החלטנו להיפרד

[נומלה]

מיזוגן! יש לך מתחרה רציני!!!

 

[נומלה]

לזלזל? חס וחלילה.

אבל: מבין כל הסטטוסים האפשריים (גבר נשוי, אשה נשאה, גבר רווק, אשה רווקה גבר גרוש וכו) זה של גבר נשוי הוא הכי גבוה. השכר הממוצע של גבר נשוי (כמובן בניקוי פרמטרים קבועים שונים ) גבוה יותר מאשר של גברים אחרים. ובנימה יותר אישית: אף אחד לא נשאר נשוי כדי לעשות טובה למישהו אחר. טוב אולי לא "אף אחד" אבל הרוב. מסכימה עם כל הלב שנשואין טובים כרוכים בנתינה אין סופית התחשבות הדדית, ויתור על צרכי הפרט למען הכלל, וגם קפה למיטה לאשתך מידי פעם. הקרבה? הקרבה של החיים בעיני זה כאשר אדם עושה מה שלא טוב לו לאורך זמן כדי שלאחרים יהיה טוב. למה שמישהו יעשה את זה?

 

[I C E M A N 7]

עשיתם פה בפורום דמוניזציה למילה 'הקרבה'

הקרבה (שורש ק.ר.ב) היא נתינה שעושה האדם על מנת להתקרב. במקור לאלוהים, אך הרעיון תופס לכלל - אתה נותן מעצמך לבן/ת הזוג, לילדים, לקהילה, לסביבה על מנת להרגיש קרוב. מילה נרדפת ל'קורבן' היא 'מנחה'. כלומר נתינה לשם מנוחה, שקט נפשי. גבר נשוי מרוויח יותר מגבר רווק כי הוא צריך לממן את אשתו ואת ילדיו. זה לא בשל סטטוס, זה תוצאה של הכרח

 

[מפלצת או ילדה]

לא רק "הקרבה", גם "הנתינה האינסופית" יש לקחת

בערבון מוגבל. גם אני לא "קונה" את מושג "ההקרבה" כי הוא מתאר העלאת "קורבן" על מזבח הזוגיות. אך גם מסתייגת מהטענה השניה שלך לגבי "הנתינה האינסופית". יש לא מעט אנשים ש"בחרו" להישאר יחד שנים, עם מחוייבות, ילדים, מסגרת, וכולי לא מתוך אלטרואיזם של "נתינה אינסופית", אלא מאלף ואחד סיבות ושיקולים אחרים. אלה הם "המתפשרים" למיניהם, ה- "70-80 אחוז בסדר לי בקשר". אלה המרגישים "מקריבים את עצמם" לא מעלים קורבן "נדיב" כדי לפייס את זעמם של האלים, אלא נותנים בדוחק כדי להשקיט את הצד שמנגד מהעלאת דרישות נוספות או להתעקש על צרכים שלא נוח למלא, ועל-פי רוב הצד השני, שכביכול מקריבים "למענו" דווקא יטען לקיפוח והזנחה. גם אלה הנותנים "נתינה אינסופית" יכולים להמצא באותו מקום ממש, אולי בהרבה פחות כאב לב מהנתינה עצמה. מה שמכשיל, בעיני, הרבה מערכות יחסים זאת הכמיהה "לנתינה אינסופית" מחד, והעובדה שהרגשת "האינסופיות" של נתינה היא סובייקטיבית בדיוק כמו האומדן האם הנתינה של הצד מנגד היא מספקת בצד המקבל, מאידך. הנתינה "האינסופית" של אחד היא לא הנתינה "האינסופית" של האחר. אך מעבר לאקט הנתינה, או תחושת "הכמות", לא פחות חשוב מה נותנים בקשר ובאיזו איכות. אחד יכול "להקדיש את חייו" לתת לאחר "באינסופיות" עיוורת ולא מודעת משהו שהאחר בכלל לא צריך, כי זה נוח וקל לו יותר, ולעומת זאת להחסיר ממנו משהו חשוב לו באופן מהותי, ועדיין להרגיש שנתן ו"הקריב". ואם קשר כזה יתפרק, יסתובב בעולם אם תחושה חמוצה "שדפקו" אותו מבלי לעשות בדק בית, בדיוק מהטעמים האלה שאתה מדבר - בגלל שנתן מבחינתו נתינה "אינסופית".

