האם גם אתן?....

האם גם אתן?....

האם גם אתן מטפלות? [גם אם אתן מטופלות, אתן מוזמנות לקרוא]
_____________________________________________

האם גם אתן אמרתן למטופלת שלכן שאתן אוהבות אותה כמו הים, השמיים וכל בעלי החיים. שאתן אוהבות אותה עד הכוכבים וחזרה. שאתן אוהבות אותה עד אינסוף וחזרה.
האם גם אתן סיפרתן למטופלת שלכן שפחדה להיכנס להריון פרטים אינטימיים אישיים מתהליך הלידה שלכן.
האם גם אתן נתתן לה להבין שכשתקבלו ירושה תסייעו לה כספית.
האם גם אתן הורדתן מידכן טבעת זהב מעוטרת יהלומים ונתתן לה אותה במתנה וכהבטחה שלא תעזבו אותה לעולם.
האם גם אתן הצעתן לסרוג לה ברכוניות כדי להקל עליה את כאבי הברכיים בחורף?
האם גם אתן דיברתן איתה מדי יום שישי, שבוע בשבוע, במשך למעלה מעשרים שנה?
האם גם אתן, במשך שנים ארוכות, דיברתן איתה שיחות ממושכות מדי יום ביומו בטלפון?
האם גם אתן נתתן לה בגדים ישנים שלכן?
האם גם אתן כתבתן לה מכתבים לפני שנסעתן לחוץלארץ ובהם הבטחתן לה שאתן שומרות עליה?
האם גם אתן מייד כשהגעתן לשדה התעופה בארץ צלצלתן אליה כדי לשכך את חרדותיה?
האם גם אתן שמעתן איך היא מספרת לכן שכתבה נוסח תפילה לאלוהים, כאשר אלוהים מבוסס על הדמות שלה, של המטפלת, והגבתן בהצטחקקות?
האם גם אתן הלכתן לקורס כלשהו והבטחתן להתחיל לטפל בה טיפול רוחני באנרגיות דרך הטלפון?
האם גם אתן, מתוך אוזלת היד שלכן, לחצתן עליה להשתמש בכדורים נגד דיכאון, ולא הרפיתן עד שהיא התמכרה לכדורים?
האם גם אתן לחצתן עליה לשחזר שוב ושוב את טראומות הילדות משום שהאמנתן שזה הדבר היחיד שיעזור לה להרגיש טוב יותר?
האם גם אתן לחצתן עליה שוב ושוב לאפשר לכן לטפל בה באמצעות טכניקות משנות תודעה כמו דמיון מודרך ואי אם די אר, למרות שכבר ניסיתן זאת בעבר וזה רק הזיק?
האם גם אתן איפשרתן לה ללכת לטיפול מקביל אצל פסיכולוגית נוספת במשך חמש שנים, בלי לשאול, בלי לחקור ובלי לתמוה על הצורך שלה בטיפול נוסף?
האם גם אתן, כשהיא רצתה להפסיק את הטיפול אמרתן לה "מה, עכשיו תתחילי הכול מהתחלה עם מישהו אחר?"
האם גם אתן טיפלתן בה ברציפות במשך עשרים ושתיים שנה?
האם גם אתן נתתן לה את תעודת הזהות שלכן כשביקשה אותה כדי להכניס אתכן כמוטבות בביטוח החיים שלכן.
האם גם אתן ביקשתן ממנה את המקרר שסיפרה לכן בטיפול שהיא רוצה להיפטר ממנו כי הוא מזכיר לה אנשים שלא רצתה לזכור.
האם גם אתן שאלתן אותה לאן היא ממהרת כשניסתה להיכנס להיריון בגיל ארבעים פלוס?
האם גם אתן אכלתן בזמן הטיפול. רק פעם אחת. נכון. כי היא זאת ששמה לכן גבול.
האם גם אתן הבעתן בהתחלה נכונות לשתף פעולה עם הטיפול העצמי שעברה בקבוצה לגמילה מאלכוהול וסמים, אבל לא פרעתן את השטר והלכה למעשה יצרתן נתק בינה ובין הקבוצה.
האם גם אתן הלכתן והסלמתן את השנאה והאיבה והניתוק שבינה לבין משפחתה.
האם גם אתן ראיתן שהיא מבודדת את עצמה במשך שבועות רצופים שוב ושוב ושוב במשך כל השנים ולא אמרתן לה כלום. לא ביררתן איתה כלום.
האם גם אתן חיבקתן אותה חיבוק חם וארוך בסיום כל פגישה.
האם גם לכן הייתה ביקורת על החברות והחברים שלה.
האם גם אתן ראיתן איך מצבה הולך ומחריף במשך השנים, ועדיין לא הסכמתן להרפות ממנה ולא ניסיתן להפנות אותה למקומות אחרים.
האם גם אתן אמרתן לה שלא כדאי שהיא תגור עם שותפים, וכך נתתן לה להבין שהיא לא מסוגלת לקשרים עם אנשים.
האם גם אתן, כשהיא הרימה איזה פרוייקט ולא הודתה לכן בשמכן באופן ציבורי, אמרתן לה שאתן נעלבות.
האם גם אתן, כשהיא אמרה לכן שהיא דמיינה שהיא מקבלת תשובה שהצליחה להיכנס להיריון ומצלצלת דבר ראשון לבנזוג שלה, אמרתן לה שאתן נעלבות כי חשבתן שדבר ראשון היא תתקשר אליכן.
האם גם אתן התקשרתן אליה כדי להזכיר לה לכוון את השעון כשהתחלף שעון הקיץ.
האם גם אתן נסעתן במיוחד אליה והבאתן לה אוכל כשהרגישה לא טוב.
האם גם אתן באתן לבקר אותה כשעברה ניתוח בבית חולים ואמרתן לאחות, ללא רשותה, שהיא מטופלת שלכן.
האם גם אתן אמרתן לה שאין יום שבו אתן לא חושבות עליה.
האם גם אתן התפרצתן עליה בכעס.
האם גם אתן הצפתן אותה במתנות.
האם גם אתן קיבלתן ממנה מתנות.
האם גם אתן אמרתן לה שאתן לא אוכלות חטיף שהיא אוכלת בגלל שהוא יקר.
האם גם אתן, כשבאה אליכן לטיפול בוכה בגלל שקנתה נעליים חדשות והיא מתחרטת, מדדתן את הנעליים הוצאתן מכיסכן כסף וקניתן אותן ממנה במקום.
האם גם אתן עודדתן אותה למכור את הדירה שלה כשנתקלה בקשיים כספיים לא חמורים, ושבעתיד היא כבר תסתדר איכשהו.
_________________________________________
כי היא, המטפלת שהייתה המטפלת שלי במשך עשרים ושתיים שנה עשתה את כל אלה.
ויותר.
ואם אתן מטפלות אני תוהה מה יש לכן להגיד על זה.
וגם אם אתן מטופלות.
תודה
 

