המשפחה שלו ואני

[אסתי קלי]

מצטערת,לא מתחברת

מלבד אם היו מספרים לי שהילד לקח אלת בייסבול וריסק את הבית לא רואה שום התנהגות שמצדיקה גירוש של ילד קטן מהבית ולא רואה שום אפשרות שההורה לא מתערב לטובתו

 

[B l u e D e v i l]

מסכימה עם המשפט האחרון

של התערבות הורה לטובת הילד, כשאני מסייגת אותו וגם את המשפט שלפניו בגלל ניסוח-
אם הוחלט להוציא את ילדי ממקום כלשהו אני הולכת איתו. ברור שלא מוציאים את הילד ולך טייל לך וחפש את עצמך.
אני לא מסכימה עם הניסוח "גירוש של ילד" להוציא ילד מסביבה מסויימת זה לא לגרש אותו. לגרש זה לומר לו לך ואל תחזור.

 

[אסתי קלי]

בטח שזה לגרש

להגיד לילד תצא מהבית זה לגרש אותו מהבית
איך אפשר לקרוא לתפיסת הילד ופיזית הוצאתו מחוץ לבית, מה זה אם לא לגרש אותו?

לגבי לצאת איתו החוצה זה ברור ולא רק בגלל ביטחנו אלא בגלל שאני לא אשאיר את הילד שלי בודד במערכה

ואגב....אם חמותי היתה מעיפה את הילד שלי מהבית(וכבר כתבתי, אני לא רואה שום בצדקה להוציא מהבית חוץ מאשר אם הילד נוהג באלימות) אזהוא לא היה חוז לשם עד שהיא לא היתה מתנצלת בפניו

 

[B l u e D e v i l]

אם את אומרת לילד

אם אתה לא מפסיק א,ב,ג אני לא רוצה שתהיה פה, ולילד (בהנחה שלא מדובר בבן שנה) יש יכולת להחליט שהוא נרגע ונשאר או שהוא ממשיך להשתולל או מה שלא יהיה ויוצא זה בעיני לא לגרש.

לגבי בודד במערכה אני לא מסכימה, אני אצא כמובן עם הילדה, אבל אם ההתנהגות שלה לא היתה תקינה אני בהחלט אגיב גם מהצד שלי.

 

[אסתי קלי]

זה נכון לגבי התנהגות לא נאותה בכיתה

או במוזאון ישראל או בקולנוע או בבנק
בבית של סבתא אפשר להגיד לו אם אתה לא מפסיק א,ב,ג אני לא רוצה שתהיה פה ותלך בבקשה ךחדר אחר,אני מניחה שבבית שלך זה יהיה העונש ולעולם לא תוצאי את הילדה מהבית בתור עונש...
אלא תגידי לה....לכי לחדר שלך עד שתרגעי
את יודעת איזו השפלה זו שתופסים אותך ביד ומוצאים אותך מהבית?
מה זו התנהגות לא נאותה,כתבתי שאם הילד אלים או מנפץ את הטלויזיה עם אלת בייסבול אז זה מוצדק לגרש אותו
אבל מעבר לזה,איזו התנהגות מצדיקה שסבתא תתפוס את הילד ביד ותוציא אותו מהבית?

 

[B l u e D e v i l]

הבית שלי הוא גם הבית של הילדים

מבחינתי. אז לא אוציא אותם מהבית שלי (למרות שכבר יצא לי לאיים במקרה של האוטו - שהוא מוגדר כשלי ולא כשלנו)
אני לא יודעת מה עשה הילד שמציק להגיד לו שיצא מהבית של סבתא ולא מצליחים להרגיע אותו, בטח שלא כשהסבתא צריכה לפעול וההורה המחנך עושה מה בזמן הזה?
לגבי לתפוס ביד לא עמד על הפרק בכל מקרה, רק לבקש ממנו לצאת.

