עוד קצת מחשבות
תראי, אני מניחה שאת לא יכולה למנוע ממנה למלא טפסים לשימוש 'פנימי'. וכמה רחבה או צרה ההגדרה של 'פנימי', אני לא יודעת. את יכולה לא לחתום על שום דבר. ולהגיד לה שאת האינפורמציה, לפיו אתם לקחתם את הילד לאבחונים פרטיים, יש לה. בנוסף, לראות מה כתוב באבחונים של הקלינאית והמרפאה בעיסוק. לדבר איתם. ולחשוב האם ישנו סוג של סיכום או מכתב, שכן היית רוצה שיגיעו מהם למערכת. אפילו מכתב קצר האומר ש'כיום, מעבר לבעיות בתקשורת ובמוטוריקה (אני ממציאה לצורך הדוגמא), לא ניתן להצביע על בעית התפתחות גורפת'. או משהו אחר שתוכלי להראות, אבל אינך חייבת למסור. (זכותך להראות לה מכתב, ולא לתת לה אותו. בדיוק כפי שקלינאית התקשורת דיברה איתה, ולא נתנה בכתב). בנוסף, אני חייבת להגיד, שעולות במוחי כל מיני מחשבות ביחס למה שדובר בין קלינאית התקשורת לגננת. אולי את צריכה ללמוד שבעתיד, עלייך לדרוש להיות נוכחת בשיחה כזו, אם את מאשרת את קיומה. כמו שכבר כתבתי, הייתי שואלת את קלינאית התקשורת מה בדיוק נאמר שם. ספקולציה שאני מעלה, היא שקלינאית התקשורת לא חשה חופשיה דיה לדבר בנוכחותך. יתכן שזה לא נכון. ואת עכשיו במצב שאין לך זמן לשאול את עצמך שאלות בנחת, אלא של להגיע להכרעות בלחץ. אבל קחי רגע בשרותים, ואם עשוי להיות בזה משהו, תשאלי את עצמך מדוע? האם היא חוששת שאת מתקשה להכיר בדברים. שלא תשתפי פעולה במשהו? למה היא חושבת את זה (הרי את עצמך הבאת את הילד לאבחון). אולי יש עוד פן לדברים שכרגע קשה לך לראות. כאמור, זו באמת ספקולציה. אולי סתם היה לה יותר נוח לדבר ישירות עם הגננת. אחרי שוך הסערה, יהיה צורך לישר הדורים.
