הדבר הנכון לעשות

  • פותח הנושא Nihau
  • פורסם בתאריך

Nihau

New member
הסכם חבוי

אם אתה משחק מירוצללים או פאראנויה שבהם כחלק מבניית העולם ויסודות המשחק ברור לכולם שהדמויות אינן דובוני אכפת לי וכולם חושדים בכולם ולכולם יש מניע נוסף נסתר אז כבר בעצם ההצטרפות למשחק קבלת על עצמך סוג של הסכם חבוי לשחק בסביבה שעלולה לבצע פעולות כאילה שבמשחק אחר יכולות להחשב כפשע.
כמובן שהסכמים חבויים לא חייבים להיות מוסכמים על כולם באמת, ובפעם הראשונה שמשהו כזה יקרה יתפתח דיון כדי ליישר את הקו בין כולם, אבל יש כאן הנחה פנימית מוסוות.
 

major mouse

New member
האם יש נכון ולא נכון?

או שסה"כ מדובר על מתיחת גבולות (כל אחד וגבולו) ומציאת קבוצת האנשים שמתואמת איתך ברמת חציית הגבולות האלה?

למשל הנקדוה הראשונה שהעלית:
אני לא רואה שום בעיה בהשתלטות על דמות שחקן כל עוד והדבר לא נעשה בכוונת זדון של השחקן לפגוע בדמותו של שחקן אחר מסיבות חוץ משחקיות.


הקוד האתי שלי מתחיל בארבעת הדיברות הבאות:

1. שחקן/מנחה לא יפגע בשחקן אחר ברמה האישית בכוונת זדון.
2. שחקן /מחנה לא ייפר בכוונת תחילה את הסכם המשחק שסוכם עליו בתחילת המשחק
3. מנחה לא ינסה לנצח במשחק ולהביס את שחקניו ולהיפך.
4. מנחה לא יעשה איפה ואיפה בשחקניו (מאוד רלוונטי כאשר מנחה נשוי או יוצא עם שחקן אחר, קרבת דם או חברים טובים)
 

Nihau

New member
זה הכיוון שחיפשתי

אצלי זה עיניין של עקרון שדברים הנוגעים למשחק דמות שלי חייבים לעבור אישור דרכי. למנחה או לשחקן אין זכות לשחק את הדמות שלי עבורי כי זה הדבר היחיד שיש לי במשחק. למנחה יש פחות או יותר הכל פרט לדמויות השחקנים. לשחקנים יש לכל אחד את הדמות שלו וזהו. זה לא אומר שאי אפשר לארגן מצב בו דמות משתלטת על דמות אחרת - אבל אצלי זה הליך שמחייב תיאום מראש והסכמה מודעת משני הצדדי למהלך.

מעניין אותי לדעת למה זה לא עקרון עבורך ובאיזה גבולות זה לא יתאים לך בכל זאת. (פרט למקרה שציינת בו שחקן עושה דווקא לשחקן אחר)

ה4 דיברות שלך מתאימות לי לחלוטין. הן כל כך "כלל לא כתוב" שאפילו לא עלו בדעתי כשניסיתי לחשוב מה יהיה הכלל הראשון
 

major mouse

New member
צר לי להרוס לך

אבל גם הדמות שלך לא שייכת לך לחלוטין.

דוגמא:
בא לך לצאת ממשחק הדמות ולעשות מה שבא לך כי את יכולה - אז זהו שלא, את לא יכולה. זאת הפרה של הסכם המשחק.

מצד שני את חלק מהמשחק ולכן יש לך חלק ממנו.

למה לא מפריע לי שמישהו אחר יחדור למרחב שלי כשחקן וייקח שליטה על הדמות:
1. זה מעניין יותר - עוד אפשרות משחק שקיימת. עוד כלי בידי המנחה שיישמש ליצירת סיפור טוב יותר.
2. אני סומך על האנשים שאני משחק איתם.
3. נסיון - יצא לי לעשות את זה בתור מנחה וזה עבד בצורה מושלמת. מדי פעם, במהלך הפגישה סיפרתי לשחקן מה הדמות שלו מרגישה, על מה היא חושבת ואפילו מה היא עושה.

מתי זה כן יפריע לי:
כעקרון, אף פעם. אולי במקרים מסויימים אני אבקש מהמנחה לא לפנות לכיוונים מסויימים. אבל זהו.

