Deathatred
New member
אם את מעדיפה את סדאם...
אז תרגישי חופשייה לטוס אליו ולומר לו את זה באופן אישי.
אז תרגישי חופשייה לטוס אליו ולומר לו את זה באופן אישי.
אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
המלחמה בעיראק
- פותח הנושא yeshgvul
- פורסם בתאריך
המלצה לספר עדכני על משבר עיראק
מפרי עטו של מומחה לנושא מן המעלה הראשונה: Kenneth Pollack, The Threatening Storm. The Case for Invading Iraq. Random House, 2002. הספר מתאר, בין הייתר, את משטר האימים בתוך עיראק המהווה מעין מזיגה של המשטר של היטלר ושל סטאלין כאחד. מומלץ מאוד לקרוא.
מפרי עטו של מומחה לנושא מן המעלה הראשונה: Kenneth Pollack, The Threatening Storm. The Case for Invading Iraq. Random House, 2002. הספר מתאר, בין הייתר, את משטר האימים בתוך עיראק המהווה מעין מזיגה של המשטר של היטלר ושל סטאלין כאחד. מומלץ מאוד לקרוא.
קישור למי שהפרוטה אינה בכיסם :
http://discuss.washingtonpost.com/wp-srv/zforum/02/sp_politics_pollack102202.htm
http://discuss.washingtonpost.com/wp-srv/zforum/02/sp_politics_pollack102202.htm
פולאק על אפגניסטן מול עיראק :
One of the things I worry about is that we will handle Iraq as we have handled Afghanistan where I do not believe we have made a sufficient commitment to building a stable new polity. That could be tragic in Afghanistan, but disastrous in Iraq.
One of the things I worry about is that we will handle Iraq as we have handled Afghanistan where I do not believe we have made a sufficient commitment to building a stable new polity. That could be tragic in Afghanistan, but disastrous in Iraq.
master simon
New member
שלמה אבינרי
3/22/2003 10:02:42 PM פרופ' שלמה אבינרי, אחד מבכירי האינטלקטואלים של השמאל תוקף בחריפות את האו"ם, שמצד אחד מתנגד למלחמה בעיראק בשם השלום, אך תחת חסותו בוצעו מעשי טבח מחרידים. פורסם בוואי-נט: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2508793,00.html שלמה אבינרי שוב נכשל האו"ם כישלון מוסרי קשה במשימה אותה נטל על עצמו בעת ייסודו בסן פרנסיסקו בשנת 1945 - להפוך את העולם למקום בטוח יותר מפגיעתם של רודנים ומשטרי דיכוי המסכנים את המערכת הבינלאומית ואת השלום העולמי. האו"ם נכשל הפעם כפי שנכשל כבר כמה פעמים בעשור האחרון, בבוסניה, ברואנדה, בקוסובו: בבוסניה עמד האו"ם מנגד כאשר סראייבו הייתה נתונה שלוש שנים במצור מצד הסרבים, וכאשר השתלטו הסרבים על סרברניצה המוסלמית - שהייתה תחת חסות האו"ם - עמדו חיילי האו"ם מנגד, ומפקדי הגדוד ההולנדי אף שתו וודקה עם המפקד הסרבי ראטקו מלאדיץ' בעת שחייליו הפרידו את הגברים המוסלמים מן הנשים והילדים - ואחר כך רצחו כ-7,000 גברים ונערים מוסלמים. ממשלת הולנד מינתה ועדת חקירה בעניין ומצאה כי הגדוד ההולנדי סייע בעקיפין לפשעי מלחמה. ממשלת הולנד התפטרה, אך האו"ם מעולם לא קיבל על עצמו אחריות מוסרית לכשלונו במניעת הרצח ההמוני החמור ביותר באירופה מאז מלחמת העולם השנייה. ברואנדה פינה האו"ם את כוח השלום שלו כאשר החל הג'נוסייד שגרם תוך חודשים ספורים לרצח של למעלה מ-600,000 בני הטוטסי בידי בני ההוטו. מי שהורה על פינוי כוחות האו"ם היה קופי אנאן, אז סגן מזכ"ל האו"ם והאחראי לכוחות השלום שלו. אנאן אמנם הביע לאחר מכן חרטה, אך אחריות אישית לא נטל מעולם, כשם שהאו"ם לא נטל אחריות מוסדית. בקוסובו הכיר אמנם האו"ם בסכנת הג'נוסייד והטיהור האתני המאסיבי שאיימה על תושביו האלבנים של החבל מידי משטרו של מילושביץ' - אך מוסדותיו לא הצליחו לגייס רוב להחלטה להשתמש בכוח כדי למנוע את הזוועה. נאט"ו בהנהגת ארה"ב היא זו שהפעילה כוח כלפי יוגוסלביה והביאה לסילוקה מן החבל ולהחזרתם של קרוב למיליון אלבנים שגורשו או ברחו מאימת הסרבים. לכן יש אולי מי ששמח לאידו של האו"ם. אך כשלונו מחייב להשרות עצב על כל מי שציפה כי האו"ם ישכיל לנהוג אחרת ממה שנהג חבר הלאומים בשנות ה-30 של המאה שעברה, כאשר ניצב אין אונים מול התוקפנות של גרמניה הנאצית, איטליה הפאשיסטית ויפן האימפריאליסטית. לארגון האומות המאוחדות, כך טענו מייסדיו ב-1945, יהיו שיניים, ואכן מגילת האו"ם יצרה את המסגרת שאמורה הייתה לאפשר הפעלת כוח לעצירת תוקפנות, למנוע השמדת עם ומעשי רצח המוניים כפי שאירעו באירופה בעת השואה. אך מילים לחוד ומעשים לחוד. רק איום בכוח לא את האו"ם יש להאשים: בסופו של דבר אין האו"ם אלא סך כל המדינות המרכיבות אותו. החזון והתקווה היו ליצור כלי בינלאומי אשר יתעלה מעל לאינטרסים של המדינות הבודדות ויבטא את החזון של שלום בינלאומי וסדר עולמי. יסודותיו של חזון זה בעת החדשה נמשכים מקונטרסו של עמנואל קאנט "על השלום הנצחי" אל יוזמתו של הנשיא וילסון בהקמת חבר הלאומים לאחר מלחמת העולם הראשונה. אך היחס בין חזון זה למציאות הפרקטית של האו"ם הוא כיחס בין מתן תורה למפלגת ש"ס: החזון נשגב - אך המציאות עכורה. כי בכל אחת מן הדוגמאות שהבאנו לעיל היו אלה האינטרסים של המדינות הבודדות שמנעו פעולה אפקטיבית מצד האו"ם: בעת המלחמה בבוסניה לא יכלו מדינות אירופה, שהיו חלוקות ביניהן, להגיע להסכמה עם ארצות-הברית, והנשיא בוש האב לא ראה סיבה לסכן חיילים אמריקנים להגנה על בוסנים-מוסלמים בבלקן הרחוק. ברואנדה היה זה הנשיא קלינטון - ליברל והומניסט לכל הדעות - שחשש ממעורבות באפריקה ללא אינטרס אמריקני ברור. ובקוסובו היה ברור כי רוסיה תשתמש בווטו שלה במועצת הביטחון כדי למנוע פעולה נגד יוגוסלביה, "האחות הסלאבית" של מוסקבה. אם כך ואם כך, המערכת הבינלאומית כשלה. כאשר כשלה המערכת הבינלאומית, כאשר התברר כי רק באיום אפקטיבי בכוח אפשר לעצור את הזוועה - הייתה זו ארה"ב ובעלות בריתה בנאט"ו שנטלו על עצמן מה שהמערכת הבינלאומית צריכה הייתה לעשות. בתנאים שונים, ובמציאות מורכבת הרבה יותר, זה מה שקרה ב-12 השנים האחרונות ובארבעת החודשים האחרונים בפרשת עיראק. למעלה מתריסר פעמים החליטה מועצת הביטחון בהחלטות מחייבות כי עיראק מפירה את תנאי הפסקת האש משנת 1991: בהחלטה 1441 מנובמבר 2002 החליטה מועצת הביטחון פה אחד - אפילו סוריה הצביעה בעד! - לתת לעיראק הזדמנות אחרונה למלא את התחייבויותיה. כפי שציין ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר באיים האזוריים, איש אינו סבור כי עיראק מילאה את התחייבותה; אך הנכונות להזדקק לכוח - שהוא במקרים כאלה המוצא האחרון - אינה קיימת במוסדות האו"ם: לא מחמת האו"ם, אלא הפעם משום שקברניטיה של צרפת וגרמניה - כל אחד מסיבותיו שלו - מעדיפים את האינטרס הלאומי שלהם על פני הצורך לסלק מן הזירה משטר עריצות שתקף את שכנותיו והשתמש בגז מדמיע כלפי אזרחיו הכורדים שלו. שוב גברו האינטרסים האנוכיים על השיקולים ההומניטריים. יציאה למלחמה היא לעולם הקשה בהחלטות, ואיש אינו יודע איך יסתיים הסכסוך הנוכחי. אמת, ארה"ב עשתה את כל הטעויות האפשריות בדרך החתחתים שהביאה למצב הנוכחי. אך מה שעשו צרפת וגרמניה אינו בגדר טעות: זהו כשל מוסרי חמור וכבד. לשיראק ולשרדר אכן מגיע פרס: לא פרס נובל לשלום, כי אם פרס צ'מברליין לפייסנות.
