דילמה קשה

[שחר של עמית]

שרון, אל נא באפך! ../images/Emo140.gif

המדיה הוירטואלית מרובת יתרונות, אך גם חסרונות בצידה. בצדק כתבת שאנחנו לא מכירות אותך בכלל (ואגב, גם אותי לא ממש מכירים פה...

). על רקע אי ההכרות האישית ומגבלות המדיה (לא שומעים אינטונציות, האפשרות לפרשנות מוטעית גדולה), יתכן שהבנתי לא נכון את שכתבת, ולכן ניסיתי להבהיר את כוונתי. אני יותר משמחה לגלות שאין בינינו כל ויכוח מהותי, כי בעיני טוב לראות שרבות הנשים שרואות ביכולת האסרטיבית שלהן נתון. אז שוב - לא היתה כל כוונה לגרום לך להרגיש אי נוחות, ואם כך יצא -

. זרת לשולם?

 

[שרון שני גונן]

תודה והערה

תודה לשחר על הסליחה, וכמובן שאני מקבלת, ושולחת

בחזרה. רוצה להעיר משהו כללי: גם בדיון קודם שהשתתפתי בו היה נדמה לי שיש קצת הקדשה של תשומת לב מיותרת לדקדוקי מילים. אישה ביקשה התייחסות לקושי עם בנה, והרבה אנשים "קמו עליה" בגלל שאמרה שהיא נהנית להציץ ולהתבונן בו. במקום לשאול בנימוס אם כוונתה לכך או לכך, הם הניחו שמדובר ב"הצצה" מהזן הלא רצוי. חבר שלי אמר פעם:"אנשים הם חדרים סגורים, אני לא יודע מה יש בתוכם אבל אני יוצא מנקודת הנחה שזה משהו טוב" נדמה לי שכאן לפעמים מתבלבלים בנקודת ההנחה הזו. לא ברור משהו? אפשר לשאול. אך יש תגובות ,שנחוות על ידי מהצד, כהתנפלות, וודאי אינן מוסיפות לאיש, לא לשואל ולא לעונה. זהו מדיום מילולי, והמילים חשובות, אך נימוס וכבוד והנחה שאנשים הם טובים ומתכוונים לטוב...חשובים מהן. בברכה שרון

 

[לאה_מ]

מסכימה איתך, וסליחה אם נפגעת ../images/Emo140.gif

במדיה הכתובה הזו, חוסר היכולת לקרוא את טון הדיבור גורם פעמים רבות לכך שאנו נייחס לכותב טון דיבור שהוא כלל לא התכוון אליו. אי הבנה שכיחה ביותר במחוזותנו. ותמיד טוב להבהיר וליישר את ההדורים

 

[mom of Ophrie]

my thoughts

Hi, I read only some of the replies, so I may be repeating others. I believe a lot in the parents' ability to know their child. As long as yuo are a mother who reads, have friends and meet other children, you know what to expect from a child and can asess your own. The "ganent" motives are clear: she sees a child who is a bit different, she is not sure what to do, it makes her life harder and she doesn't want responsibility. I think (and I study child psychology) that too many children are overdiagnosed with problems because the system doesn't have the time and knowledge on how to deal with them. If Gans had ganenet for every 2-8 children (believe me there are places like this) then he would not need an assessment or exstra help!. The problem is that there is one ganenet for every 15-30 children so she cannot cope with different children. Gananot and teachers want children to sit, listen and do what they are told. It comes to redicilous situations when a ganenet told my sister there is a problem: her daughter (2 years old) doesn't sit more then 15 minutes at story time, she moves from the chair to the carpet. My other sister was told her daughter (4 years)has a problem: she is not a good dancer. It may well be that you child is more intelligent then others his age, and maybe more sensitive in his personality. If you can afford it, go and have a private assessment, you do not need to give reports to the Gan. Seeing a professional or two will help you to decide whether his behaviour is normal or needs help. Check with previous gans, did they think he is very unusual, sometimes one single ganenet has her own approach (you will find the same problem with experts). Discuss his behaviour with people you trust and friends that saw him with few children. Not all children have to be good with large groups, in fact being with 30 others in Gan is not good to any child, and we cannot expect them not to show "problems". When you do assessment, or go for exstra assisstence, talk to him about it, and just remind yourself to accept him as he is. If you will not be afriad of it he will feel safe and confident. He is the same clever good boy no matter what diagnosis he will get (and believe me they like to give names to "disorders"). Good luck, mom of Ophrie​

 

[אנונימית עכשיו]

כן, הוא שונה מילדים בני גילו...

