הספק של דקארט

[Amitmit]

מחשבה,

המשפט שאתה מדבר עליו, או לצורך העניין לקיחת משפטים ועשייתם הנושא עצמו היא בעייתית, ואני אסביר למה אני מתכוון. כל התיאוריה של דקרט בנושא לא מתסכמת במשפט עצמו, אלא יש שרשרת ארוכה את תיאוריות קודמת והנחות בסיס קודמת שהמשפט קצר מלהכילם. לפעמים, שקוראים את המשפט, מבלי לקרוא את ההנחות הקודמות, נוטים לא לדייק בכוונת הפילוסוף, וזה מה שאני חש מדבריך. ממליץ לקרוא יותר על דקרט ועל הטענה הפילוסופית שהניח. שבוע טוב

 

[not much of a weirdo]

בקשר לדקארט

מישהו יכול להזכיר לי מה היה הטיעון שהוא נתן להוכחה שאלוהים קיים? אני זוכר שזה היה מעניין

 

[יוחנן ס]

ההוכחות לקיום אלוהים אצל דיקרט

לדיקארט היו 3 הוכחות שונות לקיום האל (מה שמראה שהוא לא היה משוכנע באמיתות אף אחת מהן, ובצדק). ההוכחה הראשונה היא האנתרופולוגית - עובדת אי שלמותי מלמדת על כך שקיים דבר מה מושלם ממני, היות ודבר לא שלם אינו יכול להמציא מעצמו מושג שלם, הרי שיש אלוהים שנטע בי את מושג השלמות. במילים אחרות לו רק אני הייתי קיים הרי שהייתי משוכנע כי אני מושלם, ידיעת אי שלמותי מלמדת על השוואה לדבר שלם יותר. ההוכחה השניה דומה לראשונה אך דנה בקיומי. בתוכי מצוייה אידאת השלמות ואין בתוצאה מה שאין בסיבה, משמע לא יכולתי לברוא את עצמי עם אידאה שכזו, לפיכך אלוהים קיים והוא ברא אותי. ההוכחה השלישית היא האונטולוגית - המציאות היא חלק בלתי נפרד ממושג האל. מושגו מכיל בתוכו את מציאותו ולכן לא ניתן להניח את קיום המושג מבלי להניח את מציאותו, בניגוד לכל דבר אחר שניתן להניח את מושגו (מעגל כלשהו) ללא תלות בקיומו האוביקטיבי. אלוהים אצל דיקרט הינו ערב לאמת וערב להמשכיות קיומי (שהרי האני נתפס רק בהווה ואין להניח קיום רציף - דהיינו שאני היום הינו אותו אני שהיה אתמול). אלוהים הוא אף בורא האמיתות ולפיכך יכול אף לשנותם. לאל יש לפיכך חלק חשוב ביותר בתורתו של דיקרט בהיותו בורא את האמיתות, ערב לאמת (ואף לטיעוניו של דיקארט שהרי כל טיעון נשען על טיעון קודם והטיעון הקודם מוטל בספק כאשר אין דיקרט מתבונן בו אינטואטיבית ורואה את נכונותו. המדע בנוי על ההנחה שמשפט שהיה אמיתי כשדנתי בו עודנו אמיתי לאחר מכן) וכמובן בורא מתמיד של העולם.

 

[masorti]

הוכחות דקרט נשמעות לי מפוקפקות...

