אני לא כ"כ
מבין מה הנקודה פה. אין ספק, זה חמור מאוד, ומצער אפילו יותר. זה מצער גם מהפן המוסרי של העניין - מצד הישראלים, שבו אפילו ילדים קטנים נחשבים לפיונים במשחק הפוליטי הגדול, ומצד שני, זה מאוד עצוב שהדרך היחידה של אותו ילד קטן לעזור לאימו החולה (ושוב, בואו נסתכל על המאקרו, ולא רק על הילד הזה) היא ללכת ולהתפוצץ - ולהבטיח סיוע כלכלי למשפחתו. זו החלטה קשה, כמעט בלתי אפשרית. אדם שרואה את המשפחה שלו רעבה ללחם יעשה הכל בשביל לעזור לה - כולל הכל. לצערנו - ולא בלי סיבה, זה מופנה כלפינו. אגב, שדה המחקר של דילמות מוסריות כאלה הוא די רחב. אחד הניסויים הוא לשאול קבוצה של אנשים את השאלה הבאה: אתם שכובים קשורים למכונה, ומולכם דולק שעון שסופר אחורה, דקה. אומרים לכם שברגע שתעבור דקה, מכונת יריה - שמכוונת לאישתכם, תפעל, ותהרוג אותה. מצד שני, אתם יכולים ללחוץ על כפתור, שיעצור את הטיימר. הכפתור הזה יפעיל מכונת יריה שתהרוג את אמא שלכם. רוב האנשים במצב הזה פשוט לא ידעו מה לעשות - רובם העדיף להתנתק מהמצב ולא לעשות כלום, מתוך מחשבה שחוסר אקטיביות תנקה אותם חלקית מהאחריות לגורל האישה (כאמור, יש הרבה יותר אקטיביות בללחוץ על כפתור מאשר לא לעשות כלום ולראות את אשתך מתה). כנראה שבשטחים של הרשות, הבחירה בין לראות את המשפחה שלך גוועת לבין הרצון הטבעי לחיות מוכרע בדרך כלל, ולרעתנו.