דילמה קשה

[יחפה על ענן לבן]

תיוג

רציתי להוסיף משהו לגבי התיוג ממנו את חוששת כל-כך. ראשית המלצה חמה ואישית לגבי גננת שי"ח- קבלי את ההצעה בשתי ידך. גננת שי"ח עוזרת ומעשירה את הילד וכיום כל עזרה שמתקבלת מבורכת. דבר נוסף לגבי התיוג וסלחי לי אם אני פוגעת בך (אין שום כוונה כזאת) חשוב בראש ובראשונה לפני כל דבר שתבחרי לעשות עם ילדך החמוד קבלי אותו כמו שהוא. חלק גדול מפתרון "הבעיה" או המכשול הוא הידיעה שישנה בעיה. כאשר תשלימי אם העובדה שיש משהו שהוא מעט שונה ממה שציפית מבנך או מילדים אחרים תוכלי לתת לבנך את הפתרון הטוב ביותר עבור "המשהו השונה". לגבי תיוג בתיק אישי וכל הרישומים ההולכים על הילדים לגנים אחרים ולבית הספר בסופו של דבר אם ישנה בעיה לטווח ארוך הם רק יועילו לו משום שמי שקורא את התיק יהיה מודע לבעיה או לגורם המפריע ויערך בהתאם לטיפול/לחינוך ולכל מה שיהלד יצטרך בעתיד. חשוב לי לומר לך את זה משום שאני כמורה לחינוך מיוחד רואה כ"כ הרבה הורים שמבחינתם הילד בסדר אין שום בעיה והם משדרים זאת לילד וגורמים לתסכול רב משום שהילד מקבל תחושה שהכל בסדר אך מצד שני עדין ישנו שוני בינו לבין אחרים או לבין מה שמצפים ממנו.

 

[אנונימית עכשיו]

רגע, אני רוצה להבין...

ה"תיק" על החלד, שנמצא ב(איפה?) נתון לעיונה של כל גננת/מורה שתהיה לילד? עד סוף דרכו במערכת החינוך?

 

[אנונימית עכשיו]

חלד = ילד (כמובן)

 

[אפרתש]

לא

מאד יכול להיות שבעוד שנה יהיה כתוב בתיק "היו לילד בעיות ביצירת קשרים עם חבריו לגן. לאחר שנה של עבודה עם גננת שי"ח הילד התגבר על קשייו". יכול להיות שיהיה כתוב בתיק "הילד מכה. הילד לא מקשיב למורה. האמא של הילד לא מוכנה שהילד יקבל עזרה". בניגוד למה שהרבה אנשים חושבים, גננות ומורות לא "מחפשות" את הילדים. אם הילד מתפקד, המורה לא בודקת את ה"תיק" שלו. למורה יש מספיק עבודה בלי לחפש רכילות על כל ילד שהיא עובדת איתו, אלא אם כן היא מוצאת שיש בעיה שיש לרדת לשורשיה.

 

[אנונימית עכשיו]

סליחה, אבל לעניות דעתי זאת עברה

על החוק. מה בדבר חיסיון? הזכות להגנה על פרטיות (יש עו"ד בפורום)? אבחון דידקטי / פסיכולוגי אמור להיות מידע חסוי, שנתון לעיון לאחר חתימה על כתב ויתור סודיות, ע"י ההורים / האפוטרופוס של הילד - באופן פרטני. אם זה לא המצב, זאת הפקרות לשמה. אשמח אם מישהו שמבין בחוק יותר ממני, יאיר את עיניי בנושא!

 

[לאה_מ]

אני לא יודעת מה כולל "התיק האישי"

של כל ילד, ואיפה בדיוק נמצא התיק הזה. כשאת חותמת על כתב ויתור על סודיות, צריך להיות כתוב בו במפורש לטובת אלו גופים את מוותרת על הסודיות - אין לי מושג איך נראה כתב ויתור על סודיות מהסוג שאנו מדברות עליו ועד כמה גורף הויתור.

 

[ליאת +]

ומעניין אם הוא קיים בכלל...

