דרושה יד מכוונת

anata7

New member
הוא בקשר טיפה עם אחד שנמצא בהוסטל

לא היו כל כך הרבה חברים....בגדול הוא ניתק קשרים עם כולם חוץ מיניב שחי בהוסטל ומידי פעם הם מדברים או נפגשים
 

גור42

New member
מה, בדיוק, העזרה שהוא ביקש? זה מאוד חשוב.

לפני שחברי הפורום מתחילים לטכס עיצה איך פותרים את הבעיה, כדאי שנדע מהי בכלל הבעיה - כמו שהבחור בעצמו רואה אותה.

מה מפריע לו? מה הוא רוצה לשנות?
 

anata7

New member
המשך הדיון...

אדם לא מקבל את זה שמתייגים אנשים. הוא רואה את עצמו כאדם כמו כולם עם העדפות משלו, שלא מוכן "ללכת אחרי העדר" ושמצפה שיקבלו אותו עם הייחודיות שלו. הוא לא מוכן "להתנהג" כלומר, הוא לא יעשה דברים כי "צריך" או כי מקובל אלא רק אם זה ייראה לו נכון.
הוא לא מעוניין ללמוד כרגע והאמת שזה באמת לא נכון לו כי קשה לו להיות בשום מסגרת שהיא גם אם היא מסגרת פתוחה ללא מגבלות....
הוא דואג לגבי העתיד שלו. הוא היה רוצה לעשות משהו נוסף, אולי ללמד גיטרה או לנגן באיזשהוא הרכב שמתאים להעדפותיו המוזיקליות.
בכלל, המוזיקה זו הדלת כמעט היחידה שדרכה ניתן להתחבר אליו.
ברור שה PDD לא מאפשר לו לראות את המציאות "האמיתית" שבה הוא חי, שמראה שהוא בעל חרדות גבוהות ביותר מכל יציאה החוצה למקום
שאינו "בטוח" בשבילו.
ולכן מאד קשה לשכנע אותו...הוא מבקש עזרה אך לא כל כך מסוגל לקבל אותה וזו הבעיה.
 

טסרקט

New member
לדעתי יכול להיות שזה לא כך בקשר לראית המציאות

לדעתי יכול להיות שהPDD הוא זה שמאפשר לו לראות את המציאות האמתית שלו כמו שהיא, מבלי להיות מושפע מדעותיהם השגויות של אחרים בנוגע אליו. גם אם יש לו חרדות, אני מניחה שהוא יודע את מקורן יותר טוב מאחרים. ויכול להיות שהסיבה לחרדות שלו שונה ממה שאחרים חושבים, לדוגמא, יכול להיות שעצם זה שהוא סובל מהתיוג ומרגיש שחוץ ממשפחתו שמבינה אותו, אף אחד בחוץ לא מקבל אותו והם שופטים אותו לא נכון, יתכן שזה הגורם לחרדות. אם לשם הדוגמא זו הסיבה לחרדות, אז לא החרדות מפריעות לו לצאת החוצה אלא הבעיה שסביבה שבחוץ שלא יכולה להבין ולהכיל אנשים כמוהו היא הסיבה מדוע קשה לו לצאת. (זו היתה רק השערה ודוגמא , יכולות להיות אפשרויות אחרות).
 

anata7

New member
זה בדיוק מה שהוא אמר לי...

ממש ככה הוא הסביר, שהחרדה נובעת מכך שהוא לא יודע מה יהיה בעתיד אבל אם הוא היה יודע את הכיוון שאליו יפנה ואיך זה יפיג את החרדה.
ולגבי משפחתו, גם לנו קשה להבין אותו ולאחים שלו אבל למדנו לאט לאט, ממנו, איך לעשות את זה. זה ממש לא קל....
 

anata7

New member
לא ממש יודעת להגיד לך

הוא מקשיב להרבה להקות זרות אבל אני לא ממש יודעת לתאר לך את סוג המוזיקה שלהן..Tim Minchin - Some people have it worse than נסה להקשיב לזה למשל...למרות שזו לא ממש מוזיקה....
 

גור42

New member
ההתחלה נשמעת תת-רמה, אבל ההמשך סאטירה מעולה

ממש אהבתי.

את יכולה להגיד את זה לבן שלך.
 

גור42

New member
התכוונתי, את יכולה להגיד לו שאני אוהב את זה

אני מניח, שאת זה הוא עדיין לא יודע
 

dina199

New member
תודה על האישור


קודם כל רוצה להגיד שהבן שלי אובדן בגיל 14 לפני 10 שנים.

והשאלות :
מתי הוא אובחן?
האם הוא נמצא במסגרת חינוכית ואם כן איזו?
האם הוא קיבל פטור מהצבא?
אם כן האם יש מחשבות על התנדבות לצבא או שירות לאומי?
האם יש לו תחביבים (מה שיכול להיות מוגדר האיבחון כ`תחום עניין צר`?
 

גור42

New member
אני הייתי רוצה לעזור (אבל לא יודע אם יכול)

אני אספי בן 40, מרוצה מהחיים ושלם עם עצמו. אני יודע בדיוק מה אני רוצה מחיי, וגם פועל להשיג את זה. מצד שני, גם לא שכחתי מאיפה באתי, והייתי בעצמי מקומות הרבה יותר גרועים ממה שאת מספרת על הבן שלך, אז אין לי שום סיבה "להסתכל עליו מלמעלה".

אז למה אני בכל זאת מהסס? כי אני לא יודע עד כמה יש לי את יכולת לעזור לאחרים בעניין הזה. אבל אני בכל זאת מציע את עצמי, אם לא כ"יד מכוונת", אז לפחות כמישהו לדבר איתו. כי אין חכם כבעל הניסיון.

את חושבת שבנך ירצה בכלל לדבר אם מישהו כמוני?
 

anata7

New member
תודה!!

תודה על נכונותך, אני בעצמי לא יודעת...ברוב המקרים זה נראה כאילו הוא אומר לא להכל אבל אולי זה בגלל החרדות שלו...אני עדיין לא הצלחתי לדבר איתו, קבלתי כמה תגובות ואעביר לו את כולן ואז נראה למה הוא נוטה. במידה וירצה כמובן שאצור איתך קשר. באיזה אזור אתה גר בארץ? חשוב להבין שאם מתחילים קשר כזה עם נער כזה חשוב להתמיד בו ולא להתיאש כיון שרוב חייו אנשים "ויתרו עליו" בדרך זו או אחרת
 

dina199

New member
במה מתבטאות החרדות ?

האם מוסיקה לא ממלאת את כל העולם שלו ?
 
למעלה