מחפשתשובה10
New member
הוצאת קיטור
כבר כמה ימים שאני מחפש דרך להוציא את מה שיושב לי על הלב. החיים...פשוט מאכזבים. אני אפילו לא יודע איפה להתחיל, אני לא יודע איפה טעיתי, אני לא יודע איך לשנות. מה שאני כן יודע שנמאס לי, ולא מעכשיו. כל פעם מושך עוד קצת ועוד קצת, מקווה שאולי הנסיון הנכחי יצליח, אולי בכל זאת משהו ישתנה. יותר מידי זמן של מחסור ברגעי אושר, לא זוכר שום דבר אישי שלי, שגרם לי לאושר. הבדידות, חברים שהיו ואינם, חוסר הסיפוק מהעבודה, חוסר החיים, הנסיונות להשגת זוגיות, האמון שנתתי באנשים, החוסר בהדדיות, הכל ביחד, זה כבר יותר מידי בשבילי. לא ישנתי הלילה, בלילות שלפני ישנתי אבל מעט, אני פשוט מלא במחשבות שחוזרות על עצמן. כואב לי אפילו לכתוב את זה, כל היום הדמעות בעיניים, אבל לא יורדות. בעבר במשברים קטנים בהרבה, לפחות היתה לי חברת נפש אחת שהקשיבה, היום אפילו אותה כבר אין לי, פשוט נגמר לה הזמן. כל כך כואב להגיד, לעולם לא אגרום לזה לקרות,אבל הלוואי שלא אתעורר שוב. אני עייף, אני מאוכזב, ואני פשוט לא רואה את הדרך החוצה.
כבר כמה ימים שאני מחפש דרך להוציא את מה שיושב לי על הלב. החיים...פשוט מאכזבים. אני אפילו לא יודע איפה להתחיל, אני לא יודע איפה טעיתי, אני לא יודע איך לשנות. מה שאני כן יודע שנמאס לי, ולא מעכשיו. כל פעם מושך עוד קצת ועוד קצת, מקווה שאולי הנסיון הנכחי יצליח, אולי בכל זאת משהו ישתנה. יותר מידי זמן של מחסור ברגעי אושר, לא זוכר שום דבר אישי שלי, שגרם לי לאושר. הבדידות, חברים שהיו ואינם, חוסר הסיפוק מהעבודה, חוסר החיים, הנסיונות להשגת זוגיות, האמון שנתתי באנשים, החוסר בהדדיות, הכל ביחד, זה כבר יותר מידי בשבילי. לא ישנתי הלילה, בלילות שלפני ישנתי אבל מעט, אני פשוט מלא במחשבות שחוזרות על עצמן. כואב לי אפילו לכתוב את זה, כל היום הדמעות בעיניים, אבל לא יורדות. בעבר במשברים קטנים בהרבה, לפחות היתה לי חברת נפש אחת שהקשיבה, היום אפילו אותה כבר אין לי, פשוט נגמר לה הזמן. כל כך כואב להגיד, לעולם לא אגרום לזה לקרות,אבל הלוואי שלא אתעורר שוב. אני עייף, אני מאוכזב, ואני פשוט לא רואה את הדרך החוצה.