הוכחה ראשונה: ------------- "עובדת אי שלמותי מלמדת על כך שקיים דבר מה מושלם ממני, היות ודבר לא שלם אינו יכול להמציא מעצמו מושג שלם, הרי שיש אלוהים שנטע בי את מושג השלמות. במילים אחרות לו רק אני הייתי קיים הרי שהייתי משוכנע כי אני מושלם, ידיעת אי שלמותי מלמדת על השוואה לדבר שלם יותר." הוכחה חסרת שחר. נניח שרק אני קיים. יכולתי לגלות את אי-שלמותי מתוך היתקלות במגבלות אי השלמות. למשל: הייתי חש בכאב והייתי מגיע למסקנה שמדובר במגבלה, או שהייתי מעונין לראות מה נעשה מאחורי והייתי מגיע למגבלה שראיית קדמית בלבד היא מגבלה, או שהייתי רוצה לדעת מה יקרה מחר והייתי מגיע למסקנה שאי ידיעת העתיד היא מגבלה. כלומר: יכולתי להשתכנע אמפירית בעצמי שאיני מושלם, בלי צורך בנטיעת הרעיון מבחוץ. ומכאן גם נובע שדבר לא מושלם יכול להגות את קיומו של דבר מושלם ממנו. לגבי הדבר הלא-שלם ש"ממציא" דבר שלם ממנו.... אם "להמציא" = לחשוב על אפשרות קיומו, אז כבר הסברתי לעיל. אם "להמציא" = ליצור בפועל, הרי שגם כאן אין בעיה. אין שום מניעה עקרונית שהאדם ינסה להשביח את המין האנושי ע"י הנדסה גנטית למשל. ויוצא שהלא-מושלם (=האדם") יוצר את המושלם ממנו (=ה"על אדם"). הוכחה שניה: ----------- "בתוכי מצוייה אידאת השלמות ואין בתוצאה מה שאין בסיבה, משמע לא יכולתי לברוא את עצמי עם אידאה שכזו, לפיכך אלוהים קיים והוא ברא אותי." לא ברור לי איפה כאן ההוכחה. נשמע לי כקביעת אקסיומה ותו לא. וכי מי אמר שחייבים להיברא עם אידיאת השלמות? אפשר לפתח אותה במסגרת היות האדם מערכת לומדת. למשל: מתוך נסיון אמפירי מצטבר, אפשר ללמוד מה מועיל לאדם ומה מזיק לו - הן מבחינת תכונות פיזיות/נפשיות והן מבחינת התנהגות. ואת האופטימום התיאורטי אפשר להגדיר כשלמות. הוכחה שלישית: ------------- "המציאות היא חלק בלתי נפרד ממושג האל. מושגו מכיל בתוכו את מציאותו ולכן לא ניתן להניח את קיום המושג מבלי להניח את מציאותו, בניגוד לכל דבר אחר שניתן להניח את מושגו (מעגל כלשהו) ללא תלות בקיומו האוביקטיבי." לא ממש הבנתי את הפילפול. אבל אם הכוונה היא שהאל=הטבע, הרי שזה טוב אולי לשפינוזה אבל לא לתפישה היהודית-נוצרית-מוסלמית הרואה את האל כמצוי מחוץ לטבע.

 

[nissimhania]

סניגורו של דקארט

חרף שאני לא מסכים עם אף מלה שאמר הפילוסוף המנוח, אנסה להגן על עמדותיו ואולי להקשות עליך קצת. על ההוכחה הראשונה והשנייה: (אני לא רואה הבדל מהותי בינהן) שלילת הטענה שלך איננה תקפה, מאחר והיא מתעלמת מהעובדה שצפייה באי-שלמות תהפוך למושג "אי-שלמות" רק אם קיים עוד מלפני המושג "שלמות". האם ייתכן שחלק יהגה את השלם? התשובה היא כן, אבל רק אם החלק מודע להיותו חלק. אך מודעות לממשות חלקית מחייבת את מושג השלם, ועל כן הנימוק שלך מניח כבר את הטענה של דקארט. עכשיו אנסה להיות ברור יותר ע"י מענה ישיר לדבריך: "נניח שרק אני קיים..." -זו הנחה בעייתית, כי לפי דקארט עולם המושגים שלנו מעיד על היותנו נבראים. מאחר ומערכת המושגים שלנו כבר כוללת את מושג השלמות (כי אלוהים נתן לנו אותו), גם אם *תניח* את היותך חסר אלוהים עדיין אופי המחשבה שלך יכלול את המושג! "...יכולתי לגלות את אי-שלמותי מתוך היתקלות במגבלות אי השלמות" -והנה ההוכחה לדבריי! עצם המחשבה על אי-שלמות, מחייבת מחשבה על שלמות! אותה מחשבה שאין אנו יכולים להפתר ממנה, כי אלוהים נתן לנו אותה... על ההוכחה השלישית: כאן אין לי על מה להגן, אלא פשוט להסביר כמיטב ידיעתי... דקארט נותן לדברים שקיימים את התכונה של היישות. כלומר לכל דבר שקיים יש את התכונה שהוא *יש*, להבדיל מדברים שאינם קיימים ולהם אין את התכונה *יש*. מאחר ואלוהים מעצם הגדרתו כולל את הכל, ולכן גם את כל התכונות. הוא בהכרח כולל גם את התכונה *יש*. מכאן שהוא נכלל בדברים שקיימים, קרי- אלוהים קיים....

(האמת שבאחרונה אני רואה כשל לוגי חמור, אתן לך את הזכות לעלות עליו)

 

[masorti]

מצטער, אך איני מקבל את טענותיך..

