האם לקרב יוצא בשאלה

[whitewidow]

../images/Emo45.gif

 

[ShakeSpearE]

אין לך מושג מה הקשר שלי להורים שלי

אז זה גם חוצפה מצידך להניח מסקנות. אפחד פה לא חי בפיקניק. אבל כשלא ידעתי איך אגמור את החודש, לא הנחתי שהמדינה תשלם. ולא יצאתי לבילויים. יש לי המון מושג על מה אני מדברת, וכן מנסיון, ולא הייתי מגיבה בנושא אם לא היה לי מה להגיד.

 

[Le Fay]

זה כי לא התפרנסת מעבודות ניקיון:

כשחיים מעבודות נקיון שום מעסיק לא יכול להשיג אותך אם אין לך מספר טלפון. חוצמיזה זה באמת נורא קל לייעץ לאחרים איך להעביר את שנות העשרים שלהם בלי 'בילויים'. לא קניתי, תודה.

 

[אבזץ]

תודה שענית במקומי.

כי נפלטו לי כמה קללות עסיסיות בבוקר, כשהתחלתי להגיב. נבהלתי מעצמי והחלטתי לוותר ולשתוק. ואכן, מי שיש לו טלפון בבית, סלולרי הוא בהחלט מ - ו - ת - ר - ו - ת. היו תקופות ארוכות בחיי שאילמלא מכשיר הסלולרי, שמלווה אותי כמעט עשור, הייתי חשוב כמת. כשאין לך בסיס אם, אין לך כתובת קבועה והקשר עם המשפחה נותק ולמרות זאת אספת קומץ חברים - המפקד שלך בצבא ששואל למה אתה מאחר; הבוס הבן זונה שמפטר אותך טלפונית; אימא של הבוס, הזונה ששכחת אצלה את הציצית... נו הבנתם כבר שטלפון אינו מ - ו- ת - ר - ו - ת ? יופי. עכשיו תזבירו לפוסטה הזו.

 

[Le Fay]

עזוב, זה לא טוב ללב שלך. ונירה לי

תצטרך אותו לדברים יותר חשובים. לי תמיד היה גב. יכולתי להישאר בלי קורת גג משלי אבל לא יכולתי להישאר בלי קורת גג. תמיד היתה עזרה בהישג יד, וזה לגמרי אחרת. כשנפלתי זה היה מאתגר לקום בעצמי, אבל ידעתי שאם לא אצליח עדיין יש את אמי, שתיתן בשבילי כל מה שיש לה, החל ממקום להתאושש בו וכלה בחייה, אם יהיה צורך. מעולם לא התכוונתי להסתפק במה שיש לה, כמובן, אבל זה נתן לי הרבה מאד כוח לקום בעצמי, בהרבה מאד הזדמנויות. לאנשים כמוני, הריפוד התומך הזה מובן מאליו כמו העור שמתוח מעל רקמת השריר שלהם, אין להם מושג זה איך זה לחיות חיים חשופים לגמרי, בלי עור. אנשים כמוני לעיתים קרובות שוכחים שזה מקור החוזק שלנו, ושאנחנו הולכים ונבנים ממנו תודות למזלנו ולא בזכות מידותינו התרומיות. לרוע המזל, לפעמים נלווית לכך גם היהירות המכוערת הזו, שאת ביטוייה יש לך העונג המפוקפק לספוג גם פה. אני מתנצלת. מקווה בשבילך שתצליח לבנות לך בעשר אצבעות ריפוד עמיד משלך ולרפד גם אחרים בתורך. אה, ואל תפחד מהשכחה - אתה אף פעם לא תשכח, אני מבטיחה.

 

[עובבי]

אל תקח ללב

במיוחד לא ביום ההולדת שלך. הבעיה מתחילה כשאנשים מודדים חיים וקשיים של אחרים לפי קשייהם וחייהם-דבר שהוא בלתי נמנע אבל שגוי. (כמובן שיש כאן בעיה לוגית כיוון שברגע זה מדדתי את אותם אנשים שמודדים אחרים לפי אמות מידה שלי-מה שמוכיח שני אוהב תחתוני נשים) לסיכום, מחר תבוא לרב ותשתדל לא להגיע עם יותר מדי מותרות. חוצמזה אני אוהב אותך.

