע, זה משנה אם היה מדובר

בגבר? לא רואה ממש הבדל. מה שכן, אדם שמוציא מפיו משפטים כמו "מי ייקח אותך ככה?, את יודעת, בחורים לא אוהבים בחורות משומשות" מראה משהו על עצמו (ולא משהו טוב כל כך.) <עדיין מתלבט בשאלה האם בחורה "משומשת" שווה רק שני גמלים במקום החמישה הרגילים>
 

Mr Majar

New member
מזדהה

אצל חלקנו, אם לא רובנו, הדברים שהורגלנו אליהם בילדים הופכים לדבר מובן מאליו. (לא כל הדברים- חלקם הגדול) לי לקח המון המול זמן עד שהחלטתי לשכב עם מישהי בפעם הראשונה- וגם אז לא הייתי בטוחה שזה מוסרי ונכון. ופעמים יש בתוכי חלק שעדין מתייחס לנושא הזה ככה. אצלי, אני חושב, שזה כבר לא יעבור לעולם. יש יוצאים ויוצאות שיצאו שעשו הכל מכל כל חוץ מבעלי חיים, לדעתי הם כמונו, רק לקיצוניות השניה. התחלת עם מכנסיים בהצלחה בהמשך, למרות שמההודעה שלך, לא נשמע כאילו יצאת בשאלה אלא את רק בוחנת את הגבולות.
 

משאלה2

New member
ברכותי..../images/Emo141.gif

סחטיין על האומץ....האמת, עזבי קטע של דת או לא, לרובינו הרבה יותר יפה מכנסיים...אני אישית נראית במכנס כמה קילו פחות ויש כאן אפילו כמה שזכו לראות ויוכלו לאשר..חצאית הרבה פחות מחמיאה אם את לא איזה רזונת במיוחד. אז קודם כל תהני מהמחמאות (או שמא את כן רזונת על?...) ושנית באמת כל הכבוד על האומץ...אני עוד לובשת חצאית ארוכה על המכנס ומעיזה להוריד רק שבטוח באלפיים אחוז שאין קצה דוס באופק, תמשיכי להנות וללכת עם דברים עד הסוף, הערצתי....
 

אבזץ

New member
סוטה, לאן נעלמת?

רק אל תגיד לי כי חרמנא ליצלן נזדווגת (הזדיינת) בעת הזו... אומרים כאן שזה פוגע במחקר המדעי ובקריירה בכלל. התבייש לך! אתה גולש בפורום, כשישנן כמה וכמה שאלות פתוחות במדע.... אותך ל-צ'יפ ביטול תורה!!!
 

דינה N

New member
זה עובר יקירתי ../images/Emo24.gif

אחרי כמעט שלוש שנים החזרת אותי לאותה פעם ראשונה... היום כשאני מספרת היכן חייתי רוב חיי אנשים אומרים שהם בחיים לא היו מאמינים. והעצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך היא להיות עקבית. חשוב להמשיך במה שהתחלת ולא לסגת. חוסר עקביות הוא אוכל מאוד מזין לכל מי שרוצה להחליש אותך. קבלי חיבוק חזק והמון עידוד.
 

מחממנוע

New member
תודה שחלקת עמנו . הרגשות

הרגשות, חזקים לפעמים מבפנים הרבה יותר לעומת איך שאת מצטיירת. כלומר, אנישם מסתכלים עלייך ורואים אותך בעינים שלהם, אולי בוחנים יפה /לא יפה, מעטים גם רואים בעיניים אבל הרגשות האלה שמתרוצצות בפנים - והמחשבות "כולם מסתכלים עלי" הם באופן טבעי מתוגברים על ידי עצמך. הרבה יותר ממה שהם חשבו בכלל. כשאתה על הבמה יש לך פחד במה, וזה רק כי אתה על הבמה ואתה חושב שאתה מול קהל. ברגע שאתה מדמיין שמסביבך יש קירות ואתה לבד, ותכלס אף אחד לא מענין אותך, ואתה לא מענין אותו עד כדי כך, ההרגשה משתנה. ולמה אני אומר לך את זה? מה אני לא חש את זה לפעמים? אני חשתי את זה כשהתפללתי לפני העמוד, כשהופעתי וכל מיני כאלה, כשדברתי בפני אנשים, וגם כשמשפחתי ראתה אותי עם הקרחת (עם כפה). השתדלתי להזריק מחשבות הרגעה לתוך כל אנדרלמוסית המחשבות, וקבלתי פרופורציות. שוב תודה שחלקת אתנו.
 

סלסרו

New member
בטח.

לכן יש לי. ראיתי כו"כ נשים עם קרחת, שזה פשוט נהדר עליהן.
 

miss mcmillan

New member
נוגע ללב

אני לא באמת יכולה לשפוט, כי הפעם הראשונה שלי ליד אנשים שמכירים אותי מ"אז" היתה הרבה אחרי הפעם הראשונה בכלל, כשזו האחרונה זכורה לטוב מאד-מאד דווקא. זה היה באירוע המוני -הקון של האתר "עין הדג", הקרנת סרטים ציבורית מגניבה כזאת-אליו הגעתי עם 3 אנשים שאני מכירה, כולם הכירו אותי כבר במתכונתי החילונית. לבשתי ג'ינס שחור שגנבתי מאחי הקטן <ונראה עליי מעולה, אגב
) ואיזה סוודר צמוד נורא, השיער שלי כבר היה אדום לדעתי באותה תקופה. ולמרות שלא הכרתי כמעט אף אחד, ולמרות שהשתלבתי בנוף מצויין, זו היתה חוויה משונה. לרגע אחד לא הפסקתי להרגיש שמסתכלים עליי, שאני בטח נראית מוזר, שאנשים תוהים על קנקני ובכלל. פסיכולוגיה, או שהיתה לי עצם תקועה בשיער?
ימים יגידו. אבל חלק לא מבוטל מעוצמתיותה הכבדה של החוויה הזאת הוא בוודאי רק אצלנו בראש. זה עובר, זה עובר, זה עובר, ואחרי שנתיים את מוצאת את עצמך עוברת בפרוזדור הומה-אדם באוניברסיטה ורק מייחלת שמישהו יזכה אותך במבט קטן, לא משנה למה, רק כדי להרגיש קיימת. בהצלחות
.
 
למעלה