"התיק האישי" היה האיום האולטימטיבי החל מכיתה ג' בערך. בגלל שהפרעת למורה שולה בשיעור ציור כנראה שלא תתקבל לקורס טייס. כי ה"תיק האישי" מלווה אותך לאורך כל הדרך ומישהו עוקב שם אחרי כל מעשיך (הרעים, בעיקר. לא זכור לי שדברים טובים היו אמורים להרשם שם). לי זה נראה כמו משהו מאוד ישראלי ומאוד פרנואידי- התחושה שתמיד ידעו מה אתה עושה ושלמישהו אי שם למעלה גם כל כך אכפת ממך שהוא אוסף בקפדנות את הפתק שזייפת בכתב ידה של אמך בחטיבת הביניים. מאוד הייתי שמחה לדעת ממישהו מ"בפנים" האם בכלל קיים תיק כזה. ההערכה האישית שלי היא שלא. יש רישומים פנימיים, אבל לא בצורה כזו גורפת.

 

[לאה_מ]

האח הגדול עינו פקוחה ../images/Emo11.gif

לפחות ממה שידוע לי מאמא שלי, שעבדה שנים כיועצת חינוכית בבי"ס תיכון וחטיבת ביניים, היועצת היתה מקבלת עדכונים ומידע בעל פה מהיועצת של ביה"ס שממנו הגיע הילד. המידע כלל מידע כללי על בעיות מיוחדות, נושאים יחודיים או צרכים מיוחדים של הילד. לא ידוע לי על איזה "תיק אישי" שעובר איתך ממקום למקום.

 

[She Dolphin]

נכון ../images/Emo10.gif

מאוד מזכיר את הנפנוף באופציית הקב"ס שהועלתה כל כך בקלות בידי כמה ממשתתפות פורום גננות

, והעבירה צמרמורת בגופי (הבוקר תומר הגיע לגן ב 9:20 אמאל'ה

).

 

[ליליה והגמדים]

קוראת מהר בכניסתי החטופה לכאן

ומצטמררת מהפטרנליזם של המערכות....בררררר

 

[אפרתש]

אי הבנה קלה + הצעה

לא הובנתי - לא אמרתי שכל מורה שנדמה לה שיש בעיה ישר פותחת את התיק האישי. אמרתי שעד שאין בעיה - המורה בכלל לא מחפשת את התיק האישי. כאשר יש בעיה - היא מתחילה בבירורים שלה. ואלה לא בירורים מאחורי גבך. אני מתרשמת שנושא התיוג מאד מפחיד אותך. לכן אני מציעה שתגשי לפסיכולוג פרטי. זה עולה קצת כסף, אבל שם את יכולה להיות בטוחה ב100% שהאינפורמציה לא תצא ממנו. תשאלי אותו מה דעתו על הילד, האם הוא בעד גננת מסייעת, אולי הוא יציע פעילות בשעות אחר הצהריים (ואז אף אחד בגן לא יידע על כך). אולי הוא גם יוכל להרגיע אותך בקשר לחששך מהתיוג. (אם הוא יאמר שמדובר בתסמונת X, ולא מעט ילדים מתנהגים ככה, והבעיות נפתרות עד כיתה אלף - את תהיי יותר רגועה).

 

[אנונימית עכשיו]