מה ההסבר שלך? למה זה כן מפריע לך? אני לא מקבל את ההסבר: "זה שלי ואני לא רוצה לחלוק את זה עם אף אחד". למה זה קו אדום מבחינתך?
 

DDN

New member
מצטער על ההידחפות

אבל לדעתי אני יכול להציע הסבר לגבי השאלה למה זה מפריע לה (ועל אותו משקל, למה זה היה מפריע לי)

נקודה 2 שלך היא הכי חשובה פה - אתה סומך על האנשים שאתה משחק איתם.

לניהאו, וגם לי היה נסיון רע עם אנשים. יש מעט מאוד אנשים שהייתי סומך על הדמות שלי בידיים שלהם.

כשזה עובד - זה בהחלט, כמו שכתבת ב1 - מעניין יותר, כלי סיפורי ביד המנחה, ויכול ליצור משחק נהדר.
אבל אתה צריך לדעת שהמנחה ואתה באותו ראש.
גיל (זוכר אותו?) היה עושה את זה בצורה טובה. במעט הפעמים שטל הנחה לי ועשה דבר כזה (גם במייל) - הוא עשה את זה בצורה טובה.

אבל הרבה מאוד מנחים או שחקנים אחרים שאני משחק איתם - יש לי הרגשה שיפספסו לגמרי את הדמות שלי, יעשו מה שלדעתם מגניב, ויחרבו את המשחק שלי בדרך.

והקטע הכי נורא, זה שמישהו עושה עם הדמות שלך משהו, מבחינתו הוא עושה אחלה של רולפליי וסוג של עילוי משחקי, ומבחינתך, זה מקלקל את כל מה שאהבת במשחק. לשמחתי אין לי נסיון אישי לגבות את הפסקה הזו.
 

Nihau

New member
לרוע מזלי, לי יש.

יש לי ניסיון רע כזה גם עם שחקנים אבל יותר גרוע- גם עם מנחים.
כשזה מנחה שבטוח שנעשה כאן אחלה רולפליי הדבר היחיד שנותר לעשות הוא לקפל את הבאסטה וללכת הביתה.
מישום מה יש סוג מסויים של מנחה שבטוח שזה לחלוטין קביל:
1. להוסיף לדמויות רגשות:
"הדמות שלך מלאת פליאה מהמחזה"- במקום לתאר את המחזה ולתת לי להחליט איך הדמות שלי תרגיש לגביו. אולי אני החלטתי שלדמות שלי יש אופי ציני שיגמד גם את האגו של האוס?
2. לשחק לי את הדמות:
"התחלת את הבוקר כרגיל"- במקום להגיד לי שעכשיו בוקר במשחק ולתת לי להדגים מה זה בוקר רגיל עבור הדמות שלי... אולי אחרי קטע משחקי ראשון כזה אני אסכים לעגל פינה אם סיכמנו שזה רמה של פינה שאפשר לעגל כי כבר שיחקנו את זה בעבר.
3. לשנות לי את הדמות:
"החייזר התמזג עם הדמות שלך והדמות של השחקן השני בו זמנית, עכשיו אתם 'אני אתה והוא' בדמות אחת. בהצלחה LOL"- מקרה אמיתי. או דוגמא פחות קיצונית "הקרינה התרכזה בדמות שלך והפכה אותה ליצור אנרגיה". כל שינוי כזה בדמות הוא בגדר שבירת הסכם בין מנחה לשחקן. אני לא רציתי לשחק דמות של יצור אנרגיה, ואם המנחה רצה לצ'פר לי את הדמות ביכולות חדשות הוא היה צריך לברר מה היכולות שאני ארצה קודם ובאיזה מסגרת.
הבהרה נוספת לנקודה הזו- יש שיגידו שזה אתגר לשחק משהו חדש ומפתיע. לי זה לא מהווה אתגר. סלחו לי על היהירות המשתמעת מההצהרה הזו. יכולותי במשחק מספיק טובות כדי שאוכל לשחק כל דבר. האתגר מבחינתי הוא ברמה אחרת לגמרי- לשחק את דמותי אמין מול עצמי ועדיין לשחק כדי לשפר את הכיף של כל המשתתפים איתי במשחק. יכולת חדשה או סיטואציה חדשה בהפתעה לא יוסיפו לי הנאה כי בפועל הם דרסו פרוייקט אישי תוך-משחקי שמנחה כזה לרוב אפילו לא מודע שקיים.
4. סיטואציות שחוצות קו אדום:
כמעט כל דמות נשית ששיחקתי חוותה ניסיונות אונס, וחלקם אפילו היו "מוצלחים". בפעם הראשונה, נו מילא, עולם ברברי ושוביניסטי ימי ביניימי שכזה וכו. בפעמים הבאות... זה סמן מצויין שהנה אדם שיש למחוק מרשימת החברים, שלא לדבר עם לשחק מולו. הייתה לי דמות שנאנסה על ידי מלאך בשליחות האל מכל הדברים שבעולם... יש קווים שלא צריך לבדוק מה קורה כשעוברים אותם.

