המתופף הטוב ביותר...

[JohnPaul]

ברופורד היה בג'נסיס

בSeconds Out , אם אני לא טועה, וב-Three Sides Live. גם הדברים של הלהקה שלו מאוד מומלצים, פיוז'ן...

 

[epitaph]

אני יודע, יש לי כמה מקוריים שלו...

פלוס איזה אוסף שלו עם אלן אולדסוורת', ג'ף ברלין ואחרים...

 

[סיני לוי]

feels good to me

זה אלבום די בינוני לטעמי. יש בו כמה קטעים טובים אבל גם כמה משעממים. מה שבטוח שיא הקריירה שלו זה fracture.

 

[RedCherry]

אלבום בינוני!?

זה אלבום פשוט מדהים! מדובר בכמה מהנגנים המוכשרים יותר באותה התקופה, כל אחד בשיא הקרייריה שלו מבצעים חומרים פשוט מעולים. אני לא יכול להעלות על הדעת איך האלבום הזה שיעמם אותך. אחד האלבומים האהובים עליי (ממש בין העשיריה הפותחת!)

 

[סיני לוי]

מקסימום אלבום נחמד

אבל לא הייתי אומר מדהים. יותר מידי אלן הולדסוורת' זה לא טוב לאף אחד. דייב סטיוארט לא כל כך דומיננטי וברופורד השיא שלו זה fracture. כל האמצע של האלבום די משעמם וחוזר על עצמו. זאת דעתי בכל אופן וזכותך לחשוב אחרת(חוץ ממה שקשור ל-fracture).

 

[tamir eliav]

איך אפשר שלא לשים לב??

(כמובן אם אתה מכיר את יס...) תשמע את הרצועה האחרונה בפרגיל, הרט אוף זה סאנרייז, יש לו מן סולו תופים כזה, ממש יפה. חוץ מזה כל האלבומים המוקדמים של יס...

 

[MajorWinters]

יש לי שניים...

אנדי וורד, שהוא לא מדהים טכנית, ממש עושה לי את זה בקטעים מסוימים של קאמל. ברמה קצת יותר טכנית, אבל עדיין עושה לי את זה, בלי להיות טכנאי- פיפ פייל.

 

[epitaph]

זה מה שיפה בקאמל לדעתי...

אף אחד מהמוזיקאים בלהקה לא היה וירטואוז בתחומו (טוב נו, אולי חוץ מסינקלייר שהוא שפיץ לדעתי) אבל כל אחד ואחד מהם מצליח לרגש אותי כמו שהרבה להקות אחרות עם נגנים הרבה יותר מרשימים מבחינת נגינה לא מצליחים.

 

[Rubycon]

פיפ פייל

מי שאוהב אותו, ולא מכיר את Absolute Zero, רצוי לטעום.

 

[סיני לוי]

אפשר להוריד קטע חזק שלהם

בפרוג ארכייבס. מומלץ!

 

[Rubycon]

מתופף?

או תפקידי תופים? ברוק - מבחינת פיל, בעיקר בלייב, זה כריסטיאן ואנדר. קאטלר הוא הכי צבעוני, והדרייב\דינמיקה שלו גם כן פנומנליות. מבחינת דרייב נטו זה ג'אקי ליבצייט, ודניאל דני מקבל את פרס הניחומים של המתופף עם הדינמיקה הכי שווה ומלך הסנר הבלתי מעורער. להקות כמו SPK או קויל לדוגמא, לא מכילות מתופף, אבל החברה כתבו דברים מעולים לפרקשן ותופים אלקטרוניים.

 

[פיטר פטר]

ג'יילס מקינג קרימזון...

בגלל שאף אחד אחר לא מנגן כך על התופים פיל בגלל ה - FEEL והיכולת להיות דניאל בארנבוים או זובין מהטה בלהקת רוק פורטנוי בגלל הגאונות וההומור שיוצאים מהתופים שלו

 

[JohnPaul]

מי השני?

