הבדלי תרבות וגיל
שלום לכולם. אז ככה, הייתה לי עד לא מזמן חברה שמגיעה מהתרבות הקווקזית, אני בן 29 היא בת 19.5. לפני שנה וחצי הכרנו ומפאת גילה הצעיר לא חשבתי על משהו רציני וסתם "השתעשעתי" איתה (גם זה בערבון מוגבל) במשך תקופה קצרה ובתקופה הזו היא פיתחה אליי סוג של אובססיה מאחר שאני בעצם הגבר הראשון שהיא אי פעם הרשתה לעצמה לעשות איתו משהו. באותה תקופה לא כל כך היה אכפת לי ממנה והקשר ביננו היה אפלטוני ומרוחק במשך חצי שנה אחרי שהיא הבינה שאין סיכוי שזה יתפתח. בסוף החצי שנה הזאת חזרתי ערב אחד הביתה מתל אביב ומשהו בתוכי לא היה שלם, כאילו משהו דחף אותי לרצות להיות איתה. כשהתחלתי להתקרב אליה בהתחלה היא לא כל כך נתנה לי אבל בסוף הצלחתי והפכנו לזוג. עכשיו כשאני אומר זוג זה בערבון מוגבל ביותר. למי שלא מכיר את התרבות הקווקזית, זוהי תרבות שמרנית ביותר ונאלצנו לחיות בסתר בשל העובדה שאם אבא שלה היה יודע משהו רע היה עלול לקרות. הוויתורים מצדי היו רבים, אין סקס, אין ספונטניות, אין טיולים בקיצור כמעט ואין כלום אבל מה שכן היה, היה מדהים והיינו מפצים על כך בשיחות עמוקות וארוכות. מהנקודת מבט שלי היא הייתה זקוקה לדמות אבאית שתבוא ותשמור עליה ותקבל אותה כמו שהיא עם כל הפאקים ועם כל חוסר הנסיון. נתתי לה מקום לבטא את עצמה ושתוכל להרגיש חופשיה ומשוחררת ובגדול פשוט הייתי משענת תומכת בשבילה במשך הרבה זמן. לא חשבתי באותו רגע על ההשלכות אלא פשוט רציתי לעשות את זה מכל הלב. כשנכנסתי למערכת היחסים הזאת התפיסה שלי הייתה שאותה בחורה היא בחורה להתחתן איתה, מגיעה ממשפחה טובה, בעלת ערכים ואולי קצת פרימיטיבי מצדי להגיד אבל חונכה להיות אישה טובה. כמובן שהיו אצלה הרבה בעיות ובעיקר ריגשיות. נורא קשה לה להיפתח, היא מאוד מטיריאליסטית, ילדותית מאוד לפעמים ועוד'. הרבה פעמים הייתי על הקצה ורציתי לגמור איתה בגלל הדברים הללו. בסופו של דבר הייתי איתה 8 חודשים, 8 חודשים בסתר. בזמן הזה רציתי המון פעמים ללכת לדבר עם אבא שלה (כמובן שלא להגיד על מערכת היחסים הקיימת אלא על ידידות שאני רוצה שתתפתח מעבר) והיא עצרה אותי עם סיבות כאלה ואחרות. בשלב כלשהו החלטתי שאני לא מתכוון לעשות כלום ואם אני אעשה משהו זה יהיה רק אחרי שהיא תגיד משהו למשפחה שלה. הכוונה שלי הייתה שהיא תעשה משהו בשביל שתפתח יותר עצמאות, בכדי לתת לי יותר סיכוי וכי רציתי לראות אם הכוונות שלה אמיתיות. נוצרו ביננו המון חיכוכים סביב הנושא הזה ובמיוחד בחודשיים האחרונים של מערכת היחסים. בכל פעם היא אמרה שהיא מתכוונת להגיד משהו אבל ברגע האמת היא תפסה רגליים קרות. אני לא מאשים אותה חס וחלילה אני יודע כמה זה היה קשה ומפחיד בשבילה. מרוב חיכוכים ומתחים נפרדנו. לאחר שנפרדנו, נוצר ניתוק של שבועיים שבמהלכו הסכמנו שאנחנו צריכים לנסות להמשיך קדימה. נסעתי לחול ובאחד מהערבים