shir3001

New member
הי

אני באמת לא יודעת ולא יכולה לשפוט. אני לא מטפלת אבל אני מטופלת. נשמע לי שנחצו גבולות בטיפול הזה, אבל את כותבת מנקודת מבטה של המטפלת. ואיפה את ?
מה את חווית שם? מה גרם לך להיות בקשר הזה באופן הזה?
&nbsp
נשמע שגם קיבלת ממנה הרבה גם אם אולי יותר מדי...
 
הי שיר, ותודה

כן, נחצו גבולות באופן שאני רק מתחילה לעכל בימים אלה.
ויש לי דוגמא עם מטפלת עכשיו שהגבולות שהיא שמה לי מאוד ברורים לי.
וזה הדבר המתוחכם שהיה: שבמסווה של נתינה-נתינת-יתר וכמה שהיא טובה ומלאכך ואלוהים היא בעצם שיעבדה אותי אליה, ובעצם גרמה לי לא להאמין בכוחות שלה. שזה היה הפוך לגמרי ממה שהיא הייץתה אומרת לי. מהמילים שלה. היא אמרה דבר אחד ןעשתה דבר אחר לגמרי, ורק היוך עשרים וחמש שנים אחרי אני מתחילה להבין את זה.
תודה שוב
 

DOCTOR W H O

Member
מנהל
היי יקירה

לפי דעתי האישית בהחלט נחצה פה גבול אדום.
לא שיש לי בעיה שמטפל נהפך לחבר על אמת של המטופל, כל עוד הוא שם גם את טובת המטופל בראש הרשימה וזה כולל, לא לגרום לו לבידוד ותלות בו, מה שנראה נגרם.
מצטערת על מה שעברת יקירה:(
 
כהנא תודה. זה מקל עלי הפידבק שלך.