אכן מודעות לממשות חלקית מחייבת אעת מושג השלם, והחלקי צריך להיות מודע לכך. אבל לא מדובר במשהו ש"נברא" לתוך מוחו, אלא בהסקה לוגית מתפתחת כתוצאה מתצפית נסיונית. כלומר: שלב א´ - אני משוכנע שאני מושלם. שלב ב´ - ברגע מסוים אני חפץ לדעת מראש מה יהיה מחיר. שלב ג´ - אני מגלה שאיני יכול לעשות זאת. שלב ד´ - אני מסיק שיישות זהה לי אך יודעת את העתיד הינה "משופרת" ביחס אלי. שלב ה´ - אני מבין שאיני מושלם. כלומר: החלקי הגיע ממצב של חוסר מודעות לחלקיותו למצב של מודעות לה - רק כתוצאה מניתוח תצפית נסיונית. --- מתוך הנ"ל, ברור שלא בהכרח מערכת המושגים שלנו כוללת את מושג השלמות. היא כוללת יכולת לזהות פגם באובייקט מסוים ולהסיק שניתן לשפרו. ההבנה של מושג השלמות היא פשוט הסקה לוגית מתוך מושג השיפור (שלמות = שיפור עד לאינסוף). כמו כן, שום יישות לא "נתנה" לנו את מושג השלמות. כלומר: ניתן לתת לנו את ההגדרה הפורמלית, אבל לצורך תחושה אינטואיטיבית של שלמות מול חלקיות אין צורך במושג שמקבלים מבחוץ. בכלל, לא ברור לי הרעיון שהאל נתן לנו את המחשבה על שלמות. --- לגבי ההוכחה השלישית... רשמת "מאחר ואלוהים מעצם הגדרתו כולל את הכל, ולכן גם את כל התכונות. הוא בהכרח כולל גם את התכונה *יש*. " א. כמו שכתבתי קודם, ההשקפה הזו טובה לשפינוזה ולא לדתות הממוסדות. הנצרות (שדקארט השתייך אליה), למיטב ידיעתי, אינה רואה את האל כזהה ליקום אלא כיישות תבונית הנמצאת מעל ומחוץ לטבע. ב. גם אם ניקח השקפה המאחדת את האל והטבע, עדיין מדובר רק על המרכיבים הפיסיים שלו, ולא על מושגים מופשטים כמו "תכונות". אולי לדקארט היתה השקפה שסך כל היקום הפיסי והרוחני = האל, אבל זו לא התיאולוגיה שאני מכיר. ולכן, אני לא מקבל את הוכחתו זו.

 

[masorti]

"מה יהיה מחיר" = מה יהיה מחר.

 

[Henryf]

יופי!

 

[nissimhania]

לא השתכנעתי

ניסחת יפה את דבריך ע"י השלבים: שלב א´ - אני משוכנע שאני מושלם. שלב ב´ - ברגע מסוים אני חפץ לדעת מראש מה יהיה מחר. שלב ג´ - אני מגלה שאיני יכול לעשות זאת. שלב ד´ - אני מסיק שיש ישות זהה לי אך יודעת את העתיד. אך בכך ניסחת יפה גם את הטעות שהצבעתי עליה, כבר בשלב א´... מאיפה אתה מכיר את המושג "מושלם"? טעות נוספת: דקארט טוען שאתה מכיר את המושג כי אלוהים נתן לך אותו. אתה טוען- "לא, זו הסקה לוגית פשוטה". אני מתקן אותך- "זו הסקה פשוטה, מאחר ואלוהים נתן לך את האפשרות להסקה הזו" אתה, בטיעונך, מניח שהסקה לוגית איננה צריכה את התערבותו של הבורא. מאחר והבורא (הקרטיאני) כולל הכל ובורא הכל, גם ההסקה הלוגית שלך נבראה ומושפעת מנוחכותו של הבורא. ולכן היא מאפשרת לך להגות את מושג השלם, כי זה היה רצונו של הבורא. לסיכום 2 טעויות: 1. אתה מניח העדרותו של האל, ובכל זאת משתמש במושג "מושלם". אזי, בעצם אתה מניח מראש שהגיית המושג איננה צריכה את האל. ולכן לא שללת את טענת דקארט, אלא פשוט הנחת (ללא הוכחה) שהיא איננה נכונה. 2. אתה מניח שהסקות לוגיות הן חיצוניות ובלתי תלויות בנכוחותו של האל, וכמובן זו הנחה שדקארט לא היה מסכים עליה (ללא הוכחה כמובן). ----- בקשר להוכחה האחרונה, אני רואה את הכשל הלוגי (לא ההגדרתי) בעובדה שדקארט נתן לדברים הקיימים את התכונה ה"יישות". בעוד שהתעלם לגמרי מתכונה אחרת- "העדרות".... אולי אלוהים נעדר? מצד שני הרבה פילוסופים חולקים על הגדרת היישות כתכונה, באומרים שאין זו תכונה אלא תנאי לקיום ותו לאו. ----- אתן לך להגיב על הטעויות שהצבעתי עליהם, אך עלי להוסיף כבדרך אגב, שמשפטי דקארט הם לרוב אוידנטיים. כלומר נכונים מתוך השיח של עצמם. דוגמא גסה: "אלוהים קיים, מעצם הגדרתו". מהי הגדרתו? שהוא אינסופי, כל יכול, בלה בלה בלה.... ו...קיים. אי אפשר להתוכח עם הגדרות, אפשר רק לא לקבלם.