שלי שם שלחתי לה הודעה ונפרץ הסכר. מבחינתה היא תמיד אמרה לי שהיא ממשיכה קדימה, אבל אני ידעתי עמוק בפנים שזה לא בגלל שהיא לא רוצה אלא בגלל שהיא יודעת שאין סיכוי שהמשפחה שלה תקבל אותי. לחצתי עליה מעט ושיכנעתי אותה שאני אדבר עם אבא שלה. היא נתנה לי את הטלפון שלו והייתה מאושרת, כבר התחילה לשלוח לי תמונות של טבעות אירוסין! דיברתי עם אבא שלה בטלפון, הייתי בטוח בעצמי ועשיתי רושם טוב. רציתי לקבוע איתו פגישה אך כנראה שמה שאמרתי הספיק לו להבין כמה אני אוהב אותה ובאותו ערב הוא נכנס לחדרה, דיבר איתה שעתיים ואמר לה שאם זה מה שהיא רוצה ואם היא אוהבת אותי, אז לא משנה לו שאני לא קווקזי והוא תומך בזה (רק למטרת נישואין). כביכול כל החלומות התגשמו, השגנו את מה שנלחמנו עליו במשך כל כך הרבה זמן. הבעיה הגדולה שברגע שהיא שמעה שהוא מאשר היא קיבלה כנראה רגליים קרות והתחילה עם "אני לא יודעת" "הרבה מהרגש נהרס" "אני מפחדת" ועוד ועוד. אין בעיה אני יכול להבין גם את זה. ילדה בת 19.5 בסה"כ...יום למחרת היא כבר דיברה אחרת ובכתה לי כל היום, התחילה לשלוח שירים וזכרונות במייל ואמרה שהיא פתאום חזרה לתחילת מערכת היחסים שלנו מבחינה ריגשית וכו'. אני הייתי קיר ולא פתחתי את עצמי שוב כדי לא לפתח ציפיות שווא. יום אחרי היא שוב הפכה להיות אחרת. כרגע אין ביננו כל כך תקשורת (4-5 ימים) ואין לי מושג מה אני צריך לעשות. אשמח לשמוע חוות דעת
שלום לכולם. אז ככה, הייתה לי עד לא מזמן חברה שמגיעה מהתרבות הקווקזית, אני בן 29 היא בת 19.5. לפני שנה וחצי הכרנו ומפאת גילה הצעיר לא חשבתי על משהו רציני וסתם "השתעשעתי" איתה (גם זה בערבון מוגבל) במשך תקופה קצרה ובתקופה הזו היא פיתחה אליי סוג של אובססיה מאחר שאני בעצם הגבר הראשון שהיא אי פעם הרשתה לעצמה לעשות איתו משהו. באותה תקופה לא כל כך היה אכפת לי ממנה והקשר ביננו היה אפלטוני ומרוחק במשך חצי שנה אחרי שהיא הבינה שאין סיכוי שזה יתפתח. בסוף החצי שנה הזאת חזרתי ערב אחד הביתה מתל אביב ומשהו בתוכי לא היה שלם, כאילו משהו דחף אותי לרצות להיות איתה. כשהתחלתי להתקרב אליה בהתחלה היא לא כל כך נתנה לי אבל בסוף הצלחתי והפכנו לזוג. עכשיו כשאני אומר זוג זה בערבון מוגבל ביותר. למי שלא מכיר את התרבות הקווקזית, זוהי תרבות שמרנית ביותר ונאלצנו לחיות בסתר בשל העובדה שאם אבא שלה היה יודע משהו רע היה עלול לקרות. הוויתורים מצדי היו רבים, אין סקס, אין ספונטניות, אין טיולים בקיצור כמעט ואין כלום אבל מה שכן היה, היה מדהים והיינו מפצים על כך בשיחות עמוקות וארוכות. מהנקודת מבט שלי היא הייתה זקוקה לדמות אבאית שתבוא ותשמור עליה ותקבל אותה כמו שהיא עם כל הפאקים ועם כל חוסר הנסיון. נתתי לה מקום לבטא את עצמה ושתוכל להרגיש חופשיה ומשוחררת ובגדול פשוט הייתי משענת תומכת בשבילה במשך הרבה זמן. לא חשבתי באותו