אני חושב שלאנשים יש פה המון
בעיה עם מו"ד. אני לא אמרתי אף פעם שזו השיטה היחידה ששווה. זה פשוט מה שמדבר אלי, אחרי שעברתי על מלא שיטות משחק וזה מה שמגוון רחב של שחקנים ששיחקתי איתם הכי התחבר אליו. לעומת זאת, כל פעם שמישהו מזכיר פה מו"ד ישר עולה לאוויר: מו"ד זה שיטה דפוקה, עדיף סטורמברינגר או GURPS או אקסלטד או בלי שיטה בכלל... וזה עולה פה בקביעות מגורמים מסויימים שחרטו להם על הדגל לנהל מסע צלב נגד השיטה הזאת. אני לא מבין את כל הכעס הזה, היומרנות והצדקנות לומר לאנשים מה מותר לעשות ומה אסור במשחקי תפקידים. אם הכיף שלי זה לפרק דינוזאורים עם חרב גדולה אז זה הכיף שלי. אני לא חושב שלאנשים יש זכות לשפוט את אז זה. אני מסתכל, למשל, בגיחוך קל על נושאים שעולים פה מדי פעם כמו הנושא הנ"ל של "פילים". למי לעזאזל אכפת מפיל משא חוץ מהערת שוליים שיירת מסחר מזדמנת מארצות הדרום, נניח, או כלי טקטי בהסתערות על מבצר? או נושאים אחרים כמו "הדמויות שלכם פעם השקיעו בבורסה"? ובכל זאת, אני לא משמיע הערות ציניות וארסיות על איך שאנשים בוחרים להעביר את הזמן שלהם בפגישה. למעשה, אפילו פתחתי את הדיון בלהביא דוגמה מקבילה שאצלי במשחק יש דינוזאורים ענקיים שמשמשים כחיות משא, למרות שהמחשבה הראשונה שעברה לי בראש היא "למה לעזאזל לפתוח על פילים נושא?". לעומת זאת, פותח הנושא בכבודו ובעצמו, החליט לנצל הערת שוליים קטנה שלי על ברברי עם חרב כדי לקטול את D&D ולהסיט את הנושא ממסלולו (יאמר להגנתי שציינתי שעדיך לא לסטות מהנושא). מה שגורם לבן אדם לתהות אם לא פתחו את הנושא כדי לעורר פרובוקציות מלכתחילה וכשהן לא באו - לעורר אותן בכוח... לאנשים פה יש בעיה חמורה עם מו"ד שבמידה מסויימת אני גם יכול להבין אותה (בגלל הפגמים הרבים בשיטה). אבל אני לא יכול להבין את חוסר ההבנה והיומרה לטעון שהם יודעים מה טוב ומה לא.