חשוב לי לשמוע שנחצה כאן גבול אדום, כי במשך כל כך הרבה שנים זה היה סוד, ורק אני הייתי המטופלת הגרועה וחסרת התקווה שלא מצליחה לעשות שינוי בחייה, ועוד מצבה הולך ומחמיר עם השנים. והיא המטפלת המושלמת.
(האם למותר לציין שהיא מטפלת מומחית בתחומה ומצליחה ומאוד מוערכת?.... אז איך יכולתי להאמין שמשהו אצלה לא בסדר? הייתי בטוחה שזאת אני!!! פשוט חסרת תקווה וחסרת תקנה)
והנה, כשעכשיו אני הולכת לפסיכולוגית ששמה לי גבולות ולא מנסה להניק אותי, אני תוך שנתיים וחצי , עם כל האבל, ועם כל גילי המתקדם - שזה כן יותר קשה בגיל מבוגר יותר, ועם כל השבר ואובדן האמון - עם הכול הכול אני מתקדמת באופניםן שמעולם לא התקדמתי איתה.
ההתקדמות הכי גדולה היא שאני מפחיתה באופןו הדרגתי את מספר המםגשים (כעת פגישה אחת ושיחת טלפונית אחת בחודש בלבד) ואותץו דבר עם הטיםול התרופתי.
יש לי את עצמי.
אמנם היא חומקת ממני שוב ושוב (אלה הרבה פעמין הרגעים שאני כותבת כאן על עצמי), אבל היא שם ואני שוב ושוב מצליחה למצוא את דרכי חזרה אליה-אלי.
שוב הרבה תודה
 

DOCTOR W H O

Member
מנהל
היי מקסימה

קודם כל בכלל לא חשבתי שאת שוקעת, אלא להיפך!
את מראה כל פעם מחדש על העוצמות שלך, ולהתנתק ולהמשיך לצמוח מטראומה שכזאת בעיניי זאת גבורה אמיתית.
מותר להקשר למטפל אבל עד גבול מסוים, אני למשל כשנפרדתי מהפסיכולוג שלי הכנתי לו קומיקס עליו ועל הטיפול בי והוא ממש נהנה מזה:)
העיקר שתצמחי מזה כמו שאת עושה:)
 
כהנא, -וגם אופירה - תשובה עם טריגר!!!!

אבל זה העניין - שאני כן שוקעת.
אבל אני לא רק שוקעת.
אני גם צפה ושוחה וחותרת.
אבל ייקח לי הרבה זמן, אם בכלל, לצאת מהביצה הזאת ולקום וללכת.
בינתיים אני נאבקת.
וכמו שאופירה כתבה לי לפני כמה ימים, מה שחשוב הוא לחיות חיים עם טעם, עם מאבק, עםן התפתחות (לא במילים אלה כתבת אופירה בדיוק, אלה המילים שלי).
ואאת זה אני משתדלת לעשות.
ובדרך יש רגעי שמחה וסיפוק והצלחות והנאות.
גם.
וגם רגעי ייאוש ותבוסה ומחשבות אובדניות.
אני חושבת על מילים משיר של מאיר ויזלטיר:
"עולם אתה חזק,
עולם, אתה חזק כחוקן."
 

אופירA

New member
מנהל
ברור מאוד שהמטפלת שלך 22 שנה עברה עבירות אתיות קשות

ברור שאף מטפל לא עובר כל כך הרבה עבירות.
יש דברים שהיא עשתה, שגם מטפלים אחרים יעשו, והם לא עבירות. ויש דברים שגם מטפלים אחרים יעשו והם כן עבירות. אבל לא סביר שקיים מטפל שעשה כל כך הרבה עבירות, כל כך חמורות, כל כך הרבה זמן עם מטופל אחד שלו.
בקיצור, הסיפור שלה די חמור. זה מה שיש לי להגיד עליה.

