אוקי. אני לא מתאפק.
הייתי צריך להתעלם מדבריך , שכן הדברים שאני דן עליהם גורמים לחברים פה לחשוב שאני מחבת או משהו, וכעת כולם אכן ישתכנעו שזה המצב. אבל אחרי שתי ההודעות האחרונות שלך , אני לא יכול שלא להגיב, ולעזאזל עם זה. אם כנים דבריך , ואין לי ספק שכך הם פני הדברים, אתה אדם מיוחד מאוד. מי שיקרא בין השורות, יראה שהקושי שלך , באופן נדיר, לא נובע מעצלות וכדו'. אלא (אל תהרוג אותי , ככה אתה נשמע) מכמיהה וכיסופים לאל חי, שדקדוקי העניות של ההלכה אינם נותנים לך. אין שום ספק, תורתינו , תורת חיים, איבדה חלק גדול מיכולתה לענות לצרכים נפשיים שכאלה מאז חורבן הבית. אנו מקיימים איזו מערכת הלכתית שלא יכולה להשתנות מבלעדי סנהדרין חדשה. וכך, במקום תורת חיים, אנו מקיימים "הלכה" מיובשת שאיבדה לחלוטין את כח החיות שלה במהלך הגלות המר הזה, ובמקומה , בהיעדר סמכות, אנו מנסים להתאים בכח את אותה הלכה בת 2000 לעולם שונה לגמרי. אוי נא לנו כי חטאנו. והנה , בהיות המקדש על מכונו , היו מתכנסים סנהדרין , והם היו בעלי בית על התורה ועל ההלכה לגמרי, וקובעים את הדרך שבה תקויים התורה בתקופתם. וה' הטוב מברך על מעשה ידיהם ועונה אחריהם אמן. אבל... עוונות אבותינו החריבו נווה, וחטאתנו האריכו קיצו, ואין לנו ברירה אלא להיצמד למעשי ראשונים , עד שירחם ה' עמו (או עד שאנו נזיז את הישבן, ונחדש ימינו כקדם). כל זה בתיאוריה. כל ההקדמה הזו באה להסביר למה לדעתי אתה חש את הפספוס הגדול שבהלכה. אבל זה לא פיתרון בשבילך. אז כמו שאומר הרב מוטי אלון (כן, אני יודע, אסור להזכיר כבר את שמו , אבל תאמין לי או לא , אם אני מבין נכונה את מה שאתה משדר, שיחה אחת איתו , וכל הבעיות האלה שלך ייפתרו) - "מהדברים הגדולים לפרוטות הקטנות" ויסלח לי אלוהים על מה שאני עומד לומר. ראשית , בצדק אתה מהסס "לצאת מהארון". ברגע שתעשה את זה , כבר לא יהיה קל לחזור. ההבדל בין מי שעובר איסורים לבין "יוצא בשאלה" הוא עצום. הראשון סתם עובר איסורים. השני מבצע מעבר סוציולוגי. מהראשון אפשר לחזור בקלות. מהשני - כמעט בלתי אפשרי. לפיכך , עצתי לך הנה כדלקמן : חטא. עבור איסורים כמו מטורף. בינך לבין עצמך לתקופת מה. בזמו שתנהג בשבת בפעם הראשונה, אולי תחוש שיכרון של חירות. אולי גם בפעם השניה. אבל אחרי כמה פעמים תגלה - אין שום הבדל בין לנסוע במכונית בשבת לבין לנסוע בו ביום א. אותם הפקקים, אותם בעיות החניה, אותו הדלק, ואותם הרפורטים. בקיצור - סתם דבר. כך תעשה גם בנושאי כשרות. לבש שחורים, ונעל שחורים, ולך לחו"ל או סתם לאיזה מקום , תיכנס למקדונלדס ותזמין ציזבורגר. אח"כ תעשה זאת שוב. וכך בכל הזדמנות . בסופו של דבר , לאחר ריגוש ראשוני, תגלה , בדיוק כמו שאני גיליתי, את המובן מאליו - כולה המבורגר עם פרוסת גבינה למעלה. לא ממש משו לכתוב עליו הביתה. איני יודע מה יחסיך עם אשתך, אבל יהיו אשר יהיו, המלצתי לך, בתקופה הזו , תדאג לזיין אחרות. והרבה. אל תדאג - אשתך לא תגלה. לך לפיקאפ בר או בעבודה או משו ותמצא מועמדות. תגלה לתדהמתך שאין קל מזה. ואם בכל זאת לא תמצא. אז ישנו העוסקות בזה כמקצוע. אחרי כמה פעמים של תחושת שחרור, תתברר האמת המרה. אמנם היא מובנת מראש לכל מי שחושב על זה, אבל אין דומה ידיעה מנסיון לידיעה מהגיון - כמו שאמרו (או שכחו לומר ) רז"ל: "כל חור בחושך שחור". אני סבור , שלאחר התקופה הזו , תבין , שיהיה אשר יהיה אלוהים, ויהיה רצונו אשר יהיה, הפיתרון אינו נמצא בהתחלנות. אין לעולם הזה מה להציע לאנשים מהמגזר שלנו. אכן - לחרדים יש לו הרבה מה להציע , מוסיקה, פילוסופיה, בידור , חופש ועוד. אבל... גם אם אתה שייך לאיזו קבוצה קיצונית במיוחד , כגון הר המור, הרי חבריך סיימו לדון על קאנט ויום , לפני שחילוני ממוצע בכלל שמע עליהם. וכשרצית להרשים את הבנות בסניף , ציטטת מן הסתם את ניטשה. את שלמה ארצי ומדונה משמיעים בכל הבתים ביישובך , וכאשר בני משפחתך משתעממים הם הולכים לסינמה סיטי. לא תמיד זה היה כך. בדורות קודמים ההתחלנות היציעה גם אידיאולוגיה. אפשר להסכים עם הקומוניזם ואפשר שלא. אבל אי אפשר להתכחש לכח המשיכה האדיר שהיה לה על אנשים בני אותו הדור. "עולם ישן עלי יסוד נחריבה" דיבר ישר לאותה תחושה שנדמה לי שאני מזהה אצלך. כך גם עם הציונות, ההשכלה, ילדי הפרחים ועוד. היום להתחלן זה פשוט לוותר על כל משמעות לחיים ותו לא. אמנם כל מיני יוצאים, כולל בפורום פה, עוסקים בהמצאת הבלים של "משמעות" חילונית. אבל צר לי לבשר לך, לך אי אפשר למכור את זה. אז אם וכשתחזור ממסע האיסורים (מתוך הנחה שאני צודק, ומזור לא תמצא שם) , נדמה לי שתבין שעדיף לך אולי לחפש את הפיתרון להתייסרותיך הנפשיות בתוך הבית פנימה. אינך לבד במאבק הפנימי הזה. כולנו עוברים זאת ברמות שונות , אבל המצב בחוץ הרבה יותר גרוע. זהו . חשתי צורך להגיד את זה. מקווה שזה ייתן לך משו.