 

[אסתי קלי]

בית זה שונה מכל דבר אחר

מהאוטו או מהכיתה וכו'
להגיד למישהו לצאת מהבית שלך זה לגרש אותו
ולדעתי בכל מקרה זה אקט מאוד מעליב ומאוד משפיל
ובמקרה שתארה עלה צעקו על הילדה והוציאו אותה פיזית...זה אקט משפיל ואף אלים משהו

ועל זה שאלתי.....האם יש מישהו שיכול להצדיק מעשה כזה(בעיקר שלא מדובר בילד שנהג באלימות)
אני לא מאמינה שיש מישהו שיכול להצדיק מעשה כזה

 

[B l u e D e v i l]

קודם כל מסכימה שזה אקט משפיל מאוד

שאדם שאנחנו אוהבים (או בכלל) לא רוצה בחברתנו, מבקש שנצא, מגרש אותנו, לא רוצה לדבר איתנו וכו..

אבל שתדעי שלפעמים דברים שנאמרים או מחוות שנעשות קשות יותר ממעשים פיזיים.

 

[mykal]

סתם מענין, איפה

בדברי ראית שהצדקתי הוצאת ילד מהבית?
אני כן הגבתי בשני מישורים--
האחד--ענישה (לא משנה איזו) היא ענישה ולא מעבר לזה,
ומכיון שהנושא היה אם הבעיה היא חמות בזוגיות, אז בעיני ,
אין כאן בעיה של זוגיות, כי בעלה של עלה... מכיר בעונש הזה כדבר שגרתי.
ואז יש מקום להעיר/להאיר לחמות או לשוחח עם הבעל, ולומר אני לא מקבלת ענישה כזו.
השני--אותו הפרמטר בדיוק לגבי התנהגות ש'מצדיקה' ענישה, אצל אחד זה צעקות, אצל אחר זה אי החזרת צעצועים וכו'
כללים של בית אחד והורה אחד, לא בהכרח כללים של אחר.
כל בית יש לו הרגלים והתנהלויות שונות.
ושוב, הענין הוא לא בעיה בזוגיות, אלא בהבנה שאנחנו אמורים להסכים בינינו, מה מתאים לנו.

 

[אסתי קלי]

אמרתי שהצדקת את זה?

 

[עלה לא נידף]

אני ובעלי עושים דברים שונים

הוא עושה כראות עיניו,
אני כראות עיני, אבל יש דברים בסיסיים שאני מצפה להם, ממנו ומכל בן אנוש.

לכן הוא (היה) חופשי, בביקור אצל הוריו, להשאיר את הבנות ולהמשיך לעבוד (במקום לבלות עם כולם יחד כמו שאני הייתי מעדיפה), אבל זה לא אומר שהוא יכול להפקיר אותם שם לאמא שההתנהגות שלה נפיצה (זה בד"כ לא מופנה כלפי ילדי, אבל הפעם נוכחתי שאכן, לא לעולם חוסן!)

 

[B l u e D e v i l]

אני עומדת קצת על הגדר

כי אני לא שלמה עם זה, אבל מוכרחה להגיד שאמא שלי מתערבת לא מעט בחינוך של ביתי (ויש לי חילוקי דעות איתה על זה, עד לרמה שלפני כשנתיים לא דברנו מספר שבועות בשל כך)
אבל בהתנהגות קיצונית של הילדה בעני אמא שלי (חשוב לציין את הנקודה שזה בעיני אמא שלי), אמא שלי בהחלט מסוגלת להוציא אותה להשתולל בחוץ ולצעוק עליה.

