אני משער שכוונת הדברים היא (גם) אלי
להיות פטריוט זה לא משחק. מלבד הסרבנות, שאני מתנגד לה, כל שאר המעשים ראויים (גם אם סמליים משהו...), וטובים בעיני, אם זה השתתפות במסיק זיתים, ואם להבדיל, יוזמת ז'נבה. את מחיר הכיבוש אנחנו משלמים יום יום שעה שעה. מי שחושב שקיפול דגל הלאום יקרב במשהו את השלום, או יפחית מהסבל הפלסטינאי לא יודע על מה הוא מדבר. לא מדובר על 'משחקים פטריוטיים' מדובר על אנשים שהם פטריוטיים. לגרום לישראלים 'לשלם מחיר' בחו"ל? זו בעניך הדרך להבהיר שיש מחיר לכיבוש? איך זה שאתה, שיודע שכל סבל מיותר לעם הפלסטינאי רק מגביר את הטרור, מתקשה לראות שכל פגיעה בישראלים יגביר שנאה וירחיק את השלום. אין זה אומר שיש להצניע עמדות ברורות הקוראות לסיום הכיבוש. יחד עם זה, כדאי לזכור שמדובר במדינה אחת, בצבא אחד, ובעם אחד שאמורים לצעוד לכיוון הנכון... ספק אם נצליח לעלות על אוטוסטרדה של צדק מופשט כדי לנסוע לכיוון הנכון. יש לשער שהדרך בכיוון הנכון היא דרך חתחתים, של שכנוע, של הבהרת עמדות, של פשרות, וכן, גם של תחושת לכידות של אזרחי ישראל, שבלעדיה, ספק אם נצליח לסיים את הסיוט הזה של מאבק מזוין ביננו לבין הפלסטינאים. הסיבה ששרון יוכל (אם ירצה...), לבצע את ההתסלקות מעזה, ומה שחשוב יותר, את סילוק ההתנחלויות משם, היא דווקא האמון שרוחש לו (עדיין...), חלק גדול מהימין, שהוא לא מוותר על הצרכים של מדינת ישראל. אז אינני מציע שהשמאל יאמץ לו גישה צינית, שאומרת בואו נדבר 'ימנית' כדי שנוכל לבצע 'שמאלנית'. יחד עם זה אינני מציע גם לזעוק 'פשע מלחמה' בכל פעם שצהל מחסל פעיל טרור שדם אזרחים על ידיו...