 

[ShakeSpearE]

../images/Emo45.gif זה בדיוק זה

 

[uri80]

על הסיפא שלך אני חותם בחום.

אין לך מושג עד כמה.

 

[נמאס להתבחשש]

מסכימה עם ילד היומולדת.

דוחה את דברי יורי. רצון חזק ככל אשר יהיה אינו מספיק. אני התחלתי את לימודי עם המון חלומות ואידיאולגיה אמתית וצמאון ללימודים, ואכן הסמסטר הראשון היה חלומי. עבדתי בנקיון ובשיעורי עזר ובדפוס בלילות ובסופ``שים, ובימים למדתי, נהנתי מאוד הן מהעולם החדש שנפתח והמושגים והחברים. והן מהתחושה של בזיעת אפי אני אוכלת אקדמיה. אבל עכשיו בתום השנה השנייה אני כבר לא מסוגלת לחשוב על עוד שנה כזו. זהו. נגמר לי הכוח. היו לי תקופות שלא יכולתי לשלם שכ``ד, צילומים, או אפילו חלב. כמי שלא שרתה בצבא/שירות לאומי ולא מנסיבות פציפיסטיות או אנוכיות אין לי סיכוי לגרד יותר מידי מלגות. וזהו נשבר לי. באמת נשבר לי. אין לי כוח להלחם יותר. אין לי כוח להיות גיבורה ואיך אני מסוגלת וכל הכבוד. די נגמר לי מזה. התמרון הזה הוא בלתי אפשרי, היו לי חלומות גדולים ויפים ורצון עז לכבוש את העולם והמון תוכניות לעתיד(שהשתנו כל שבוע בערך. אבל זה כבר שייך לאופי ה`מתלהב מהר-נכבה מהר` שלי) אבל כנראה שאעשה איזו שהיא הפסקה לסקירה מחדש והבנה שחלומות ורצון עזים הם לא מספיקים. עצוב לי לכתוב את זה. עוד יותר עצוב לי להבין את זה והכי עצוב וכואב לחוות את זה. מה לעשות. סה לה וי. ומי שלא יודע מה זה לספור את השקלים לאוכל ולשבור את הגב בעבודה פיזית ולרוץ למבחן וככה על הדרך לקבל שיחה קשה מההורים מלאת ניכור כעס וחוסר הבנה. שמוציאה ממני את טיפות הכוח והתמודדות האחרונים. בבקשה שלא ידבר. יותר נכון שידבר אבל לא ישפוט. ואני לא הרגשתי פחיתות כבוד בשום עבודה שעבדתי. זה לא הענין של כבוד. אבל כייף וסיפוק זה לא!

 

[whitewidow]

מתבחששת יקרה

מסכימה איתך ועם אזבץ. נשחקתי רבות בעבודות סטודנטיאליות, ללא תנאים סוציאלים ובלי בחירה. ומכיוון שאני יודעת מה זה לספור את השקלים ולשבור את הגב בעבודה פיזית אני מרשה לעצמי להגיב: 4 שנים עד שיכלתי להרשות לעצמי דמי הרשמה לאוניברסיטה. שנה א וב' היו קשות מנשוא (מבחינה כלכלית, לקחתי הלוואה ועבדתי ב3 עבודות במקביל ללימודים) וגם אני לא עשיתי צבא/שירות לאומי ולכן היו בעיות עם בקשות למילגות. אבל, מסוף השנה השניה ובעיקר מהשלישית, החלו להגיע מילגות הצטיינות שלמזלי הטוב אינם עובדות עפ"י שיטת הנקודות (שמפלה יוצאים שלא עשו צבא) וכך סיימתי את התואר הראשון. מיד בתחילת התואר השני מילגות הצטיינות התחילו לזרום וכן גם הצעות עבודה באוניברסיטה. מאז אני עדיין עובדת מאד קשה אבל בעבודות שקשורות כבר לנושא הלימודים שלי ולמחקר שאני עובדת עליו. המצב השתפר פלאים. אני מוצאת את עצמי דוחה הצעות עבודה רבות ומתמקחת על המחיר שישלמו לי (ואני שייכת לפקולטה למדעי הרוח לא למדוייקים, טבע או חיים). בקיצור- אין לי מושג מה את לומדת ומה הם הישגייך, אבל מילגות הצטיינות מתחילות בשלב הזה ואולי כדאי להמשיך עוד שנה אחת כדי לסיים ואז לבדוק את האופציות... אני מתנצלת מראש על שנדחפתי ועל הטון של נתינת עיצה. כואב לי לשמוע על עזיבת לימודים שאינה בגלל רצון חופשי אלא בגלל בעיות כלכליות. אין מרצה בחוג לדבר איתו/ה?

