היי

[Michal Plath]

מופנה למקושקשת

 

[איילת מפיק ודי]

אבל אני בכלל לא דברתי על קריירה

אני מאילו שהולכים לעבוד כי אין אלטרנטיבה אחרת, אני לא רואה בזה הגשמה עצמית או משהו בסגנון, אבל מה תעשי שהילדים שלך יהיו בגן? או בביה"ס? תהיי כל הזמן בבית? לך זה לא יעשה טוב ולא לילדים שלך. אפשר להיות אמא וגם לשפר את הסביבה שאת חיי בה אני לא רואה סתירה בינהם.

 

[BlackUnicorn]

כולכם איכשהו לא קראתם אותי נכון, כנראה שהניסו

שהניסוח שלי היה על הפנים (נו, תראו באיזה שעה כתבתי

). שאלת אותי על הגשמת חלומות וכל מה שקשור לשינוי העולם - וזה עושים דרך קריירה.. זה היה החלום בעבר לפני מס' שנים, ושאלת אותי מה קרה לו, אז הסברתי.. אצלי זה קשור לקריירה, אצלך אולי לא. מה שעוד הדגמתי הוא שאי אפשר להיות קרייריסטית (שזה לא אומר שאסור לעבוד, בין קרייריסטית לבין אישה עובדת במשרת אם יש מרחק עצוווווווםםםםםם) וגם אשת משפחה ולהיות מאושרת - זו בדיוק הייתה המטרה של הציטוט שלי - אי אפשר לעשות את השניים יחד. ולכן, אני בהחלט דוגלת (וכאן תשובתי ל- Kiru והשאר) בגישת ביניים. אני כן חושבת שצריך לבחור באחד מהשניים, או קרייריסטית או אשת משפחה, אי אפשר לעשות את שניהם, אבל כמובן שזה לא שחור ולבן ואפשר להיות אשת משפחה ולעבוד עד 4 כל יום תוך כדי. אבל זה לא קרייריסטית ובטח שאי אפשר לשנות שום בדרך הזו. ואין לי שום בעיה עם זה את חושבת שאת יכולה להיות אמא בשביל הילדים שלך בלי רגשות אשמה וגם לשנות משהו? אני לא מדברת על שינויים קטנים, כמו להעביר במייל קדימה מייל על בעלי חיים עזובים. אני מדברת על ללכת לכנסת לדוגמא, או בדוגמא שלי שחשבתי שאהיה שופטת בעבר (ובדרך לשם אי אפשר לעבוד במשרת אם ושלא יגידו לך אחרת) וכן הלאה. שינוי של העולם? זה בקושי אפשרי גם ככה, בטח שלא בשביל מי שרוצה להיות עם המשפחה.

 

[איילת מפיק ודי]

חחחחח סבבה

כל עוד את שמחה בדרכך זה אחלה, אני עדיין חושבת שצריך לא רק לעשות לביתי אלא להסתכל גם על הסביבה שלי (אם את מצליחה לעשות גם את זה וגם את זה אז אחלה בריבוע : ) )

 

[BlackUnicorn]

איך לדוגמא את חושבת שאת יכולה

לשנות את העולם? סתם מסקרנות..

 

[Kiru]

../images/Emo45.gif

אבל אני חושב שלקחת את זה קצת יותר מדי לקיצוניות. לא צריך לבחור בין אלטרנטיבות, להפך, בכל שלב בחיים (בכל שלב) כדאי להשתדל להנות כמה שאפשר מכל העולמות – משפחה, חברים, תחביבים, פרנסה. מה שצריך זה פשוט להשלים עם זה שכדי שהחיים יהיו יותר מלאים ושפויים ככלל, זה בדר"כ אומר שברוב החלקים שלהם כ"א לעצמו – לא מגיעים למקסימום.

 

[Michal Plath]

למה, אם מותר לשאול, את ממשיכה להתמחות?

 

[BlackUnicorn]

מאיפה הסקת שאני כן?

כרגע אני דווקא ממש לא. התפטרתי לפני 3 חודשים מטרום ההתמחות שלי, וכרגע אני שוקלת אולי לעשות התמחות קלילה (בבימ"ש מקומי או משהו בסגנון) בספטמבר, וזה רק כדי שיהיה רישיון ביד לכל מקרה. רוב הסיכויים שזה לא יקרה בכל מקרה, כרגע זה נראה לי כמו בזבוז זמן.

 

[Atenolol]

Just do it

 

[BlackUnicorn]

אני מקווה שנייק לפחות משלמים לך אחוזים ../images/Emo6.gif

נראה. כרגע יש לי המון נגד, ורק בעד אחד קטנטן.

 

[Atenolol]

Just do it now

אם תחכי, תהיי חשופה להתמחות של שנתיים, דרישה לקורס בלשכה, וקפיצה דרך חישוק בוער כחלק מבחינות ההסמכה. לא חראם?

 

[Michal Plath]

ממ היה נדמה לי שרשמת איפשהוא משהו על זה

שהתקבלת למקום לא רע בכלל- או משהו בסגנון. אז מזה הסקתי שאת הולכת להתמחות

 

[BlackUnicorn]

המקום אכן היה לא רע, וזה היה מלפני שנה+...