 

[masorti]

תגובה...

"אך בכך ניסחת יפה גם את הטעות שהצבעתי עליה, כבר בשלב א´... מאיפה אתה מכיר את המושג "מושלם"? ".... איני מכיר את המושג המופשט "מושלם". אני מכיר את עצמי, ולא יכול להעלות על דעתי משהו מוצלח ממנו. ואם תטען שכדי להחליט שמשהו מוצלח ממשהו אחר צריך "השתלת מושג" מבחוץ... הרי שאזכיר לך שנזק פיזי ממחיש לך אינטואיטיבית שאתה פגיע, וברור להיות לא-פגיע עדיף על להיות פגיע. כך שאין שום בעיה להגדיר לצורך הדיון טיב יחסי של יצורים ע"י כוחם הפיזי (מדיד נסיונית) ופגיעותם לגורמי סיכון (מדיד נסיונית). מושלם זו רק המשכה של המושג "טוב יותר" עד לאינסוף. ------------------- "אתה, בטיעונך, מניח שהסקה לוגית איננה צריכה את התערבותו של הבורא".... לא נכון. לא טענתי זאת. ההסקה הלוגית הינה יכולת של המוח או של הנפש. על כן, מדובר במשהו שניתן לך כחלק מה"מוצר" שקיבלת. לעומת זאת, השימוש ביכולת זו כדי להגדיר "מושלם" - אינו חלק מהחבילה שקבלת. ואני עסקתי בשימוש ביכולת. -------------------- "ההסקה הלוגית שלך נבראה ומושפעת מנוכחותו של הבורא. ולכן היא מאפשרת לך להגות את מושג השלם".... אכן נכון (ראה לעיל).... אם אתה מאמין באל. שים לב שרשתות נוירונים מלאכותיות (כלומר: בתוכניות מחשב) מסוגלות להגיע להסקה לוגית בלי שנערב יישות על-אנושית בתהליך. כל מה שנשאר הוא להסביר איך במוח מחוברת הרשת בצורה הנכונה.... ואת זה יסבירו לך האתיאיסטים בעזרת האבולוציה. כלומר: הטענה הנ"ל אינה מוכחת. וחוץ מזה, זו לא היתה הטענה של דקארט. דקארט טען שאיני מסוגל אפילו להמציא מושג מופשט ושמו "שלם" בלי שום קשר לצורך בהסקה לוגית. --------------- "לסיכום 2 טעויות: 1. אתה מניח העדרותו של האל, ובכל זאת משתמש במושג "מושלם". אזי, בעצם אתה מניח מראש שהגיית המושג איננה צריכה את האל. ולכן לא שללת את טענת דקארט, אלא פשוט הנחת (ללא הוכחה) שהיא איננה נכונה. 2. אתה מניח שהסקות לוגיות הן חיצוניות ובלתי תלויות בנכוחותו של האל, וכמובן זו הנחה שדקארט לא היה מסכים עליה (ללא הוכחה כמובן). "...... 1. ראשית, איני מניח את היעדרות האל אלא את העובדה שנוכחותו אינה הכרחית לצורך הדיון. ושנית, דקארט הוא זה שטען להוכחה (לקיום האל) ועליו הנטל להוכיח. ברגע שהראיתי שאין הכרח בהנחתו - טענתו נסתרה. 2. שוב... איני מניח שהסקות לוגיות הן בלתי תלויות בנוכחות האל, אלא מראה שהן יכולות להיות כך. והיות וטענת שדקארט לא יסכים להנחה ללא הוכחה - אז אני מבין שהנחתו שהסקה לוגית תלויה באל גם היא חסרת הוכחה. מכאן שלא מדובר בהוכחת קיום האל ע"י דקארט אלא בקביעה אכסיומטית בלבד.

