הסיפור האישי שלי

בית גדול

מוח קטן לב עוד יותר קטן. במקום "גבר ישאר גבר" ו"אישה תשאר אישה" תנסה "פרימיטיב נשאר פרימיטיב". יאללה ברררההה לפני ש"הדמעה תהיה מצויה אצלך בתדירות גבוהה"...(וועליה איזו התנסחות ואיזו דרמה!
). נ.ב. שלא ישמע כאילו אני חלילה תוקפת אותך, אלא בסה‏"‏כ אמרתי את דעתי
.
 
הראיה שלך על גברים ונשים כ"כ שטחית, בחיי...

קודם כל, "יש לך רחם ולכן יצאו ממך ילדים" - זה היה אז. עד כמה שאני יודעת אחד הדברים שגברים טרנסים עושים הוא הוצאה של כל מערכת הרביה הנקבית מהגוף, כולל הרחם. אז אולי ליאם נולד נקבה, אבל מה זה משנה... הוא חי כגבר, מזדהה כגבר ולפי מה שכתב כנראה גם נראה כגבר. וכן, בלי רחם, אם זה כ"כ משנה לך. ובסופו של דבר גם בתעודת הזהות ישנו את המין מ"נקבה" ל"זכר". אבל זה מה שחשוב לך? אם על פיסת נייר זה כתוב? רק אז הוא גבר מבחינתך? יש גברים טרנסים ונשים טרנסיות שבחיים לא תוכל לנחש שהם נולדו כבני/בנות המין השני, החל ממראה וכלה בהתנהגות. ונכון שיש אנשים כמו דנה אינטרנשיונל שכן רואים עליהם, אבל יש גם נשים שהן נקבות מלידה שיש להן מאפיינים גבריים יותר (שרירים, שיעור גוף, הליכה גברית וכו'). אז מה? וחוץ מהפנים שלה לא ראיתי שום "טבעים ותכונות גבריים" בדנה אינטרנשיונל. דמיין לעצמך מצב בו היו מכריחים אותך ללבוש בגדים נשיים ולהזדהות כאישה. למרות שאתה גבר. זה מה שליאם הרגיש. ומה שהרבה טרנסים הרגישו, וחלקם עדיין מרגיש. אה ואגב יש לי חבר מאוד טוב, גבר סטרייט וזכר מלידה, שבוכה בסרטים ובהופעות בלט. אז לפי ההיגיון שלך הוא אישה?
 
בית גדול -

לא כ''כ הבנתי מה מחפש רווק ארכיאולוג
בפורום של נשים לסביות, נראה לי שאתה הולך להעלות כאן חרס בידיך.. (הייתי חייבת, זה התבקש
דבר נוסף - אין מילה כזאת: טבעים. טבע נשאר טבע גם ברבים
אחרון ודי - לא בהכרח כל מי שיש לה ילדים "יצאו ממנה ילדים" (ואיזה התנסחות מזעזעת!) בקיצור, חבר ארכיאולוג, אני מציעה שתלך לחפור במקום אחר
 
הפוסט הזה מראה כמה אתה עדיין אישה....

שמחה בשבילך, עצובה מאד בשביל ילדך. בהצלחה בהמשך. נ"ב- צפה למבול תגובות, הגעת לראשי.
 
ליאם יקירי..

אני לא יודעת איך לתאר את הרגשתי.. אני מרגישה גאווה גדולה "דרכך", דרך הסיפור הזה - שלך, כמה אומץ!! כמה נחישות!! פשוט מרגש ומפעים את ליבי! אתה מספר על חברים שאבדו לאורך הדרך, על משפחה שמפנה את גבה, כל הכאב שמלווה את הדרך.. ובכל - כל זאת - אתה ממשיך בדרכך! כשדברים מסויימים נועדו לקרות, הם פשוט יקרו בכל מקרה.. ללכת בדרך האמת - האמת שלך, זאת הדרך!! ומכאן, המיקום שציינת בפרטי - מחזקת את ידך! גאה בך מאוד!! בהצלחה!
 
למה?

