לימון מוסיפה המון
New member
הבעייה של השמאל
מזה תקופה מסויימת עולות בי מחשבות, והחלטתי לחלוק אותם איתכם: שלא תבינו אותי לא נכון, אני חולמת וחושבת שלום. מאמינה במדינה פלסטינאית לצד ישראל בכל ליבי. מאמינה בהדברות מתוך כבוד הדדי. וללא ספק מאמינה שהסולחא תגיע, עם הימין או בלעדיו (שלנו ושלהם גם יחד). קשה לי עם דבר אחד שהשמאל לא לוקח לתשומת ליבו- הקהל הישראלי. השמאל איך שהוא מוצא עצמו במגדל השן של השלום והקבלה עם הפלסטינים. ושוכח שכדיי שניתן יהיה לקדם את העניין, יש צורך להגיע לאמפטיה חברתית של רוב הישראלים ( כולל מסעודה משדרות, טוב נו אני מוותרת על אלחנן מקריית ארבע),עם הצד השני. ואת זה לא, אבל לא ניתן לעשות בלדחוף את הקשיים המזעזעים של הפלסטינאים בפנים, ולא ע"י איזכור בלתי נדלה ( ואמיתי דרך אגב)של השוואת כמות הפלסטינאים הגדולה יותר שנהרגו באינטיפדה. ולא ע"י מעשיי הנבלה של חיילים המשרתים בשטחים ( כבר אמרנו שהכיבוש משחית????) ומן הסתם יש עד בלי סוף דוגמאות לצערנו. אני מאמינה בגישה יותר מעודנת ואני אסביר: יש ליצור תחושת השוואה ששני הצדדים סובלים באותה מידה. הרי בתכלס כן שני הצדדים סובלים , וכל אחד , מבחינה סובייקטיבית גרידא מרגיש שלו הכי קשה. בתור התחלה, בכל פגיעה בישראלי, בדיוק כמו שהימין מגיב לאסון בנפש, על השמאל להגיב באותה מידה ( ולא לדבר על קשיי הפלסטינאים באותו הרגע, טאקט יכול לעזור).וזאת מכיוון שבעייני הישראלים יש תחושה שהשמאל אינו מגנה פיגועים ו"מבין" ללב המפגעים-המתאבדים למינהם. ברגע שהשמאל, יגלה אמפטיה גדולה יותר- תקשורתית- כלפי הישראלים , אולי זה יאפשר חשיבה מחודשת של הישראלים בכלל, ובכלל הגדלת התמיכה בשמאל. אני אעצור פה. אשמח אם תגיבו ותאמרו את דעתכם בעיניין.
מזה תקופה מסויימת עולות בי מחשבות, והחלטתי לחלוק אותם איתכם: שלא תבינו אותי לא נכון, אני חולמת וחושבת שלום. מאמינה במדינה פלסטינאית לצד ישראל בכל ליבי. מאמינה בהדברות מתוך כבוד הדדי. וללא ספק מאמינה שהסולחא תגיע, עם הימין או בלעדיו (שלנו ושלהם גם יחד). קשה לי עם דבר אחד שהשמאל לא לוקח לתשומת ליבו- הקהל הישראלי. השמאל איך שהוא מוצא עצמו במגדל השן של השלום והקבלה עם הפלסטינים. ושוכח שכדיי שניתן יהיה לקדם את העניין, יש צורך להגיע לאמפטיה חברתית של רוב הישראלים ( כולל מסעודה משדרות, טוב נו אני מוותרת על אלחנן מקריית ארבע),עם הצד השני. ואת זה לא, אבל לא ניתן לעשות בלדחוף את הקשיים המזעזעים של הפלסטינאים בפנים, ולא ע"י איזכור בלתי נדלה ( ואמיתי דרך אגב)של השוואת כמות הפלסטינאים הגדולה יותר שנהרגו באינטיפדה. ולא ע"י מעשיי הנבלה של חיילים המשרתים בשטחים ( כבר אמרנו שהכיבוש משחית????) ומן הסתם יש עד בלי סוף דוגמאות לצערנו. אני מאמינה בגישה יותר מעודנת ואני אסביר: יש ליצור תחושת השוואה ששני הצדדים סובלים באותה מידה. הרי בתכלס כן שני הצדדים סובלים , וכל אחד , מבחינה סובייקטיבית גרידא מרגיש שלו הכי קשה. בתור התחלה, בכל פגיעה בישראלי, בדיוק כמו שהימין מגיב לאסון בנפש, על השמאל להגיב באותה מידה ( ולא לדבר על קשיי הפלסטינאים באותו הרגע, טאקט יכול לעזור).וזאת מכיוון שבעייני הישראלים יש תחושה שהשמאל אינו מגנה פיגועים ו"מבין" ללב המפגעים-המתאבדים למינהם. ברגע שהשמאל, יגלה אמפטיה גדולה יותר- תקשורתית- כלפי הישראלים , אולי זה יאפשר חשיבה מחודשת של הישראלים בכלל, ובכלל הגדלת התמיכה בשמאל. אני אעצור פה. אשמח אם תגיבו ותאמרו את דעתכם בעיניין.