3/22/2003 10:02:42 PM פרופ' שלמה אבינרי, אחד מבכירי האינטלקטואלים של השמאל תוקף בחריפות את האו"ם, שמצד אחד מתנגד למלחמה בעיראק בשם השלום, אך תחת חסותו בוצעו מעשי טבח מחרידים. פורסם בוואי-נט: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2508793,00.html שלמה אבינרי שוב נכשל האו"ם כישלון מוסרי קשה במשימה אותה נטל על עצמו בעת ייסודו בסן פרנסיסקו בשנת 1945 - להפוך את העולם למקום בטוח יותר מפגיעתם של רודנים ומשטרי דיכוי המסכנים את המערכת הבינלאומית ואת השלום העולמי. האו"ם נכשל הפעם כפי שנכשל כבר כמה פעמים בעשור האחרון, בבוסניה, ברואנדה, בקוסובו: בבוסניה עמד האו"ם מנגד כאשר סראייבו הייתה נתונה שלוש שנים במצור מצד הסרבים, וכאשר השתלטו הסרבים על סרברניצה המוסלמית - שהייתה תחת חסות האו"ם - עמדו חיילי האו"ם מנגד, ומפקדי הגדוד ההולנדי אף שתו וודקה עם המפקד הסרבי ראטקו מלאדיץ' בעת שחייליו הפרידו את הגברים המוסלמים מן הנשים והילדים - ואחר כך רצחו כ-7,000 גברים ונערים מוסלמים. ממשלת הולנד מינתה ועדת חקירה בעניין ומצאה כי הגדוד ההולנדי סייע בעקיפין לפשעי מלחמה. ממשלת הולנד התפטרה, אך האו"ם מעולם לא קיבל על עצמו אחריות מוסרית לכשלונו במניעת הרצח ההמוני החמור ביותר באירופה מאז מלחמת העולם השנייה. ברואנדה פינה האו"ם את כוח השלום שלו כאשר החל הג'נוסייד שגרם תוך חודשים ספורים לרצח של למעלה מ-600,000 בני הטוטסי בידי בני ההוטו. מי שהורה על פינוי כוחות האו"ם היה קופי אנאן, אז סגן מזכ"ל האו"ם והאחראי לכוחות השלום שלו. אנאן אמנם הביע לאחר מכן חרטה, אך אחריות אישית לא נטל מעולם, כשם שהאו"ם לא נטל אחריות מוסדית. בקוסובו הכיר אמנם האו"ם בסכנת הג'נוסייד והטיהור האתני המאסיבי שאיימה על תושביו האלבנים של החבל מידי משטרו של מילושביץ' - אך מוסדותיו לא הצליחו לגייס רוב להחלטה להשתמש בכוח כדי למנוע את הזוועה. נאט"ו בהנהגת ארה"ב היא זו שהפעילה כוח כלפי יוגוסלביה והביאה לסילוקה מן החבל ולהחזרתם של קרוב למיליון אלבנים שגורשו או ברחו מאימת הסרבים. לכן יש אולי מי ששמח לאידו של האו"ם. אך כשלונו מחייב להשרות עצב על כל מי שציפה כי האו"ם ישכיל לנהוג אחרת ממה שנהג חבר הלאומים בשנות ה-30 של המאה שעברה, כאשר ניצב אין אונים מול התוקפנות של גרמניה הנאצית, איטליה הפאשיסטית ויפן האימפריאליסטית. לארגון האומות המאוחדות, כך טענו מייסדיו ב-1945, יהיו שיניים, ואכן מגילת האו"ם יצרה את המסגרת שאמורה הייתה לאפשר הפעלת כוח לעצירת תוקפנות, למנוע השמדת עם ומעשי רצח המוניים כפי שאירעו באירופה בעת השואה. אך מילים לחוד ומעשים לחוד. רק איום בכוח לא את האו"ם יש להאשים: בסופו של דבר אין האו"ם אלא סך כל המדינות המרכיבות אותו. החזון והתקווה היו ליצור כלי בינלאומי אשר יתעלה מעל לאינטרסים של המדינות הבודדות ויבטא את החזון של שלום בינלאומי וסדר עולמי. יסודותיו של חזון זה בעת החדשה נמשכים מקונטרסו של עמנואל קאנט "על השלום הנצחי" אל יוזמתו של הנשיא וילסון בהקמת חבר הלאומים לאחר מלחמת העולם הראשונה. אך היחס בין חזון זה למציאות הפרקטית של האו"ם הוא כיחס בין מתן תורה למפלגת ש"ס: החזון נשגב - אך המציאות עכורה. כי בכל אחת מן הדוגמאות שהבאנו לעיל היו אלה האינטרסים של המדינות הבודדות שמנעו פעולה אפקטיבית מצד האו"ם: בעת המלחמה בבוסניה לא יכלו מדינות אירופה, שהיו חלוקות ביניהן, להגיע להסכמה עם ארצות-הברית, והנשיא בוש האב לא ראה סיבה לסכן חיילים אמריקנים להגנה על בוסנים-מוסלמים בבלקן הרחוק. ברואנדה היה זה הנשיא קלינטון - ליברל והומניסט לכל הדעות - שחשש ממעורבות באפריקה ללא אינטרס אמריקני ברור. ובקוסובו היה ברור כי רוסיה תשתמש בווטו שלה במועצת הביטחון כדי למנוע פעולה נגד יוגוסלביה, "האחות הסלאבית" של מוסקבה. אם כך ואם כך, המערכת הבינלאומית כשלה. כאשר כשלה המערכת הבינלאומית, כאשר התברר כי רק באיום אפקטיבי בכוח אפשר לעצור את הזוועה - הייתה זו ארה"ב ובעלות בריתה בנאט"ו שנטלו על עצמן מה שהמערכת הבינלאומית צריכה הייתה לעשות. בתנאים שונים, ובמציאות מורכבת הרבה יותר, זה מה שקרה ב-12 השנים האחרונות ובארבעת החודשים האחרונים בפרשת עיראק. למעלה מתריסר פעמים החליטה מועצת הביטחון בהחלטות מחייבות כי עיראק מפירה את תנאי הפסקת האש משנת 1991: בהחלטה 1441 מנובמבר 2002 החליטה מועצת הביטחון פה אחד - אפילו סוריה הצביעה בעד! - לתת לעיראק הזדמנות אחרונה למלא את התחייבויותיה. כפי שציין ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר באיים האזוריים, איש אינו סבור כי עיראק מילאה את התחייבותה; אך הנכונות להזדקק לכוח - שהוא במקרים כאלה המוצא האחרון - אינה קיימת במוסדות האו"ם: לא מחמת האו"ם, אלא הפעם משום שקברניטיה של צרפת וגרמניה - כל אחד מסיבותיו שלו - מעדיפים את האינטרס הלאומי שלהם על פני הצורך לסלק מן הזירה משטר עריצות שתקף את שכנותיו והשתמש בגז מדמיע כלפי אזרחיו הכורדים שלו. שוב גברו האינטרסים האנוכיים על השיקולים ההומניטריים. יציאה למלחמה היא לעולם הקשה בהחלטות, ואיש אינו יודע איך יסתיים הסכסוך הנוכחי. אמת, ארה"ב עשתה את כל הטעויות האפשריות בדרך החתחתים שהביאה למצב הנוכחי. אך מה שעשו צרפת וגרמניה אינו בגדר טעות: זהו כשל מוסרי חמור וכבד. לשיראק ולשרדר אכן מגיע פרס: לא פרס נובל לשלום, כי אם פרס צ'מברליין לפייסנות.
master simon
New member
אז אתה תומך גם באירופאים
ממממ איזה הפתעה... (לא ממש) תגיד יש שונא יהודים שאתה לא תומך בו? או שאתה פשוט מת על כולם?
