המשפחה שלו ואני

ולגבי ה"בעלך לא שאל"

זו בדיוק הסיבה בגללה באתי אליו בטענות.

אני עוד זוכרת את ההרגשה, כילדה, שאף אחד לא שאל אותי מה קרה - פשוט האמינו למה שאמרו להם. בלתי נסבל בעיני.
 

mykal

New member
מבינה,

עכשיו התחלתי להתלבט, האם המיומנות
של שאילת שאלות היא רצויה או לא--כי כאן החיים 'מתקדמים'
רק לפי 'שאלות מנחות' כל הזמן שואלים.
ומענין שזה עובר בגנים. (אפילו הנכד בן השנתיים (עוד חודש)
לא מפסיק לשאול.--מדהים.
 
אני חושבת שזו אומנות,

הן לשאול את השאלות הנכונות והן לא לשאול שאלות, שאנחנו לא מעוניינם באחת מהתשובות!

לגבי הילדים, יש לי שיטות תחקור מתוכחמות
ילדים זה חתיכת בית ספר.
 
דווקא בגלל שהיא טרם נשאה

היא כרגע בפס הזה של החיים שלא משנה מה, היא מתחתנת. מקסימום אחר כך היא תתגרש. ושום דבר שנגיד לא יוכל לשנות את דעתה, קל לדבר מתוך הנסיון וקשה להקשיב לבעלי נסיון. אבל את מכירה את האימרה- צוחק מי שצוחק אחרון.
 
באמת קל לך לדבר מתוך נסיון?

גם אנחנו היינו שם,
זה עולה לי בבריאות, הכנות הזו,
חוסר נסיון זה אחלה - אם היינו נולדים עם נסיון אני בספק אם היינו מתחתנות אי פעם
 
דווקא בגלל הנסיון

קל לי לדבר, כי אני יודעת מה קורה כשזה לא טוב ולא בטוח. כשלמישהו אין נסיון קשה לו לדבר ובטח שקשה לו לקבל. במיוחד בנושא כמו נישואים (גם איתי דברו בעלי הנסיון והעברתי אותם הלאה)
הדבר שאני חושבת שחשוב מאוד להעלות בסיטואציה הזו היא שאמנם קל להתגרש (יחסית) אבל - כשיש ילדים משותפים אף פעם לא באמת מתגרשים, זה רק הופך את זה להרבה יותר בעייתי. כי אין לך שליטה על הילדים בזמן שהם לא אצלך, ואם המשפחה שלו בעייתית, לא בסדר, נגדך, מסיתה - כל הדברים ויותר - אין לך שום יכולת לעשות שום דבר.
 

dify

New member
בדיוק!

לדעתי שתי ההודעות שלך פה מסכמות בדיוק את המקום והגישה שלה, וגם את חוסר ההבנה שמרגע שיהיו ילדים, למעשה היא תהיה לעד קשורה למשפחה שלו.. במובן הכי יומיומי של החיים.
 

ayaht

New member
השקעה שקועה...

ברגע שכתבת שלא אוהבים אותך על רקע עדתי...
שמתי X גדול על המשפחה שלו.
מצטערת. אני שונאת גזענים.

נכון, אתם הרבה זמן ביחד, ואולי נראה לך שחבל על כל הזמן הזה שבזבזת...
אבל את מכניסה את עצמך לזוגיות מאוד בעייתית.
הבחור יודע שמשפחתו לא בסדר, אבל הרבה פעמים הוא נכנע.
כי הוא בקונפליקט. כי חינכו את כולנו על קודשת המשפחה. כי הוא מן הסתם אדם טוב.
הוא נקרע בינם לבינך.
אבל בכל פעם כזו שהוא מנסה לרצות את כולם, זה על חשבונך.
את זו שנפגעת.
את זו שנמצאת בסוג של "זוגיות על תנאי". מבחינתו, "אני איתך כל עוד אמא שלי לא עושה טרור".
הוא עדיין לא הגיע לבגרות והשלמה עם עצמו והסביבה.

אני מציעה לך לעשות חשבון נפש עם עצמך.
לבדוק היטב למה את עדיין איתו.
האם זה מתוך אהבה? או מכוח האינרציה?
האם זה הפחד להישאר לבד שמנחה אותך, הרצון להתחתן ויהי מה,
או באמת האמונה שתוכלי להקים איתו זוגיות טובה?

עוד הצעה לי אליך,
אל תקחי אחריות על מה שלא שלך.
הוא צועק על הסבתא? בעיה של הסבתא.

ובכלל, ילד בתיכון לא צריך לקחת שום חופש כשאח שלו מתחתן.
זה לא כזה פרוייקט.
מקסימום ישן קצת עד מאוחר ביום שאחרי.
נראה לי שקצת יצאו שם מפרופורציות במשפחה שלו ושכחו מי מתחתן ומי בא לשמוח עם החתן והכלה.
 

dify

New member
רק שני דברים קטנים

1. הילד בתיכון.. לומד בחו"ל... לכן הבקשה.. שיתכן שבמשפחה שיש בה יחסים חמים היתה מתקבלת בהחלט בהבנה.