 

[עלה לא נידף]

גם אמא שלי כועסת ומענישה

אבל לא צורחת בגלל שצוחקים יותר מדי (אני אסביר את הסיטואציה: הבנות שלי הוזמנו בחופש הגדול לאירוח של כמה ימים אחרי שבועות שביקשו לארח אותן, מתוכם יום אחד בלבד אצל חמותי ושאר הימים אצל גיסי. ביום הזה הספיקה לאבד עשתונות).
את התאומות אני לא שולחת כי הן באמת משתוללות והם hanfull, אבל הגדולות ילדות רגועות וטובות. לא מטפסות על הסלון, לא שוברות חרסינה, לא צורחות וטורקות דלתות,

מתוך הכרה של חמותי אני תמיד מסרבת לאירוח של יותר מלילה אחד, זה מעבר לכוחותיה. מאז גם ללילה אני לא שולחת - רק לחצי יום.
כדי להכיר את חמותי יותר טוב: פעם חמי אמר לה שששששש בזמן ההבדלה, אחרי שסיים היא צרחה מול ההורים שלה, מולי בעטה בכדור לכיוונו וזה נמשך - לבסוף הלכנו בלי להפרד כי היא פשוט לא הפסיקה. זה בקטנה.

האישיו בכלל לא אם היא צודקת או לא,
אני יודעת איך להסתדר איתה 1X1,
האישיו הוא שבעלי בגד באמון של הבכורה (לא פחות ולא יותר!) כשישר קנה את גרסת אמו והאמין שקרה משהו איום ונורא.
גם כשאני שמעתי את הסיפור בהתחלה התחלתי לחשוב מה כבר יכלה לעשות? וכששמעתי את כל הסיפור - מהקטנה שעוד לא יודעת להמציא סיפורים, הגבתי.

 

[B l u e D e v i l]

בקשר לבת שלך

לא הגבתי כי אני מסכימה, רק על הנושא של הורים שמוציאים או צועקים על נכדים.
למה שאת מספרת, הפעם היחידה שהבת שלי היתה אצל אמא שלי היתה כשהיתי בבית חולים, אמא שלי הוכנה לזה המון זמן מראש וגייסה משאבי סבלנות לשתינו ובכלל. ככה אני לא ממש רואה אותה נשארת אצלה לישון, בטח לא לכמה ימים - זו בכלל לא אפשרות מבחינת הלו"ז של אמא שלי שעובדת 24/7.
דווקא אם נתייחס לנושא של אופי, הבת שלי מאוד נוחה. בטח יש לה את הקטעים שלה, אבל חודה של סבלנות אצל אמא שלי בבית (מחוץ לבית זה סיפור אחר - ככה זה חולת נקיון) מאוד נתון מצב רוח

 

[עלה לא נידף]

וואו, אני יכולה לדבר איתך על זה שעה שלמה

גם את אמא שלי שסבלנית יותר ממני ותמיד מוכנה לעזור, אני לא אדחוף לקצה גבול היכולת, ואני לא אחנך אף אחד.

לי כל כך קשה לזהות את זה, כי חמותי זו שכל הזמן מתעקשת שיבואו! נו! שישנו פה שבוע - מה קרה? לא היתה לי סיבה קונקרטית למה לסרב לאירוח עם לינה, חוץ מהרגשה אישית שלי שזה יותר מדי. בכל זאת לאירוח הזה קדמה שנה ללא אירוחים בכלל, זה היה אוגוסט אז גם אין עבודה (היא עובדת במערכת החינוך, לא פחות) אז חשבתי מה כבר יכול לקרות

 

[B l u e D e v i l]

ומאז? היא הציעה שוב? העלתה את הנושא?

 

[עלה לא נידף]

בעלי לוקח אותם מדי פעם, למשל בחנוכה

(חצי יום) חזרו עם חוויות טובות - הם עשות הצגה בנושא חנוכה עם סבא וסבתא.

זה באמת תלוי באיזה יום נופלים עליה, אי אפשר לחזות את מצב רוחה, היא יכולה להתעצבן על כלום ולהבליג על המון, למדתי לקבל את החסרון המעצבן הזה (לא בשקט - כשאני נוכחת ויש צורך - מגיבה), כמו שאני מקבלת את המעלות שלה - ויש לה.

 

[עלה לא נידף]

סליחה שרשרתי לא נכון

לא התקשרתי לחמותי כי לא הייתי נוכחת, דיברתי עם בעלי.