אחלה זיכרון

 

[Michal Plath]

חח בהתחשב בעובדה

שלפני שנרשמתי למשפטים קראתי הודעה פרי מקלדתך שכמעט הניאה אותי מהחלטתי- זכרתי דווקא את זה לגבייך

אז ביטלת את ההתמחות לעת עתה?

 

[BlackUnicorn]

כן, אי שם בדצמבר-ינואר...

 

[Anabol]

מבין כל שאר האפשרויות

לימודי משפטים נראו, ועדין נראיתם לי, כעיסוק הכי קרוב לאישיות שלי ולמה שני רואה את עצמי עוסק בו בעתיד. העניין הוא שאני מאוד לא נהנה מהצורת לימוד. אני מניח שצריך לתת כבוד למרצים כי הם משכילים ולרוב גם מבוגרים ממני, אבל תקראי לי חוצפן, אני חושב שיותר מחצי מהם לא ראויים ללמד סטודנטים. מה שאני כן נהנה ממנו זה המחשבה העצמית והסקנת מסקנות מתוך פס"ד או מאמרים, שזה הכלי המרכזי של עו"ד לפי מה שאני מבין. אני מקווה שלהיות עו"ד זה לא לענות על צ'קליסטים,לקלוע ל"הלך הרוח" של המתרגל או לבוא לשיעורים שאין להם שום ערך מוסף ולשחק זומה. אבל בכל זאת, כשאני משקיע את עצמי בעניין התוצאות לרוב לא מאכזבות. בגלל זה אני אומר ששנה א' לא כיפית במיוחד. בנוסף, הנטייה שלי היא מסחרית-קפיטליסטית מאוד והאוניברסיטה ככלל ושנה א' בפרט שמות דגש גדול מדי לטעמי על החלק הציבורי-חברתי. אלה דברים חשובים וההסתכלות החברתית שלי בחצי שנה האחרונה השתפרה (מה שעוזר מאוד לאופי/אישיות שלי), אבל זה פשוט פחות מעניין אותי. אני מקווה שבשנה ב' כשאלמד תאגידים/נזיקין/שאר מרעין בישין יהיה יותר טוב. חוץ מזה, אני כרגע משלב עם MBA במנע"ס שנותן לי את האיזון ה"ריאלי" שאני צריך ואני מתכנן לשלב משנה הבאה עם חשבונאות מה שיוביל אותי לכיוון הפיננסי שאני רוצה להגיע אליו. מצד שני, יכול להיות שאני חי בסרט, והרגשות שקיימים אצלי עכשיו לא ישתנו בשנה ב', וגם אם אני אהיה עו"ד לענייני מיסים, אני עדיין אתעסק באותו הדבר שאני סובל ממנו כרגע. נקווה לטובתי שלא כך הדבר, וגם אם כן; אז אני אהיה אחד מאותם מאות אלפים שלא קמים בבוקר והולכים לעבודה עם חיוך גדול מרוח על הפנים. C'est La Vie

 

[באמת שאין לי כוח]

תודה על התשובות

אז מה, אין כאן אף אחד שנהנה? מה עם כל הידע החדש והביטחון העצמי בעקבותיו? ברור שמבחנים זה לא כיף, אבל בכל זאת...?

 

[Atenolol]

מממ...

אני אכן נהנה (מאד) מהידע החדש ומהבטחון העצמי שהזכרת. הלימודים עצמם, בכל תחום, הם בדרך כלל לא מוי כיף.

 

[באמת שאין לי כוח]

../images/Emo13.gif

 

[Anabol]

הלימודים והאווירה האקדמית

לדעתי מפתחים מאוד את האישיות, את היכולת לטעון טענות והידע הכללי. עם זה אין ספק, אני לא נגד הממסד האקדמי בשום צורה. מה שאני חושב שקרה, זה שבשלב כלשהו נהייתה אינפלציה בהשכלה הגבוהה. כלומר, כמעט כל אחד היום מסיים תואר (במיוחד במשפטים

), כך שהאוניברסטאות צריכות להתמודד עם ביקושים הולכים וגדלים. אבל בכל זאת, הן לא רוצות לאבד את הרמה וצריך לשמור על ממוצע מסוים (נרמול במשפטים). התוצאה של האינפלציה הזו היא שנוצרים סטנדרטים שכבר לא קשורים למטרה הראשונית של הלימודים. שנה א' חשובה במיוחד כי הציונים קריטיים להתמחות , אז האוניברסיטה מפציצה בעבודות ובכל מיני קרטריונים מופרכים בבדיקת העבודות כדי להקשות עליך. האמות מידה ההזויות האלה, שכל קשר ביניהן לבין השכלה וידע הוא מקר, גורמות לדה-מורליזציה ואולי בתקווה (של האונבירסיטאות, הסטודנטים ולשכת עוה"ד), לנשל מסוים של סטודנטים למשפטים שפשוט לא רוצים/יכולים לעמוד בזה. זו, בקיצור, דעתי. הדעה הזו לא מבוססת על הרבה נסיון, אבל לפחות לגבי עניין הדה-מרליזציה מדברות העובדות מהשטח (בעיקר עשרות הסטטוסים הבכיינים בעלי הנטיות האובדניות בפייסבוק לפני שצריך להגיש כל עבודה גדולה).