ממממ איזה הפתעה... (לא ממש) תגיד יש שונא יהודים שאתה לא תומך בו? או שאתה פשוט מת על כולם?
master simon
New member
בבקשה
האם אתה תומך במישהו שהצהיר שהוא פרו ישראלי?
האם אתה תומך במישהו שהצהיר שהוא פרו ישראלי?
Deathatred
New member
מעלילות הפציפיסטים שמפגינים כנגד
המלחמה... כמה נחמד לחגוג הפגנה כנגד המלחמה ובעד השלטם, הצדק ואהבת האדם בעוד פוגרום ביהודונים... http://images.maariv.co.il/cache/ART453441.html
המלחמה... כמה נחמד לחגוג הפגנה כנגד המלחמה ובעד השלטם, הצדק ואהבת האדם בעוד פוגרום ביהודונים... http://images.maariv.co.il/cache/ART453441.html
יש פה משתתפים, דוגמת ריקרדו וישגבול
המחפים, בלשון המעטה, על האנטישמים האיסלאמיסטיים בפריז. ישגבול מסביר את ניסיון הלינץ' בחניכי השוה"צ בפריז בדיכוי שהציונים הפעילו נגד הפלסטינים עוד במאה ה-19 ושתוארו ע"י אחד העם ב-1891. היצעתי לו שיחזור עד לסיפור צליבתו של ישו או מלחמתו של מוחמד ביהודי מדינה בתור הצדקה לאנטישמיות של 'מפגיני השלום'. שוב ושוב אנו נתקלים במחלת הנפש ששמה שנאה עצמית יהודית ושאין לה כניראה מרפא.
המחפים, בלשון המעטה, על האנטישמים האיסלאמיסטיים בפריז. ישגבול מסביר את ניסיון הלינץ' בחניכי השוה"צ בפריז בדיכוי שהציונים הפעילו נגד הפלסטינים עוד במאה ה-19 ושתוארו ע"י אחד העם ב-1891. היצעתי לו שיחזור עד לסיפור צליבתו של ישו או מלחמתו של מוחמד ביהודי מדינה בתור הצדקה לאנטישמיות של 'מפגיני השלום'. שוב ושוב אנו נתקלים במחלת הנפש ששמה שנאה עצמית יהודית ושאין לה כניראה מרפא.
רש"קים סוציולוגים טאקטים
המלחמות של היום זה לא המלחמות של פעם. מצד אחד יש הרבה פחות קורבנות מצידנו, מדינות תרבות המערב: ישראל, ארה"ב (לפחות כשאנחנו יוזמים את המכות). מאידך יכולת הספיגה והעמידה קטנה משמעותית, למעשה שואפת לאפס. די בכך שחייל אחד נופל בשבי כדי שדעת הקהל תעמוד על הרגליים ותתחיל לצרוח: צריך להפסיק את המלחמה, צריך להכנע, צריך לברוח. זה לא סוד. כבר לפני המלחמה היו הערכות ברורות לכך שברגע שיתחילו להיות נפגעים ושבויים הממשל האמריקני יהיה בלחץ הולך וגובר, עד כדי כך שבשלב מסויים הלחץ הזה עלול לאלץ אותו להפסיק את המלחמה ולסגת. זאת ועוד: הפרשנים אמרו שסדאם כל כך בונה על הלחץ הזה ולכן הוא יעדיף שלא להשתמש בנשק בלתי קונבנציונאלי לפחות בהתחלה, אלא לשים את יהבו על לחץ דעת הקהל הזה. זאת כמובן יש לאמר לטובתה של התופעה: בזכותה של התופעה הזו סדאם ובין לאדן ממתינים ועדיין לא עושים שימוש בנשק להשמדה המונית. אבל בכך מסתיימות המילים הטובות על "תופעה זו". הבה ננסה לעמוד קמעא על מה שעומד מאחורי צמד המילים "תופעה זו", ומה בדיוק הן השלכותיה. חכם, אומר הפתגם, בכלל לא נכנס לצרה ממנה הפיקח מצליח לצאת. במקרה שלנו, כמו הפיקח "התופעה הזו" מצליחה להוציא אותנו (בשלב הזה) מסכנת ההשמדה ההמונית. למרבה הצער אותה תופעה עצמה היא זו האשמה בכניסה למערכה כולה. במה דברים אמורים? נתחיל מהעניין האקטואלי בו פתחנו: תמונות השבויים המסכנים והמושפלים. "התופעה הזו" מועדדת גישה ברברית כלפי השבויים שלנו. לנו יש אלפי שבויים עיראקים, ואין הדבר מהווה גורם של אימה על הצד העיראקי. להם יש כמה שבויים בודדים והם מנצלים אותו כדי לייצר אימה. האימה הזו יכולה להיות אפקטיבית רק עקב "התופעה הזו". תרבות נחושה וחזקה היתה מתייחסת אל תרבות שמתעללת בשבוייה כאל תרבות ברברית. הכאב היה גורם לה לזעם שהיה מתבטא ברוח קרב להכרעת האויב הברברי. אבל, "התופעה הזו" דווקא מעודדת את האויב להיות ברברי ולהפעיל את נשק האימה, פשוט משום שהנשק הזה יעיל: השפלת השבויים עושה את העבודה ומפעילה את "התופעה"... במישור הרחב יותר "התופעה הזו" גורמת למשטרי אימה לחוש בטוחים. הם יודעים שכאשר מנהיגי מדינות הסובלות מן "התופעה הזו" ירצו להילחם נגדם, "התופעה הזו" מיד תקום ותאבק למענם. הקמפיין האדיר אותו ראינו בעולם כולו החל ממאות נשים שהתפשטו וכלה בהפגנות של מיליונים כנגד המלחמה הוא הביטוי המעשי של "התופעה הזו". הוא זה שמעודד ונותן תחושת חסינות לאותם משטרי אימה. הם יכלו לנחש שזה בדיוק מה שיקרה, ולמרבה ההפתעה זה בדיוק מה שקרה. "התופעה הזו" מבוססת על המחשבה לפיה מלחמה זה רע! לכן, צריך לנסות לפתור כל דבר בדרכי שלום, ולמעשה אך ורק בדרכי שלום. אם עדיין לא הצלחנו להגיע לפשרה - ננסה שוב. ואם עדיין לא הצלחנו - ננסה שוב. ואם עדיין... (אתם יכולים לנחש לבד)... מזכיר לכם משהו? נכון: את אוסלו. מיטב המוחות שבארץ ובארה"ב ניסו שוב ושוב לרצות את כבוד היו"ר ותמיד נכשלו בזה אחר זה. "התופעה הזו" תמיד באה ואמרה: הנה, את זה עוד לא ניסיתם... לא עולה על דעתה (של "אותה התופעה") פתרון מלחמתי. את אותה התופעה מרגיש גם האויב. הוא יודע היטב על קיומה ומנצלה היטב. מנקודת מבטו של אויב אכזר המעוניין להשמיד את בני אותה תרבות הדוגלים ב"אותה התופעה", משמשת "התופעה" כפירצה המפתה אותו אפילו מתחננת לנצל אותה כדי להשמיד את בני אותה "התופעה". הוא יודע שבני אותה "תופעה" תמיד ישאפו לשלום, תמיד ישאפו לפשרה, ככל שהאיומים יגברו כך הם יפחדו יותר וישתוקקו יותר להגיע לפתרון של שלום. כך הוא יכול לפעול בשיטת הסלאמי והגברה הדרגתית של האיומים. כך אותה תופעה "פיקחית" שהצליחה להציל את עצמה לכמה ימים מהשמדה המונית, היא זו האשמה בכלל בכניסה לאותה ביצת השמדה. "התופעה הזו" שכל כך מרוכזת בפרט ובסבל של כל חייל וחייל וכל פרט ופרט, מפספסת את ההיבט הכללי ולמעשה גורמת לכך שהמלחמה תתרחש ותגבה עוד ועוד קורבנות פרטיים. מרוב עצים, "מוסר" וחכמה פרטנית היא מפספסת את היער: המסר התרבותי, סוציולוגי, חברתי. מסר הכניעה הבלתי נלאית. לתופעה הזו (בוודאי כבר הספקתם לנחש) קוראים בישראל: שמאל. בעולם הרחב היא נקראת: התרבות הנאורה המודרנית. היא אסוננו. זה הזמן להכחיד את האידאולוגיה הנוראה והאווילית ביותר בהיסטוריה האנושית. דיון שיכול להוביל להאצה בתהליך ההתפכחות (שכבר קיים) הוא דיון ציבורי בחברה הישראלית בשאלה: "הסכם אוסלו - איפה טעינו"? דיון כזה אין לו מנוס אלא להגיע למסקנה: הסכם אוסלו היה הונאה (מצידם) ומחדל (מצידנו): שוב היינו שבויים בקונספציה. אנחנו מתחילים לשמוע קולות בכיוון: אהוד יערי אמר שהיו עיתונאים ישראלים שתמכו בטרור, הרמטכ"ל אמר שאוסלו היה הונאה. כולם יודעים שהרמטכ"ל צודק. כל שנותר כדי להפוך את דברי הרמטכ"ל לקונצזוס רשמי הוא לערוך סוף סוף דיון אחד רציני בעניין. ולכן נשוב ונקרא: חשבון הנפש של אוסלו - עכשיו!
