קצת לארגן את הדברים
קודם כל, גם לבטהובן יש סימפוניה בת חמישה פרקים (הסימפוניה השישית).המושג 'סימפוניה' היה רלוונטי לתקופה מסוימת בהיסטוריה, בו מלחינים היו כותבים יצירות ביחס לצורה. אגב, חלק מהטיעונים שלך לא הגיוניים. מספרי אופוס קשורים להוצאה לאור, ולא למלחין עצמו. אגב, המוסיקה של יס יצאה לאור, ואפשר לבדוק את מספר הקטלוג של כל יצירה שלהם. גם אם יס לא השפיעו על אף מלחין סימפוניות במאה ה20 (מה שאגב, אני לא בטוח שנכון, כי כל מלחין שמכבד את עצמו חייב להיות מודע למוסיקה בת זמננו), אין לזה שום משמעות לדיון הנוכחי. ועכשיו, לנקודה המרכזית: ברגע שאתה מגדיר את היצירה שלך כ'סימפוניה בסול מז'ור' אתה בעצם מגדיר מראש את הציפיות שלך, כמלחין וכמאזין, לאסתטיקה וצורת מחשבה מסוימת, שכפי שאתה אומר - היתה נפוצה בסוף המאה ה18 וחתחילת המאה ה19. כלומר, כל מה שיכתב תחת הכותרת 'סימפוניה' מתייחס מראש למבנים מאד מקובלים. גם כשבטהובן כתב סימפוניה בעלת חמישה פרקים, וגם כשמאהלר כתב סימפוניות עם מבנה רחוק מאד מזה שנתפס כמבנה הסימפוניה הקלאסי, עדיין מדובר ביצירות שהתמודדו עם המשמעות של המושג הזה. אגב, רק לעניין הסולם, שהזכרת, יש הרבה משמעות - ברגע שאתה מגדיר סולם ליצירה שלך, אתה צריך לבסס אותו, להתייחס להקשרים הברורים שלו (דומיננטה, סאב דומיננטה וכו'), ולהתרחק ממנו תוך מודעות אליו. יס, מהבחינה הזאת, לא התייחסו בכלל לצורת הסימפוניה. הם מקסימום הושפעו קצת מכל מיני רעיונות קלאסיים שונים של הרבה מלחינים מתקופות שונות. אין ספק שהבסיס הקלאסי אצל יס, מבחינת מבנה היצירות, חזק יותר מזה של כל שאר הלהקות המפורסמות בז'אנר, אבל עדיין לא מדובר בסימפוניות, שזה ז'אנר שלם עם חוקים והסטוריה משלו. אני כן חושב שמה שיס כתבו הוא בהחלט 'קלאסי', אבל לא נופל תחת ז'אנר מסוים. אורי, אגב - המושג 'רוק סימפוני' מגיע מהמושג 'תזמורת סימפונית' ולא ל'סימפוניות'.