הוא נון קונפורמיסט לא קטן והשילוב עם פרפקציוניזם יוצר תרכובת לא פשוטה. כמו שסיפרתי, יש לו זיכרון פנומלי והוא משתמש בו ומדהים אותנו כל פעם מחדש. עם זאת, יש לו מעין "אנטי" למשימות מובנות - הוא אוהב לבחור מה לעשות ולא שיגידו לו "עכשיו לומדים על X או עושים Y". אם הוא חושש (גם אם זה לא מבוסס) שהוא עלול להתקשות בביצוע של מטלה- הוא נלחץ ומסרב אפילו לנסות. הוא רוצה לבחור עם מי הוא משחק, ובמה. עם ילדים שהוא אוהב הוא משחק בשיתוף פעולה ואפילו מוביל (אבל לא במסגרת הגן). גם הדמיון הפורה שלו מקשה על האינטראקציות החברתיות שלו, הילדים לא מבינים "על מה הוא מדבר". אבל- כשלא נעים לו עם משהו/לא מעוניין - הוא מתעלם, כלומר, ההתנגדות שלו מתבטאת באופן פסיבי. אין לו את ה"תסיסה" שרואים אצל ילדים בגילו, בעיקר מבחינה מילולית. הוא שקט יותר, מרוכז במחשבותיו ("מעופף" כלשון הגננת). וה-כ-ו-ל מנהל בקצב שלו, איטי ורגוע... אגב, הוא מאוד דומה לאבא שלו בתכונות הללו. בנוגע לשאלה שעלתה בנושא של ערוב האבא - לא יילך. אין מה לעשות, אני "שר המדע", "שר האוצר" ו"שר החוץ" אצלנו. בגלל הבדלי האישיות ביננו, ככה יצא. תודה לכולכן, אני עדיין שוקלת אם הסיוע הנוסף בגן עשוי לסייע לילד האישי שלי, שהוא חידה גם לאנשי המקצוע, וגם רוצה לברר קודם את הנהלים וההשלכות ה"מערכתיות" שיש לאבחון מהסוג הזה. וכמובן ההשלכות הרגשיות על הילד. זה מוזר, הוא תמיד היה עטוף בחום, אהבה והגנה אין קץ, ובכל זאת הוא חסר בטחון (אולי דווקא בגלל זה?). אם יש עוד מחשבות, אני אשמח לשמוע וכמובן מבטיחה לעדכן.

 

[narniya]

תשובה קצת דרסטית

להחליף גן דחוף. באזור חיפה יש לי המלצה חמה (שלחי מסר). הגננת לא נשמעת דמות חינוכית ראויה כלל.

 

[אלי ו.]

לכו לאבחון

פנו למכון פרטי לאבחון ואז תדעו בפני מה אתם עומדים ותקבלו המלצות לטיפול. (לנו היה ניסיון טוב עם אניגמה, אבל יש עוד מקומות טובים) את מתארת ילד אינטיליגנטי עם בעיות בתקשורת עם בני גילו, בעיות שפה ובעיות מוטוריות. מה שאת צריכה זה איש מקצוע שיביט על כל התופעות, ויאבחן את הילד. יאמר אם מדובר באיחור התפתחותי או סיבה אחרת. מעבר לכך, את מספרת שלילד יש בעיה לשחק עם החברים בגן, אולי מבוגר שיתווך בינו לילדים האחרים יעזור לו ליצור קשרים טובים איתם? אין בכך כל בעיה או סטיגמה. בהצלחה.