עבור נקודות 1-3 נתתי גרסאות קלות לעיכול אבל כמובן שהיו מקרים גרועים יותר. דוגמא 4, מה לעשות, אין גרסה קלה לעיכול.
המנחה מייוצג כאן בלשון זכר- מתוך ניסיון אישי, עוד לא יצא לי לשחק עם מנחות. סביר שהרעות החולות הללו קיימות גם עבור מנחות, פרט אולי לדוגמה הספציפית בנקודה האחרונה.

כיוון שלא התכוונתי לשנות את נושא הדיון למנחים רעים - סימני זיהוי (וכבר היה לנו פתיל כזה בפורום)- אני אחזיר את הדיון למקום:
כל הנקודות באו לחזק את מה שדני אמר על אמון בין שחקן למנחה. זה לא משהו שמתקבל מאליו. ומנחה שלא יעבור על הכללים האלו יזכה באמון שירשה לו מידי פעם לסטות מדרך הישר כדי לשפר חווית משחק- אבל רק אחרי שהרוויח את האמון הזה ביושר... ולכן הכלל האתי הזה לדעתי צריך להיות כתוב. כנ"ל שחקנים אחרים בקבוצה.
 

גורבש

New member
שאלה לגבי סעיף 3

מה לגבי מצבים בהם הדמות עצמה, ללא ידיעתה (וידיעת השחקן) עושה משהו שגורם לשינוי בה?
למשל, במעבדה במגדל הקסם מוצאת הדמות שרשרת יפה עם קריסטל ומתחתיה מחברת, הדמות לובשת את השרשרת והקוסם (הטוב, לצורך הדוגמא שלי) שגר פה פעם משתלט עליה. אילו היו קוראים קודם המחברת היו מגלים שבחדר ליד יש גולם שהקוסם התחיל להכין עבור עצמו אבל לא הספיק ולכן השאיר את השרשרת והמחברת עם הוראות איך להשלים את התהליך ולהעביר את הקודם לתוך גופו של הגולם.
דוגמא נוספת, הדמות נשכרת על ידי אציל רב עוצמה ללכת לפי מפת אוצר שהאציל נותן לה ולהביא לו את קסדת השליטה האולטימטית, כל דבר אחר באוצר שייך לדמות ולא מעניין את הדמות. האוצר נמצא ולפני שחוזרים הדמות מחליטה לנסות את הקסדה ואז מתגלה ש"קסדת השליטה האולטימטיבית" אומרת שלאציל יש את החלק השני ששולט בזה שחושב את הקסדה.
 

Nihau

New member
מלכודת מתוכננת

זה אלמנט במשחק שנבנה על ידי מנחה בכוונת תחילה לייצר רו לפתוח סיכוי לייצר סיטואציה במהסוג הזה.
באותה המידה השרשרת יכלה לייצור קשר טלפתי בין הלובש לקוסם המאוכסן והדיאלוג המנטלי ביניהם היה מעביר את המידע הדרוש בלי קשר למחברת- סוג של מנגנון גיבוי למקרה שהמחברת תאבד או משהו דומה. מנחהבאותה המידה יכול לחליט שקוסם טוב לא היה בונה מנגנון הפותח לובש אקראי לסיכון שכזה.
אותו הדבר עם הקסדה- למה שהקסדה תתן שליטה ביד דב"ש ולא להיפך? או למה שהקסדה תתן שליטה רק על ידי לבישה? באותה המידה אפשר היה לחייב מילת הסכמה בין הלובש והשולט כדי לסיים את יצירת הקשר. אלא אם זאת מלכודת.
 

