למה גטו?
אני בכלל לא התכוונתי למקום מגורים כל היממה וכל החיים, אלא למשהו בסגנון של מפגשים ופנאי, לכמה שעות יותר או פחות. לדוגמא, אם אני אוהבת שחמט וקשה לי למצוא אנשים כמוני שאוהבים שחמט וכולם צוחקים עלי בכל מקום כי לא מבינים על מה אני מדברת, נניח ואני רוצה קשרים עם אנשים כמוני, ואני מציעה הקמת קבוצה של אוהבי שחמט שיפגשו פעם פעמיים בשבוע וישחקו ביחד, ידברו ישתו ויאכלו ביחד ואחר כך יחזרו איש איש לחייו וענייניו, למה זה גטו? מה פסול בזה?
למה כולם צריכים לאהוב שחמט ולהתעניין בזה, מה רע בקבוצה של אנשים עם מכנה משותף שנפגשים מידי פעם כדי להיות ולהנות ביחד במקום בו הם מרגישים בנוח, שמכילים ושמבינים אותם?
ועוד דוגמא, אנשים שעושים חינוך ביתי נפגשים בתדירות מסוימת ומפגישים את הילדים שלהם ויש להם מכנה משותף. במפגשים האלה לא צריכים להתמודד עם ביקורת של כל העולם על הגישה והחיים שלהם, וגם הילדים שלהם מכירים אחד את השני. זה לא 'גטו', ועל פי רוב מפגשים כאלו יכולים להיות סבבה, אז למה זה רע לעשות משהו דומה, אבל עבור אוטיסטים?
אבל אולי הרעיון לא מתאים, או אולי בגלל שאוטיסטים מאוד שונים, אולי צריך מתכונת שונה של מפגשים וקבוצות, לא מה שמכירים, ללמוד יותר, להיות פתוחים יותר. לא יודעת. אבל זה היה בסיס הרעיון שחשבתי עליו. מי יודע אולי הוא לא טוב לאוטיסטים. סתם רעיון.