הסבר נוסף
אני מרגישה שיש לך נטיה להכחיש את מה שכתוב שחור על גבי לבן, ולהתעלם מהסבריי. לגבי דברייך שלא תקפת אותי אישית, ההכחשה הזאת נורא מוזרה, ואפילו מצחיקה. לגבי דברייך ש"אין כאן מקרה כללי"- אם זה מה שאת חושבת הרי שלא הבנת דבר מדבריי והרי שאינך מודעת למציאות שבה חיות נשים. הראייה שלי של רצון חופשי היא יותר עמוקה מהראייה שלך, והיא מכירה בכך שנשים "בוחרות" כל העת במציאות היררכית שלעיתים קרובות לא מאפשרת להן לבחור בחירות אמיתיות. נתתי מספר דוגמאות בהודעה הקודמת ללחצים שנשים נתונות להן, ולטענות טיפוסיות מצד גברים- אבל את בחרת להתעלם מהסברים אלו כמו מכל דבר שאני כותבת. כי קל יותר להתעלם, ולחזור שוב ושוב על כך שאם אשה אומרת שהסכימה אז היא הסכימה, בלי לבחון את ההקשר. לא מדובר פה ב"בחירה שמותרת רק אם היא מסתדרת עם התיאוריות שלי"- זאת לא הבחירה שמותרת או לא מותרת, אני לא נותנת לנשים רשות, או מונעת מהן רשות, וגם התיאוריה הפמיניסטית לא, זאת השאלה האם יש פה באמת בחירה. אני לא חושבת שמספיק שהאשה אומרת פה בפורום, או לחברות שלה, "אני הסכמתי", או לגבר "אני מסכימה". לדוגמא: אשה שאומרת "כן", לבוס שמציע דייט, ולאחר מכן אומרת "כן" כאשר הוא מציע ללכת לבית מלון לקיים יחסי מין. היא הסכימה. הוא לא כפה עליה כח פיזי, אפילו לא היה צריך להפעיל לחץ. במקרה הזה כולנו נבין שהוא נמצא בעמדת כח ביחס עליה, יכול לפטר אותה, ולכן לא הייתה יכולה לבטא רצון בתנאים של שיוויון, ולכן לא הייתה יכולה לבטא רצון בתנאים של חופש. בעבר האשה הזאת לא הייתה יכולה לקרוא לסיטואציה כזאת "אונס", כי אונס היה רק תקיפה שיש בה הפעלת כח, ואף אחד לא היה רואה בכך אונס. היום התקדמנו (מעט). אז מה קורה בין בני זוג? הוא לא הבוס שלה. נכון. היא לא עובדת שלו. נכון. אבל יש ביניהם יחסים היררכיים- גם אם ההיררכיה היא סמויה ולא מודעת- כי החברה בנויה כך. גברים מחונכים לחשוב על נשים כאובייקטים מיניים וכקיימות על פני העולם הזה כדי לספק את צרכיהם המיניים. אפילו, אפילו אם מדובר בבנות הזוג שלהן, שהם אוהבים אותן, עדיין, בעמקי ליבם- ולפעמים ממש באופן גלוי- הם רואים אותן כחייבות להם. חייבות להם מין. סיפרה לי חברה פמיניסטית על בן זוגה: הם רבו, מאוחר יותר לא היה לה חשק. הוא אמר לה: 'את מענישה אותי'. היא הופתעה מהמשפט הזה. אם הוא רואה אותה כמענישה אותו, אז הוא רואה את גופה כפרס שהיא מונעת ממנו, ולא רואה אותה כבת אדם בעלת אוטונומיה על גופה, אשר תחליט אם לקיים או לא לקיים יחסי מין בהתאם לתשוקתה ורצונה שלה במין. הרי היא לא גמול ולא עונש, ומעשיה אמורים לשקף את רצונה שלה בלבד, ולא למסור לו את גופה כחפץ, או למנוע אותו, כחפץ. אבל לרב הנשים אין את המודעות שלה לזכויותיה, וגם נשים מחונכות לראות את עצמן כאובייקטים מיניים, וכחייבות לספק את צרכיו המיניים של הגבר. אשה יכולה להגיד:"אני מסכימה, אני בוחרת, זהו רצוני", ועדיין לקיים יחסי מין בשבילו. זהו לא רצון, לא בחירה, לא הסכמה. אני לא אומרת זאת כי דברים אלו תואמים תיאוריות פמיניסטיות, אני אומרת זאת כי זה נראה לי הגיוני שבחירה אמיתית נעשית בתנאים של שיוויון, שחרור מלחצים, שיכולים להיות קיימים גם אם אף מילה לא נאמרה. כי כל המילים נאמרו במהלך כל ימי חייהם של האשה ושל הגבר, ע"י החברה, כל הזמן. דרך אגב, לנשים באזורים מסוימים בעולם השלישי- אסור להגיד "לא" לגבר שהן נשואות לו. והן לא רואות את הדבר כאונס. האם מפני שבעיניהן הדבר איננו פגיעה בגופן ובזכויותיהן, אלא זה חלק מנישואין- זה אומר שאין כאן פגיעה בגופן ובזכויותיהן? פעם לנשים אסור היה להצביע, וזה היה טבעי בעיניהן, הן לא ראו בכך פגיעה בזכויותיהן, האם לא הייתה פגיעה כזאת? ומה שבכוונתי לומר הוא שנשים וגברים מתייחסים למציאות שנולדו אליה וחונכו בה כמובנת מאליה, רק מפני שלא רואים/ות ניצול ופגיעה אין הדבר אומר שהניצול והפגיעה לא קיימים.