גורבש

New member
לאו דווקא מלכודת

אני בהחלט מסכים שאילו הנחה מתכנן שדמות מסוימת תלבש את השרשרת או תשתמש בקסדה, אז בהחלט רצוי (ומנומס) שהוא ידבר על זה קודם עם השחקן ויתאם עמדות.

כפי שציינת - חשוב גם הקשר בין השחקן למנחה. אם אני משחק בצורה קזואלית עם מנחה שאני לא מכיר טוב וחשוב מכך - הוא לא מכיר אותי טוב, אז התערבויות כאלו יפריעו לי מאוד מאוד.
לעומת זאת, אם אני משחק עם המנחה הקבוע שלי, שהוא גם חבר מאוד טוב וקרוב, אז הגבולות שלי אחרים לגמרי.
אם הוא אומר לי ש"הדמות שלך מלאת פליאה מהמחזה", אני יוצא מנקודת הנחה שהוא יודע מה האופי של הדמות שלי ובדיוק בגלל זה הוא ציין את הפליאה. (מקסימום אני תמיד יכול להזכיר לו את האופי של הדמות ויחד איתו להגיע להסכמה שהפליאה לא כ"כ גדולה) כאמור, גם המנחה הוא רק בן אדם ויכול לשכוח ולטעות.
כנ"ל אם הוא אומר "התחלת את הבוקר כרגיל" - כפי שכתבת, בפגישה הראשונה אני בהחלט ארצה לתאר איך נראה בוקר רגיל של הדמות ובהמשך אציין שינוי במידה ויש כזה (הדמות מוסיפה תפילה כל בוקר ומברכת את כל העצים בסביבה במשך חצי שעה), אבל מפה והלאה אין לי בעיה עם האמירה הנ"ל ואם בוקר מסוים אני מחליט שהדמות עושה משהו שונה אני אציין זאת.

לגבי חפצים כאלו ואחרים זה תלוי בסגנון משחק, נכון שהמנחה הוא זה שמחליט מה יהיה איפה, אבל אני אישית אוהב עולמות בהן, עם כל הכבוד לדמויות, העולם לא בהכרח סובב סביבן.
דמויות שלי כבר נתקלו יותר מפעם אחת בחפצים שדמויות אחרות שלי (חלקן עתיקות מאוד ביחס לדמויות הנוכחות וחלקן קיימות בצירי זמן מקבילים) יצרו/הניחו שם, או שחפצים שאני כשחקן יודע עליהם די הרבה מקמפיינים אחרים בעולם, אך הדמות שלי לא יודעת עליהם כלום.
אם לדוגמא, השחקנים מוצאים טבעת שברור להם שהיא קסומה, יש עליה סמל אלוהי מסוים והם אפילו כבר ראו טבעת דומה על דב"ש שהם פגשו פעם - הטבעת קיימת ותכונותיה מוגדרות, אם אחת הדמויות מחליטה לענוד אותה (בניגוד להמלצת שאר הדמויות) היא בהחלט תסבול (או תהנה) מההשפעות והתכונות של הטבעת.

אם הקוסם (במקרה המדובר - דמות שחקן עתיקה) השאיר את מה שהשאיר כפי שזה (כי התליון והמחברת היו מיועדים לתלמיד שלו ולא לאף אחד אחר והתלמיד אכן חלק איתו את גופו לא מעט פעמים בזמן שיצר את הגולם) והדמויות (בהחלטת השחקנים ולא המנחה) החליטו לחפש מעבדות ישנות של הקוסם הנ"ל, אז אם הן מוצאות את התליון ולובשות אותו, אני בהחלט מצפה לאותה תוצאה. כמובן שאם מדובר בקוסם 'טוב' הוא יפנה את גופה של הדמות מיד כאשר יבין שמדובר בטעות.

ברור שאם בפועל המשחק מתנהל כמו ספר של ג'ק צוקר ולא זו הייתה מטרת השחקנים - זה יהיה מאוד לא נחמד וסביר שהם לא ישארו לשחק.
 