לקורבן, שזו את, צריך להגיד דברים אחרים לחלוטין.
מלבד אמפתיה וזעזוע מהחווייה שעברת, צריך להגיד לך דברים שחשובים לך בהווה לא פחות מאמפתיה וזעזוע.
הדבר היחיד שאני יכולה להגיד לך כהזדהות, הוא שנאלצתי להפסיק ביוזמתי את הטיפול עם כל המטפלים שהיו לי, כי הם לא ידעו לסיים טיפול ולא היו מודעים להשלכות שהשליכו עליי מבעיותיהם האישיות. נאלצתי לזהות בעצמי את הנזק שזה גורם לי ולהפסיק טיפול.
זה גם קרה גם אצל מטפלים שהועילו לי מאוד קודם לכן. ברגע שזה הגיע למקום של בעיה שלהם שהשליכו עלי בחוסר מודעות, זה הזיק והפסקתי את הטיפול. תמיד הייתי צריכה להפריד בעצמי בין התועלת שלקחתי מהם לבין הנזק, ולפתח מודעות שלי לעשות סוף לנזקים ביוזמתי. ברור שזה לא צריך להיות כך, אבל זה קיים ברמה זו או אחרת קיימים אצל רוב המטפלים.

אז אני ניזוקתי חלקית, ואת ניזוקת הרבה. ושתינו עומדות בעשור השישי של החיים, וצריכות לעשות דבר אחד: להסתכל קדימה לעשרות השנים שלפנינו, ולסדר לעצמנו מכאן והלאה את החיים הכי טובים שאפשר.
בכל מצב. גם אם הייתי קורבן לדבר נורא רוב שנותי (את), וגם אם חלקן (אני), וגם אם בכלל לא.
גם שבויים שעברו התעללות שנים רבות צריכים לעשות זאת. אפילו רון ארד, אם הוא בחיים.
בכל מצב. עם מה שיש.

שזה אומר גם לבחון את החלק שלי בדבר, וגם אם החלק הזה נוצר בי כתוצאה מהתעללות ולא מבחירתי. לא משנה אם בחרתי בזה או לא. משנה מה יש לי כרגע בתכונות שלי, כי עם זה אחיה קדימה את החיים שלי.
יש מנהל לעולם, שברא אותו, וקבע גורלות ותפקידים. את הגורל בעבר הוא קבע, ואת התפקיד שלי אני יכולה ללמוד ממה שעלה בגורלי. התפקיד שלי זה לזהות מה קורה אצלי, בהקשר למה שעברתי.
עלייך לעסוק בניתוח אישיותך ולהכיר בכך שאת אדם שאפשר לעולל לו דברים כאלה, כמו שהיא עשתה לך. וזה מה שהתפקיד שלך לתקן ולשנות. ללמוד להפוך לאדם יותר חזק, עם יותר מודעות, שיש לו כוח לזהות ולהפסיק ביוזמתו סימביוזה הדדית בקשרים שלך, ולא להתמכר לרווחיה, כי הם אשליה שמחירה כבד ונורא ואיום, כידוע לך.
וזה מה שיעלה את איכות החיים שלך לאין שיעור במחצית השנייה של חייך הבוגרים, באשר זה ייתן לך תחושת הישג וכוח של בנייה עצמית אישיותית.

עזבי לנתח מה שהיא עשתה לך. עברי לעיסוק באישיות שלך, בחלק שלך באינטרקציה הזו, גם אם זה קרה באשמתה. כי החלק שלך הוא זה שילווה אותך בעתיד, שבו היא כבר לא רלוונטית.
 
אופירה יקרה, תודה רבה.

אני מצטערת לשמוע שגם את נםגעת ממטפלים.
וזה מדהים שיכולת לזהות מתי משליכים עלייך ולא לקחת את זה על עצמך.
תודה על השיקוף שמה שקרה,שדרך ההתנהגות שלה לא מקצועית ושעברה עבירות אתיות קשות.
זה חשוב לי.שוב, בגלל שכל השנים האמנתי שאני לא בסדר וכולי.
אני רק מתחילה לקלוט.
במקביל, אני מקבלת לגמרי את דברייך. עשיתי ואני עושה חשבון נםש ומנסה לקחת את זה הלאה להמשך הגדילה שלי.
[מפחיד אותי לכתוב "המשך הגדילה" כי התהום מחכה לי בכל פינה, ובכל זאת אני מנסה להמשיך לצמוח ולהסיק מסקנות על עצמי. ויחד איתן לשנות את אופן ההתנהגות וההתייחסות שלי לעצמי ולאחרים כיום].
תודה רבה שוב אופירה,
 