 

[nissimhania]

יפה,

על תגובתך לטעות מספר 1 אני לא מסכים. "איני מניח שהסקות לוגיות הן בלתי תלויות בנוכחות האל, אלא מראה שהן יכולות להיות כך" אני טענתי כבר שאינך יכול לעשות את זה, מבלי להניח מראש שדקארט טעה. כי אינך יכול להתנתק ממערכת המושגים הנוכחית שלך, אשר כוללת כבר את מושג השלם. ולכן כל מניפולציה שתתן, הכביכול מוכיחה שאינך נעזר במושג המופשט "שלם", לא תעזור כי הינך משתמש בו בלית ברירה (גם אם לא בצורה ישירה). איננו יכולים לחשוב בהגיון אחר פרט לזה המושרש בנו, ועל כן גם כל סיטואציה שנתאר המלמדת אותנו על העולם (קיומו של השלם, בדוגמתך) תיראה דרך אותה מערכת המושגים, ומערכת ההגיון שאנו משתמשים בה, ואין לנו זולתה. על תגובתך לטעות מספר 2, אני מסכים עם דבר אחד: הטיעון של דקארט חסר הוכחה. הוא אכן אקסיומה, לדעתי גם בלתי ניתנת להוכחה ולכן גם ישאר כזה. לסיכום, לדעתי, הטיעון של דקארט לא ניתן לשלילה, אך עם זאת חסר הוכחה בעצמו. מאחר והוא זה שפתח את הפה ראשון נטל ההוכחה אכן מוטל עליו. הוא לא כאן כדי להגן על עצמו, אז פשוט נסכים כולנו שעם כל הכבוד לפילוסוף- הוא בילשט לא פחות מכל אחד אחר...

 

[יוחנן ס]

מעט ענווה

אמת ישנם כשלים לוגים בשיטתו של דיקרט. מאידך יתכן גם שאתה לא הבנת את דבריו. לגבי ההוכחה השלישית - האונטולוגית. אומנם קיום אלוהים מוכח מתוך מושגו, כלומר מכך שמושג אלוהים כולל את מושג המציאות אין לתארו כדבר שאינו קיים, והוכחה זו דומה לפילפול פילוסופי טפשי. אבל היות ודיקרט, שפינוזה, ולייבניץ משתמשים בהוכחה זו, אולי יש בה רעיון עמוק כלשהו ואין לפסול אותה על הסף. הוכחה זו הומצאה על ידי הכומר אנסלם במאה ה- 11 וכדי להביא את לשונה המקורית "חייב איפוא גם הנבל להשתכנע כי למצער בשכל יש דבר מה שגדול ממנו אין להעלות על הדעת, שהרי הוא מבין דבר זה כשהוא שומעו, ומה שמובן נמצא בשכל. אך אותו דבר מה שגדול ממנו אין להעלותו על הדעת בוודאי אינו יכול להיות בשכל בלבד. שכן, לאמיתו של דבר, לוא היה בשכל בלבד ניתן היה להעלותו על הדעת כישנו בממש, וזה יותר גדול. " אלוהים כמושג מכיל את כל הנשואים החיוביים (הכי יפה, הכי טוב, הכי חכם), כשאני מתבונן במושג של אלוהים אני רואה כי אם המציאות היא חלק ממנו הרי שאלוהים יותר טוב. וההפך באם אלוהים אינו קיים הרי שמושגו מכיל סתירה שהרי יש דבר שבו הוא אינו הטוב ביותר (דהיינו הוא אינו קיים). הוכחה זו הינה, אומנם, פילפול סכולסטי עקר, אך צריכים היו לחכות עד לקאנט על מנת שיראה את הטעות שבה. בכל מקרה מעט ענווה לא תזיק לאף אחד.

 

[Henryf]

דברי הכומר אנסלם.

תודה על המקור. הציטוט מזכיר לי מאד מספר מחזירים בתשובה.