המלחמות של היום זה לא המלחמות של פעם. מצד אחד יש הרבה פחות קורבנות מצידנו, מדינות תרבות המערב: ישראל, ארה"ב (לפחות כשאנחנו יוזמים את המכות). מאידך יכולת הספיגה והעמידה קטנה משמעותית, למעשה שואפת לאפס. די בכך שחייל אחד נופל בשבי כדי שדעת הקהל תעמוד על הרגליים ותתחיל לצרוח: צריך להפסיק את המלחמה, צריך להכנע, צריך לברוח. זה לא סוד. כבר לפני המלחמה היו הערכות ברורות לכך שברגע שיתחילו להיות נפגעים ושבויים הממשל האמריקני יהיה בלחץ הולך וגובר, עד כדי כך שבשלב מסויים הלחץ הזה עלול לאלץ אותו להפסיק את המלחמה ולסגת. זאת ועוד: הפרשנים אמרו שסדאם כל כך בונה על הלחץ הזה ולכן הוא יעדיף שלא להשתמש בנשק בלתי קונבנציונאלי לפחות בהתחלה, אלא לשים את יהבו על לחץ דעת הקהל הזה. זאת כמובן יש לאמר לטובתה של התופעה: בזכותה של התופעה הזו סדאם ובין לאדן ממתינים ועדיין לא עושים שימוש בנשק להשמדה המונית. אבל בכך מסתיימות המילים הטובות על "תופעה זו". הבה ננסה לעמוד קמעא על מה שעומד מאחורי צמד המילים "תופעה זו", ומה בדיוק הן השלכותיה. חכם, אומר הפתגם, בכלל לא נכנס לצרה ממנה הפיקח מצליח לצאת. במקרה שלנו, כמו הפיקח "התופעה הזו" מצליחה להוציא אותנו (בשלב הזה) מסכנת ההשמדה ההמונית. למרבה הצער אותה תופעה עצמה היא זו האשמה בכניסה למערכה כולה. במה דברים אמורים? נתחיל מהעניין האקטואלי בו פתחנו: תמונות השבויים המסכנים והמושפלים. "התופעה הזו" מועדדת גישה ברברית כלפי השבויים שלנו. לנו יש אלפי שבויים עיראקים, ואין הדבר מהווה גורם של אימה על הצד העיראקי. להם יש כמה שבויים בודדים והם מנצלים אותו כדי לייצר אימה. האימה הזו יכולה להיות אפקטיבית רק עקב "התופעה הזו". תרבות נחושה וחזקה היתה מתייחסת אל תרבות שמתעללת בשבוייה כאל תרבות ברברית. הכאב היה גורם לה לזעם שהיה מתבטא ברוח קרב להכרעת האויב הברברי. אבל, "התופעה הזו" דווקא מעודדת את האויב להיות ברברי ולהפעיל את נשק האימה, פשוט משום שהנשק הזה יעיל: השפלת השבויים עושה את העבודה ומפעילה את "התופעה"... במישור הרחב יותר "התופעה הזו" גורמת למשטרי אימה לחוש בטוחים. הם יודעים שכאשר מנהיגי מדינות הסובלות מן "התופעה הזו" ירצו להילחם נגדם, "התופעה הזו" מיד תקום ותאבק למענם. הקמפיין האדיר אותו ראינו בעולם כולו החל ממאות נשים שהתפשטו וכלה בהפגנות של מיליונים כנגד המלחמה הוא הביטוי המעשי של "התופעה הזו". הוא זה שמעודד ונותן תחושת חסינות לאותם משטרי אימה. הם יכלו לנחש שזה בדיוק מה שיקרה, ולמרבה ההפתעה זה בדיוק מה שקרה. "התופעה הזו" מבוססת על המחשבה לפיה מלחמה זה רע! לכן, צריך לנסות לפתור כל דבר בדרכי שלום, ולמעשה אך ורק בדרכי שלום. אם עדיין לא הצלחנו להגיע לפשרה - ננסה שוב. ואם עדיין לא הצלחנו - ננסה שוב. ואם עדיין... (אתם יכולים לנחש לבד)... מזכיר לכם משהו? נכון: את אוסלו. מיטב המוחות שבארץ ובארה"ב ניסו שוב ושוב לרצות את כבוד היו"ר ותמיד נכשלו בזה אחר זה. "התופעה הזו" תמיד באה ואמרה: הנה, את זה עוד לא ניסיתם... לא עולה על דעתה (של "אותה התופעה") פתרון מלחמתי. את אותה התופעה מרגיש גם האויב. הוא יודע היטב על קיומה ומנצלה היטב. מנקודת מבטו של אויב אכזר המעוניין להשמיד את בני אותה תרבות הדוגלים ב"אותה התופעה", משמשת "התופעה" כפירצה המפתה אותו אפילו מתחננת לנצל אותה כדי להשמיד את בני אותה "התופעה". הוא יודע שבני אותה "תופעה" תמיד ישאפו לשלום, תמיד ישאפו לפשרה, ככל שהאיומים יגברו כך הם יפחדו יותר וישתוקקו יותר להגיע לפתרון של שלום. כך הוא יכול לפעול בשיטת הסלאמי והגברה הדרגתית של האיומים. כך אותה תופעה "פיקחית" שהצליחה להציל את עצמה לכמה ימים מהשמדה המונית, היא זו האשמה בכלל בכניסה לאותה ביצת השמדה. "התופעה הזו" שכל כך מרוכזת בפרט ובסבל של כל חייל וחייל וכל פרט ופרט, מפספסת את ההיבט הכללי ולמעשה גורמת לכך שהמלחמה תתרחש ותגבה עוד ועוד קורבנות פרטיים. מרוב עצים, "מוסר" וחכמה פרטנית היא מפספסת את היער: המסר התרבותי, סוציולוגי, חברתי. מסר הכניעה הבלתי נלאית. לתופעה הזו (בוודאי כבר הספקתם לנחש) קוראים בישראל: שמאל. בעולם הרחב היא נקראת: התרבות הנאורה המודרנית. היא אסוננו. זה הזמן להכחיד את האידאולוגיה הנוראה והאווילית ביותר בהיסטוריה האנושית. דיון שיכול להוביל להאצה בתהליך ההתפכחות (שכבר קיים) הוא דיון ציבורי בחברה הישראלית בשאלה: "הסכם אוסלו - איפה טעינו"? דיון כזה אין לו מנוס אלא להגיע למסקנה: הסכם אוסלו היה הונאה (מצידם) ומחדל (מצידנו): שוב היינו שבויים בקונספציה. אנחנו מתחילים לשמוע קולות בכיוון: אהוד יערי אמר שהיו עיתונאים ישראלים שתמכו בטרור, הרמטכ"ל אמר שאוסלו היה הונאה. כולם יודעים שהרמטכ"ל צודק. כל שנותר כדי להפוך את דברי הרמטכ"ל לקונצזוס רשמי הוא לערוך סוף סוף דיון אחד רציני בעניין. ולכן נשוב ונקרא: חשבון הנפש של אוסלו - עכשיו!