אני לא מאמינה

האישה הזאת חולה, חולה, חולה, אי אפשר לתאר כמה (ותיארת). הפיתוי שלה היה כל כך קורץ, כל כך עצום, מה הפלא שנפלת והמשכת ליפול עוד ועוד ועוד... דווקא את, שכל כך נזקקת להחזיר את האמון בבני אדם, כשפתחת את עצמך והרשית לעצמך לקבל את העזרה, קיבלת במשך שנים כל כך ארוכות את הרעל המצופה בזהב וביהלומים (תרתי משמע). כמה מעוותת היא יכולה להיות? כמה משיכה היא יכולה לגרום לך ואז ככה להפיל... אני לא בדיוק יודעת מה קרה שסיים את הטיפול אחרי כל כך הרבה שנים, אבל רוצה לשבח אותך על אומץ לבך (שיש לך בלי קשר אליה) ועל הדבקות שלך בחיים. כל כך לא מובן מאליו. כל כך משמח. כל כך מעודד. אני סומכת עלייך שתצאי מחוזקת מכל העניין הזה, גם אם כרגע את מרגישה בצניחה אינסופית, מדי פעם בפעם נתקלת באיזה סלע שדוקר או ענף, וממשיכה ליפול... את לא. אני באמת מאמינה בך. אילו כוחות. וסליחה שאני לא פה להיעזר ולעזור, כמעט לא נכנסת לתפוז, אבל מעריכה אותך מאוד ומודה לך מאוד על ההתעניינות ועל הרצון הטוב. זה יקר לי.
 
אלומת אור יקירה, היי ותודה רבה רבה

"הרעל המצופה זהב ויהלומים שלה" - זה ניסוח מדהים!!!!
תודה רבה רבה על ההבנה ועל האמון בכוחות שלי.
תודה על התגובה הרגשית והאותנטית ועל השיקוף.
האמת, לא נעים לי להגיד, אבל זה עושה לי ממש נעים לקרוא שהיא "חולה" בעינייך.
כל כך הרבה שנים הייתי בטוחה שאני החולה.
והיא המדהימה והמושלמת.
זה פשוט לא יאומן!!!!!
תודה אלומה וגם כותבת לך באישי
 
המטפלת המאכלת

כמו סנה את נפשך הבוערת. היד המלטפת היא היד המרביצה והחומסת. הכול כל כך בטוח ולא מוגן, שזה מפחיד. החיבוק הטורף שלה. אני בטוחה שהיא באה, לפחות בהתחלה, ממקום טוב, של לגונן, של לעטוף, רק שהשרירים שלה נשארו לופתים ומרמים, משתרגים סביב הנפש כך שקשה מאוד להפריד מהם השריגים ומה ומי את. וכמה שזה עלול להיות משחזר. ועכשיו - במי לבטוח? אני התכנסתי בתוך עצמי. עייפתי מלדבר כבר. עייפתי מלספר שוב ושוב ושוב איך ומי פגע בי וכמה, ואולי אפילו למה, כדי להצדיק אותם, כי חייב להיות לזה תירוץ, חייבת להיות סיבה, אנחנו חיים בעולם שבו כולנו מחפשים היגיון במשהו, משהו להיאחז בו, הרי לא ייתכן שהדברים האלה קורים ללא איזה שהוא סדר מכוון מלמעלה או מלמטה או ממול. והנפש החרוכה והפצועה, והגוף הכמה, הנתינה הייתה כמו כלים שלובים, רק שכלים, כלים, ושברה את הכלים, היא בהחלט שברה את הכלים, ומי עכשיו יכיל? ואולי עכשיו זה כלום? כלימה. הייתי מצפה ממנה לסוג של כלימה. אני בטוחה שהיא התכוונה להיות טובה, אבל הדרך, הוי, הדרך, כמה היא השתבשה, ובמקום להיות דרך היא דרכה. יש לי בראש אסוציאציה של ג'וק שדורכים עליו עם הנעל, לא יודעת למה, זה שלי, זה עליי.
ואני יכולה להגיד לך אחרי כמה גלגולים, כמה אני גאה בך ששרדת ה-כ-ו-ל ושאת מוצאת בך את יופי הנפש, בוראת עולמות במילים, בוראת מילים ברגשות, ואת את, וזה טוב, זה מספיק טוב, את מספיק טובה, את לא צריכה את הענפים המשתרגים שלה. וענף אחר ענף את תלמדי (ואולי כבר לומדת) להתנער, לקחת את הטוב, להפריד אותו ממך, וללמוד אותך. ואולי גם קצת להרפות. לא תמיד צריך לחקור ולפלוש לתוך הנפש. לפעמים אני מוצאת שזה מכביד, שבא לי סתם לצחוק ולבהות באיזו תוכנית טיפשית או במגזין נשים שדפיו בורקים וכמעט כל הנושאים שבו זרים לי, סתם כדי להעביר את הזמן. אני מנסה לאמן את זוויות השפתיים שלי להתעגל טיפה למעלה, כי השנים, מה לעשות, חרצו בהן תלמים כלפי מטה, של מישהי שיש לה רע, פסימית. ואולי כבר מאוחר מדי, הקווים חרוטים היטב, אבל אלייך שוב. באמת. אני רוצה שיהיה לך טוב ומגיע לך שיהיה לך טוב, והנפרדות הזאת היא כנראה, אם אכן יש היגיון כלשהו בעולם הזה, השיעור הכי חשוב שקיבלת בחיים. ותודה על השיתופים מעוררי ההשראה האלה. הלוואי שיפסיק לכאוב לך.
&nbsp
 