Varadin

New member
בכל מקרה, המנחה יכול להתייעץ עם השחקן

לפי דעתי עם המנחה סומך על השחקן הוא יכול לקחת אתו הצידה ולהציע לו את השינוי/מיזוג/מה שזה לא יהיה, אם השחקן סומך על המנחה הןא גם יאפשר את זה.
שתי דוגמאות ממשחקים שהרצתי:

1. הייתה לי קבוצה נהדרת של שחקנים ששיחקו ביחד כבר שנים, הם יצרו לעצמם בדרך די הרבה אויבים. אויב מסויים חטף את אחת הדמויות (כהן צדקן במיוחד) והחליף אותו בכפיל.
לפני שההחלפה התבצעה ישבתי עם השחקן וליבנתי איתו את התפקיד, מה הכפיל יעשה ואיך יתנהג. אם הוא לא היה רוצה לא הייתי הולך לשם בכלל.
2. בקבוצה אחרת הייתה דמות שהפרטיות הייתה מאוד חשובה לה (גם לשחקנית). בכל זאת התאים לי לעלילה באותו הזמן לצרף לה למוח מעיין ישות סימביותית בעלת ידע רב השוכנת בתוך המוח. לפני שהישות נכנסה לה למוח ביררתי עם השחקנית אם זה בסדר, בנוסף כל פעם שחשבתי שיש משהו שהישות תדיב אליו, אמרתי את זה לשחקנית וציפיתי שהיא תדע לשלב את זה במשחק שלה (מה שהיא אכן עשתה)

עם המנחחה לא סומך על השחקן או להיפך, אני לא מבין למה לשחק בכלל...


אגב, שוב שלום, ניהאו שיכנעה אותי לכתוב לפעמים ולא רק לקרוא...
 

Sabre Runner

New member
אבל לגבי הנקודה הרביעית.

ואולי כהשלכה על כל הנושא הזה, אם אני הייתי השה"ם ואיך שהוא הייתי מעלה בדעתי שזה מה שיקדם את העלילה אז הייתי מתאם איתך מראש לא רק שזה בסדר לעשות את זה אלא גם איך בדיוק ומה התוצאות.
 

Nihau

New member
תאום מראש היה מציף בעיות לפתירה

אם היית מתאם איתי מראש עיניין כזה היית מגלה שאצלי ספציפית זה קו אדום בל יעבור ונוכל לעבוד ביחד על תרחיש אחר שיבנה את התוצאה הסופית שאתה מחפש בלי לשבור גבולות ואמון. יכולתי לשחק טובה מספיק כדי להפריד מידע שחקן ודמות ולשחק את הסיטואציה היטב, בהחלט יתכן טוב מכפי שהיה מתקבל בתרחיש המקורי.
 

Blue Beetle

New member
הסתייגויות קלות

לגבי 1, בדרך כלל מעיד על חוסר ניסיון בהנחיה. יש לי הסתייגות קלה, אבל היא קשורה יותר לסעיף 3.
לגבי 2, אותו הדבר כמו 1, אלא אם זה הסגנון שהקבוצה משחקת בו. לפעמים חלק מהמשחק כולל דילוג על "קטעי מעבר" והגעה לקטעים החשובים וזה דורש שהמנחה ישתלט על הדמויות מדי פעם. זה חייב כמובן להיות מעוגן בהסכם (הכתוב או הבלתי כתוב). יש שחקנים ששלילת החופש הזו מפריעה להם, אבל זה בהחלט עוזר לשמור על הפוקוס במשחק. אני כשחקן ומנחה אוהב עולמות פתוחים יותר שנותנים לשחקן ליזום פעולות ולסטות מהקו העלילתי המרכזי, אבל כמי ששיחק בקבוצות כאלו, אני מכיר גם ביתרונות של הסגנון הזה.

לגבי 3, כאן ההסתייגות הגדולה שלי. השימוש בהשפעות חיצוניות על התנהגות הדמות צריך להיות נדיר, אבל הוא כן אמצעי לגיטמי. השפעות של סמים, אלכוהול, the one ring, השתלטות חייזרית, סם אהבה וכל השאר הם אלמנטים לגיטימיים לחלוטין. שוב, הם צריכים להיות נדירים והמטרה שלהם לא צריכה להיות לתת למנחה לשחק את הדמות במקום השחקן, אבל הם כן יכולים להעביר מסר או לשבור שגרה.
"משהו ביער הזה גורם לך להרגיש נינוח, בטוח" לא אומר שהשחקן לא יכול להחליט שנייה אחר כך שהוא שונא את היער בגלל ה"כישוף השטני שהוא מפעיל עליך".
"אתה רעב, מאד רעב!" מעמיד בפני השחקן סיטואציה, לא בהכרח כופה על הדמות שלו לאכול (אם כי יש מצבים קיצוניים בהם אני אכפה על השחקן גלגול הצלה כדי להימנע מאכילה).
לדעתי זה כלי לגיטימי במשחק. כמו כל כלי יש להשתמש בו נכון.

