אני לא הצלחתי להתחבר לסדרה בכלל. נכנסה אצלי יותר לקטגוריה של סבונייה לעומת האנטומיה (שגם לא לא חסר כמובן), אבל משהו באינטראקציה בין הדמויות והסיפורים לא עשו לי את זה.
ולגבי דמות בלתי נסבלת - כבר שנים שלא העפתי מבט לכיוון הסדרה אז אני לא זוכרת מי הכי עצבנה אותי, אבל אני חושבת שכולם שם עיצבנו אותי בשלב זה או אחר, כולל אדיסון שבאנטומיה היתה מעניינת יותר. אני יודעת שהרבה אהבו את אמיליה, אבל אותי היא בעיקר עייפה.
אני אגיד לך את האמת, ראיתי את הסדרה כל כך מזמן שאני לא זוכרת הרבה דברים.
אני מסכימה איתך שאדיסון, שהיא אחת הדמויות הטלוויזיוניות האהובות עליי בכל הזמנים (של האנטומיה)
נראתה כמו צל חיוור של עצמה במרפאה. כל הקלילות והכיפיות שלה נשארו באנטומיה. כמובן שהיו לה כמה רגעי חסד אבל היא ממש לא הייתה אותו הדבר והמשכתי לראות בעיקר כי זו היא. העונה השניה אבל בעיני הייתה הרבה יותר טובה מהעונה של האנטומיה ששודרה בו זמנית, לא זוכרת אפילו איזו עונה זו הייתה אני רק זוכרת שאהבתי את מרפאה הרבה יותר באותו זמן (או שאולי זו הייתה בכלל העונה השלישית? מי זוכר בכלל

)
אמיליה בהתחלה הייתה מדהימה. היא הייתה כמו אדיסון של האנטומיה וממש אהבתי אותה. כיפית, קלילה, משעשעת.
ואז הפכו אותה לטראגית עם
סיפור ההתמכרות שלה, המוות של הארוס שלה והתינוק שלה שנולד ללא מוח
שרלוט הייתה ביץ' נהדרת.
אח"כ כשהיא הייתה קצת פחות ביץ' וקצת יותר טראגית אז גם היא הרגישה washed כמו יתר הדמויות.
נעומי (החברה השחורה) הייתה בסדר רוב הזמן חוץ מהקטעים שהייתה מקנאה בלי סיבה. והבת המיותרת שלה גם הייתה מעצבנת.
ויולט (הפסיכולוגית) הייתה מעצבנת לכל אורך הסדרה. לא יכולתי לסבול אותה. הדיבור שלה, הפרצוף שלה, פשוט בא לי לתת לה בוקס. בעע
אבל בגדול, אני כן מסכימה שמרפאה לא טובה כמו האנטומיה (בשנים שהייתה טובה). ציפיתי משונדה להרבה יותר וזה לא היה. שרדתי את כל העונות רק בגלל האהבה הגדולה שלי לאדיסון.
הייתי איתך כמעט עד הסוף. ג'וזי רחוקה שנות אור מלהיות חשובה כמו לקסה. למה שנרצה לראות שוב פרינססה שתופסת מעצמה?
למה שתרצו? לא יודעת. מה אכפת לי מה אתם רוצים. אני נרקיסיסטית ואכפת לי רק מהצרכים שלי. ואני צריכה ג'וזי! (אבל את לקסה יותר).