נ ש מ ה טועה
New member
דווקא הפעם קצת פספסת אותי...
הרבה מאוד דברים מונעים ממני לחיות ללא מגבלות ההלכה. נכון, אני יכול בשקט באחת השבתות באמצע הלילה ללכת ולהדליק את האור בשרותים ומיד לכבות (שלא יראו) ואני יכול גם להימנע מלחזור על ברכת המזון בראש חודש למרות ששכחתי יעלה ויבוא. אבל אני לחלוטין לא יכול לנסוע בשבת! ועוד הרבה מאוד דברים אני לא יכול לעשות, אפילו כשאנחנו נמצאים בשבת אצל ההורים של אשתי אני חייב ללכת לתפילה (כי "מה יאמרו"). נכון, אני צריך לחוות את זה. מסכים איתך לגמרי! אבל לאכול שרימפס בשרותים ביום כיפור זה לא מה שייתן לי את הרגשת החוויה. הדבר העיקרי שאני רוצה, והרבה יותר מאשר לנסוע בשבת, זה לא-להרגיש חובה להצטדק על כל דבר בו אני לא מקפיד. רוצה להרגיש שאני חי את חיי מבלי לתת דו"ח על כל צעד ושעל שלי ואת זה כמדומני יקשה עלי לעשות שלא בגלוי. באמת, הלוואי והייתי יכול לאמץ בהיבט הזה את השבתאות ולהפוך את עניין החטא לאידאל מרומם. אשתי אגב, לא בטוח תלך בעקבותיי אם אצהיר על כפירה וגם אם לא אצהיר אך אלך רחוק מידי מהתלם, כמו על ידי חילול שבת... קח בחשבון שאנחנו גרים בישוב קטן בו כולם מכירים את כולם וגם לקהילה יש מה לומר על מעשיך (כך שמעבר לנפקא מינות לגביי בכלל, גם אם אשים פס על החברה, האמירות של החברה הן גם צד שישפיע על אשתי בסיפור ותוסיף לזה את המשפחה...). ואהבתי, את ההבחנה האתית שזה לטובתה, תמיד אני נוטה לחשוב כמה זה לא אתי יהיה לפגוע בה על ידי עזיבת הדת... הבעיה שהיא לא מספיק עמוקה להבין את הצורך הנפשי שלי להזדהות עם העולם החילוני, לשיטתה (ויש בכך צדק מסויים) היה עלי לסיים את כל הברורים לפני שהתחתנתי..., אני חושב שמבחינתה עדיף שהעניינים יתנהלו חיצונית כפי שהם מתנהלים ולא משנה מה אני מרגיש וחש, והעיקר שבעלה *לא* "יכניס לעצמו כל מיני שטויות לראש"...
הרבה מאוד דברים מונעים ממני לחיות ללא מגבלות ההלכה. נכון, אני יכול בשקט באחת השבתות באמצע הלילה ללכת ולהדליק את האור בשרותים ומיד לכבות (שלא יראו) ואני יכול גם להימנע מלחזור על ברכת המזון בראש חודש למרות ששכחתי יעלה ויבוא. אבל אני לחלוטין לא יכול לנסוע בשבת! ועוד הרבה מאוד דברים אני לא יכול לעשות, אפילו כשאנחנו נמצאים בשבת אצל ההורים של אשתי אני חייב ללכת לתפילה (כי "מה יאמרו"). נכון, אני צריך לחוות את זה. מסכים איתך לגמרי! אבל לאכול שרימפס בשרותים ביום כיפור זה לא מה שייתן לי את הרגשת החוויה. הדבר העיקרי שאני רוצה, והרבה יותר מאשר לנסוע בשבת, זה לא-להרגיש חובה להצטדק על כל דבר בו אני לא מקפיד. רוצה להרגיש שאני חי את חיי מבלי לתת דו"ח על כל צעד ושעל שלי ואת זה כמדומני יקשה עלי לעשות שלא בגלוי. באמת, הלוואי והייתי יכול לאמץ בהיבט הזה את השבתאות ולהפוך את עניין החטא לאידאל מרומם. אשתי אגב, לא בטוח תלך בעקבותיי אם אצהיר על כפירה וגם אם לא אצהיר אך אלך רחוק מידי מהתלם, כמו על ידי חילול שבת... קח בחשבון שאנחנו גרים בישוב קטן בו כולם מכירים את כולם וגם לקהילה יש מה לומר על מעשיך (כך שמעבר לנפקא מינות לגביי בכלל, גם אם אשים פס על החברה, האמירות של החברה הן גם צד שישפיע על אשתי בסיפור ותוסיף לזה את המשפחה...). ואהבתי, את ההבחנה האתית שזה לטובתה, תמיד אני נוטה לחשוב כמה זה לא אתי יהיה לפגוע בה על ידי עזיבת הדת... הבעיה שהיא לא מספיק עמוקה להבין את הצורך הנפשי שלי להזדהות עם העולם החילוני, לשיטתה (ויש בכך צדק מסויים) היה עלי לסיים את כל הברורים לפני שהתחתנתי..., אני חושב שמבחינתה עדיף שהעניינים יתנהלו חיצונית כפי שהם מתנהלים ולא משנה מה אני מרגיש וחש, והעיקר שבעלה *לא* "יכניס לעצמו כל מיני שטויות לראש"...