רגע על ההשלכות אלא פשוט רציתי לעשות את זה מכל הלב. כשנכנסתי למערכת היחסים הזאת התפיסה שלי הייתה שאותה בחורה היא בחורה להתחתן איתה, מגיעה ממשפחה טובה, בעלת ערכים ואולי קצת פרימיטיבי מצדי להגיד אבל חונכה להיות אישה טובה. כמובן שהיו אצלה הרבה בעיות ובעיקר ריגשיות. נורא קשה לה להיפתח, היא מאוד מטיריאליסטית, ילדותית מאוד לפעמים ועוד'. הרבה פעמים הייתי על הקצה ורציתי לגמור איתה בגלל הדברים הללו. בסופו של דבר הייתי איתה 8 חודשים, 8 חודשים בסתר. בזמן הזה רציתי המון פעמים ללכת לדבר עם אבא שלה (כמובן שלא להגיד על מערכת היחסים הקיימת אלא על ידידות שאני רוצה שתתפתח מעבר) והיא עצרה אותי עם סיבות כאלה ואחרות. בשלב כלשהו החלטתי שאני לא מתכוון לעשות כלום ואם אני אעשה משהו זה יהיה רק אחרי שהיא תגיד משהו למשפחה שלה. הכוונה שלי הייתה שהיא תעשה משהו בשביל שתפתח יותר עצמאות, בכדי לתת לי יותר סיכוי וכי רציתי לראות אם הכוונות שלה אמיתיות. נוצרו ביננו המון חיכוכים סביב הנושא הזה ובמיוחד בחודשיים האחרונים של מערכת היחסים. בכל פעם היא אמרה שהיא מתכוונת להגיד משהו אבל ברגע האמת היא תפסה רגליים קרות. אני לא מאשים אותה חס וחלילה אני יודע כמה זה היה קשה ומפחיד בשבילה. מרוב חיכוכים ומתחים נפרדנו. לאחר שנפרדנו, נוצר ניתוק של שבועיים שבמהלכו הסכמנו שאנחנו צריכים לנסות להמשיך קדימה. נסעתי לחול ובאחד מהערבים שלי שם שלחתי לה הודעה ונפרץ הסכר. מבחינתה היא תמיד אמרה לי שהיא ממשיכה קדימה, אבל אני ידעתי עמוק בפנים שזה לא בגלל שהיא לא רוצה אלא בגלל שהיא יודעת שאין סיכוי שהמשפחה שלה תקבל אותי. לחצתי עליה מעט ושיכנעתי אותה שאני אדבר עם אבא שלה. היא נתנה לי את הטלפון שלו והייתה מאושרת, כבר התחילה לשלוח לי תמונות של טבעות אירוסין! דיברתי עם אבא שלה בטלפון, הייתי בטוח בעצמי ועשיתי רושם טוב. רציתי לקבוע איתו פגישה אך כנראה שמה שאמרתי הספיק לו להבין כמה אני אוהב אותה ובאותו ערב הוא נכנס לחדרה, דיבר איתה שעתיים ואמר לה שאם זה מה שהיא רוצה ואם היא אוהבת אותי, אז לא משנה לו שאני לא קווקזי והוא תומך בזה (רק למטרת נישואין). כביכול כל החלומות התגשמו, השגנו את מה שנלחמנו עליו במשך כל כך הרבה זמן. הבעיה הגדולה שברגע שהיא שמעה שהוא מאשר היא קיבלה כנראה רגליים קרות והתחילה עם "אני לא יודעת" "הרבה מהרגש נהרס" "אני מפחדת" ועוד ועוד. אין בעיה אני יכול להבין גם את זה. ילדה בת 19.5 בסה"כ...יום למחרת היא כבר דיברה אחרת ובכתה לי כל היום, התחילה לשלוח שירים וזכרונות במייל ואמרה שהיא פתאום חזרה לתחילת מערכת היחסים שלנו מבחינה ריגשית וכו'. אני הייתי קיר ולא פתחתי את עצמי שוב כדי לא לפתח ציפיות שווא. יום אחרי היא שוב הפכה להיות אחרת. כרגע אין ביננו כל כך תקשורת (4-5 ימים) ואין לי מושג מה אני צריך לעשות. אשמח לשמוע חוות דעת
