אני חושבת על זה המון... כל הזמן האמת...
אני חושבת שעוד הבדל בין הקבוצות שדיברת עליהם זה עניין ההשתייכות והמחנה המשותף- באף אחת מהדוגמאות שנתת אין הגבלה על כך שיבואו אנשים אחרים: פאב להומואים לא מוגדר ככה ואת יכולה גם לבוא, מפגשים של אתיופים לא 'אוסרים' עליך להכנס- אולי תרגישי לא נוח אבל אם תרצי תוכלי לבוא. בעבר אסרו על אנשים להכנס לקבוצות (שחורים לקבוצות של לבנים) וזה בדיוק העניין, פעם זו הייתה אפליה. מה נעשה- כרטיס כניסה לאוטיסטים? נבחר להם מקום ושעה ופורמט?. מפגשים של 'אוטיסטים' כאלה יש היום בפעילות פנאי אבל כאמור הם לא מספקים את תחושת השייכות שצריך (כנראה). מצד שני מפגשים 'סודיים'/נסתרים/ממודרים פועלים הרבה פעמים נגד הכלה. גם אני מרגישה נוח עם משפחות לילדים עם צ"מ אבל יש לי גם חברים אחרים...
יש שתי מטרות- להנגיש את העולם לאוטיסטים וזה רק יקרה מהכרות/מודעות (אחרי האבחון של הבן שלי הייתי בלחץ שהוא ידרדר ויהפוך להיות ילד כמו בפרסומת של אלוט כי זה אוטיסטים לא?), והמטרה השנייה זה לעזור לאוטיסטים עצמם לממש עצמם, להרגיש טוב, ושייכים כמו שמגיע להם כי הם בדיוק כמו כולם. צריך לוודא שהמטרות לא סותרות.
חלק מהדרך לעשות את המטרה השנייה בלי להנציח את בעיית הגטו היא לא לפי פורמט של זהות אלא של אנשים שצורת ההתקשרות האוטיסטית גם מתאימה להם ללא קשר להגדרות. אם אדם בעל חרדה חברתית קשה, לא אוטיסט, רוצה גם לתקשר למה לא? אומן שמוצא אוטיסט ומאוד דומה לו? יש לי עוד מיליון דוגמאות... שהמחנה המשותף לא יהיה נוירולוגי אלא אנושי וזה מה שמטיפים לו אס"י, אני לא מגלה פה שום דבר... כדי לא לעשות גטו צריך פורמט מתאים ולא סטיגמה מתאימה.
