מעניין.
להדריך מישהו בלי ליצור בו "אנטי-", או חסימות למשהו אחר, זאת משימה קשה מאד. לרובנו, לפחות. אני מתמודד עם המשימה הזאת כמעט כל יום: עם חברים, חברות, קולגות בעבודה, החתול (אני לא רוצה לצעוק עליו או משהו כשהוא מטפס עלי עם הציפורניים, למשל. גם ככה היתה לו ילדות עשוקה.) והמודרך העיקרי שלי: אני. וזאת נקודה קשה: איך לא להחמיר עם עצמי. לך, כך אני מקבל את הרושם, אין בעיה כזאת. אני טועה? כמו שאני רואה את זה, צריך בעיקר להגיד מה כן לעשות, כלומר, בשפה שלי, ללכת קדימה. (עכשיו אני מייקש את עצמי, דרך אגב. נראה לי.) נו, אז ביקשו הדגמה בסוף?