אני יודעת שאני מקימה עלי את כל ה-so called
הומניסטים, אבל לגבי נושא הרדמת כלבים שהוא נושא כאוב וקשה ניתן לפתור לדעתי האישית בחקיקה ויישום החוק בלבד. כמו שאני רואה זאת, בטבע כלבים התרבו בהתאם לסלקציה הטבעית ולכן לא התקיים זן על חשבון זן אחר אלא לצידו, כשהם מזינים זה את זה בהתאם לתנאים שהיו קיימים באותה עת. בעידן המודרני שבו אנו חיים, במדינת ישראל, ללא מודעות לסירוס/עיקור וכלבות ממליטות כמויות בלתי נדלות של גורים, שסופם בלית ברירה "מוות אכזרי לרוב" בין אם הם מגיעים להסגרים ובין אם לאגודות אימוץ למינהו וזאת משום שאין גוף שמסוגל לקחת על עצמו להעניק חיים לכמויות הבלתי אפשריות של גורים וכלבים נטושים מדי שנה. המדינה לא מסוגלת לתת מענה לכלבים משוטטים, זו מדינה שלא מסוגלת לתת מענה לאזרחיה העניים, על אחת כמה וכמה שאין היא מסוגלת לתת מענה אמיתי לבעלי החיים שבתוכה. במדינות נאורות, שיש ברצוננו כל כך להדמות להן כביכול, לא תראו כלבים משוטטים. לא משום שאגודות האימוץ שם פועלות יותר מאשר בארץ, אלא משום החקיקה. בחקיקה שבה כל בעלים לכלב/ה שאין להם אישור הרבעה/המלטה מהגוף הרשמי של אותה מדינה, דהיינו ההתאחדות הישראלית לכלבנות (על כל מגרעותיה הינה הגוף הרשמי במדינת ישראל שמעניק ציונים ומאפשר לכלבים/ות להפוך למרביעים/ממליטות) לצורך העניין בישראל, יהיה מחוייב אותו בעלים לסרס/לעקר את כלב(ת)ו עוד בטרם ימלאו 6 חודשים (כלבים גזעיים לצורך העניין, אם הם מליין של "show quality" יוכלו להיות מוצגים בתערוכות עד גיל 2 שנים ובמידה ולא יוכרזו כברי הרבעה/המלטה הבעלים יהיה מחוייב לסרס/לעקר כנ"ל). בדרך זו, תוך שנתיים שלוש לא יהיו יותר כלבים משוטטים וזה יקל על הרשויות ואגודות האימוץ למצוא בתים לכלל הכלבים החיים כיום, מבלי לדאוג למסה של כלבים שיגיעו מחר... יש מספר סימני שאלה שעלולים לצוץ להצעתי זו: 1) למה כלב גזעי "שווה יותר" מכלב רב גזעי? ומי קבע שדווקא הגזעיים יישארו בסופו של דבר על חשבון הרב גזעיים? 2) אם יתבצע החוק, עלול להווצר מצב שבו הביקוש לכלבים יעלה על ההיצע ואז מגדלי הכלבים הגזעיים יעלו את המחירים ויעשו קופון על חשבון האזרח הפשוט. 3) מי יכול לערוב לכך, שאופיים של כלבים מתערוכות יהיה נוח יותר מכלבים גזעיים, שהרי כיום יותר מהכל שמים בתערוכות דגש על חיצוניותו של הכלב/ה ולא על אופיו(ה). ובכן, כך: 1) כלב גזעי מבחינה ערכית/רגשית אינו שווה יותר מכלב רב גזעי, אלא שתרבות גידול הכלבים בארץ המתבטא בכל כך הרבה מקרים בחוסר אחריות של הבעלים (נטישה לרחוב, זלזול בשמירה על כלבה מיוחמת, נטישה לרחוב של גורים בני יומם או טיפה גדולים יותר וכו'), דבר שמחייב אקט דרסטי כלפי הנושא; בין אם זה באמצעות קנסות, שפיטה מהירה על הזנחת כלב וכדו' וכמובן חקיקה מחייבת שתביא להקטנה משמעותית של כמויות הכלבים הבלתי נדלות בישראל. 2) נכון, זו בהחלט עלולה להיות המציאות החדשה; ואולם לטעמי האישי, עדיף שמי שלא מסוגל לקחת בחשבון את צורכי חיית המחמד שלו, שלא תהיה לו האפשרות הכל כך קלה "להשיג" כלב/גור... כי הילדים לוחצים, כי הגחמה של הרגע, כי זה חלום ילדות של בן הזוג ועוד ועוד תירוצים משונים של אנשים שרגע לוקחים ועם הפיפי/קקי הראשון גם זורקים. אז במציאות החדשה שתיווצר אם עלות גור/כלב יהיה יקר דיו, אזי מי שאוהב באמת ימצא את התקציב לכך וכיוון שכך, גם יבדוק לפני הכל אם הוא מסוגל גם לשאת בהוצאות השוטפות, שהרי השקעה כספית גבוהה באופן טבעי תביא איתה גם חשיבה שנייה ושלישית בטרם נהפוך את הגור/ה החדש/ה או הכלב/ה החדש/ה לצעצוע של יום אחד. 3) אחד הפרקים בחקיקה שכזו יחייב את ההתאחדות הישראלית לכלבנות, לצד מבחני הצורה והיופי שכל כך מקפידים בהם כיום, להכין מבחני אופי (כמו בארה"ב למשל שבה יש מבחני Good sitisen tests) לכלבים (גם לגזעים הנחשבים למסוכנים) וכפי שכיום כלב שלא עובר את סף ההתאמה לתקן (מבחינה חיצונית) אינו/ה מורשה הרבעה/המלטה, כך תחוייב ההתאחדות לדרישת סף של אופי הכלבים, שלא יאפשר לכלב/ה להיות מורשי הרבעה/המלטה, אלא אם לצד מבחני התקן גם יעברו מבחני אופי ו/או עבודה (במקרים בהם הכלבים מיועדים מטבעם לעבודה ספציפית). בקיצור חקיקה נבונה ומושקעת בצד שיתוף הפעולה של אגודות האימוץ, במקום האחיזה בקרנות המזבח דבר שמאריך את סבלם של כלבים רבים בטרם מותם הצפוי בסופו של דבר, יכולים לחולל פלאות הן בתרבות גידול הכלבים בארץ, בכמות הכלבים המורדמים, במיגור כמעט מוחלט של התעללות בכלבים ועוד תועלות לוואי שכרגע אולי אינן עולות במחשבתי. כמו דעתי על כלבים משוטטים, זו גם דעתי על חתולים משוטטים = חקיקה מחייבת סירוס/עיקור.