וואו!
שכחתי את ההרכב primus! בחודשיים האחרונים הזנחתי אותם קצת, ושכחתי מהם לגמרי. הם באמת מומלצים, אבל גם מהם יש לשים לב, הם לא פשוטים לעיכול. אני ארחיב קצת את הדעה שלי לגבי הג'אז והפיוז'ן בעקבות דברים שנאמרו פה, כי קודם לא קראתי את כל התגובות. היה פה מישהו שאמר שלא כדאי לתת לו לשמוע חומר שהוא easy listening כדי שהוא לא יצא ילד מטאליקה מודל 2007. אז אני אומר שזו שטות גמורה. אני אעיד על עצמי, ואני אומר שנחשפתי למוזיקת הגיטרה-בס-תופים בהיותי בערך בן 14. ואוי, הלהקות ששמעתי אז, מאוד מאוד רחוקים מהמוזיקה שאני שומע כיום. למשל, הרכב שנקרא slipnkot, אני מניח שכולכם מכירים, או דוגמה טובה יותר- korn (למרות שעד היום יש לי יציאות של לשמוע אותם), קורן הייתה הלהקה שאהבתי הכי הרבה באותה תקופה ופשוט לא הפסקתי לשמוע אותם, עד ששמעתי את פינק פלויד, ועוד הרכבי רוק סטייל גאנס אנד רוזס ומטאליקה (נו כן, הם מטאל, אז מה?), בקיצור, מאז התחלתי פשוט לפתח יותר את הטעם המוזיקלי שלי, ונחשפתי למוזיקה הרבה יותר מגוונת. עברו 5 שנים מאז (בעצם יותר, 6), ועכשיו הסגנון העיקרי שלי הוא פ'אנק. וגם פיוז'ן. אבל פה הנק' שלי, שאי אפשר להתחיל ישר מלשמוע וויקטור ווטן, או ג'קו פסטוריוס (שאפילו לי יש עדיין קטעים שקשה לי לשמוע שלו), או בוב ברג, או יס, או כל הרכב ג'אז\פ'אנק\פיוז'ן\רוק מתקדם אחר. צריך להתחיל בקטן, ומשם להתחיל להתפתח. פירמידה בונים מהבסיס, אי אפשר להתחיל ישר מלמעלה, כי הכל יתפרק. לכן, שיתחיל בקטן (למרות שאני לא חושב שרד הוט זה קטן, אבל זה נעים יותר לאוזן), ולאט לאט הוא יתפתח.