דילמה קשה

[לאה_מ]

הצלחתי ../images/Emo13.gif הקישור עובד ../images/Emo45.gif

 

[אנונימית עכשיו]

דילמה קשה../images/Emo7.gif

שלום לכולם. בדרך כלל אני כאן בשם אחר, אבל עכשיו אני מבקשת את עצתכם בנושא רגיש. הילדון שלי, בן 4 וחצי וקצת (גן טרום חובה) מדאיג את כולנו. הגננת טוענת שהוא לא משחק עם ילדים (למעט דחיפות וריצות), צוחק בסיטואציות הלא נכונות, מדבר עם חפצים ומשמיע קולות... היא אומרת שהוא 'לא איתה'- מרחף לחלוטין, לא עונה תמיד על מה שנשאל. אני יודעת, הוא עושה את זה גם בבית כשהוא משחק, אבל זה בגלל העולם הפנימי העשיר ועתיר הדמיון שלו. הוא 'מעניק חיים' לדמויות ולחפצים איתם הוא משחק: מביים אותם, מדבר בשבילם. זה לא שהוא יושב לו ופתאום מתחיל לצווח! עם זאת, כשהוא נפגש עם חברים ותיקים או עם חבר מהגן, בסיטואציות של 1:1, הוא מסוגל לשחק 'יפה' ובשיתוף פעולה עם הילד/ה (אם כי לא לזמן ארוך). לצערי, הוא אוהב יותר לבלות עם המחשב, ש-ע-ו-ת (מקור קבוע לוויכוחים). הגננת רוצה למלא טפסים, כדי שתוקצה לו גננת ש"יח לשנה הבאה. זאת גננת מסייעת, שבאה פעם-פעמיים בשבוע ומסייעת לילדים שמתקשים. חשוב לי להוסיף, שמבחינה קוגניטיבית הוא נמצא ברף העליון ויש לו גם זיכרון פנומנלי. אז מה מדאיג אותי? התחום הרגשי. 1. שהגננת בשנה הבאה (גן אחר) לא תקבל אותו כלוח חלק (מי יודע מה יהיה עד אז?), אלא כבר מההתחלה תסתכל עליו "עקום". 2. שהדימוי הזה, של "דפוק", של ילד "עם בעיות" - יידבק אלייו וילווה אותו בהמשך. שהתיוג הזה, ישפיע גם על ילדים בגן החדש (או דרך הוריהם) ואז הם ילעגו לו, לא ירצו לשחק איתו... 3. האם שווה לשלם את ה"מחיר" הזה (שאולי הוא רק בראשי. הגננת טוענת שהילדים הללו נתפסים כ"נבחרים" ע"י שאר הילדים)- תמורת סיוע של גננת ש"יח שבאה מדי שבוע לזמן קצר? 4. נכון, הוא שונה ומיוחד. אני לא בטוחה שזה רע, כי הוא מאושר. למה לקלקל ו'ליישר' אותו? זה מה שמצפה לו ב"מערכת"? 5. יש לי רתיעה עצומה מכך שיהיה לו "תיק" ברשויות. שוב, שדים אפלים שיש רק לי? 6. הוא מטופל באופן פרטי אצל קלינאית תקשורת (התחיל לדבר מאוחר ועדיין לא מדבר שוטף) ואנחנו חושבים להתחיל גם ריפוי בעיסוק. אני חייבת לומר, שהילדון כל כך רגיש, עם 'אנטנות' כל כך מפותחות, שמספיק שאני אדבר על חששותיי עם אמא שלי (בלי שישמע!)- הוא כבר נהיה "מעוך" כזה- מרגיש את כל הרגשות השליליים שלי מרחפים סביבו... ומזה אני מפחדת. ממה שזה עלול לעשות לו ולדימוי העצמי שלו. אני כבר לא ישנה טוב בלילות בגלל הדילמה הזאת. אשמח לשמוע מהורים שעמדו במצבי ובכלל מכל מי שיש לו מה להגיד.

תודה למי שהחזיק מעמד ותודה למי שיתרום מדעותיו

אמא.