לגבי 4, מסכים לחלוטין.
 

Nihau

New member
הום...OK בגדול

חוסר ניסיון בהנחיה זה טיעון טוב.
האם מנחים מנוסים מפסיקים לעשות טעויות כאילה בגלל ששחקנים התלוננו על הטעויות או בגלל שמשהו אחר משתפר וכהשפעה צדדית הם מפסיקים לטעות?

לגבי 3- אני נוטה להסכים איתך בגלל תחושת האמון הכללי שיש לי ביכולות ההנחייה שלך וכאן קבור הכלב. אתה מתאר גבולות מובנים של כמה, מתי, למה ואיך להשתמש ב"כלי" שיחסית מקובלים עלי. אני ארטון פה ושם אם זה יהיה מוגזם לטעמי כדי לעזור לך למצוא את הגבול ביתר דיוק.
הנקודה שלי בסעיף 3 הייתה אחרת: שימוש בהשפעות חיצוניות כדי לשנות את הדמות עצמה בלי אישור השחקן- למשל להמיר סייר לדרואיד במו"ד, להוסיף ולהוריד כוחות רנדומליים בגיבור, להפוך שאמאן למייג' במירוצללים וכו
שינויים שמשנים את המהות של מה שהשחקן תכנן לשחק כי למנחה זה נראה מאגניב.
 

Blue Beetle

New member
תשובות

אני לא חושב שמנחים מנוסים מפסיקים לטעות, הם פשוט לומדים את הצדדים החזקים יותר והחלשים יותר שלהם. (אני למשל גרוע בירידה לפרטים, כי הדמיון החזותי שלי עלוב, אז אני מנסה לפצות על זה בדרכים אחרות).

לגבי ההערה שלך ל-3, גם זה תלוי. אני שיחקתי (למעשה עדיין משחק, הקבוצה בהקפאה עמוקה) בקבוצה שבה כחלק מהעלילה, בעקבות קרב עם ה- Big boss הרשע, כל הדמויות שינו צורה למפלצות (למרות שהאופי והיכולות שלהם נשמרו). זה פתח את הטריגר להמשך הקמפיין: לנסות להפוך את המצב הזה. אני חושב שזה מגניב בטירוף ושאם המנחה היה שואל לרשותי זה פשוט לא היה כיף. לעומת זאת, הרבה מאד שחקנים בקבוצה התמרמרו על זה.
 

Nihau

New member
מאוד אינדיבידואלי

בוא נסכים שזה עיניין אישי, יש כאילה שמרגישים יותר בטחון לזרום עם מנחים בקטעים כאילה ויש כמוני שלוקחים את זה קשה יותר
על זה אין לי בעיה להסכים איתך מכל הלב.
אם אני אחזיר אותך רגע לנקודה המקורית שלי בתחילת הפתיל - אני הבעתי התנגדות לרעיון שדמות שחקן אחת תפעיל מניפולציות על דמות שחקן אחר. למנחים יש גבולות קצת יותר רכים בתחום הזה. האם אתה חושב שזה טמון עמוק בתחום האפור ומאוד תלוי סיטואציה או שיש לך קו גבול ברור עקרוני?
הבהרה= יש לי מספיק חיבה לאנרכיזם כדי לטעון שגבולות הם לא שווי ערך לקווים אדומים בל יעברו, גבולות מסמנים איפה האתיקה של מהלך מסויים מתחילה להתערער ונפתח סיכוי ליצור בעיות בקבוצה.
 

Blue Beetle

New member
הכל עניין של מידה

יש מצבים שבהם הפעלת מניפולציות על דמות של שחקן אחר היא לגיטמית ומעניינת לשני הצדדים. יש מצבים של עימות שמעניין לשחק אותם ופעולות כאלו הן חלק מהמשחק.
הבעיה מתחילה כשאחד השחקנים, אפילו לא במודע, עושה דווקא, או כופה את הרצונות שלו או סגנון המשחק שלו על השחקנים האחרים. זו בעיה קשה וצריך ללבן אותה לפני שממשיכים במשחק. יש פה יותר עניין של כבוד הדדי ויחסי אנוש בסיסיים מאשר טכניקות משחק.