למה הילדים שלך צריכים להגיע למצב כזה שההורים שלהם מתגרשים, הבית מתפרק, אימא שלהם יוצאת מהארון כ-לסבית ואז מתחילה בתהליך לשינוי מין ומאימא היא הופכת לאבא זכר!! למה כל הסביבה שלך צריכה להיפגע בגלל גחמות אישיות שלך? למה זה צריך לבוא על חשבון הילדים שלך ועל חשבון בעלך? אין לי בעיה עם הומואים, לסביות, Bסקסואלים, טרנסג'נדרים, טרנסקסואליות וכל אנשי הלהט"ב באשר הם. שכל אחד יהיה מה שבא לו ויעשה מה שבא לו, כל עוד זה לא פוגע באף אחד אחר באופן שיטתי ומבחיל כל כך. רוצה להיות טרנסג'נדרית? אל תשקרי ותפגעי באף אחד בדרך. תמצאי לך בן/בת זוג שיודעים מי את, כמו שאת ואל תשקרי לאורך כל הדרך. רוצה ילדים? אף אחד לא עוצר בעדך, יש המון לסביות שהביאו ילדים לתוך האמת שלהן מהתחלה. עשו זאת לפנייך ויעשו זאת אחרייך. אני לסבית, אני מהקהילה, אני מאד מבינה את המצוקה והרצון שלך להיות מי שאת, ועם זאת חושבת שדברים יכלו להיעשות אחר. שצריכים היו להיעשות אחרת. כל החיים שלך ידעת שאת לסבית(וזה ציטוט מדויק שלך "תמיד ידעתי"), אז למה התחתן עם גבר, למה לשקר, למה להוליך שולל את כל הסביבה שלך, כי ככה בחרת? אני לא מבינה, למה בעלך, צריך לקום בוקר אחד למציאות העגומה הזאת, למה לא מגיע לו לבנות משפחה עם מישהי שאוהבת אותו באמת, מישהי שרוצה לגדל איתו את הילדים המשותפים שלהם ולא לפרק משפחה בגיל 40. והכי חשוב מבחינתי, למה הילדים שלך צריך לספוג את כל הבלבול הזה, את עוצרת רגע לחשוב איזה תהליכים את מעבירה אותם? אני מנסה להריץ במחשבות שלי, איזה טירוף עצום הילדים שלך חווים עכשיו וזה בלתי נתפס, זה מכעיס מאד. אז יופי, העיקר שסבבה לך, שאת נמצאת כרגע במקום שלם ואת כל המחיר נאלצת לשלם הסביבה שלך. בגיל 40 התחלת את חייך("הפעם בצורה הנכונה!") ודפקת לכל השאר את החיים שלהם. (לרוב אני מקפידה לפנות בהתאם למין המתבקש, הפעם לא הרגשתי צורך)
 
נענע..

מה שמטריד אותך בכל הסיפור זאת בעצם הדרך עד גיל 40?.. במקרים כאלה ממש לא קל להודות - קודם כל בפני עצמך, שלא לדבר על הסביבה.. אז הכל התנהל כפי שהתנהל עד גיל מסויים, האם בן-אדם צריך להמשיך לסבול לשארית חייו רק כי הוא חושש מתגובות הסביבה?? המשפחה?? החברים?? כן, זה בא בגיל מאוחר - לדעתי, טוב מאוחר מאשר אף פעם.. לא לכולם יש את הכוח והאומץ לצאת נגד הזרם! יש שיסבלו כל חייהם ויש שיקומו ויעשו מעשה!! וכחברת הקהילה בעצמי, אני מברכת את ליאם על המעשה! אני נמנעת מלהגיב נקודתית על הודעתך כדי לא להישמע עויינת כמותך.. יום טוב.
 
אני לא מבינה,

למה קיימת לגיטימציה לפעול כך? אני לא מבקשת מאף אחד להמשיך לסבול, אבל כשאת בוחרת להכניס לחייך אדם נוסף, כשאת בוחרת להוליד ילדים ולהקים משפחה, הבחירות שלך לא מסתכמות רק בך. דברים משתנים, צריך לחשוב גם על טובת הילדים ולא רק על טובתה האישית. מה לעשות? זה חלק מהתפקיד של להיות אימא. את יודעת(את בטח יודעת), זה לא קל להקים משפחה חד מינית בישראל, לעבור תהליכי בנק הזרע, להביא ילדים, להתחתן עם אישה, להילחם ב-בירוקרטיה, במשפחה, בסביבה, בהורים, בהומופוביה ובפרימיטביות שנמצאת מאיתנו כל הזמן, במרחק יריקה. טכנית, הרבה יותר קל להתחתן עם גבר, לשקר, לרמות, להביא איתו ילדים ואז להתעורר(!) בגיל 40 ולהחליט ש-"משהו מרגיש לי ל א נכון", לעזוב את הבעל ולהתחיל חיים עם אישה. נכון, הרבה יותר קל. אין ספק. זה אומר שיש לזה לגיטימציה כלשהי? שזה מוסרי? שצריך לעודד את זה? שזה בסדר לתת לזה תמיכה? לא. צריך לגנות את התופעה הרחבה הזאת ולעודד נשים לדרך הנכונה, גם אם היא הקשה יותר.
 
