תודה על העצות אבל...
בגדול אני יכול להסכים עם כל אחת ואחד פה. זו בדיוק מהות הבעיה, הבלבול מהמצב. יש יתרונות וחסרונות כמובן לכל דבר ואני לא מחפש לדעת ב 100% כי מי שמחפש ודאות בחיים שמבוססים על חוסר ודאות, לוקה בנפשו. אז מצד אחד היא ילדה מבולבלת שלא יודעת להבדיל בין טוב לרע (חוסר נסיון, אני הגבר היחיד שאי פעם היה איתה) מצד שני אני גם יודע שקשה לה לוותר על זה אבל נראה לי שהיא עושה את זה... מבחינתי, אני חושב שאחוז הגירושין הנמוך בתרבות (והוא נמוך) נובע מזה שלא מקובל פשוט להתגרש...השם נהרס וכו' הסיבות שגורמות לי לרצות להיות איתה יכולות לנבוע מ 1000 סיבות שונות ובגלל זה פסיכולוגיה זה לא מדע מדויק. לא יודע להצביע על מה אבל כנראה שזו לא סיבה מספיק טובה. בשורה התחתונה אחרי הורדת כל הדברים אני רוצה מישהי שרוצה להיות איתי, שיודעת להעריך ויכולה להלחם כמו שאני נלחמתי. בלי להתנשא ובלי כלום אני פשוט יודע מה עשיתי בכדי לתת לנו (או לי..) את האפשרות ליצור איתה מערכת יחסים. זה לא כזה טריוויאלי שבחור ישראלי ממשפחה מודרנית יילך לדבר עם אבא פרימיטיבי (ראה פרסומת הוט) ולהסתכן (בראש שלי האבא שלה מסוכן). כשהייתי צריך להלחם על הקשר ידעתי שאני "נלחם" מול אבא שלה, כרגע אני מולה. היא פשוט לא יודעת מה היא רוצה ומבולבלת ואני לא חושב שמילים יכולות לפתור את זה. זה לגיטימי למישהי בגילה. היא השתעשעה עם משחק התשומת לב שהיא קיבלה ממני כל עוד היא חשבה שאבא שלה לא יאשר אבל כרגע שהיא יודעת שההחלטה בידיה היא ברחה ואני חושב שגם אני צריך לברוח (לפחות להעלם לתקופה הקרובה). אם החסרון שלי יגרום לה להבין דברים ולהתגעגע וכו' היא כבר תדע לעשות משהו אני מניח ואם לא אז נמשיך קדימה...