בעיה יותר עדינה, ויותר קשה לזיהוי, היא שפעולות של דמות אחת מחייבות דמות אחרת לפעול בצורה שהשחקן שלה לא רוצה. אני יודע, כי חטאתי בזה. בדיעבד, הייתי צריך להיות יותר זהיר.
 

major mouse

New member
תמיד תסתכלי על הצד החיובי של החיים

תרשי לי לחלוק עליך:

1. אני לא מבין מה כל כך גרוע בדוגמא שלך? גם לאנשים הצינים ביותר יש רגשות, גם לאנשים הקשוחים ביותר יש לב ובדר"כ אנשים לא בוחרים מתי הם מתרגשים ממשהו. תנצלי את זה כדי למנף את משחק הדמות: האם יש סדק בשריון של הדמות? מה עושים עכשיו?, מצד שני אולי זה היה ארוע חד פעמי ואפשר להתעלם ממנו, תמשיכי לשחק כרגיל. זה לא צריך להרוס משחק.

2. ברצינות. האם זה כל כך חשוב לך לשחק את צחצוח השיניים? את המקלחת של הבוקר? כן, זאת הזדמנות מצויינת להוסיף מימד למשחק ולדמות. אני זוכר שבמשחק עולם האפלה שיחקנו (במייל) ערב בביתה של הדמות, הבילוי המשותף שלו עם אשתו והילדה, הטלפון שקיבל מהמורה בקשר להתפרעות של אותה ילדה בבית הספר וצפיה בטלוויזיה וזה היה מאגניב!!! במשחק עצמו, בו השתתפו שחקנים אחרים לא הרחבנו כל כך מאחר ואף אחד לא רוצה להקשיב במשך עשרים דקות לשגרת הבוקר המשעממת של דמות שהוא עוד לא מעוניין בה. במידה והמשחק יתפתח שאר השחקנים יגלו התעניינות רבה יותר בדמות שלך והקטעים האלה יצוצו לבד. תסמכי על מנחה טוב שיידע היכן לקצר והיכן להרחיב.

3.
א. אני לא רציתי שהדמות שלי תקבל חרב ביד באמצע הקרב ותאבד אותה. לצערי הרב, זה קרה. הכול חלק מהמשחק. אני לא כותב ספר על הדמות שלי ולכן אין לי שליטה מלאה על קורותיה.
ב. "...הם דרסו פרוייקט אישי תוך-משחקי שמנחה כזה לרוב אפילו לא מודע שקיים." - זה משפט מאוד בעייתי משתי בחינות. "פרוייקט אישי תוך משחקי" - טעות בידך. זה לא פרוייקט אישי, זה חלק ממיזם משותף שלך ושל שאר המשתתפים ולכן צריך להתגמש. ובנוסף, המנחה אפילו לא יודע שהוא הרס לך חלק מהמשחק שאת נהנית ממנו. זאת הייתה חובתך להודיע לו שדבר מסויים מאוד אקוטי מבחינתך והיית מעדיפה שלא לשנותו. המנחה לא יכול לנחש את זה.

4. נסיון אונס או אונס? נסיון תקיפה על הדמות זה דבר מאוד שכיח במ"ת. אונס לעומת זאת זה טאבו חברתי שלא חוצים בקלות או בכלל. במקרים כאלו אני הייתי עוצר את המשחק. מברר את מטרותיו של המנחה לפני שאחרוץ את הדין בקשר לשארית המשחק והקשר ביננו.

לסיכום: לעניות דעתי, את צריכה לנסות ולראות את הצד השני של המטבע בנושא הזה. בחיים (ומכאן גם במ"ת) אין שחור ולבן, אין צודק וטועה, יש דעות ויש התנגשויות בינהן. במשחק חברתי כמו משחק תפקידים יש צורך ללמוד להכיל את התפיסות והדעות של שאר האנשים וגם את היכולת להפסיק לשחק כאשר לא מסוגלים למצוא את עמק השווה.
 
למעלה