דרושה יד מכוונת

[גור42]

גם אני בחדר שלי סגור, לא עוזב את הטאבלט

זה לכשעצמו לא דבר רע.

חוץ מזה, גם רוב בני-הנוער "רגילים" לא עוזבים את המחשבים שלהם. זה שהם דבוקים לסמארטפון עם חברים ובמקומות ציבוריים (ומן הסתם מעבירים דחאקות על תמונות דביליות) לא הופך אותם ליותר מתפקדים מהבן שלך.

 

[רמי 19681]

צודק

 

[חMודי]

ענת , אחה"צ טובים, אנסה לעזור לך,

מה את מחפשת טרמפיסט, חונך, יועץ חינוכי- !?
אני , למשל, מתעסק בתחום החונכות חצי שנה.
עבדתי עם נערים בדרגות תפקוד שונות.

בהצלחה!

 

[anata7]

תקרא מה עניתי לגור42

 

[kagome10]

זו היא סתירה

אדם שמדבר בגובה העיניים הוא לא יד מכוונת. ומה דעתו של הבחור? הוא מעוניין בעזרה? הוא בכלל חושב שיש בעיה? להימצא כל הזמן בחדר זו לא בעיה, לדעתי.

 

[anata7]

אני שמחה שאת לא רואה את זה כבעיה

רוב האנשים ה"רגילים" רואים זאת כבעיה, אבל הבן שלי הסביר לי והבנתי, הוא לא זקוק להרבה אנשים סביבו, יש לו עולם פנימי עשיר ביותר והוא זקוק להרבה זמן עם עצמו ללא "הפרעות" . התקשורת שלו עם אנשים שונה משלנו והיא על בסיס אחר לגמרי. מי שלא כמוהו או לא הורה של אחד כזה לא יצליח להבין. גם אני, כאמו, נזקקתי להרבה שנים כדי להבין....ומעניין אותי לדעת איך את מבינה את זה?

 

[dina199]

לרוב האנשים ה`רגילים` גם אין כישרון מוסיקלי,

או כל כישרון אמנותי אחר. אז אין להם שום סמכות להחליט עבורהו האם זה טוב או לא טוב להיות בחדר.
אני למשל מציירת (תחביב בלבד

). ובבית אני לא מסוגלת לצייר אם יש עוד מישהו לידי. בשביל יצירה צריך את המרחב שלך.

 

[arana1]

אני מבין את זה אבל לא יודע להסביר את זה

כי גם אני די כזה
ולא רק שאיני זקוק להרבה אנשים סביבי זה אפילו מאוד מפריע לי

חושב שזה נוגע גם בשאלה של יד מכוונת, של חיפוש אחר דרך, כי לאדם כזה בלווא הכי לא תהיה גם דרך במובן המקובל
למשל
ההצעות להפוך את מוזיקה לקריירה רק בגלל שהוא אוהב מוזיקה נתפשות ככיוון או דרך לאנשים נורמטיבים אבל לאנשים כמוהו זה עשוי רק לתקוע אותו יותר ולגזול ממנו את מה שנכון ויפה וטוב לו

עקרונית אני לא בטוח שכל כך חשוב להסביר למה זה לא בעייה
לא בטוח שהסבר כזה יעזור
מה שצריך זה לאפשר זכות וכבוד לבחירה
כזה שיאפשר לו יותר סיכוי למצוא קשר מהותי לו
הדדי , שיוויוני ונטול חשבונות וציפיות שמאפיינות את מה שהנורמה מכירה ומזהה כבסיס לקשר בין אישי ובכלל

הכיוון שלו זה אהבה
תאפשרי לו לחיות את הכיוון הזה
לשם כך לא צריך פסיכולוגים או מאמנים או יועצים משום סוג שהוא
להפך
הם רק מפריעים

 

[kagome10]

להבין מה?

שאני לא צריכה הרבה אנשים סביבי? ההורים שלי די דומים לי בדפוסי התקשורת. יש להם כמות קטנה מאוד של חברים קרובים שאיתם הם שומרים על קשר. הם לא נפגשים לעיתים קרובות, אבל הם חברים.

בכל מקרה, ממה שאת כותבת לא נראה שיש לבנך בעיה כלשהי, וזה משמח.

 

[dina199]

 

[גור42]

יש לו בעיה, אבל לא הבעיה שהוריו חושבים שיש

הבעיה שלו, במילותיו שלו עצמו, היא שאין לו כיוון בחיים. הוא מרגיש אבוד, ומודאג מעתיד לא ידוע ואפוף בערפל.

וזה לא מפתיע, כי כרגע עושה רושם שאף אחד בסביבתו לא ממש מבין אותו ולא יודע איך לעזור לו. אי-אפשר לעזור למישהו למצוא את דרכו בחיים, כשאין לך מושג איפה אותו האדם נמצא כרגע.

 

[kagome10]

כנראה שאתה צודק

אבל אני חושבת שזו בעיה שיש לכך אחד מתישהו. במקרה הטוב. במקרה הרע האדם לא קולט שיש לו בחירה ושהוא יכול להחליט על חייו ופשוט הולך במקום שסוללים לו הוריו וסביבתו.
וזה פחד שכדאי מאוד לעבוד דרכו. רק שקשה מאוד לעשות זאת בסביבה לא מתאימה.

<אני כבר עכשיו פוחדת על מה יהיה אם אני לא אמצא עבודה אחרי שאני אשתחרר. וזה בהתחשב שיש לי כיוון כללי בחיים ותוכנית ב' ו-ג' ו-ד'>

 

[גור42]

זה שמדובר בבעיה נפוצה, לא אומר שזה פחות בעיה

ובכל מקרה, לא מדובר פה "סתם" בפחד ממה יהיה. זה באמת יש לכולם, ואין כל-כך מה לעשות בעניין.

הבעיה העיקרית של הנער הזה היא שאין לו כיוון ואין לו תוכנית ואין לו מושג מה הוא רוצה. וגם אין לו, בעצם, עם מי להתייעץ. אני יודע איך זה מרגיש, כי גם אני הייתי פעם במצב הזה.