תודה שחלקת עמנו . הרגשות
הרגשות, חזקים לפעמים מבפנים הרבה יותר לעומת איך שאת מצטיירת. כלומר, אנישם מסתכלים עלייך ורואים אותך בעינים שלהם, אולי בוחנים יפה /לא יפה, מעטים גם רואים בעיניים אבל הרגשות האלה שמתרוצצות בפנים - והמחשבות "כולם מסתכלים עלי" הם באופן טבעי מתוגברים על ידי עצמך. הרבה יותר ממה שהם חשבו בכלל. כשאתה על הבמה יש לך פחד במה, וזה רק כי אתה על הבמה ואתה חושב שאתה מול קהל. ברגע שאתה מדמיין שמסביבך יש קירות ואתה לבד, ותכלס אף אחד לא מענין אותך, ואתה לא מענין אותו עד כדי כך, ההרגשה משתנה. ולמה אני אומר לך את זה? מה אני לא חש את זה לפעמים? אני חשתי את זה כשהתפללתי לפני העמוד, כשהופעתי וכל מיני כאלה, כשדברתי בפני אנשים, וגם כשמשפחתי ראתה אותי עם הקרחת (עם כפה). השתדלתי להזריק מחשבות הרגעה לתוך כל אנדרלמוסית המחשבות, וקבלתי פרופורציות. שוב תודה שחלקת אתנו.