נענע

כחברות קהילה, כל שאיפתנו היא שהחברה תלמד לקבל ולכבד את השונה.. מאבקים ארוכי שנים התנהלו ועוד מתנהלים על כך!! למה כל כך קשה לך לקבל דרך שונה.. אז את לא מבינה את זה - אז אל!! בטוחה שמליוניי גברים לא מבינים אותך ואת הדרך שלך - לגנות??.. בוודאי שאת זכאית לדעה משלך, כמו כל אחת מאיתנו, בטוחה שאם היית חושבת רגע לפני ששפכת את כל המילים הנוראיות האלה על "הדף" - אולי תגובתך היתה מתונה יותר.. את מסתכלת על הסיטואציה בצורה מאוד שיטחית.. זו זכותך.. לפחות תשתמשי במילים מעודנות יותר כדי להביע את עצמך.. כל דעה היא לגיטימית - אופן ההגשה שלה הוא החשוב..
 
לא קשה לי לקבל את השונה.

אני סוללת את דרכי בדרך ה-"שונה", אני חיה את חיי בדרך ה-"שונה", אני נלחמת את מאבקיי על ה-"שונות" שבי. אבל בדרך מוסרית ושפויה. מבלי לפגוע באף אחד בדרך. אינך רואה את הפגיעה העצומה במשפחה שלה? אינך מצליחה להבין למה קשה לקבל את הבחירות שלה? היא בחרה במודע לצעוד בדרכים מפוקפקות, דרכי מרמה ושקר, המחיר כבד. לכל הצדדים. לא מוצאת את מילותיי נוראיות, הדבר הנוראי ביותר שאני רואה לנגד עיניי, בסיפור הזה, פגיעה בילדים חפים מפשע. ילדים שנקלעו על לא עוול בכפם, למציאות אכזרית. כן, זה אכזרי לקחת לילד את אימא שלו, לעוות אותה פיזית, לרמוס את כל המוכר להם, ולהדביק להם את זה בפרצוף, למציאות חדשה, שאימא היא אבא, דמות זכרית, שהולכת לעבור ניתוחים פיזיים ולהשתנות לתמיד. מפחיד קצת לילד, לא? אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי הקיר? מבוגר שפוי מתקשה להבין ולקבל את זה, אז מה יהיה על הילדים?
 
אין דרך אחת נכונה יותר....

מבינה שאת מדברת ממקום כואב, אבל הכאב שלך לא הופך אותך לצודקת יותר...זהשכואב לך זהברור..וזה שאת מבינה אתהכאב גם מובן.. השאלה היא אם את מבינה שכל אחד בוחר להתמודד אחרת עם הכאב שלו... ולא בהכרח מה ששונה ממך ומהבחירות שלך, גם אם לאנעשו מרצונך, הם פסולות... הן פשוט שונות. ואני חושבת בלי לזלזל בכאב שלך, שכאב של אדם אחד, גדול ואמיתי ככל שיהיה, לא מקנה לך את האפשרות להעביר ביקורת נחרצת כל כך על כאב של מישהו אחר. לא משנה מה הנסיבות. מה גם שאת לאבאמת יודעת עם היה טיפול או לא...ואיך דברים נעשו. ואני גם לא אשתף אותך כי זה לא מתפקידי, אשאיר את הבחירה לליאם.... רק אומרת לך, אין דרך אחת נכונה. גם אם את בטוחה שיש. ורק כדי להמחיש? עצם זה שהבטן שלך מתהפכת כל כך....יכולה רק להסביר כמה זה בוער בך, כמה זה חי בך ואת עדין לא (מאחלת לך שתיהיי)מאחורי זה.....ומשום כך את גם לא אובייקטיבית ברמה כזו שיכולה להביע דיעה של מיש חוותה, עברה ובמקום אחר.. את עדין חיה את הכאב לך בכאלו עוצמות שהוא קצת לצערי, מעוור אותך ולא מאפשר לך לראות את כל התמונה... ואת עצם העובדה שיש כמהצדדים וכמה כיוונים לכל דבר. ליאם לא נעלם מהחיים של הילדים. הוא הדמות המרכזית בחיים שלהם ומה שה מקבלים ממנו, אף אחד אחר לא מספק. אז כרגע לא משנה אם כאמא או כאבא... ליאם הוא דמות מרכזית,יציבה, אמינה, אוהבת ובעיקר דומיננטית בחיים של הילדים. ואת אף אחד לא ייקח ממנו. חבל שאת לא רואה גם את הצד הזה.... אבל מותר לך, אני מקווה עבורך שבעתיד, ע"פ הקצב הנכון לך....תוותרי על מלחמות באשר הן, ותפתחי דלתות לקבלה וגמישות.... לפעמים זו דרך הרבה יותר נעימה לחיות. גם בתוכך.
 