 

[ליליה והגמדים]

את ענקית, תמיד אמרתי ../images/Emo13.gif

 

[שרוֹן]

אנחנו עם סיפור דומה

ואני גם חוששת מתיוג של "ילד רגיש", אבל אני לא אמנע ממנו את העזרה. אני אעשה כמיטב יכולתי שהוא יהיה עם גננות שתהיה להן רגישות לרגישות. הגב שתתני לו מאוד חשוב. לפי כל הסיפורים עדיף לטפל בגילאים האלה, כי אחרי גיל 6 יותר קשה לשנות, והילד מקבע קומפנסציות על הקושי החברתי שלו.

 

[irisgh]

בלי נסיון

אין לי נסיון, רק מחשבה. אני חושבת, שכן הייתי מקבלת את ההצעה. תראי, הוא כבר 'במערכת'. אז למה שלא יקבל את מה שהמערכת מסוגלת לתת? גן חובה: 2 גננות על שלושים וחמישה ילדים. בי"ס - מורה אחת על אותו מספר ילדים. באמת, הרי אף גננת לא תתאים עצמה לילד המיוחד שלך כשיש לה 35 ילדים על הראש. ואת מתארת שבאחד על אחד הוא יותר משתף פעולה. אז תני לו כמה שיותר סיטואציה של 1:1. יכול להיות שבהמשך, בעיקר אם כסף זו לא בעיה, תמצאי לו 'מסגרות אלטרנטיביות'. אבל כרגע, אתם בפנים. אני חושבת שהילדים עשויים לדחות אותו אם הוא לא יהיה מסוגל לאינטראקציה כמו שהם מצפים, יותר מאשר עשויים לדחות אותו בגלל שיש לו גננת שיח, או כל דבר דומה. האם מבחינתם זה שונה מחוג? מאמא שבאה לבקר? ... אני כן מכירה ילד שהיתה לו גננת שיח, והיה בהחלט מרוצה מזה. לגבי הגננת שתתיג - כן, אני מבינה על מה את מדברת. הלכנו רק יומיים לגן עירוני, עם ילד שסה"כ היה במשבר הגירה, ולכן לא היה מסוגל להפרד ממני והתנהג קצת ילדותי. ראיתי איך הגננת מתייגת אותו מהמפגש הראשון. אבל, כרגע, מה שאת מתארת נשמע מספיק מובחן. כך שאני מניחה (והאמת, מקווה. אחרת איזו מין גננת היא תהיה) שהיא תבחין בזה בין כה וכה. היא באמת צריכה להיות מוצפת בשביל לא להבחין בזה. במקרה כזה, עדיף אפילו ליצור איתה קשר לפני תחילה השנה. שתדע שיש לה עסק עם הורים מודעים, אסרטיביים, אכפתיים. הורים שמאמינים ביכולתה, גם בתוך כיתה בת 35 ילדים, להיות מסוגלת להתאים עצמה מעט לילד המיוחד שלהם. שהוא אינטיליגנטי במיוחד, בעל פוטנציאל גבוה, וקשיים רגשיים. מה שאת כן צריכה - זה לעבוד על הרגשות השליליים שלך. אולי להשתתף בקבוצת הורים, בשביל 'לעבד' את זה. כדי שעצם השיחה וההתלבטות בנושא, כבר לא תכניס אותך לכזו סערת רגשות. כדי שהוא לא ירגיש כל הזמן במבחן, כזה שצריך להגן עליו, כזה שלא ישנים בגללו, וכד'. החוסן הרגשי שהוא עשוי לקבל מהבית, אם את תעברי את העיבוד הזה, תכירי אותו יותר טוב, ותאמיני בו מבפנים (ולא בעצימת עיניים מרוב פחד), זה מה שאת יכולה לתת לו.