המלחמה ../images/Emo129.gif
האשכול הקודם הגיע למימדים מפלצתיים. אם מעירים, רצוי הערות שמתיחסות ליותר מפלג גופו התחתון של הכותב --------------------------------------------- אורי אבנרי 22.3.03 האורז המר כמה מחשבות על המלחמה: היזהרו מהשיעים. הצרות של צבא-הכיבוש יתחילו אחרי המלחמה. הנה סיפור ולקח לצדו: ביום הרביעי של מלחמת-לבנון (1982) עברתי את הגבול במקום נידח בקרבת מטולה וחיפשתי החזית, שכבר הגיעה אז לפאתי צידון. נסעתי במכוניתי הפרטית, בחברת צלמת. עברנו לבדנו את כפרים שיעיים, ובכל מקום התקבלנו בתרועות-שמחה. בקושי נחלצנו מידי מאות האזרחים, בתריסר בתוקף שנסור לבתיהם לשתות קפה. כבר קודם לכן המטירו התושבים אורז על חיילי צה"ל. שתבעו כעבור כמה חודשים הצטרפתי לשיירה של צה"ל שנסעה בכיוון ההפוך, מצידון למטולה. לבשו שכפ"צים וחבשו קסדות, ורבים מהן היו במצב של פאניקה. (כאשר נער לבנוני טיפש החיילים ירה בסביבה בציפורים, פתחו מאות חיילים בירי פרוע לעברו. למזלו, כולם החטיאו.) מה קרה? השיעים קידמו את חיילי צה"ל כמשחררים. כשהתברר להם שהחיילים מתכוונים להישאר ככובשים, התחילו להרוג אותם. נכנס צה"ל ללבנון, היו השיעים חסרי-אונים, האסקופה הנדרסת של שאר העדות בלבנון. כאשר אחרי שנה של מלחמה בכובשים (אנחנו), הם הפכו לכוח פוליטי וצבאי חשוב. כיום מתגאה החיזבאללה בכך שהוא הכוח הצבאי היחידי בעולם הערבי שהביס את צה"ל. הכוח השיעי בלבנון. בוש עשוי להיות לאבי הכוח השיעי בעיראק. השיעים מהווים שם %60 שרון הוא אבי עד עכשיו היו אסקופה נדרסת של הסונים. כאשר יתברר להם שהאמריקאים מתכוונים להישאר, מהאוכלוסייה. בגרילה קטלנית. בוש אינו מתכוון לצאת מעיראק, כשם ששרון לא התכוון לצאת מלבנון. הם יפתחו אז? ארצות-הברית תטען שאיראן, המדינה השיעית הגדולה, עומדת מאחורי הגרילה בעיראק. מה באיראן יש הרבה נפט. היעד הבא. נפט. ג'ורג' בוש הוא אדם פרימיטיבי, אבל האנשים שמאחוריו רחוקים מלהיות טיפשים. דם תמורת אילי-הנפט ואלופי תעשיית-הנשק. הם רוצים לעשות מה שעשו מעצמות גדולות מאז ומעולם: אלה הם להשתמש בכוחן הצבאי האדיר כדי להבטיח לעצמן הגמוניה כלכלית. במלים פשוטות: לשדוד את נכסי העמים העניים ולהעשיר עוד יותר את עצמם. הצבאי של עיראק יימשך הרבה שנים ויבטיח לארצות-הברית את השליטה על מאגרי הנפט הכיבוש העצומים של עיראק, וגם על אוצרות הנפט של הים הכספי, ולמעשה של כל הנפט הערבי. לה את האפשרות לשלוט בכלכלת העולם ולמנוע את עלייתו של גוש כלכלי אירופי עצמאי, זה ייתן בה. אמריקה לוחמת באירופה, לא פחות מאשר בערבים. מכאן התגובה האירופית הזועמת. העשוי להתחרות גרמניה. גרמניה מתנגדת למלחמה. לכל מלחמה, באשר היא. בשום ארץ אחרת לא התפרצה ההתנגדות למלחמה מעומק הלב של ההמונים בעוצמה כה רבה. ואת מי זה מרגיז יותר מכל? את ישראל, מדינת שרידי-השואה. איך הם מעזים, הגרמנים האלה, להתנגד למלחמה? של ההיסטוריה: בכל תחנות-הטלוויזיה הגרמניות נראים אזרחים, אינטלקטואלים ופשוטי-עם, צחוק מר המתפללים לשלום, ואילו על כל מסכי-הטלוויזיה הישראליים מופיעים גנרלים משומשים, זחוחי-דעת ומדושני עונג, ומדברים ממש בתאווה על פצצות-ענק וכלי-רצח מכל הסוגים. שיכרון הכוח. זוהי המלחמה הראשונה של המאה ה21-, והיא מבשרת רעות. המאה ה20- הורישה לבאה אחריה עולם שיש בו רק מעצמת-על אחת. אין לה מתחרים, של כוחות נגדיים לא יוכל להשתוות לה. למעשה היא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה. שום מערך היא יכולה לצפצף על כל העולם, ועכשיו היא עושה זאת בצורה גלויה וגסה. אמריקה ניצחון קל וזול באפגניסטן, בעזרת פצצות מתוחכמות ומזוודות מלאות בשטרות-כסף, כאשר נחלה היה ברור שאינה יכולה עוד לעצור את עצמה. מכונה אדירה כזאת רוצה להמשיך ולפעול, ומחפשת אויבים. עכשיו זאת עיראק. מה הלאה? איראן? קוריאה הצפונית? זה מה שקרה לאימפריה הרומית. זה מה שקרה לנפוליון. זה מה שקרה להיטלר. אינו יודע מעצור. ואף אחד מאלה לא היה במצבה הנוכחי של המעצמה האמריקאית: שיכרון-הכוח יחידה בעולם, ללא אויבים המסוגלים להתמודד איתה. מלחמה יהודית? האנטישמים טוענים שאין זו מלחמה למען אינטרסים אמריקאיים, אלא למען ישראל. ולראייה: בראש יוזמי המלחמה עומדת קבוצה של יהודים אמריקאיים, הקיצוני בישראל: וולפוביץ, פרל ופיית' במשרד-ההגנה, אברהמס במועצה לביטחון לאומי, תומכי הימין שלא להזכיר את פליישר, דובר הנשיא, וקרצר, השגריר בתל-אביב. חלק מהם דוברי עברית, אחדים השיאו בעבר עצות לבנימין נתניהו. יחד עם שני הגויים, צ'ייני ורמספלד, הם דחפו את וושינגטון למלחמה. כך טוענים האנטישמים. אבל בכל זאת זוהי קודם כל מלחמה למען אינטרסים אמריקאיים. מאידך, לדעת בוש ושרון, זה נכון כשלעצמו, אמריקה וישראל זהים לחלוטין. סיעת-המלחמה היהודית בוושינגטון פועלת בשותפות הדוקה האינטרסים של עם הפונדמנטליסטים הנוצריים, השולטים בממשל בוש. יצביעו על עובדה בולטת: ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה לא קם אף פוליטיקאי אחד האנטישמים אחד נגד המלחמה. מיליונים צעדו בעולם, אך ההפגנה היחידה שנערכה בישראל נגד המלחמה, ואף כלי-תקשורת בה השתתפה גוש-שלום לצד ארגוני-שלום אחרים, משכה 2500 איש. בין בוש והאנושות, בחרה ממשלת ישראל בבוש. נדמה לה שזה כדאי, מפני שבוש חזק יותר. במאבק כדי כך פרשה ממשלת שרון מן האנושות הנאורה. העתיד עלול להתגלות שזה היה מקח טעות. אבל תוך האפיפיור. "כמה אוגדות יש לאפיפיור?" שאל סטאלין בלעג, כאשר אמרו לו שהאב הקדוש אוגדות מתנגד למעשיו. עכשיו השאלה היא: כמה אוגדות יש לדעת-הקהל העולמית? של הציבור בעולם כולו מתנגד למלחמה. יש רוב עצום נגד המלחמה גם במדינות שמנהיגיהן הרוב העצום חברים ב"קואליציה" של בוש. בפעם הראשונה יש משהו שאפשר באמת לקרוא לו "דעת העולם". הקרובים יתברר אם יש לה כוח ממשי. תומאס ג'פרסון, מאבות הדמוקרטיה האמריקאית, רק בחודשים אמד: "שום מדינה אינה יכולה להתנהל מבלי לכבד בצורה הוגנת את דעת העולם הנאור." שהמאה ה21- תעמוד בסימן ההתמודדות הזאת: בין הכוח הגס של מעצמה כלכלית-צבאית אדירה יתכן ובין דעת-הקהל העולמית, ההולכת וצוברת תאוצה בעזרת הטכנולוגיה המודרנית. זוהי מלחמה של שכירי-חרב. הלוחמים הם חיילים מקצועיים, בני עניים, רבים מהם שחורים. שכירי חרב. קל לשכבות האמידות, בוחרי המפלגה הרפובליקאית, להתלהב מהמלחמה. בניהן לא ימותו בה. לכן דרשו תנועות השמאל האירופיות בעבר לפרק את הצבאות השכירים ולהנהיג שרות-חובה כללי. לא במקרה זאת היתה דרישה מתקדמת. כשהשמאל שמן, שכח אותה. עדיין לחמו מגויסי-חובה. תנועת-ההתנגדות צברה תאוצה כאשר החלו ארונות-המתים במלחמת ויאט-נאם הביתה. ג'ורג' בוש, שתמך במלחמה ההיא, לא שרת בה. אבא סידר לו ג'וב. הוא היה משתמט. מגיעים ועוד משפט של ג'פרסון: "כשאני חושב על זה שאלוהים רודף צדק, אני חרד לגורל ארצי." פחד אלוהים.