טוב, קראתי פעמיים את ההודעה שלך

ועדיין לא ירדתי לסוף דעתך. אופן ההתנסחות שלך לא ברור. על איזה כאב את מדברת? ומה(לדעתך) עדיין לא מאחוריי? כשכתבתי על ה-"שונות" שלי, דיברתי על בחירתי לחיות את חיי כ-לסבית, ועל המאבקים שאני מנהלת בעקבות כך לאורך הדרך. אין לי שום כאב על מי שאני, להפך, אני שלמה עם עצמי וטוב לי. הדרך שבחרתי לעצמי מוסרית ולא פוגעת באחר. צר לי על ליאם ועל הבחירות שקיבלה בעבר ובהווה. איני מסכימה עם הדרך ולא עם התוצאה. ולמקרה שלא הבנת, אציין זאת שוב, הכאב היחידי שאני חשה הוא כלפי הילדים שנקלעו בעל כורחם למצב העגום הזה. את איחולייך את מוזמנת לשמור לעצמך. :)
 
אולי את צריכה לקרוא פעם נוספת....

גם אני לא דיברתי על הבחירה שלך להיות לסבית. למה להתנצל על זה? ואם זה מסלול שמלווה בכאב. אני מניחה שגם לזה יש תשובות שונות לחלוטין. מה שכן? הילדים אולי נקלעו למצ קשה שלא מבחירתם. אבל גם ליאם. ואת יודעת מה? אולי כדאי שתתעוררי מהבועה שאת חיה בה. או מנסה להראות בכזו. החיים מלווים בהרבה מצבים שלטא בחרת לעצמך. וזה חלק מההתמודדות. הכל שאלה של איך מציגים. ומה שנראה לך כעגום? יכול מאוד לא להראות להם. ואחרי הכל, הם אלו שחווים את התהליך ולא את אז למרות הרצון שלך להציג משהו מאוד נחרץ, נראה לי שהדיעה הנחרצת הובנה, אלא אם יש לך משהו לחדש בעניין. אני שמחה עבורך שטוב לך, לא יזיק לך להפיץ קצת מהטוב הזה החוצה. גם לאנשים שאת לא מכירה. זה בחינם. כאחת שכל כך דואגת לעוגמת נפש שנעשית, את די מפיצה בעצמך עוגמת נפש. וזה, כבר בא עם מחיר. לא חבל?
 
או שתלמדי להתנסח.

אתן מתלוננות על עוינות, שימוש בשפה פוגענית, רוע וכו'. אולי כדאי לעשות בדק בית בפורום? ובמיוחד את, אתמול בכיתי, התקוממת על שאין דיון מכבד ותרבותי. שאין אנושיות. ההודעות שאת כותבת נראות לך אנושיות/תרבותיות? את שמה לב להשתלחות לשון שלך? אוסף גיבובים מיותרים שנועדו לפגוע ותו לו. נאה דורש נאה מקיים.
 

קארינה6

New member
הוא לא רומס דבר

תדעי לך דבר אחד לילדים יש יכולת נדהימה לקבל כל דבר שהוא אפילו תתפלאי שהקיבולת של הילד היא הרבהנ יותר רחבה ועמוקה ממהיכולת של מבוגרים אם מסברים להם את הדבר ברמה הנכונה להם הם מבינים טוב מאוד ומקבלים
 
למעלה