2. אמנם היא מרגישה שלא אוהבים אותה על רקע עדתי, אבל זו רק העדות שלה.. יתכן שלא אוהבים אותה על רקע אישי ולה קל לשייך את זה לעניין המוצא.
חוץ מזה, היא לא יכולה לעשות איקס על גזעניים אם היא מתחתנת איתם.. לכן מבחינתה רצוי להבין ולמצוא את המשותף מאשר להחרים, כי עושה רושם שהבן שלהם לגמרי בצד שלהם (לפחות היה עד לאחרונה, ולא לגמרי ברור האם השתנה ומה).
 
לגבי הילד בתיכון אני מסכימה איתך שכן

גם ככה החתונה רק בעוד חצי שנה הווה אומר אם אנחנו בדצמבר זה יוצא ממש קצת לפני החופש הגדול באמריקה שהוא ביוני
וכלן אם יש רצון אמיתי לנסות לגשר אפשר היה לקבוע את החתונה לשבועיים שלוש מאוחר יותר.
אבל היות שכל המערכת יחסים פה נשמעת דיי רקובה תכלס לא נראה לי שזה היה כבר משנה
לגבי הקטע העדתי פיספסתי,אפשר הפניה לאיפה שהיא מספרת על עניין עדתי?
 
וואלה,כל השורה הראשונה חמקה מעיני גם העובדה

שהוא בן יחיד להורים גרושים.........

החיים יחד עומדם להיות קשים
 

ayaht

New member
ה"ילד" הוא רק אחיין.

אין ממש קירבה יתירה בינו לבין הדוד.
סה"כ, כשהאחיין הזה חגג בר מצווה, לא בדיוק טרחו להזמין את בן זוגה של הכותבת לפי מה שהבנתי.

נכון, הוא יקר לליבה של הסבתא...
אבל בכל זאת, לא הסבתא מתחתנת כרגע..
ונכון, אם היה בינהם קשר חם יותר (בין הדוד לאחיין), סביר להניח שזה היה קריטריון בעל יותר חשיבות..

בכל מקרה, לא נראה לי הגיוני להתקשר ולצעוק על מי שמתחתן...
לא בגלל שהוא לא הגיע פיזית להודיע, ולא בגלל שלא מוצא חן בעיני התאריך..
לדעתי נהוג להודות על ההזמנה ולאחל מזל טוב מכל הלב..
 

נומלה

New member
בטח להתחתן. מה הקשר.

אבל במלחמה כמו במלחמה צריך לעבוד עם הראש ולא עם הבטן. רצוי להציף את הנושא החוצה כדי שהנשים התככניות ידעו שאת יודעת ושאת לא מתכוונת לשבת בצד ולשתוק. תתפסי את המנהיגות של ההתנהגות הנלוזה הזו. אם בעלך לצידך יתכן (לא בטוח) שיחד איתו. תסבירי להם שבכל נושא החתונה אתם קובעים והם מוזמנים, וכמו כל מוזמנים הם יכולים לבוא ואתם תשמחו מאוד, או שהם יכולים לא לבוא. זה תלוי רק בהם. תסבירי להם שאת בדרך כלל אשה נחמדה וטובה אבל אם הם רוצים מלחמה, את לא תשבי בחיבוק ידיים ותגישי את הלחי השניה. לא תאמיני כמה שלשים את הכל על השולחן ככה שכולם יודעים הכל מפשט את הענינים.
 
עולה מסיפורך משהו מאוד פשוט:

הוא לא אוהב אותך.
אבל זו לא בעיה, כי גם את לא אוהבת אותו, אז דווקא אתם מתאימים.
 
בדיוק עמדתי לשלוח לך מסר


לאן נעלמת לנו כל החג?
מחר את פותחת לנו שרשור אפייה חדש?
 
הייתי עמוסה בטירוף.

היו לי משמרות לילה בזו אחר זו. מאוד קשה וברוך ה' שמאחוריי.
אמת? לא ממש מאחוריי. השבוע יש לי שלושה לילות. אבל זה בקטנה ליד מה שהיה בחנוכה.
בכל אופן, ואפרופו שרשורי אפיה, שרשרתי לעצמי כמה טון בחג הזה. אני חייבת לתפור את הפה ולעלות על ההליכון.
שרשור אפתח בכיף, אלא לראותם בלבד.
 
כמוני כמוך

בשבוע האחרון עבדתי קשה מאוד להיפטר מכל מה שחנוכה הביא איתו

אני כותבת את המתכונים, מעבירים לספר, ובשעת צורך מוציאים ולא מתחילים לחפש כמו מטורפים מתכונים של קונדיטורים מומחים שלא בטוח שעובדים במטבח הקטן
מקוה שנחת קצת בספש לפחות.
 
למעלה