 

[אפרתש]

קחו כמה עזרה שאפשר

כמו ששרון אמרה, כדא לטפל כמה שיותר מוקדם. החשש שלך מהסטיגמה הוא מוגזם, בעיני. בגיל הזה, לילדים אין סטיגמה על מישהו שמקבל יחס מיוחד מהגננת. הם מקבלים כעובדה ש"רחל באה ומשחקת עם שי", ולא עושים מזה ענין. בנוסף - אם אכן התנהגותו בולטת בחריגותה, זה מה שעלול להפוך אותו לחריג. כנ"ל הגננת החדשה - אם הוא ימשיך כמו שהוא מתנהג עכשו, תוך פחות מיום בגן החדש היא תסווג אותו. היא תתחיל לשאול את עצמה מה קורה פה, מה הבעיה שלו. אולי בימים הראשונים היא תכעס עליו שלא בצדק. אולי היא תצנסה לעשות אבחנות משלה ותטעה. אם, לעומת זאת, הוא יגיע עם אבחנה מסוימת ובטיפול, היא תדע מה בדיוק המצב ואיך להתייחס אליו. המון בהצלחה ו

. יש לך ילד רגיש, וטיפול לא יהרוס אותו. רק יעזור לו להתמודד עם חברה שלא תמיד רגישה כמוהו ואליו.

 

[אנונימית עכשיו]

כן, אבל... במה תועיל גננת ש"יח?

היא תלמד אותו מיומנויות חברתיות? היא "תנחית" אותו על הקרקע? אולי כדאי לי גם להפנות את השאלה לפורום לקויות וזכויות ואולי גם גננות... תודה לעונות ואשמח לשמוע עוד מחשבות!

 

[Kalla]

לדעתי כדאי להיזר.

חיי חברה הם חלק חשוב מאוד בחיי הילדים שחשיבותו הולכת וגדלה עם השנים. אם יש אפשרות לעזור לו בתחום הזה וזה יצליח - למה לא? אם זה לא יעזור - תמיד אפשר להפסיק.

 

[לאה_מ]

מצטרפת לעצות הטובות שקיבלת

ובמיוחד לעצה המצויינת של איריס - לעבד את הרגשות שלך בנושא הזה. את זקוקה להרבה כח כדי לתמוך בו ולחזק אותו - אל תתני לחששות שלך ול"שדים האפלים" שלך להפריע לך בזה. אני חושבת שכדאי מאד לשוחח עם הגננת של הגן העתידי עוד לפני תחילת שנת הלימודים. בגן של בתי הגננת הזמינה את הילדים וההורים לפגישה אישית בת כמה דקות ימים ספורים לפני תחילת שנת הלימודים. אפשר לומר כמה מלים בפגישה הזו, ולבקש ממנה להקדיש לך עוד קצת זמן בטלפון או אפילו בסוף היום, פנים אל פנים. אני חושבת שגם הגננת תהיה מעוניינת בשיחה כזו איתך, שיכולה מאד לעזור לה להגיע אל הילד שלך ולדאוג להשתלבות טובה שלו בגן בכלל ובחברת הילדים בפרט. נראה לי שאם מציעים לכם עזרה, כדאי לקבל אותה. אני באמת מציעה לך לברר על גננות שי"ח בפורום גננות או בפורום ADHD לקויות וזכויות - ואם את שואלת ונענית, נשמח מאד אם תביאי קישור, שנחכים גם אנחנו. ולבסוף - הילד שלך נשמע אחלה ילד - אינטיליגנטי, חברותי, בעל דמיון מפותח, בעל עולם פנימי עשיר - אני חושבת שכדאי לך לזכור את זה במקביל לחששות שלך, כי נראה שיש לך במה להיות גאה!

 

[חנה גונן]

בהחלט כדאי יעוץ

כמה שאלות: אולי קשה לו בקבוצות גדולות? איך הוא מתחבר באופן כללי עם ילדים,מבוגרים,בבית,מחוץ לבית? כיצד ניתן להשתמש בדימיון העשיר שלו בגן כדי לעזור לו להתחבר לילדים וגם ככלי להעשרה?אולי שיציג בפני הילדים,יספר סיפור. שלך חנה גונן

 

[אםהבניםשמחה]

