חוזר בלי תשובה1
New member
הבטחתי לספר
עכשיו, עם בירה קרה ליד המקלדת מול המסך, זה הזמן לספר איך קרה שהפלתי על אחי אחותי וגיסי שאני לא מאמין. זה נכון שהם כבר הרבה זמן חשבו שאני "מוזר" בהשקפותיי, לא לגמרי מסכים עם השיטה, אבל לא חלמו לרגע שאינני מאמין. היום היתה אזכרה לסבא שלי שקבור בהר המנוחות. בדרך חזור מהאזכרה נסעתי ברכב של גיסי בו נוכחו אף אחותי ואחי. מכיוון שסבי קבור בקבר של קומות (מחמת צפיפות המקום יש קברים לזוגות בהם קוברים אחד על השני עם חציצה) גיסי ואחי התחילו לדבר על כך האם זה הלכתי או לא. אחי פלט שמחינת ההלכה זה בסדר אבל הרב אליישיב לא אוהב את זה. למה? שאלתי אותו. כי זה רעיון חדש שלא עשו פעם. כאן אני התערבתי ואמרתי, שאולי הגיע הזמן שהרבנים יגידו רק מה מותר ומה אסור, ולא יפסלו דברים רק בגלל שפעם לא היו עושים ככה? למה הם לא מסכימים לזריקה מקומית לפני ברית מילה? למה שמוהל לא ימצוץ על ידי קשית (הרב אלישיב לא אוהב את הרעיון הזה)? לא נמאס לכם מהמשפט המטומטם הזה "רוח ישראל סבא"? אחי מיד הפטיר ואמר, טוב, אתה עם הדעות שלך, תפסיק לבלבל את המוח. אמרתי לו, באמת מוטב שאשתוק. מספיק מה שאתם יודעים עליי, אין לי עניין לחשוף מה שאתם לא יודעים. אחי ענה לי, אנחנו יודעים טוב מאוד את הדעות שלך כבר ממזמן. אמרתי לו, אם הייתם יודעים הכל, הייתם יושבים עליי שבעה. בשלב זה, הוא לא היה בטוח אם אני רציני או לא. אחותי אמרה לי בצחוק, מי אמר לך שהוא לא ישב עליך שבעה כבר? אמרתי לה, אם הוא היה יודע הכל, הוא היה ממשיך לשבת עד היום. ואז התפתח וויכוחון קצר, עד שאמרתי להם, שאין להם מושג מה עובר עליי החודשים האחרונים, ושאני לא מאחל להם לעבור את זה. שאלתי אותם, האם הייתם נשארים דתיים אם לא הייתם מאמינים? הם ענו לי, ברור שלא. אמרתי להם, יופי. אני הרבה זמן כבר חושב שבשכל אין אלוהים והדת בולשיט, והאמונה כמעט ולא קיימת. כמובן התחילו קצת הקנטות, האם אתה חושב שאתה חכם יותר מכולם וכו', אבל בסופו של דבר אחי אמר לי שהוא יצטרך כמובן לדבר אתי. אמרתי לו, אני התפללתי לאלוהים המון זמן שיתן לי סיבה להאמין, אבל אני מרגיש שאני מדבר אל הקיר. אתה מאמין, תתפלל אתה עליי אולי לך הוא יקשיב יותר. אבל החלק הכי חשוב, שאחותי אמרה לי "יכול להיות שאת המסקנות שלך לעולם לא אקבל ולעולם לא אשלים אתם. אהל תמיד אני יאהב אותך בגלל מי שאתה כי אי אפשר שלא לאהוב אותך, וכמובן בגלל שאתה אח שלי". ואחי הסכים אתה. זה היה שווה את הכל. עכשיו נחכה שהשמועות יגיעו להוריי, והם יגיעו, ונראה מה יהיה. מה שלא יהיה, גם אם הם יחליטו לנתק קשר, לא אוכל לכעוס עליהם לעולם. הם ההורים שלי ואני אוהב אותם יותר מידי. ההשערה שלי, שכל עוד הם יחשבו שאני מקיים אורח חיים דתי (חרדי מודרני) הם לא ינתקו קשר בגלל מחשבות כפירה. אם הם יידעו על כך שאני כותב בשבת, כנראה שכן אבל רק לתקופה קצרה. אבל זה כמובן, רק אלוהים יודע ונבואה ניתנה לשוטים. עד כאן חפירה מס'........... של חוזבל"ת