האשכול הקודם הגיע למימדים מפלצתיים. אם מעירים, רצוי הערות שמתיחסות ליותר מפלג גופו התחתון של הכותב --------------------------------------------- אורי אבנרי 22.3.03 האורז המר כמה מחשבות על המלחמה: היזהרו מהשיעים. הצרות של צבא-הכיבוש יתחילו אחרי המלחמה. הנה סיפור ולקח לצדו: ביום הרביעי של מלחמת-לבנון (1982) עברתי את הגבול במקום נידח בקרבת מטולה וחיפשתי החזית, שכבר הגיעה אז לפאתי צידון. נסעתי במכוניתי הפרטית, בחברת צלמת. עברנו לבדנו את כפרים שיעיים, ובכל מקום התקבלנו בתרועות-שמחה. בקושי נחלצנו מידי מאות האזרחים, בתריסר בתוקף שנסור לבתיהם לשתות קפה. כבר קודם לכן המטירו התושבים אורז על חיילי צה"ל. שתבעו כעבור כמה חודשים הצטרפתי לשיירה של צה"ל שנסעה בכיוון ההפוך, מצידון למטולה. לבשו שכפ"צים וחבשו קסדות, ורבים מהן היו במצב של פאניקה. (כאשר נער לבנוני טיפש החיילים ירה בסביבה בציפורים, פתחו מאות חיילים בירי פרוע לעברו. למזלו, כולם החטיאו.) מה קרה? השיעים קידמו את חיילי צה"ל כמשחררים. כשהתברר להם שהחיילים מתכוונים להישאר ככובשים, התחילו להרוג אותם. נכנס צה"ל ללבנון, היו השיעים חסרי-אונים, האסקופה הנדרסת של שאר העדות בלבנון. כאשר אחרי שנה של מלחמה בכובשים (אנחנו), הם הפכו לכוח פוליטי וצבאי חשוב. כיום מתגאה החיזבאללה בכך שהוא הכוח הצבאי היחידי בעולם הערבי שהביס את צה"ל. הכוח השיעי בלבנון. בוש עשוי להיות לאבי הכוח השיעי בעיראק. השיעים מהווים שם %60 שרון הוא אבי עד עכשיו היו אסקופה נדרסת של הסונים. כאשר יתברר להם שהאמריקאים מתכוונים להישאר, מהאוכלוסייה. בגרילה קטלנית. בוש אינו מתכוון לצאת מעיראק, כשם ששרון לא התכוון לצאת מלבנון. הם יפתחו אז? ארצות-הברית תטען שאיראן, המדינה השיעית הגדולה, עומדת מאחורי הגרילה בעיראק. מה באיראן יש הרבה נפט. היעד הבא. נפט. ג'ורג' בוש הוא אדם פרימיטיבי, אבל האנשים שמאחוריו רחוקים מלהיות טיפשים. דם תמורת אילי-הנפט ואלופי תעשיית-הנשק. הם רוצים לעשות מה שעשו מעצמות גדולות מאז ומעולם: אלה הם להשתמש בכוחן הצבאי האדיר כדי להבטיח לעצמן הגמוניה כלכלית. במלים פשוטות: לשדוד את נכסי העמים העניים ולהעשיר עוד יותר את עצמם. הצבאי של עיראק יימשך הרבה שנים ויבטיח לארצות-הברית את השליטה על מאגרי הנפט הכיבוש העצומים של עיראק, וגם על אוצרות הנפט של הים הכספי, ולמעשה של כל הנפט הערבי. לה את האפשרות לשלוט בכלכלת העולם ולמנוע את עלייתו של גוש כלכלי אירופי עצמאי, זה ייתן בה. אמריקה לוחמת באירופה, לא פחות מאשר בערבים. מכאן התגובה האירופית הזועמת. העשוי להתחרות גרמניה. גרמניה מתנגדת למלחמה. לכל מלחמה, באשר היא. בשום ארץ אחרת לא התפרצה ההתנגדות למלחמה מעומק הלב של ההמונים בעוצמה כה רבה. ואת מי זה מרגיז יותר מכל? את ישראל, מדינת שרידי-השואה. איך הם מעזים, הגרמנים האלה, להתנגד למלחמה? של ההיסטוריה: בכל תחנות-הטלוויזיה הגרמניות נראים אזרחים, אינטלקטואלים ופשוטי-עם, צחוק מר המתפללים לשלום, ואילו על כל מסכי-הטלוויזיה הישראליים מופיעים גנרלים משומשים, זחוחי-דעת ומדושני עונג, ומדברים ממש בתאווה על פצצות-ענק וכלי-רצח מכל הסוגים. שיכרון הכוח. זוהי המלחמה הראשונה של המאה ה21-, והיא מבשרת רעות. המאה ה20- הורישה לבאה אחריה עולם שיש בו רק מעצמת-על אחת. אין לה מתחרים, של כוחות נגדיים לא יוכל להשתוות לה. למעשה היא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה. שום מערך היא יכולה לצפצף על כל העולם, ועכשיו היא עושה זאת בצורה גלויה וגסה. אמריקה ניצחון קל וזול באפגניסטן, בעזרת פצצות מתוחכמות ומזוודות מלאות בשטרות-כסף, כאשר נחלה היה ברור שאינה יכולה עוד לעצור את עצמה. מכונה אדירה כזאת רוצה להמשיך ולפעול, ומחפשת אויבים. עכשיו זאת עיראק. מה הלאה? איראן? קוריאה הצפונית? זה מה שקרה לאימפריה הרומית. זה מה שקרה לנפוליון. זה מה שקרה להיטלר. אינו יודע מעצור. ואף אחד מאלה לא היה במצבה הנוכחי של המעצמה האמריקאית: שיכרון-הכוח יחידה בעולם, ללא אויבים המסוגלים להתמודד איתה. מלחמה יהודית? האנטישמים טוענים שאין זו מלחמה למען אינטרסים אמריקאיים, אלא למען ישראל. ולראייה: בראש יוזמי המלחמה עומדת קבוצה של יהודים אמריקאיים, הקיצוני בישראל: וולפוביץ, פרל ופיית' במשרד-ההגנה, אברהמס במועצה לביטחון לאומי, תומכי הימין שלא להזכיר את פליישר, דובר הנשיא, וקרצר, השגריר בתל-אביב. חלק מהם דוברי עברית, אחדים השיאו בעבר עצות לבנימין נתניהו. יחד עם שני הגויים, צ'ייני ורמספלד, הם דחפו את וושינגטון למלחמה. כך טוענים האנטישמים. אבל בכל זאת זוהי קודם כל מלחמה למען אינטרסים אמריקאיים. מאידך, לדעת בוש ושרון, זה נכון כשלעצמו, אמריקה וישראל זהים לחלוטין. סיעת-המלחמה היהודית בוושינגטון פועלת בשותפות הדוקה האינטרסים של עם הפונדמנטליסטים הנוצריים, השולטים בממשל בוש. יצביעו על עובדה בולטת: ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה לא קם אף פוליטיקאי אחד האנטישמים אחד נגד המלחמה. מיליונים צעדו בעולם, אך ההפגנה היחידה שנערכה בישראל נגד המלחמה, ואף כלי-תקשורת בה השתתפה גוש-שלום לצד ארגוני-שלום אחרים, משכה 2500 איש. בין בוש והאנושות, בחרה ממשלת ישראל בבוש. נדמה לה שזה כדאי, מפני שבוש חזק יותר. במאבק כדי כך פרשה ממשלת שרון מן האנושות הנאורה. העתיד עלול להתגלות שזה היה מקח טעות. אבל תוך האפיפיור. "כמה אוגדות יש לאפיפיור?" שאל סטאלין בלעג, כאשר אמרו לו שהאב הקדוש אוגדות