אפשר גם?../images/Emo13.gif

החששות שלך מאד ברורים. עצם זה שאת מסתתרת תחת שם לא מוכר מעיד על כך. אני למשל לא הייתי חוששת לשתף בבעיה כזאת בשמי המוכר. עד כמה שידוע לי גננת שי"ח מקדמת בתחום הקוגניטיבי ולא הרגשי. אבל אני לא ממש מעודכנת. לענין התיוג. גננת שתתיג אותו לא שוה. נקודה. גננת שתקבל אותו ותלמד להכיר אותו אפילו אם תדע עליו מעברו דברים "איומים ונוראים" היא גננת טובה. הכרתי ילדים שלא טופלו ואפילו לא אובחנו מחשש כזה של הוריהם. ודאי שהם תויגו. הרי קשיים ובעיות צצים גם ללא איבחון. הכרתי גם כאלה (לצערי מעטים) שאובחנו וטופלו ועומדים היום בזכות עצמם.הם לא מטופלים- לשמחת כולם. המשאבים הטיפוליים דלים מאד ונדיר המצב שילד שאינו זקוק לסיוע מקבל אותו רק בגלל שתוייג. כל מה שכתבתי מניסיוני מתייחס לעזרה בקשיים לימודיים.

 

[שרון שני גונן]

אנונימית יקרה

אז ככה: 1. לגבי גננת שי"ח, לדעתי, התמונה שתיארת אינה מתאימה להתערבות גננת שי"ח. גננת השי"ח עובדת על תכנים ומיומנויות ביצוע, ונשמע שלבנך אין קושי בעניין זה. 2. התיאור שהבאת מרמז בעיני של ארבעה סוגי קשיים עיקריים, ואני אומרת את זה לחלוטין באויר, על סמך מה ששמעתי ממך בלבד! קושי בקשב, קושי בויסות סנסורי קושי חברתי וקושי רגשי. מכיוון שארבעת הקשיים הללו יכולים להיות שלובים אלה באלה באופן בלתי ניתן להתרה, ייתכן שמדובר על כל אחד מהם, או כל קומבינציה אפשרית ביניהם. 3.לגבי תיוג, לוח חלק וכל אלה. תאמיני לי, ילדים בעלי קשיים שאינם מטופלים, ,"זוכים" לתיוג הרבה יותר גרוע מאלה שכן. "המרביץ", "המוזר" וכו', אני מוצאת שגישה עניינית לנושא היא היעילה ביותר. 4. כן, הילד שלך יצירתי ומדהים וחכם ומקסים, ויכול להיות שדוקא התכונות שעושות אותו כזה, מפריעות לו קצת במקומות אחרים בחייו. הכוונה בטיפול אינה "למחוק" את המקומות היפים והמוצלחים שלו, אלא לאפשר לו להרחיב את תחומם גם לאיזורים בחייו שקשה לו בהם. 5. לגבי אמירתך "הוא מאושר, מדוע לקלקל לו"? שאלה פילוסופית מעולה, אפשר לדון בה שעות, אך תסלחי לי שאקפוץ למעשיות. כי כרגע, את רואה מה שהוא לא רואה. שיש תחומים שאם לא יעזרו לו בהם, הוא יישאר בהם שונה, מאחור, לא שייך. ולא יעבור זמן רב עד שהאושר יפוג, ותסכול יתפוס את מקומו. יש סביבות בעולם שבהן אלה אינן בעיות. לצערי ולשמחתי... אנו איננו נמצאים כעת באחת מהן. 6. מסקנה: כדאי לטפל. במידה ואת פונה לטיפול מרפאה בעיסוק, ודאי כי היא עומדת בקשר שוטף עם הקלינאית תקשורת, ודברו יחד על מתן הדרכה לגננת, ויפה שעה אחת קודם. בברכה שרון שני גונן מרפאה בעיסוק

 

[שחר של עמית]