אני מכירה את חמותי, ואין לי מה לדבר איתה. אם אישה בת 50+ שעובדת במערכת החינוך לא יודעת שלא מדברים כך לילדה (ואגב, היא צחקה בקול רם ללא הפסקה, זה היה פשעה) אז באמת שלי אין מה להסביר.

אני לא חושבת שבני זוג צריכים להיות זהים,
הם צריכים להיות מאוחדים, ויש הבדל.

בעל צריך לראות שאם אשתו מושפלת, הוא לא מסכים לקבל מצב כזה. שאם רע לה, הוא לא מתעקש שתלך או תתנצל או מה שלא קראנו פה במהלך השנים שבעלים דורשים מבנות הזוג שלהם לעשות.

הוא לא אומר לאמא שלו "רגע אני אשמע את אשתי ואז אני אחליט" אלא אומר לה שהוא בעמדת אשתו, ומתווכח עם אשתו בד' אמותיהם.
הוא לא אומר "אני לא צד, תסתדרו" ומפקיר את בת הזוג. כשחמות שומרת על הילדים, לא רק אמא צריכה להתקשר לבדוק מה נשמע.

בעלי חושב שזה בסדר שאמא שלו קוראת לו מניאק, טמבל ועוד - אבל אני יודעת מה יקרה אם היא תקרא לי כך, וגם היא. גם הילדים היו בעבר קו אדום, אבל אני רואה שכשחוצים קווים אדומים, כולם נפגעים.

 

[mykal]

עונה לשני ה'פוסטים'

בעלך לא שאל? באמת,

חייכת אותי,
(אבל אני הגבתי ולא בעלך

)

.מצטטת אותך:"אני לא חושבת שבני זוג צריכים להיות זהים,
הם צריכים להיות מאוחדים, ויש הבדל. "
ברור שיש הבדל, אבל גם ברור לי שנכון בסיטואציות מסוימות,
להבין שאנחנו מסכימים לא להסכים.
ושניננו יכולים להבין--שאנחנו 'מותרים' על המאוחד' מבלי להדגיש את ההבדל,
וליצור סביבו דרמה.
וכדי להמחיש אתן דוגמא אמיתית.--בעלי הרשה לילדיםם, לקפוץ על הספות בבית,
באמירה של, שיהיה להם כיף, אז נחליף יתר פעמים.
ואני לא הרשיתי. הרי הוא לא רצה 'להלחם' על הענין, אני כן,
ותתפלאי, הילדים למדו שאצל אבא מותר ואמא לא מרשה.
אם בדיוק 'שאבתי אבק' או ניקיתי והוא נשאר איתם, 'גייסתי' את כל האפשרויות ל'שחד' אותם,
והם לא הפכו את הספה לגימבורי עם אבא.
לא מאוחדים, כי את יודעת שלא רק האיחוד לפי דרכי יותאם,
גם לו יש רצונות, ודברים שאצלו חשובים וכנראה לי פחות.

ברוב הדברים תיאמנו והגענו לשיתוף, והיו ויהיו גישות אחרות.
נראה לי בעי וזורם.

בעניני חמות--הבנתי מהר שבעלי 'לא יספק את ה'סחורה' כלפי,
הוא התנהל שם בלעדי, ואני התנתקתי, לצןרך הענין, הוא גם הפסיד הרבה מאוד בזה שלא היה יכול
להיות איתי שם.
עצוב, אבל עובדה. ואנחנו זוג מאושר יחדיו.

 

[עלה לא נידף]

יש המון דרכים לאושר

ואני מאחלת לכם שנים ארוכות כאלה!
אין ספק שהוא גם הפסיד, מי לא רוצה משפחה מאוחדת והרמונית?

אני חוששת שיצרתי מצג שווא, אני ובעלי ממש לא זהים, אפילו סגנון ההורות שלנו שונה. אבל כלפי חוץ, אם יש משהו שהוא לא מרשה - אני אעמוד על כך מול אמא שלי (ממתקים, למשל), ולא אזלזל בדעתו ובטח שלא מולה, ואתן להם מה שהוא לא מרשה.