 

[nissimhania]

אין לענווה כל מקום כאן

המושג "בילשט" אכן מרמז על זלזול. אך לא זלזול שימנע ממני לפתוח את ספריו של דקארט, או זלזול באדם עצמו (היה כזה בכלל?...). הזלזול מופנה למשחקים הלוגיים, לפילפול הפילוסופי שבטענה- ולא ברעיון העמוק שבה. אכן יש בה רעיון עמוק, אך יוצא הוא בכלל מגדר הלוגיקה. זה רעיון המעניק לפארדוקס ממד של ממשות מפחידה. האדם ניצב למול העולם, ושואל: "הייתכן שדבר יהיה אמיתי מכורח עצמו? הייתכן שדבר יהיה סיבת עצמו?" ואז: "הייתכן שלא?..." וכאן הוא מוצא את אלוהיו, שהרי הוא סיבת עצמו, אמיתי מכורח עצמו.... זהו הרעיון העמוק (לדעתי) בטענה, ואיני מסוגל אפילו לזלזל בו. למעשה, איני יודע איך להתמודד איתו בכלל...

 

[shnoozi]

דעתי

עולות במוחי שלוש אפשרויות בבואו של אדם לבחור לו תנאי פתיחה לשיטה פילוסופית.ריקות הכל, ממשות הסובייקט ותובנותיו, וממשות יחסית שלהם, במיוחד אל מול "הדבר כשהוא לעצמו" הקאנטיאני, אידאות אפלטוניות ושאר ירקות. ריקות הכל מבטלת דיאלקטית כל הנחה אחרת (כולל ממשותו של הסובייקט) ולא מוליכה לסתירות. קיומו של הסובייקט כנראה מתיישב עם הרבה דברים אחרים (אבל מצריך המשך פיתוח הפילוסופיה, מלאכה מסובכת ועיתים מתעתעת). על פי קריטריונים רבים הריקות, בהדגשת ריקותו של הסובייקט, היא תיאוריה עדיפה. קל מאוד לבטל רעיונית את ממשותו של העולם הנתפס (טיעון החלום וכיוב´), וודאות המושכלים (האל הרמאי), אולם ערעור הסובייקט את קיומו הוא דבר זה אולי שונה הוא. לדעתו של קאנט אין האפרצפציה הלייבניציאנית, והקוגיטו הקארטיסיאני בחזקת "הדבר שהוא כשלעצמו", וזאת משום שהוא מוגבל כבר באסתטיקה טרנסצנדנטלית (זמן ומרחב). אז מה. לדעתי מחקריו של קאנט רחוקים מלהבין לאשורה את מהותה של ה"תודעה", "האפרצפציה" או הקוגיטו הסובייקטיבי החושב את עצמו בלשונו של דקארט. כמו כן רחוק הוא מלהבין את מלוא משמעותם של מושגי הזמן והמרחב, את יחסותם, והקשר ההדוק שיש להם זה עם זה. עם תתקבל הסתייגותי זאת לקאנט, ונניח שהקוגיטו הוא הדבר כשהוא לעצמו, נוכל להתחיל להבין את טעמו המיוחד של מודעות הסובייקט לעצמו, כסובסטנציה היחדה האפשרית, כניצוץ היש אל מול הריקות. הבעייה היא שזוהי הוכחה סובייקטיבית לחלוטין והדברים הללו הנכתבים משולים למכתב בבקבוק ששולח ניצול יחידי באי בודד. אם דבריי אלה נקראים אי שם, אנא בטאו את מילותיו של דקארט "אני כאן", וכולי תקווה שתחושו בהבדל בטעמם לעומת ההיגד "אני לא כאן"...

 

[Hagai חגי]

אני רואה שהתפתחו דיונים יפים

מאוד בהשתרשרות מן השאלה שלי אך כפי הנראה אין עדיין תשובה ברורה. בקרוב אשתדל להביע גם אנכי את הגיגי בנושא... הערה: באחת ההודעות נשאלה השאלה כיצד ניתן לסמוך על לוגיקה והגיון, התשובה לדעתי היא, שאם לא ניתן לסמוך, גם לא ניתן לסמוך על הטלת הספק הספציפית הזו, שכן גם היא הטלה לוגית.

 

[האיש והמיתוס2]

באמת את המחשבה הזאת לא אתה חשבת

אני חשבתי אותה, ולמעשה כל מה שאתה חושב, זה בכלל לא אתה - זה אני ואני רק מחלק אותך ל 2 ניקים כדי שאנשים אחרים יחשבו שאני זה אתה.... לך תוכיח שאין לי אחות.