שוקעים בביצה טובענית... אתאר לכם את

השתלשלות העיניינים: מאז תחילת השנה הגננת ארמרה שהילד "חולמני", מתקשה להשלים משימות שלא מעניינות אותו - אבל בסה"כ ילד מקסים ומבין. יום אחד באתי לגן כשהפסיכולוגית של הגן יצאה, ושאלתי אם גם בשביל הילד שלי (פארנויה). הגננת נדהמה: מה פתאום? היא באה בשביל ילדים עם בעיות! יצאתי מזה איכשהו (אמרתי ששחשבתי שהיא צופה בכל אחד מהילדים). ואני כל הזמן "בלבלתי לה במוח" על הנושא החברתי שמטריד אותי. מיקדתי אותה בילד. ועדיין, הכל בסדר יחסית מבחינתה. בשלב כלשהו קלינאית התקשורת ביקשה לשוחח עם הגננת. התלבטתי ולבסוף הסכמתי. ומאז, הכל "התהפך" - הגננת רואה דברים שלא ראתה קודם... הרי לא יכול להיות שלילד יש "בעיות" שהיא לא הייתה ערה להן, מה תגיד המפקחת? הגננת הבאה? (אייקון של אירוניה). עכשיו, היא רוצה שאשתף איתה פעולה במילוי הטופס ואז אני חותמת למטה אם אני מסכימה לאבחון של המערכת. ואם אני לא רוצה שהיא תמלא טופס? לא... "היא חייבת לפי חוק וצריכה להיות מכוסה" ואם לא, אוי ואבוי. (רמז: אם אני לא משתפת פעולה או מסרבת לאבחון-אני בחזקת אמא מתעללת בפוטנציה). אה, ויש לי יומיים להחליט. בקיצור- אני מרגישה 'נאנסת', אנחנו נמצאים בסיטואציה לא קלה. בקצב הזה, עוד מעט נזכה לביקור מטעם המועצה לשלום הילד או של עובד/ת סוציאלי/ת, רק מפני שאני (אולי) לא מעוניינת ברישומים אצל "האח הגדול". בגלל שאני רוצה להגן על הילד שלי מדיעות קדומות. בגלל שאני רוצה לסייע לו באופן פרטי. ממתי דיסקרטיות הפכה לעבירה??? אני מרגישה שאני גרמתי לכדור השלג הזה להתחיל להתגלגל ושהדברים יצאו מכל פרופורציה ומשליטתי. והכי גרוע - אני מרגישה במילכוד, שמלווה בהרבה רגשות קשים.

 

[לאה_מ]

אז אולי באמת אבחון פרטי הוא הפתרון

אני דוקא חושבת שהחתימה על הסכמה לאבחון של המערכת דרושה על מנת שהם יוכלו לעשות את האבחון. אסור להם לערוך אבחון לילד ללא הסכמת ההורים. הייתי גם מדברת עם קלינאית התקשורת שמטפלת בילד, כדי להבין את מקורו של כדור השלג שאת מתארת. הרי הוא מטופל אצלה, ואם הבנתי נכון - מתקדם יפה. אז איפה הבעיות שהתחילו פתאום לצוץ מהשיחה הזו? לא נראה לי שאי מתן הסכמה שלך לאבחון של המערכת יזעיק עליך מישהו. הסברתי מדוע ההסכמה שלך נחוצה. לא נראה לי שניתן לחייב אותך לתת את הסכמתך (באמצעות המועצה לשלום הילד או רשויות הרווחה). אפשר לנסות לשאול בפורום גננות, אולי הן מכירות את פרוצדורת האבחון ויוכלו לתת עוד פרטים.

 

[אפרתש]

עכשו אני מבינה את הבעייתיות

נשמע מאד מטריד שברגע שהגננת קיבלה דיווח שיש בעיה - היא התחילה להתייחס בצורה שונה. אני לא חושבת שיקרה משהו אם תסרבי לחתום לה. אף אחד לא יכול להאשים אותך בהזנחה, אם הילד מטופל באופן פרטי. אם יש לה בעיה של "כבוד", שהיא לא זיהתה את הבעיות בעצמה - תאמרי לה שאת מאד מודה לה על תשומת הלב. תבקשי ממנה שהיא תעזור לך בכך שהיא תעדכן אותך במה שקורה בגן. את יכולה לשתף אותה במה שקורה איתו "הקלינאית אמרה שאם לא מבינים אותו, לא להגיד לו XXX, אלא להגיד לו YYY". את יכולה להגיד שהוא בשלב מסוים של טיפול, ואת מציעה לדחות את האבחון.

 

[אנונימית עכשיו]

אז זה הענין- יוצא שאין לי כל דרך

למנוע ממנה להעביר טפסים והתכתבויות הלאה וכבר אנחנו נכנסים למערבולת מכוערת. אגב, אם לדדיק, אני חושבת ש/הכל התחיל אחרי שאמרתי שאנחנו חושבים על ריפוי בעיסוק והיא תתבקש לתת *חוות דעת כתובה*

אם אני לא רוצה בכלל טופס? ולא לחתום על הסכמה/אי הסכמה לאבחון של המערכת? אם אני מחליטה שדי לי באבחונים הפרטיים (אבחון נוסף יהיה השלישי במספר, והילד שלי מגיב מאוד לא טוב לסיטואציות הללו, של בחינה ובדיקה. אפילו שזה נעשה בדרך "משחקית" לכאורה, הוא 'מריח' במה מדובר ועושה לנו שבועות של רגרסיה) ובטיפול הפרטי - איך אני מורידה אותה ואת המערכת מהגב שלנו? שתעזוב אותנו בשקט! זה לא ילד מוזנח שאינו מטופל...