 

[RamiSun]

נראה שהוא התכוון לפיל קולינס

 

[פיטר פטר]

כמובן של - PHIL...

אם זה לא היה ברור. החלק השני של - CINEMA SHOW זה מפגן תיפוף אבסולוטי, ניצוח על קונצרט, דומיננטיות מוחלטת של תיפוף מדויק, שלא בא על חשבון שאר הכלים אלא משתלב איתם באופן מופלא ומרגש.

 

[JohnPaul]

לא הייתי מגזים בקשר לפיל

מתופף מעולה, כן, אבל להשוות אותו למנצח תזמורת, זה כבר סיפור אחר...

 

[פיטר פטר]

זאת לא הגזמה

בהרבה קטעים אני לפחות מרגיש שהדומיננטיות והכישרון האדיר שלו על התופים, מנווטים ומכוונים את הדינמיקה הפנים קבוצתית בלהקה. ממש כמו שמנצח יודע לעשות. אם זה ביכולת שלו ליצור מבוא מעניין לסולו קרב ובא של בנקס או האקט, או ליצור סינקופות או מעברים שיתנו יותר דגש לטקסט שגבריאל הולך לשיר, או ביכולת שלו לקשט מוטיבים של הנגנים אחרים או של גבריאל, באמצעות כלי שהוא ריתמי ולא טונאלי. שוב, זו לא דומיננטיות מכוערת מהסוג של קית'-אמרסון-מביא-עכשיו-סולו-קלידים-שיעיף -לך-זיקוקי-דינור-מהתחת, אלא דומיננטיות של בולטות מורגשת לאורך כל הקטע תוך השתלבות במרקם הסימפוני של הלהקה. אני, בכל אופן, לא הרגשתי את זה באותו אופן אצל הרבה להקות אחרות ומתופפים אחרים.

 

[orbiti]

אני מאד מסכים

אם כי לדעתי כל מה שאתה מתאר בא אצל קולינס לגמרי לידי ביטוי רק באלבום אחד (Selling england). בכל מה שבא לפניו או אחריו הוא מתופף מצוין, אבל לא באמת מצליח להביא את הכישורים האלה שלו לתוצאה הסופית בצורה כ"כ מחושבת ומושקעת.

 

[פיטר פטר]

אהה... בעיקר ב - SELLING...

זה נכוןששם זה השיא, ובעיקר ב - CINEMA SHOW שזה השיא וגם ב - BATTLE OF EPPING FOREST. אבל גם באלבומים אחרים - שים לב ל - IN THE CAGE ב - THE LAMB, וגם ב - SUUPERS READY לדעתי. ב - SELLING ובכבשה הוא השתכלל. חוץ מזה שאצל אף אחד לא שמעתי FEEL כמו שיש אצלו.

 

[orbiti]

In the cage

מוזר שאתה מזכיר דווקא את השיר הזה, כי התיפוף בו מאד סטטי וכמעט ולא משתנה מבחינת מה שמנוגן. יש הרבה התייחסות לדינמיקה, ובאמת קולינס הוא זה שמוביל את העסק שם, אבל זה עדיין לא משהו יוצא דופן, לעומת קטעים אחרים. אגב, לדעתי אגרול ביצעו את הקטע הזה הרבה יותר טוב מג'נסיס מהבחינה הדינמית, והקטע יצא בהופעות שלהם הרבה יותר אפקטיבי לטעמי, אם כי גם הביצוע באלבום מצוין. בשאר הכבשה אני לא מוצא יותר מדי הברקות של התופים, ואני בעיקר מרגיש שהנגינה ברוב האלבום הזה סטטית מדי ואפילו מציקה בכמה קטעים, כמו Back in N.Y.C. לגבי סאפר'ס רדי - אני די מסכים בסה"כ, למרות שזה עדיין לא מושקע שם כמו בסלינג.