קושי חברתי הוא בהחלט קושי שכדאי

לעזור להתמודד איתו. לא כל הילדים באים לעולם עם אותם כישורים חברתיים, כמו שהם נבדלים זה מזה גם בכישורים אחרים. אנחנו יצורים חברתיים, שחיים בקהילה, ולכן חשוב מאד, בעיני, להנחיל לילד כלים להתנהגות חברתית מקובלת ורצויה. זה בהחלט לא אומר "למחוק" את הטוב והנפלא שבילד, אלא לתת לו כלים נוספים על אלה שיש לו כבר (כפי שכתבה שרון שני גונן). אני יכולה רק לספר לך על מישהי שאני מכירה, כיום כבר באמצע שנות הארבעים לחייה, שכילדה היתה שקועה בעולם פנימי משלה, ובעיקר בקריאת ספרים. היא היתה מחוננת, אלא שבזמנה טרם הכירו במושג הזה. בילדותה, הוריה היו מאד מודאגים מהעדר החברותיות שלה, ולקחו אותה להתייעצות אצל פסיכולוג. איש המקצוע אמר להם לעזוב את הילדה בשקט. הילדה גדלה להיות חביבה ונחמדה, אלא שלא היתה "מסמר" חברתי. דוקא החל משנות העשרים לחייה, לאחר שהתחתנה עם חבר ילדות שלה, החלה לפרוח מבחינה חברתית ועד היום היא אישה מאד מקושרת חברתית, עם מעגלים חברתיים נרחבים ואהובה מאד בקרב הבריות.

 

[אנונימית עכשיו]

ואתמול הוא שבר לי את ה../images/Emo14.gif

"אמא, כשאני אהיה בן 7 אני אהיה *** (שם של קרוב משפחה)?", כזכור, הוא בן 4 וחצי. - "מה פתאום? תהיה אתה, רק בן 7" "לא, לא! אני לא רוצה להיות אני!!! (בכי)". -למה??? "כי זה רע להיות אני. אני רע!" - כמובן שהזדעזעתי, חיבקתי, נישקתי והכחשתי נמרצות. הסברתי שאני אוהבת אותו והוא הבן שלי (ולא ***), שאני רוצה אותו ולא ילד אחר. בתוך הבכי, הסכמנו שכשיגיע לגיל 7-נחשוב ונחליט. רק ככה הוא נרגע. מאיפה זה בא לו? אף פעם לא השתמשנו במושגים האלו. קשה לי להאמין שזה בא מהגן, כי הוא הילד הכי שקט שאני מכירה (שקט מדי). חוץ מזה שלאחרונה הוא התחיל לדחוף ילדים ולהפריע להם במשחק (מה שאני מפרשת כנסיונות ראשוניים וגמלוניים ליצור קשר). הילדון הרגיש הזה, למרות גילו הצעיר, לא מרוצה ממה שהוא

...

 

[צימעס]

ואולי...

(הרשי לי, אני מתנצלת מראש, אבל מרגישה חייבת להגיד) ההרגשה הזאת (של בנך) קשורה לזה שאת מתבישת? מתבישת עד כדי שינוי ניק במדיה שהיא ממילא אנונימית באיזושהי מידה. אני קוראת את הדיון (אין לי מה להוסיף, לכן לא מוסיפה), אבל איכשהו, מה שהכי מטריד אותך הוא התיוג, וזה עלול אולי להסיט את הפוקוס מהעזרה לילד. האם הצלחתי להסביר את עצמי? אני שוב מתנצלת אם אני פוגעת

 

[לאה_מ]

מסכימה עם צימעס

לפעמים דברים שאנחנו מרגישים עוברים אליהם בין השורות. הילדים האלה פשוט מדהימים ברגישות שלהם וביכולת שלהם לקרוא את הסאבטקסט.

 

[אנונימית עכשיו]

תיוג זה ה-מ-ו-ן!

תיוג זה דיעות קדומות, תיוג זה להכניס את הילד מראש ל"מגירה" מסוימת, תיוג זה להגיד/לחשוב 'טוב, נו, מה כבר אפשר לצפות ממנו' ועוד... והתחושות הללו עוברות לילד (במיוחד לילד אולטרא-רגיש) ועם כל הכבוד ל"גב", לאהבה ולתשומת לב שהוא מקבל בבית (ותאמינו לי, מזה לא חסר לו) - הפגיעה בדימוי העצמי היא נוראית. ולא תמיד הפיכה. ואני מדברת מניסיון מר במשפחתי הקרובה...