 

[תּמר]

אולי ...

תאמרי לגננת שפנית לייעוץ באופן פרטי, ולכן אין שום סיבה להעמיס על הילד עם איבחונים נוספים. (ואם היא תחשוב שאת מזניחה, לא מספיק שאת יודעת שאת לא? מה איכפת לך מה היא חושבת? אני יודעת שקשה להפנים גישה אסרטיבית כזאת, אבל זאת הדרך הטובה ביותר. אם אני מגיעה למצב שאני מרגישה מאויימת ע"י צוות חינוכי, אני מנסה למצוא את החסרונות שלו לעומת היתרונות שלי, וזה מרגיע אותי, הרי כולנו אנושיים, כולנו יכולים לטעות, ומכאן שהגננת לא יכולה להרגיש עליונות עלייך ולחשוב שאת מזניחה, כי לדעתך גם היא קצת מזניחה).

 

[לאה_מ]

לגבי "חוות דעת כתובה"

כשהבן הבכור שלי היה בן 4.5 הייתי איתו במכון להתפתחות הילד בגלל קשיים במוטוריקה עדינה. במסגרת הליך האבחון שלהם, נתבקשתי לתת לגננת למלא טופס בקשר אליו (שכלל פרטים, תצפיות שלה וחוות דעת שלה על הילד). בדיוק כשהגיע הטופס הגננת הקבועה יצאה לחופשת לידה, והיתה גננת מחליפה, שהיתה פשוט איומה ונוראה. כשקיבלתי את הטופס המלא הייתי בטוחה שהיא כתבה על ילד אחר - זה ממש לא שיקף את הילד שלי בשום צורה. בכל אופן, מהטופס עלו כל מיני דברים ממש לא מחמיאים, אבל המאבחנת במכון להתפתחות הילד מיד ראתה שמה שכתוב שם זה שטויות (באמת הספיק מבט אחד בילד כדי לראות את זה), ומעולם לא נתקלתי יותר בטופס הזה או בנגזרת כלשהי שלו.

 

[צימעס]

אוי! עכשיו אני מבינה למה את מודאגת

 

[irisgh]

אל תחתמי על ויתור סודיות

תחשבי מה את רוצה. ובנתיים, עד שלא תהיי בטוחה, תגידי לה שאת חושבת ומתייעצת עם גורמים מקצועיים, ושתשהה את העניין. ואל תחתמי על שום דבר. אני לא יודעת אם היא מודעת לחוקים, אבל אם זה משהו כמו מצב רפואי (ואבחון התפתחותי הוא בהחלט מצב רפואי), אסור לה להעביר חומר לכל גורם אחר (פרט לגורמים בתוך המערכת), ואם היא מעבירה היא עוברת על החוק. גורמים בתוך המערכת כגון המפקחת שלה, פסיכולוגית הגן וכד', ניתן להעביר להם מידע. הייתי בנוסף מדברת עם קלינאית התקשורת, ומבקשת ממנה לנסות להסביר את מה שהשתלשל. לא בשביל לריב איתה, היא הרי מטפלת בילד. אלא בשביל להבין.

 

[ימימה]