מתנגד למעשיו. עכשיו השאלה היא: כמה אוגדות יש לדעת-הקהל העולמית? של הציבור בעולם כולו מתנגד למלחמה. יש רוב עצום נגד המלחמה גם במדינות שמנהיגיהן הרוב העצום חברים ב"קואליציה" של בוש. בפעם הראשונה יש משהו שאפשר באמת לקרוא לו "דעת העולם". הקרובים יתברר אם יש לה כוח ממשי. תומאס ג'פרסון, מאבות הדמוקרטיה האמריקאית, רק בחודשים אמד: "שום מדינה אינה יכולה להתנהל מבלי לכבד בצורה הוגנת את דעת העולם הנאור." שהמאה ה21- תעמוד בסימן ההתמודדות הזאת: בין הכוח הגס של מעצמה כלכלית-צבאית אדירה יתכן ובין דעת-הקהל העולמית, ההולכת וצוברת תאוצה בעזרת הטכנולוגיה המודרנית. זוהי מלחמה של שכירי-חרב. הלוחמים הם חיילים מקצועיים, בני עניים, רבים מהם שחורים. שכירי חרב. קל לשכבות האמידות, בוחרי המפלגה הרפובליקאית, להתלהב מהמלחמה. בניהן לא ימותו בה. לכן דרשו תנועות השמאל האירופיות בעבר לפרק את הצבאות השכירים ולהנהיג שרות-חובה כללי. לא במקרה זאת היתה דרישה מתקדמת. כשהשמאל שמן, שכח אותה. עדיין לחמו מגויסי-חובה. תנועת-ההתנגדות צברה תאוצה כאשר החלו ארונות-המתים במלחמת ויאט-נאם הביתה. ג'ורג' בוש, שתמך במלחמה ההיא, לא שרת בה. אבא סידר לו ג'וב. הוא היה משתמט. מגיעים ועוד משפט של ג'פרסון: "כשאני חושב על זה שאלוהים רודף צדק, אני חרד לגורל ארצי." פחד אלוהים.
כשאני קורא את השקרן והמגלומן הזה
אני יודע מהם המעיינות הרוחניים שמהם אתה שואב. 'מאות' חיילי צה"ל ירו בילד הלבנוני וכולם החטיאו. אפילו הברון מינכהאוזן לא היה יכול לספר בדיות גדולות מאלה. המקור שלך הפך מזמן לא רק למוקיון מזדקן, אלא לסנילי מוחלט. הוא עדיין זוכר את עצמו בתור הלאומן הגרמני הצעיר הלמוט אוסטרמן שהפך לאורי אבנרי ויש ביוגרפים שלו הטוענים שבצעירותו אפילו תמך בנאצים (אינני יודע בוודאות, לא חקרתי). גרמניה מתנגדת לכל מלחמה? הצחקתני. רק לפני ארבע שנים השתתפה גרמניה במלחמת קוסובו. הדמגוג והשקרן הזה חושב שאנחנו סנילים כמוהו?
אני יודע מהם המעיינות הרוחניים שמהם אתה שואב. 'מאות' חיילי צה"ל ירו בילד הלבנוני וכולם החטיאו. אפילו הברון מינכהאוזן לא היה יכול לספר בדיות גדולות מאלה. המקור שלך הפך מזמן לא רק למוקיון מזדקן, אלא לסנילי מוחלט. הוא עדיין זוכר את עצמו בתור הלאומן הגרמני הצעיר הלמוט אוסטרמן שהפך לאורי אבנרי ויש ביוגרפים שלו הטוענים שבצעירותו אפילו תמך בנאצים (אינני יודע בוודאות, לא חקרתי). גרמניה מתנגדת לכל מלחמה? הצחקתני. רק לפני ארבע שנים השתתפה גרמניה במלחמת קוסובו. הדמגוג והשקרן הזה חושב שאנחנו סנילים כמוהו?
הישארו צמודים לערכות המגן!
מספר האבידות האמריקאי הוא אפסי. למשל, לסבר את האוזן, בימים הקשים של ווייטנאם ארה"ב איבדה 200 חיילים ביום. כרגע נדמה לי שארה"ב איבדה כ-6 חיילים ביום, ורובם מתאונות, אז אנא ממך. כפי שכבר אמרתי כאן, המלחמה הזו היא מיוחדת - מטרתה אינה לכבוש ולשלוט בעיראק בכח, אלא לסלק את סדאם חוסיין גופא. שנית, לאמריקאים מאוד חשוב שלא לאבד חיילים, ולכן הם אינם מוכנים לנהל קרבות קרקע. כך שמענו כתבים המספרים על שהייתם במחנה לילה בפאתי בצרה, וכשהתחילו להפגיזם הם פשוט ברחו - לא נכנסו לעמדות קרב, חס וחלילה לא הסתערו אלא, פשוטו כמשמעו - ברחו, ומאז הם לא נכנסו לבצרה. הם משתמשים בהמון כח אווירי ופצצות מתוחכמות על מנת לחסל כל כח עיראקי מובחן הנע בשטח הפתוח - וביעילות. לכן, המצב הוא שאמריקה שולטת בשטחים הפתוחים אך לא בשטחים העירוניים שכן שם היא תאלץ לאבד חיילים או לטבוח בעיראקים פשוטים על מנת להתגונן מהוכחות העיראקיים המוסווים. האמריקאים לא מוכנים להקריב חיילים ביחס של 1 ל-2 כפי שישראל המטומטמת עשתה במחנה ג'נין, אך הם גם לא מוכנים לכתוש מהאוויר משיקולי דעת קהל. לכן הם מקיפים כל יישוב עירוני - וזהו. בעצם, הם נוהגים כקיצוני יש"ע (הלא טרנספריסטים) שאמרו שיש לבנות "גדרות הפרדה" סביב כל יישוב ערבי ביש"ע וכך לחסל את הטרור. לבגדד הם יגיעו מן הסתם לכל היותר מחרתיים - הם יצורו עליה, יפציצו את כל מוסדות השלטון, וינסו בעזרת מיטב הטכנולוגיה לאתר את סדאם ולחסלו, ולהפעיל את האופוזיציה העיראקית פנימה. המלחמה כמלחמה אינה נראית טוב - כי האמריקאים מתנהגים כפחדנים ובורחים מקרבות קרקע - מתוך ההנחה שעדיף פחדן חי מגיבור מת (מבחינת דעת הקהל, לכל הפחות, זה המצב מאז וייטנאם לדעת הממשל האמריקאי). במידה רבה ניתן לומר שחיל האוויר שלהם טובח בכוחות השריון והרגלים העיראקיים, וזה לא יכול להראות היטב. נקודה אחרונה להדגיש - איום הטילים נשאר בעינו - האמריקאים אפילו עוד לא כבשו את עיירת הגבול עם סוריה - קאים, ממנה נורו עלינו טילים ב-91'. ישנם 24 טילים או משגרים שלא נודע מקומם, וייתכן שיש יותר. נוסף על כך, במבט גיאוגרפי א-פוליטי, המדבר של מערב עיראק כולל גם את מדבריות דרום-סוריה, מזרח-ירדן וצפון-סעודיה - אין שם גדרות ומשמרי גבול. השטח הזה הוא עצום והאמריקאים אפילו לא מנסים לסרוק את כולו ידנית בעזרת כוחות קרקע. ללוויינים האמריקאים יכולת מוגבלת, הם מאומצים לאזור הדרום, וגם לו היו פעילים וסורקים את מערב עיראק בדיוק של מטר על מטר, עדיין ניתן להסתיר משגרים מתחת לדיונות, במחפורות, תחת עצים וכו'.. יש לזכור שרק תוך יומיים שלושה בגדד תושם תחת מצור ורק אז תגיע המלחמה לישורת האחרונה, סדאם (או בניו, אם מת) יידחקו לפינה - הישמרו לכם. לסיכום, אני ממליץ שלא להפחית כוננות אישית ולהשאר צמודים למסכות - הסיכוי שתזדקקו להן זהה לזה שהיה ב-91'.