 

[אפרתש]

תיוג זה גם "המון" לטובה

תיוג זה גם "לילד יש רגישות יתר", מה שעדיף על פני "הילד הזה כל הזמן מרביץ". תיוג זה גם "התפתחות הדיבור שלו איטית, הוא הולך לקלינאית תקשורת, וחל שינוי", מה שעדיף על פני "הנשכן הזה, אני לא רוצה שהוא ישחק עם הילד שלי". ןתיוג זה גם "הילד סובל מXXX, זקוק למסגרת מיוחדת". גם זה קורה, וכדאי לקרוא לבעיה בשמה.

 

[אנונימית עכשיו]

הילד שלי עבר אבחונים אצל אנשי מקצוע

מהשורה הראשונה, ששללו את XXX וגם את YYY ולמעשה, כל דבר שיש לו "שם" מדעי. עלה חשד לליקוי קשב (בגלל ה"חולמנות" שמתלווה למיקוד החזק שיש לו, אבל לא תמיד במה שמבקשים), אבל נקבע שיש להמתין עוד קצת לפני שהולכים לאבחון בתחום הזה. הקלינאית חושבת שמדובר בקשיי ארגון מוטורי, שמשפיעים על ההיבט השפתי וגם על הרגשי. לכן חשבנו על ריפוי בעיסוק. אגב, אני רוצה להבהיר- הילד שלי לא מרביץ, אפילו לא מחזיר (לפעמים לצערי)! וזה קורה רק בגן: ה"דחיפות" הן דבר חדש יחסית, ומדובר בדחיפה, צחוק ובריחה כדי שירדפו אחריו-ניסיון גולמני ליצירת קשר ולמשיכת הילד/ה האחר/ת לפעילות משותפת כלשהי. בהחלט לא נסיונות בשלים ליצירת קשר, אבל זאת לא אלימות לשמה! הוא מסוגל לבכות בגלל יונה פצועה, או משהו עצוב בסרט...

 

[יחפה על ענן לבן]

תגובה (המלצה בלבד)

שלום לך אנונימית יקרה. אומנם אין לי ילדים משלי אבל אני מורה לחינוך מיוחד והתחום הרגשי קרוב לליבי. חשוב לי לציין לפני דבריי שכל מה שאומר כאן הוא בגדר המלצה בלבד, הכל מרצון לעזור ולא להדאיג כמובן!! מניסיוני בעבודה עם ילדים שונים (חינוך רגיל וחינוך מיוחד) לדעתי יש לקחת את הילד לפסיכולוג ולמה? יכול להיות שמאיזו שהיא סיבה היכולת של הילד ליצור קשרים חברתיים נפגעה או לחילופין לא התפחתה כפי שהיא אומרה להתפתח. כפי שכבר ציינו חשוב לטפל "בבעיה" בגיל צעיר. אני יכולה לומר לך שהיה לי תלמיד חמוד להפליא אינטיליגנט, חכם "איש" שיחה, היה לו דימיון פורה ויכולת בלתי נלעית להפיח חיים בנושא הכי משעמם בעולם רק מה הילד היה מבודד מבחינה חברתי, דחוי וחסר ביטחון עצמי במו בנך רצה להיות מישהו אחר, לא אהב את עצמו למרות שהיה לו הרבה מה להציע, בכיתה היה יושב מנותק מכל מה שנעשה מסביבו, שקוע בעולמו והרבה לשחק עם חפציו האישיים. לכן לדעתי ושוב אני מדגישה כי זו דעתי בלבד יש להפנות את הילד לשיחה אצל פסיכולוג אולי הוא ימצא גורם נסתר מעיננו ויפתור את הבעיה. כמו כןישנן תרפיות שונות כמו ביבליותרפיה או טיפול באומנות הגורמים לילד באופן עקיף לספר, לצייר או ליצור בצורה אומנותית בעיה אשר מציקה לו (יכול להיות שישנה בעיה והילד עצמו מודע לה). בהצלחה