השאלות האלה עלו גם אצלי ../images/Emo24.gif

אני לא מכירה גננות שי"ח ומה הן עושות, ולא אוכל ממש ליעץ לך הרבה מעבר למה שכבר יעצו לך כאן. אבל אני רוצה לשתף אותך במה שעבר עלי בזמן האחרון: גם לבן שלי, בן 4+, יש קשיים מסוימים, שונים קצת משל בנך, והתעסקתי המון בשאלות דומות לאלה שאת מעלה. אפילו שקלתי להעלות כאן שאלה בנושא, והנה את באה וכאילו מביעה את מה שאני מרגישה, והדיון כאן מאד עוזר לי לגבש את מחשבותי. אני למשל התלבטתי האם לקחת את הילד לאבחון. היתה לי הרגשה שלמרות שיש לו קשיים, הם יחסית מינוריים ומבטאים בחלקם את היחוד והמיוחדות שלו. חשבתי למה לי להכניס אותו לתלם אחיד, למה לא לקבל את השונות שלו, ולתת לו להתפתח בדרכו. האם הוא יהיה יותר מאושר להיות כמו כולם, או שהנסיון פשוט ידכא את המיוחדות שלו, יבלום אותו מלהיות הוא עצמו. האם כל ההתעסקות סביב הקושי, לא מקבעת את הקושי בתודעת הסביבה, והופכת אותו, בטווח הארוך, ל"הילד עם הבעיה", כשהמערכת מתייחסת קודם כל לבעיה, ורק אח"כ לילד. למעשה, אפילו התייעצתי כאן לפני שנה בנושא, כי היתה לי הרגשה שהגננות בגן הקודם לא ממש ראו אותו, אלא בעיקר את הבעיות שלו. א-ב-ל, נראה לי שצודקות מי שאמרו, שגננת טובה (ואח"כ מורה) תדע להתייחס לילד מעבר ל"הגדרות" שמגדיר אותו האבחון, וגננת פחות טובה -

- אין לי ממש תשובה, אפשר רק לקוות שהיא לפחות תנצל את הידע כדי להתייחס לילד בהתאם, ולא תתיג אותו לבדה כבעייתי ("הילד המרביץ"), כפי שכתבה נדמה לי אפרתש. במקרה שלנו קרו כמה דברים: בשנה שעברה הלכתי לדבר עם הגננות, בעקבות ההצעות שעלו כאן, ויצאתי בהרגשה הרבה יותר טובה: גם ראיתי שלא לגמרי צדקתי לגבי איך הן מתייחסות אליו, וגם העברתי להם את הדרך שבה אני רואה את הילד, בתקווה שזה ישפיע קצת על הראיה שלהן. השנה, בגן חדש, יש לו גננת מעולה, שלמרות שהיא יודעת על כל הבעיות (דיברנו בתחילת השנה), אין לה שום בעיה לראות "מעבר" לבעיות את הילד ואת היכולות המיוחדות שלו, ולהעריך אותן. למרות ההתלבטויות הלכנו לאבחון (אצל מישהי מצוינת, אם תרצי אמליץ לך במסר), וגם זה היה רק לטובה: במקרה שלנו המאבחנת הרגיעה אותנו מאד לגבי הקשיים של הילד, אבל המליצה על טיפול אצל מרפאה בעיסוק, שמאד עוזר לו ולנו - בעיקר בהנחיה שלנו ושל הגננות שלו לגבי כיצד לנהוג ואיך לעזור לו (גם בתחום החברתי- רגשי). התחושה שלי לגבי עצמי, בעקבות השרשור כאן, היא שצודקות מי שאמרו שההעזרות במה שניתן והיכן שניתן, יכולה להרחיב ולעזור במקומות שצפויים קשיים, לאו דוקא להעלים את היחוד של הילד (שלי). גם ככה כנראה שלא יהיה לו קל, אז למה לא לעזור לו איפה שאפשר. אצלי היתה גם התלבטות נוספת: כל הזמן השוויתי אותו לאחותו הגדולה, לא במובן של יכולות, אלא בהרגשה שהיא גדלה בלי לראות רופא או מטפל/מאבחן אחר והוא כבר מיום לידתו ילד שנכנס ויוצא מרופאים ומטפלים למיניהם, ואולי דוקא בזה אני מעצימה את הבעיה שלו או מקבעת אותה, גם אצלו לגבי הדימוי העצמי שלו, לא רק אצל הסביבה. וחברה טובה שלי אמרה לי עכשיו - תפסיקי להשוות - היא נולדה עם נתונים מסוימים והוא עם אחרים, לה יש חיים מסוימים ולו אחרים, וצריך להתייחס אליו בהתאם לצרכים שלו, לא בהתאם לאיזה אידיאל של גידול ילד, ולא לראות בכך שהוא שונה וצריך דברים אחרים ממנה איזשהו פגם בו או בחיים שלו. אני בטוחה שלמרות שכרגע הדברים פתאום נראים לי ברורים, ההתלבטות הזו עוד תעלה לאורך השנים, וכנראה שצריך למצוא את שביל הזהב בין לעזור לילד מיוחד (שצריך עזרה) לבין לקבע או לתייג אותו. אבל שביל הזהב הוא ה-מושג בחינוך בכלל, לא?