 

[אנטיגוני]

מצטרפת אל האלמנה

מתבחששת, אני לא יכולה לומר שאני באמת מזדהה איתך כיוון שלי תמיד יש הורים מאחור שיממנו אותי ויעזרו לי אפילו שאני גרה עם החבר לפני החתונה (הם עדיין מקווים שיום יבוא והכל יהיה בסדר ועדיין מדמיינים שאני שומרת איזה שתיים שלוש הלכות), אבל אני רק יכולה לנסות להבין איך את מרגישה, וזה נשמע לי כל כך לא הוגן (שאת לא מקבלת מלגות בגלל שלא שירתת - כאשר העדר השירות לא באשמתך) ושאת צריכה להלחם עם העולם כדי להצליח ללמוד, אבל אני יודעת טוב מאד שבאקדמיה יש הכרה מאד גדולה במצטיינים, ויש מחלקות מסוימות שאפילו לא קשה להצטיין בהן. לא יודעת מה את לומדת ומה מעניין אותך, אבל אולי אם תלמדי רק מה שמעניין אותך ושיעשה לך חשק ללמוד הרבה זה יכול לעזור. וכן, גם לנסות לפנות לדיקאן הסטודנטים, לאגודה לכל אחד. זה נראה לי לא הוגן שתעזבי את הלימודים באמצע רק בגלל הכסף (אני יודעת שיש הלוואות גדולות שאפשר לקבל מהאוניברסיטה בתנאים מדהימים, כמעט בלי ריבית בכלל ועם אפשרות להחזיר את הכסף לאורך כמה וכמה שנים) בהצלחה

 

[whitewidow]

אנטיגוני

ההלוואות הארורות הללו יותר טובות מהלוואות שנותן הבנק- אבל מדהימות הן ממש לא. והדיקן והאגודה מפלים את מי שלא עשה צבא/שירות לאומי. אגב, במקרה שלי- זה לא היה מבחירה- אבל אם הייתי מזיזה את הגלגל אחורה ויכולה אחרת- עדיין לא הייתי מעלה בדעתי לעשות צבא/שירות לאומי. זה מכעיס כ"כ הקשר בין סיוע כלכלי עבור לימודים למי שאין לו הורים (כמו במקרה שלי) ובין שירות צבאי/לאומי.

 

[אנטיגוני]

בכל מה שקשור לשירות לאומי

ההתנהלות של המדינה הזו נורא מרגיזה. אמנם אני חושבת שיש מקום לתגמל את מי שנתן שנתיים-שלוש למדינה מחייו, אבל בדרך שבה זה נעשה זה גרוע. אני לא מבינה למה בחורה ששירתה שנה (שירות לאומי של הרבה דתיות) מתוגמלת בדיוק כמו בחורה ששירתה שנתיים (בצבא או בשירות לאומי), אני לא מבינה למה בחורה דתיה שבחרה בדיוק באיזה בית ספר באיזו עיירה לשרת מתוגמלת בדיוק כמו בחורה שתקעו אותה בבסיס בצפון בתפקיד מגעיל ומשעמם, אני בכלל לא מבינה מה הקשר בין התגמול הזה על השירות לבין לימודים אקדמאיים, מלגות באקדמיה מטרתן לאפשר לכל אדם להנות מלימודים אקדמאים באופן שוויוני, מבלי שהבדלים סוציואקונומיים יהווה מכשול ובכך יגבירו פערים, אני לא מבינה למה ערבים וצעירים חרדים שההחלטה שלהם לא לשרת לא נובעת משיקולים אגואיסטים או אנטי-פטריוטים צריכים להפסיד ולמצוא עצמם במקרים רבים במהלך חייהם האזרחיים המבוגרים במצב שבו הם מופלים לרעה, אני לא מבינה למה לא לתגמל את מי שמשרת את המדינה באופן הכי פשוט וישיר - בזמן השירות שלו, לפי השירות שלו. מי שמשרת שנה יקבל משכורת של שנה, מי שמשרת שנתיים יקבל משכורת של שנתיים, מי שלא מאפשרים לו לבחור היכן לשרת יקבל אולי משכורת גבוהה יותר, וכו' (ברור לי שזה לא כזה פשטני אבל ההעדר של קשר ישיר בין השירות לבין האקדמיה בעייתי מאד בעיני) נ.ב - למה לא היית מעלה בדעתך לעשות שירות לאומי?

