בוקר טוב
ראשית, תודה לכולן על המענה.
אבהיר מס' דברים כי מהתגובות שלכן כנראה פיספסתי משהו.
יש אהבה גדולה, משני הצדדים, זו גם הסיבה שלא קמתי ועזבתי ובחרתי להילחם.
מצד הבחור, מאז התפנית שבה הוא הלך וחשב, הוא הבין גם את המניפולציות של משפחתו, ושינה עורו לחלוטין.
רב עם האמא, מתרחק ממנה, צועק עליה, עושה לה שיחות של לא להתערב ושתקבל את המצב או תרחיק אותו, כך גם כלפי הסבתא.
במידה ובחור לא היה לצידי, סביר להניח שהייתי מסיימת את הקשר, אבל המצב הוא אחר, הוא תומך, ומבין שמה הן עושות לא תקין ובהחלט רחוק מהנורמאליות.
קל לומר, אל תתחתני, קומי ותלכי כי אף אחד לא מבטיח לי שאמצא את הבחור המושלם עם המשפחה המושלמת.
מניסיוני לצערי, החיים תמיד מפתיעים ואין לדעת איפה תתפוס אותך הצרה הבאה.
כרגע, בקשר עצמו, טוב לנו, אנחנו מעלים אחד את השניה, מתחשבים, מפרגנים, ואוהבים, לכן בלי כל ההתערבות של המשפחה, ממש טוב לי איתו.
עם זאת, הסוגייה עם המשפחה מציקה לי, זה המצב.
לגבי מרחק גיאוגרפי, היא גר בעיר אחרת אומנם קרובה, אבל גם כשהיא הייתה גרה מס' רחובות מאיתנו, המפגשים היו לעיתים רחוקים יחסית.
הוא אומנם בן יחיד אבל גם בלי קשר אלי הוא מאוד לא מסתדר איתה וכמעט כל מפגש מסתיים בריב קולני שיוצא משליטה, גם לפני שנכנסתי לחייהם.
אני באמת יכולה לומר, גם מהתייעצויות עם חברות נשואות או אנשים למודי ניסיון, היא אשה שהראיה שלה על החיים בכלל ועל הזוגיות בפרט מעוותת מאוד ביחס למציאות וגם כמעט בכל דבר אחר (והבחור הבין את זה), כך שאם היא הייתה אומרת דברים הגיוניים, יכול להיות שהייתי עוצרת ולוקחת לתשומת ליבי, אבל זה לא המצב.
לסיום, אני החלטתי (עוד לפני שנכנסתי לפורום), שאני רוצה להקים איתו משפחה ולהמשיך את חיי לצידו, זו לא הדילמה.
הבעיה זו המשפחה שלו ביחס לחתונה, חושבת שאם היינו עושים טקס ברבנות היה יותר קל, אבל הבחור מעוניין באירוע.
שוב תודה רבה ושבת שלום
ראשית, תודה לכולן על המענה.
אבהיר מס' דברים כי מהתגובות שלכן כנראה פיספסתי משהו.
יש אהבה גדולה, משני הצדדים, זו גם הסיבה שלא קמתי ועזבתי ובחרתי להילחם.
מצד הבחור, מאז התפנית שבה הוא הלך וחשב, הוא הבין גם את המניפולציות של משפחתו, ושינה עורו לחלוטין.
רב עם האמא, מתרחק ממנה, צועק עליה, עושה לה שיחות של לא להתערב ושתקבל את המצב או תרחיק אותו, כך גם כלפי הסבתא.
במידה ובחור לא היה לצידי, סביר להניח שהייתי מסיימת את הקשר, אבל המצב הוא אחר, הוא תומך, ומבין שמה הן עושות לא תקין ובהחלט רחוק מהנורמאליות.
קל לומר, אל תתחתני, קומי ותלכי כי אף אחד לא מבטיח לי שאמצא את הבחור המושלם עם המשפחה המושלמת.
מניסיוני לצערי, החיים תמיד מפתיעים ואין לדעת איפה תתפוס אותך הצרה הבאה.
כרגע, בקשר עצמו, טוב לנו, אנחנו מעלים אחד את השניה, מתחשבים, מפרגנים, ואוהבים, לכן בלי כל ההתערבות של המשפחה, ממש טוב לי איתו.
עם זאת, הסוגייה עם המשפחה מציקה לי, זה המצב.
לגבי מרחק גיאוגרפי, היא גר בעיר אחרת אומנם קרובה, אבל גם כשהיא הייתה גרה מס' רחובות מאיתנו, המפגשים היו לעיתים רחוקים יחסית.
הוא אומנם בן יחיד אבל גם בלי קשר אלי הוא מאוד לא מסתדר איתה וכמעט כל מפגש מסתיים בריב קולני שיוצא משליטה, גם לפני שנכנסתי לחייהם.
אני באמת יכולה לומר, גם מהתייעצויות עם חברות נשואות או אנשים למודי ניסיון, היא אשה שהראיה שלה על החיים בכלל ועל הזוגיות בפרט מעוותת מאוד ביחס למציאות וגם כמעט בכל דבר אחר (והבחור הבין את זה), כך שאם היא הייתה אומרת דברים הגיוניים, יכול להיות שהייתי עוצרת ולוקחת לתשומת ליבי, אבל זה לא המצב.
לסיום, אני החלטתי (עוד לפני שנכנסתי לפורום), שאני רוצה להקים איתו משפחה ולהמשיך את חיי לצידו, זו לא הדילמה.
הבעיה זו המשפחה שלו ביחס לחתונה, חושבת שאם היינו עושים טקס ברבנות היה יותר קל, אבל הבחור מעוניין באירוע.
שוב תודה רבה ושבת שלום