ועוד משהו חשוב

כתבתי את זה הרבה בעבר - שלוש דוגמאות למצבים שבהם הטוב הורג:

1. כשבעלות הברית שחררו את האדמה הכבושה הנאצית, הם נתקלו כמובן בשלדי אדם אדישים, מבולבלים, עירומים שלא טורחים אפילו לנסות להתעטות, שכל תזוזה שלהם מפרקת איזה משהו שעוד נשאר. מה הם עשו? כמובן, נתנו להם אוכל. דבר ראשון אוכל. ואדם שלא אכל כמה שנים, כבר לא רעב. ואדם שלא אכל כמה שנים כבר לא יודע לאכול. לא זוכר. איך אוכלים? ואז הם מתו. פק פק פק. למה? כי הגוף שלהם לא הכיל את זה. כי הם לא עמדו בזה. כי הם היו צריכים לעבור גמילה מרעב. זונדות. אינפוזיות. הרבה הרבה, דרך ארוכה מאוד עד שהיו אמורים להרשות להם לאכול, או לעורר בהם את הרצון לזה. כמה חבל.

2. דיאליזה. כימותרפיה (בעצם על זה לא כתבתי). כמה אנשים מתים לא מאי ספיקת כליות ולא מסרטן, אלא מדיאליזה ומכימותרפיה? לדעתי, לא פחות ממספר האנשים שמתים מהמחלות עצמן. טוב, אני לא בטוחה בזה ולא יודעת, אבל עוד דוגמה למשהו שמיועד לרפא - והורג.

3. ולאסט בט נוט ליסט - אדמה חרבה. אדמה סדוקה. רגבים פעורים, הדמיון בין כל אחד ואחד מהם לחברו מקרי לחלוטין. ככה כמה שנים. אדמה בקועה. והנה פתאום, אפקט החממה או משהו, לא מבינה בפיזיקה ובמטאורולוגיה אז אנא סלחי לי, במתוטא - החל לרדת גשם. פיצקלע של גשם. גשמון. והרגבים לא ידעו את נפשם. הם לא זכרו איך ההרגשה להיות מלוטף בטל, ובטח לא במבול. והאדמה התמלאה בוץ, והמים עלו על גדותיהם, והקרקע הפכה לביצה מסוכנת.

טוב, לא נראה לי שאני צריכה להסביר את הנמשל, סתם ככה באמצע הלילה נהייתי פואטית סוף סוף.

ואת - תקשיבי, את חיה! את היית לך הזונדה, את לך טל ואת השיקוי הטבעי שמרפא את המחלות של עצמך. ואמנם הבעיטות שלך רכות ומפויסות יותר מאי פעם, אבל את עדיין בועטת, אוהו. בלי לבעוט אולי לא היית כאן היום. כמה כוח יש לך. לוחמת אש. לוחמת אור. אם כבר הגעת עד כאן - את תיתני את הפייט של החיים, ואת נותנת. ואין לי מושג מה עוד אני רוצה להגיד אם בכלל, רק שאני משתאה. זהו.
 


 

KateAusten

New member
כמה התגעגעתי


כמה התגעגעתי לכתיבה שלך אלומונת ואלייך בכלל. תודה לך על ההודעה הזאת
 
אני לי הזונדה. /// אלומה

את כתבת מדהים!!!!!
ותודה.
אני דומעת.
ומעתיקה את המילים שלך לוורד שאוכל לקחת אותן עימי כל הזמן.
 
למעלה