דיון
רציתי להעלות את זה בפורום תאוריה אבל כמעט ואין שם אנשים
אז אני אעלה את זה פה. התאוריה כפי שאנחנו מכירים אותה נבנתה מתוך קטעים של מלחינים בעבר כלומר למוזיקה קלאסית יש את מאפייני התאוריה שלה עפ"י קטעים של באך, היידן וכו' לג'אז יש מאפייני תאוריה לפי מלחיני ג'אז מהעבר. הרהרתי הרבה בנושא, והקטע הוא כזה, המוזיקה מאוד מושפעת מהסביבה שבה אנחנו נמצאים, מהתקופה שבה אנחנו חיים וכו', כמו שמולקלות מסודרות בצורה שונה לפי שינויי הסביבה. אז האם זה נכון בכלל ללמוד תאוריה לפי מאפיינים של סגנון, הרי המאפיינים של אותו סגנון הם גם בגלל התקופה, מצבי רוח של המלחין וכו'. האם הלימוד של תאוריה עפ"י מאפייני סגנון לא עוצר בעצם את פריצת הדרך קדימה במוזיקה? האם הוא לא חוסם את היצירתיות בעצם? והאם לא עדיף ללמוד רק את הבסיס שהוא תווים, סולמות, בניית אקורדים ומשם ללכת לפי מה שמרגישים שנכון? אולי אנחנו צריכים בכלל לבנות תאוריה חדשה עפ"י התקופה הנוכחית? או שבעצם לימוד תאוריה עפ"י סגנונות פותח לנו דלת שמאפשרת התקדמות לכיוונים שונים? או שזה בכלל תלוי בבנאדם עצמו ולא קשור למה שהוא למד? אני בכלל נגד חלוקה לסגנונות, אני חושב שזה רק גורם למלחינים לפחד לצאת מאותה תבנית שמא יגידו שהם מנגנים בסגנון א' ולא בסגנון ב'. מה אתם חושבים על הנושא, אני אשמח לשמוע את הרהוריכם
רציתי להעלות את זה בפורום תאוריה אבל כמעט ואין שם אנשים