מיס דייזי הופקינס
New member
אני תמיד נהנית לקרוא את דברייך ../images/Emo24.gif
באשר לגילה הצעיר - לפי החוק, גיל ההסכמה בישראל (ליחסי מין) עומד כיום על 16, ולמעשה כבר מגיל 14 זה מותר בחברות בין בני נוער כשפער הגילאים הוא פחות מ-3 שנים, יחסי המין נעשו בהסכמה, ללא ניצול מרות (אחרת כמובן היו כאן הרבה מאוד בני נוער עבריינים...). אני מסכימה לחלוטין שיש מקום לבוא ולחדד לבחורה שזכותה להגיד "לא", שמותר לה לא לרצות, שהיא צריכה לעשות רק מה שהיא מרגישה שטוב לה איתו וכו'. כתבתי לה בעצמי שהיא צריכה לעשות מה שעושה לה טוב ושהיא מרגישה איתו בנוח וכו'. יחד עם זאת, אני גם בעד לתת קרדיט. וכשמישהי מתנסחת בבהירות וההודעות שלה משקפות בגרות ועולה מהן מערכת יחסים בריאה, אני לא רואה טעם בשלילת הלגיטימציה שבבחירה שלה, לנסות להתווכח איתה, או להגיד לה "הבחירה שלך היא לא באמת הבחירה שלך, את רק חושבת שאת מסכימה מרצון". הדברים נאמרו פעם אחת, היא ענתה, זה מספיק. לא צריך להמשיך לנסות להוכיח שהיא בעצם ילדה קטנה שלא יודעת מה היא רוצה, כי זה פשוט מעליב. עובדה שהיא גם אמרה לליאור ואמרה לה חד משמעית שזה לא המצב, ואפילו ציינה שהיא שוחחה על כך עם החבר (מה שמלמד גם על בגרות וגם על תקשורת טובה בקשר ביניהם) אז למה להמשיך להתווכח? רק כי יש נשים שהבחירות שלהן באמת נעשות מתוך "מחוייבות" / אונס או ניצול? אני יודעת שיש, לצערי, אבל עדיין יש כאלה שלא, ולא צריך להניח אוטומטית שכל מי שבוחרת לכאורה בניגוד ל"מצופה" עושה זאת מתוך אילוצים כאלה ואחרים. יכול להיות שבעוד כמה שנים היא תגיע למסקנה שמה שהתאים לה בגיל 17 כבר לא מתאים לה, וזה לגיטימי לחלוטין שהיא תשנה את דעתה. בינתיים אני לא מוצאת פה שום בעיה. זה נכון שהחברה לא מושלמת, אבל אני חושבת שרוב הצעירות כיום יודעות שהן יכולות להגיד לא. הפתיחות המינית, עד כמה שהיא גם מוגזמת לפעמים, מביאה לכך שבני נוער בימינו חשופים למידע (לטוב ולרע). בצד החיובי זה אומר שיש הרבה מידע - באינטרנט, בעיתוני הנוער, בתקשורת, אולי אפילו בשיעורי חינוך מיני, בהנחה שיש כאלה... יש הרבה קמפיינים לנשים שמדגישים את זה שמותר להגיד "לא"; יש דיווחים בתקשורת על אונס; ויש סדרות כמו "סקס והעיר הגדולה" (והיא ממש לא היחידה) שבהן המסרים הם שנשים נהנות ממין לא פחות מגברים, שהן יכולות ליזום, לסנן, למיין, לבחור ולעשות מה שמתאים להן, והן נשים עצמאיות וחזקות שבוחרות עם מי, כמה ומתי.
באשר לגילה הצעיר - לפי החוק, גיל ההסכמה בישראל (ליחסי מין) עומד כיום על 16, ולמעשה כבר מגיל 14 זה מותר בחברות בין בני נוער כשפער הגילאים הוא פחות מ-3 שנים, יחסי המין נעשו בהסכמה, ללא ניצול מרות (אחרת כמובן היו כאן הרבה מאוד בני נוער עבריינים...). אני מסכימה לחלוטין שיש מקום לבוא ולחדד לבחורה שזכותה להגיד "לא", שמותר לה לא לרצות, שהיא צריכה לעשות רק מה שהיא מרגישה שטוב לה איתו וכו'. כתבתי לה בעצמי שהיא צריכה לעשות מה שעושה לה טוב ושהיא מרגישה איתו בנוח וכו'. יחד עם זאת, אני גם בעד לתת קרדיט. וכשמישהי מתנסחת בבהירות וההודעות שלה משקפות בגרות ועולה מהן מערכת יחסים בריאה, אני לא רואה טעם בשלילת הלגיטימציה שבבחירה שלה, לנסות להתווכח איתה, או להגיד לה "הבחירה שלך היא לא באמת הבחירה שלך, את רק חושבת שאת מסכימה מרצון". הדברים נאמרו פעם אחת, היא ענתה, זה מספיק. לא צריך להמשיך לנסות להוכיח שהיא בעצם ילדה קטנה שלא יודעת מה היא רוצה, כי זה פשוט מעליב. עובדה שהיא גם אמרה לליאור ואמרה לה חד משמעית שזה לא המצב, ואפילו ציינה שהיא שוחחה על כך עם החבר (מה שמלמד גם על בגרות וגם על תקשורת טובה בקשר ביניהם) אז למה להמשיך להתווכח? רק כי יש נשים שהבחירות שלהן באמת נעשות מתוך "מחוייבות" / אונס או ניצול? אני יודעת שיש, לצערי, אבל עדיין יש כאלה שלא, ולא צריך להניח אוטומטית שכל מי שבוחרת לכאורה בניגוד ל"מצופה" עושה זאת מתוך אילוצים כאלה ואחרים. יכול להיות שבעוד כמה שנים היא תגיע למסקנה שמה שהתאים לה בגיל 17 כבר לא מתאים לה, וזה לגיטימי לחלוטין שהיא תשנה את דעתה. בינתיים אני לא מוצאת פה שום בעיה. זה נכון שהחברה לא מושלמת, אבל אני חושבת שרוב הצעירות כיום יודעות שהן יכולות להגיד לא. הפתיחות המינית, עד כמה שהיא גם מוגזמת לפעמים, מביאה לכך שבני נוער בימינו חשופים למידע (לטוב ולרע). בצד החיובי זה אומר שיש הרבה מידע - באינטרנט, בעיתוני הנוער, בתקשורת, אולי אפילו בשיעורי חינוך מיני, בהנחה שיש כאלה... יש הרבה קמפיינים לנשים שמדגישים את זה שמותר להגיד "לא"; יש דיווחים בתקשורת על אונס; ויש סדרות כמו "סקס והעיר הגדולה" (והיא ממש לא היחידה) שבהן המסרים הם שנשים נהנות ממין לא פחות מגברים, שהן יכולות ליזום, לסנן, למיין, לבחור ולעשות מה שמתאים להן, והן נשים עצמאיות וחזקות שבוחרות עם מי, כמה ומתי.