 

[seeyou]

אתה צודק-../images/Emo8.gifלכן אל תתחתן

בחישוב שלך "משתלם" להיות רווק מכול הבחינות

תזיין יותר ותשלם פחות(בתנאי ש"הגנים"

שלך מפותחים

) יוסי

 

[אוופיר]

לא זאת הכוונה !בוודאי שהוא מדמיין

או רוצה שיהיה לו הכי וורד בעולם..ולכן הוא לוקח את הצעד הזה..!אבל כל אחד לפני שהוא מתחתן הוא שואל את עצמו אלף פעם אני לחיות עם אישה אחת אני יהיה חייב כל בוקר לקום כמו חמור למען הבית למען האשה למען הילדים וכו..אם אדם היה יודע מראש שזה מה שהולך לחכות לו אישה שתלך לבגוד בו ולהסתכל על גבר אחר ולהגיד איתו בטח היה לי יותר טוב ..ויותר גרוע לא להצליח להתגבר לעזוב אותו !!!אז תאמין לי שאף בן אדם נורמלי לא היה מתחתן ..אלא שכל אחד לוקח את חייו לתוך השלייה הכל יהיה טובבב וכו...ולכן מתחתן וזה ניקרא להקריב את כל חייו למען הבית והמשפחה ואחד שמתחתן ולא יודע שהוא נכנס למצב כזה שהולך לתת את כל כולו לבית !!אז מוצא את עצמו חצי שנה או יותר אחרי ברבנות..

 

[nowonder]

אני חושבת

שכדאי לך לחשוב על החיים במונחים של הדדיות ולא במונחים של הקרבה למען מישהו אחר. ככה סוף העולם יתרחק לך.

 

[מיזוגן]

נומלה, הזעקת אותי

אתם עושים שגיאה נפוצה בפורום. אהבה מבחינת הגבר מתבטאת בלתת ומבחינת האישה היא מתבטאת בלקבל. בשל כך הקרבה נשמעת כל כך נורא בעיני הנשים ואילו הגברים מקבלים אותה בשוויון נפש. אישה תמיד תשאף לקבל כמה שיותר ותאבונה הוא אינסופי. השבעת תאבונה היא משימה סיזיפית וגבר שייקח על עצמו משימה שכזו ירגיש אומלל ומתוסכל. נכון אמר אופיר שנשים זקוקות לגברים. גם גברים זקוקים לנשים. תחושת הנזקקות ההדדית הזו היא דרכו של אלוהים (או של הטבע אצל הנאורים) לייצר המשכיות של הקיום האנושי. אלא שהנזקקות הזו שונה בין גברים לנשים. אצל גברים התלות היא בעיקרה תלות מינית וסיעודית ואילו אצל הנשים היא בעיקרה תלות רגשית וחומרית. את התלות הגברית ניתן לקנות בכסף (נערות ליווי ובחורות צעירות שמחפשות ספונסר יש בשפע ועוזרות בית לא עולות יותר מדי) ואילו את התלות הנשית הרבה יותר קשה להשיג. במיוחד כשהזמן פועל כנגד האישה הרבה יותר מאשר כנגד הגבר. ישנם גברים שאף משתבחים עם הזמן (הן מבחינה חיצונית והן מבחינה פיננסית). לפיכך כשגבר מוצא אישה להשלמת חומר מחוץ למסגרת הנישואין (כמו כותבת הפוסט) הוא לא יראה צורך בפירוק המסגרת. אין לחץ וכשיימאס הוא יחזור הביתה עם זר פרחים ומקסימום טבעת יהלום. לעומת זאת, כשאישה מוצאת פרטנר להשלמת החומר, תהיה לה יותר נכונות לפרק את הקיים למען התקווה לעתיד טוב יותר. אישה מונעת מהבטן ואת הצורך הרגשי שלה קשה יותר להשיג. ההחלטה לגבי הפירוק שייכת כמעט בלעדית למאהב (כמו במקרה הזה). גבר נשוי אינו יכול לעמוד כנגד המאהב ברגע שאשתו נכבשה. גבר נחוש לזיין יהפוך לכליל השלמות ולעולם הגבר המוכר והישן לא יצליח להשתוות לאטרקטיביות שלו. לכן על הגבר הנשוי לעמוד תמיד על המשמר ולסכל כל ניסיון של גורם זר בעודו באיבו. אישה לא אחראית למעשיה במיוחד כשמדובר בענייני הלב ועל כן האחריות מוטלת אך ורק על בעלה. זה רק האווירה החילונית-שמאלנית-שיינקינאית-ליברלית-פמיניסטית שהופכת את העמידה על המשמר לפשע בשם חופש הפרטיות. אישה שרוצה חופש פרטיות, שלא תתחתן ותאמץ חתול (או שתמצא גבר נאור שיסכים לשטות הזאת). וזו כל האמת

 

[אוופיר]

דברייך-מאוד נכונים ואמתיים...

רק אני יוסיף משהו שאשה מגיעה למצב לירעות בשדות אחרים אז המצב שלה ממש קשה ... והיא לא צריכה לחפש תרופה כי כלום לא יעזור..לכן עצתי אלייך..תלכי לחפש בעל אחר לא נשוי אלא גרוש או רווק..בהצלחה !