עכשיו, עם בירה קרה ליד המקלדת מול המסך, זה הזמן לספר איך קרה שהפלתי על אחי אחותי וגיסי שאני לא מאמין. זה נכון שהם כבר הרבה זמן חשבו שאני "מוזר" בהשקפותיי, לא לגמרי מסכים עם השיטה, אבל לא חלמו לרגע שאינני מאמין. היום היתה אזכרה לסבא שלי שקבור בהר המנוחות. בדרך חזור מהאזכרה נסעתי ברכב של גיסי בו נוכחו אף אחותי ואחי. מכיוון שסבי קבור בקבר של קומות (מחמת צפיפות המקום יש קברים לזוגות בהם קוברים אחד על השני עם חציצה) גיסי ואחי התחילו לדבר על כך האם זה הלכתי או לא. אחי פלט שמחינת ההלכה זה בסדר אבל הרב אליישיב לא אוהב את זה. למה? שאלתי אותו. כי זה רעיון חדש שלא עשו פעם. כאן אני התערבתי ואמרתי, שאולי הגיע הזמן שהרבנים יגידו רק מה מותר ומה אסור, ולא יפסלו דברים רק בגלל שפעם לא היו עושים ככה? למה הם לא מסכימים לזריקה מקומית לפני ברית מילה? למה שמוהל לא ימצוץ על ידי קשית (הרב אלישיב לא אוהב את הרעיון הזה)? לא נמאס לכם מהמשפט המטומטם הזה "רוח ישראל סבא"? אחי מיד הפטיר ואמר, טוב, אתה עם הדעות שלך, תפסיק לבלבל את המוח. אמרתי לו, באמת מוטב שאשתוק. מספיק מה שאתם יודעים עליי, אין לי עניין לחשוף מה שאתם לא יודעים. אחי ענה לי, אנחנו יודעים טוב מאוד את הדעות שלך כבר ממזמן. אמרתי לו, אם הייתם יודעים הכל, הייתם יושבים עליי שבעה. בשלב זה, הוא לא היה בטוח אם אני רציני או לא. אחותי אמרה לי בצחוק, מי אמר לך שהוא לא ישב עליך שבעה כבר? אמרתי לה, אם הוא היה יודע הכל, הוא היה ממשיך לשבת עד היום. ואז התפתח וויכוחון קצר, עד שאמרתי להם, שאין להם מושג מה עובר עליי החודשים האחרונים, ושאני לא מאחל להם לעבור את זה. שאלתי אותם, האם הייתם נשארים דתיים אם לא הייתם מאמינים? הם ענו לי, ברור שלא. אמרתי להם, יופי. אני הרבה זמן כבר חושב שבשכל אין אלוהים והדת בולשיט, והאמונה כמעט ולא קיימת. כמובן התחילו קצת הקנטות, האם אתה חושב שאתה חכם יותר מכולם וכו', אבל בסופו של דבר אחי אמר לי שהוא יצטרך כמובן לדבר אתי. אמרתי לו, אני התפללתי לאלוהים המון זמן שיתן לי סיבה להאמין, אבל אני מרגיש שאני מדבר אל הקיר. אתה מאמין, תתפלל אתה עליי אולי לך הוא יקשיב יותר. אבל החלק הכי חשוב, שאחותי אמרה לי "יכול להיות שאת המסקנות שלך לעולם לא אקבל ולעולם לא אשלים אתם. אהל תמיד אני יאהב אותך בגלל מי שאתה כי אי אפשר שלא לאהוב אותך, וכמובן בגלל שאתה אח שלי". ואחי הסכים אתה. זה היה שווה את הכל. עכשיו נחכה שהשמועות יגיעו להוריי, והם יגיעו, ונראה מה יהיה. מה שלא יהיה, גם אם הם יחליטו לנתק קשר, לא אוכל לכעוס עליהם לעולם. הם ההורים שלי ואני אוהב אותם יותר מידי. ההשערה שלי, שכל עוד הם יחשבו שאני מקיים אורח חיים דתי (חרדי מודרני) הם לא ינתקו קשר בגלל מחשבות כפירה. אם הם יידעו על כך שאני כותב בשבת, כנראה שכן אבל רק לתקופה קצרה. אבל זה כמובן, רק אלוהים יודע ונבואה ניתנה לשוטים. עד כאן חפירה מס'........... של חוזבל"ת