מספר האבידות האמריקאי הוא אפסי. למשל, לסבר את האוזן, בימים הקשים של ווייטנאם ארה"ב איבדה 200 חיילים ביום. כרגע נדמה לי שארה"ב איבדה כ-6 חיילים ביום, ורובם מתאונות, אז אנא ממך. כפי שכבר אמרתי כאן, המלחמה הזו היא מיוחדת - מטרתה אינה לכבוש ולשלוט בעיראק בכח, אלא לסלק את סדאם חוסיין גופא. שנית, לאמריקאים מאוד חשוב שלא לאבד חיילים, ולכן הם אינם מוכנים לנהל קרבות קרקע. כך שמענו כתבים המספרים על שהייתם במחנה לילה בפאתי בצרה, וכשהתחילו להפגיזם הם פשוט ברחו - לא נכנסו לעמדות קרב, חס וחלילה לא הסתערו אלא, פשוטו כמשמעו - ברחו, ומאז הם לא נכנסו לבצרה. הם משתמשים בהמון כח אווירי ופצצות מתוחכמות על מנת לחסל כל כח עיראקי מובחן הנע בשטח הפתוח - וביעילות. לכן, המצב הוא שאמריקה שולטת בשטחים הפתוחים אך לא בשטחים העירוניים שכן שם היא תאלץ לאבד חיילים או לטבוח בעיראקים פשוטים על מנת להתגונן מהוכחות העיראקיים המוסווים. האמריקאים לא מוכנים להקריב חיילים ביחס של 1 ל-2 כפי שישראל המטומטמת עשתה במחנה ג'נין, אך הם גם לא מוכנים לכתוש מהאוויר משיקולי דעת קהל. לכן הם מקיפים כל יישוב עירוני - וזהו. בעצם, הם נוהגים כקיצוני יש"ע (הלא טרנספריסטים) שאמרו שיש לבנות "גדרות הפרדה" סביב כל יישוב ערבי ביש"ע וכך לחסל את הטרור. לבגדד הם יגיעו מן הסתם לכל היותר מחרתיים - הם יצורו עליה, יפציצו את כל מוסדות השלטון, וינסו בעזרת מיטב הטכנולוגיה לאתר את סדאם ולחסלו, ולהפעיל את האופוזיציה העיראקית פנימה. המלחמה כמלחמה אינה נראית טוב - כי האמריקאים מתנהגים כפחדנים ובורחים מקרבות קרקע - מתוך ההנחה שעדיף פחדן חי מגיבור מת (מבחינת דעת הקהל, לכל הפחות, זה המצב מאז וייטנאם לדעת הממשל האמריקאי). במידה רבה ניתן לומר שחיל האוויר שלהם טובח בכוחות השריון והרגלים העיראקיים, וזה לא יכול להראות היטב. נקודה אחרונה להדגיש - איום הטילים נשאר בעינו - האמריקאים אפילו עוד לא כבשו את עיירת הגבול עם סוריה - קאים, ממנה נורו עלינו טילים ב-91'. ישנם 24 טילים או משגרים שלא נודע מקומם, וייתכן שיש יותר. נוסף על כך, במבט גיאוגרפי א-פוליטי, המדבר של מערב עיראק כולל גם את מדבריות דרום-סוריה, מזרח-ירדן וצפון-סעודיה - אין שם גדרות ומשמרי גבול. השטח הזה הוא עצום והאמריקאים אפילו לא מנסים לסרוק את כולו ידנית בעזרת כוחות קרקע. ללוויינים האמריקאים יכולת מוגבלת, הם מאומצים לאזור הדרום, וגם לו היו פעילים וסורקים את מערב עיראק בדיוק של מטר על מטר, עדיין ניתן להסתיר משגרים מתחת לדיונות, במחפורות, תחת עצים וכו'.. יש לזכור שרק תוך יומיים שלושה בגדד תושם תחת מצור ורק אז תגיע המלחמה לישורת האחרונה, סדאם (או בניו, אם מת) יידחקו לפינה - הישמרו לכם. לסיכום, אני ממליץ שלא להפחית כוננות אישית ולהשאר צמודים למסכות - הסיכוי שתזדקקו להן זהה לזה שהיה ב-91'.
עצרת תמיכה בבעלות הברית הלוחמות
במשטר סדאם חוסיין. שבענו את ההפגנות של הגייס החמישי בחוצות ערינו לתמיכה במשטר הרצח בבגדד. הגיע הזמן להפגין את רגשותיהם האמיתיים של תושבי ישראל. יש לארגן עצרת המונית בכיכר רבין לתמיכה במאבקן של בעלות הברית בראשות ארה"ב נגד משטר הרשע בבגדד המהווה איום על שלום העולם. האמריקאים והבריטים מקיזים את דמם למען כל העולם החופשי וגם למען שלומה ובטחונה של מדינת ישראל והעם היהודי. צריך להפגין שאיננו עם כפוי טובה ואנו מחזיקים תודה לאלה שמלחמתם מלחמתנו. צריך לחזק את ידיהם במלאכת הקודש של ריסוק האיום הסדאמי. באירגון העצרת חייבות להשתתף כל המפלגות הציוניות והפטריוטיות, מהאיחוד הלאומי ועד למרצ. צריכים לדבר בה נציגי כל המפלגות. צריך להפגין את אחדותו של העם היהודי מאחורי בעלות הברית.
במשטר סדאם חוסיין. שבענו את ההפגנות של הגייס החמישי בחוצות ערינו לתמיכה במשטר הרצח בבגדד. הגיע הזמן להפגין את רגשותיהם האמיתיים של תושבי ישראל. יש לארגן עצרת המונית בכיכר רבין לתמיכה במאבקן של בעלות הברית בראשות ארה"ב נגד משטר הרשע בבגדד המהווה איום על שלום העולם. האמריקאים והבריטים מקיזים את דמם למען כל העולם החופשי וגם למען שלומה ובטחונה של מדינת ישראל והעם היהודי. צריך להפגין שאיננו עם כפוי טובה ואנו מחזיקים תודה לאלה שמלחמתם מלחמתנו. צריך לחזק את ידיהם במלאכת הקודש של ריסוק האיום הסדאמי. באירגון העצרת חייבות להשתתף כל המפלגות הציוניות והפטריוטיות, מהאיחוד הלאומי ועד למרצ. צריכים לדבר בה נציגי כל המפלגות. צריך להפגין את אחדותו של העם היהודי מאחורי בעלות הברית.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.