אולי בגלל
שחב"ד לא עושים שום דבר רע, כאשר הם מעמידים דוכנים של לא-משנה-מה? הרי כמה פה אמרו בעצמם שאין כל רע בלהציג חומר שונה אחד בפני השני! ותקנו אותי אם אני טועה, חוץ מלהציע הצעות כמו: נרות שבת או תפילין, או חומר קריאה, הם לא עושים שום דבר. ההבדל בין חב"ד לאותו מקרה של פוטו אלן הוא, ששם הוצגו דברים שנתפסים כאסורים בעיני אותו ציבור המדובר. מלבד זאת, שמעתי כל כך הרבה סיפורים ממקורות ראשונים, על אנשים ששמחו והתרגשו (כן, תתפלאו) שנקרה בדרכם דוכן להניח בו תפילין (אחרי שלא הניחו 30 שנה, או משהו..), או לקבל בו מושג על זמני הדלקת נר שבת+נרות, ועוד.. שיש מקום לחשוב גם מכיוונים אחרים על כך.. אני מרשה לעצמי לחטוא שוב ביהירות, שהרי, בכל מקרה, כבר אין לי מה להפסיד, ואומר, שבטח שוב לא תבינו אותי. אולי אפילו תחשבו שאין כל פסול בלהציג בפני אנשי מאה שערים "חומר שונה"..? הרי אתם יודעים טוב מאוד, שכלפי הדתי, יש מושג של חטא, בשונה מהחילוני, שאצלו חזרה בתשובה לא נתפסת כחטא, אלא מקסימום כשיגעון וטרוף. לא? לא יודעת כמה תסכימו איתי, אם בכלל, אבל הרבה חבר´ה צעירים, (גם דתיים) לאחר השחרור הצבאי, "מסתובבים" קלות.. טסים לאיזה קצה עולם להשתגע שם, לקחת סמים, לטייל עם עצמם או עם כמה חברים, להסתכן בסוף העולם, כמעט למות. ואז, לאחר ההתפרקות, לחזור לחיים הנורמליים, להתייצב, ולהמשיך הלאה, כמו כולם. אז קשה לי להאמין שהורים יכולים לומר שהם מעדיפים שגעון אחד על פני שגעון אחר.. (או לנסות להגן על ילדיהם מפני כל מה שקשור ליהדות, בטענה שזה אסור או מסוכן, או טרוף גדול מידי..). אז מה, הם יכולים לעשות משהו על מנת למנוע מילדיהם לעשות ככל העולה על רוחם, בגיל כזה? ברוב המקרים- לא. ובהתאם לכך גם ה"שגעון" שבלחזור בתשובה. וכל מה שנותר לי להגיד זה, שתראו מה משווים פה למה- דוכנים של תפילין לחנות, שמכרה מה שמכרה, אם טענת החרדים האלו נכונה. (וברור לי שהם לא טעו, אחרת היו שומעים על כך).