 

[whitewidow]

כי אני מכירה

כמה דרכים מוצלחות יותר לתרום לחברה.

 

[hafraapsichotit]

לא מדויק

בחורה ששירתה שנה, מתוגמלת לשנה. וממה שאני שמעתי וראיתי ומשיחות עם בנות, אני יכולה לומר לך בביטחון שהבנות האלה שבוחרות היכן לשרת עושות יותר, מסופקות יותר ומנצלות את הזמן הזה טוב יותר משלל הפקידות, גורסות הנייר ומש"קיות הממטרה שצה"ל מתעקש להחזיק.

 

[Le Fay]

או זה לפחות מה שהן חושבות.

המסקנות לגבי שנת שירות בעשרים השנים האחרונות הן, שהתועלת אף פעם לא מכסה את עלות ההכשרה וההחזקה של המתנדבות: בשורה התחתונה השירות הלאומי עולה למדינה יותר ממה שהוא מכניס (או חוסך) לה. למוסדות שאליהם מפנים את בנות השירות הלאומי זה כן משתלם, כי המדינה סופגת כמעט את כל העלויות (מלבד הנזקים בשטח); אבל מבחינה כלכלית טהורה המדינה עושה עסקה גרועה מאד, שבנוסף לכל גם מקטינה את הצע המשרות במשק.

 

[hafraapsichotit]

וצה"ל?

לא מחזיק אלפי חיילים שעולים למדינה יותר מאשר הם מכניסים לה?

 

[Le Fay]

אולי כן, אבל להם זה עולה יותר,

אם את מבינה למה אני מתכוונת (לחיילים, זותומרת). קצת קשה לי להעריך כמה כדאי למדינה לשלם, כלומר מבחינה כלכלית, כדי שבנאדם יגמור בשבילה בשבי החיזבאללה או החמאס. או בלי חצי פרצוף.

 

[rigoletto111]

ולאחרונה הרב מלמד מנסה

להשתמש בנתונים שהבאת כדי להמליץ לבנות הדתיות לדלג על שירות הלאומי ולהקדים את הלימודים ובעיקר את החתונה והולדת הילדים. אני בינתיים עובד על אחותי שלא תעשה שנתיים שירות..

 

[אנטיגוני]

אנחנו מדברים על מלגות

יכול להיות שאני טועה, אבל חשבתי שכל מי ששירתה בשירות לאומי, לא משנה כמה זמן היא שירתה, מקבלת "נקודות" כמו כל אחד אחר ששירת/ה לענייני קבלת מלגות וכדומה, אשמח ללמוד דברים חדשים בנושא... ממה שאני שמעתי וראיתי משיחות עם בנות שנאלצו להיות פקידות (וכאשר מדובר בבנות שרוצות לעשות יותר מאשר לגרוס נייר גם תפקידים פקידותיים יכולים להיות מאד מועילים וחשובים למערכת, אגב) או כאלה שנאלצו להיות בתפקידים שדורשים שירות קשה רחוק מהבית, היה להן הרבה יותר כיף לו יכלו לבחור היכן לשרת, אבל מה לעשות שצריך בשביל זה להצהיר שאת דתייה, ואז מאפשרים לך לעשות מה שאת רוצה, לשרת, לא לשרת, לשרת שנה, או אפילו כן כן להיות גורסת נייר - הודעה משמחת: יש בנות שירות לאומי שגורסות נייר יש לתפקיד הזה כל מני שמות: עוזרת הוראה בבית ספר, בת שירות לאומי במשטרה, כל מני דברים כאלה, כמו שלגורסות הצבאיות קוראים רלשית, פקלשית או מה שלא יהיה....