דחוף!!! גיץ בעין

[mitmit11]

חייבת לסייג - המשאף הכתום (מניחה שפליקסוטייד)

בא בכמה מינונים: 25, 50 ן-125 אם אני לא טועה. לכל אחד מהם יש מינון שונה. לנו מומחה ריאות המליץ כל ה- 125 להתקפים, על ה- 50 כטיפול מונע וכמות הלחיצות משתנה גם. אם הייתם אצל מומחה ריאות תסתכלי על סיכום הביקור, הוא בטוח רשם המלצות טיפול.

 

[מאי261]

נכון, הערה חשובה

 

[nubi]

בהתקפים קשים

עושים אינהלציה כל ארבע שעות. מתוך זה בבוקר ובערב לוונטולין מוסיפים בודיקורט (סטרואידים). את הסטרואידים בערב משתדלים לתת כשלוש שעות לפני השינה כי זה מעורר אותם. בנוסף כדאי לזהות את ההתקף כבר בשלבים הראשונים- למרות שלפעמים זה פשוט מתדרדר במהירות. איירוצמבר אצלינו היה מאוד לא יעיל. לצערי היו לנו כמה וכמה התקפים שרק פרדניזון בסירופ סיים אותם

.

 

[lulalo]

נובי

אני יודעת שאת רופאה, ומן הסתם מבינה בזה יותר ממני אבל אני הבנתי שאפשר לעשות אינהלציה/אירוצ'יימבר כל 3-4 שעות גם עם סטרואידים יותר מזה, שדווקא הונטולין מעלה את קצב הלב, והסטרואידים בשאיפה נכנסים לריאות ומה שהן לא משתמשות בו הן פולטות. <גם אצלנו לפני כמה ימים נתנו בטנזול אחרי שכלום לא עצר את השיעול>

 

[עינב וזהו]

גם אצלנו ונטולין= היפר

לנו ההנחיה היתה לתת קודם ונטולין, לכות 5-10 דקות ואז פליקסוטייד (אצלנו הבודיקורט פשוט היה כמו כוסות רוח למת ואז באמת הגענו לבטנזול כמה וכמה פעמים)

 

[nubi]

ממש לא

סטרואידים נותנים פעמיים ביום בלבד. יש להם הרבה השלכות (אמנם בשאיפה תופעות הלוואי כמעט ולא קיימות אבל הם לא תרופה תמימה). מספיק לראות איך מבחינה התנהגותית גם אינהלציה עם בודיקורט מחרפנת אותם. וונטולין מעלה אמנם את קצב הלב אבל זה לא מסוכן ולא פתולוגי. זה בגלל שהוא חומר שמקביל בפעולה שלו לאדרנלין.

 

[מאי261]

בהרבה תוכניות טיפול

(קיבלתי מלפחות 3 מומחי ריאות ילדים) נותנים סטרואידים בשאיפה מספר פעמים ביום בתחילת ההתקף (3-4 פעמים ביום, שאיפה אחת או שתיים, תלוי בחומרת ההתקף). אני מדברת על ספייסר ולא אינהלציה. המינון יורד עם הזמן. יש לציין שגם 8 שאיפות ביום (כלומר 4 פעמים, פעמיים בכל פעם), שזה המקסימום שאני מכירה בתוכניות הטיפול, זה הרבה פחות חומר פעיל מסטרואידים בבליעה, ועדיף, אם מדובר בהתקף קשה, להתחיל כך ולא להגיע לבטנזול. סטרואידים הם כמובן לא תרופה תמימה אבל גם חוסר יכולת לנשום לא.

 

[nubi]

כי המינון באיירוצ'מבר

הוא הרבה הרבה יותר קטן מזה באינהלציה. אבל זה לא נכון ש"העודף" מופרש החוצה מהריאות. זה הכל. לגבי המשפט האחרון שלך - אני מוסיפה עוד ואומרת שעדיף פרדניזון בסירופ ושהילד ינשום (ותאמיני לי שנתתי מספיק פעמים פרדניזון). לא תמיד יש לנו שליטה על ההתקפים - אני לא צריכה לספר לך. לפעמים את בטוחה שהנה - תפסת את ההתקף עם השיעול הראשון, וכבר באותו לילה את מבינה שבלי פרדניזון זה לא ילך. אגב, מעולם לא ניסיתי בטנזול. רק פרדניזון. לא יודעת למה....

 

[מאי261]

אצלנו

מאז שהשגנו שליטה על האסטמה באמצעות הבנה וטיפול נכון, דבר שלקח זמן מה, לא הגענו לסטרואידים בבליעה. לפני כן היו כמה מקרים כאלה, ואכן, כשהילד לא נושם את תתני לו כל מה שצריך (כלומר, אם חלילה יווצר צורך אתן שוב בלי לחשוב פעמיים.)

 

[nubi]

ועוד דבר - הם גדלים ולאט לאט ההתקפים פחות מפחידים ומלחיצים.

 

[החיפושית החמישית]

מסתבר שהרופא שלנו מסכים איתך, והחזיר אותנו לאינהלציות. המצב של הקטנטן לא כל כך טוב, ונשלחנו הביתה לעשות לו אינהלציה מיוחדת עם המון בודיקורט ואחריה, אם לא יהיה שיפור, הפניה למוקד/מיון. רק שאני לא מצליחה להבין מה זה שיפור, בהקשר הזה. הוא ישן עכשיו, עדיין מצפצף, עדיין נשימות מהירות יחסית, מדי פעם משתעל. אולי השיפור הוא בזה שהשיעולים לא מעירים אותו? איך אני יודעת מתי הזמן להוציא אותו מהמיטה וללכת למוקד?

 

[nubi]

את לא תאהבי את התשובה שלי....

אני הייתי בזמנו יושבת לידה לילות שלמים. לי גם יש מד סטורציה וחמצן במידת הצורך. אי אפשר לדעת מתי ההתקף הולך ומחמיר אלא אם ישלך לפחות מד סטורציה בבית.... לכן - אם יש ספק, אז אין ספק. מיון.

. תהיו בריאים!!

 

[החיפושית החמישית]

אבל הוא ישן עכשיו.

הוא היה נשאר לישון אם מצבו מחריף? כבר החלטנו שאם הוא מתעורר ניקח אותו, אבל להוציא מהמיטה כשקר בחוץ ולקחת אותו? זה לא יעשה את המצב יותר גרוע מרוב הבכי שלו? הרי הוא תינוק

(צודקת שאני לא אוהבת את התשובה, אבל מודה לך מאוד עליה ועל כל המידע, כי אני באמת לא מבינה בזה כלום. הרופא לא נשמע לחוץ במיוחד, אגב, רק אמר שאם הוא ישן אחרי האינהלציה סימן שהיא עבדה).

 

[nubi]

זה נכון חלקית

באמת כשאי אפשר לנשום אז הם לא ישנים. לצערי הייתי שם כמה וכמה פעמים. זה נורא. תסתכלי על הבטן שלו - את יודעת לזהות נשימות מהבטן? זה מראה על מאמץ עילאי לנשום והמון פעמים זה כל כך מעייף שהם נרדמים. תראי, אני לא רוצה להלחיץ בכלל. יכול להיות שאני מדברת שטויות והכל בסדר. הבעיה עם התקף קשה של אסטמה זה שזה בשניות מחריף. אני לא אשכח לעולם את ההתקף הראשון בגיל 5 חודשים. בכלל לא ידענו לזהות את זה! הילדה כמעט לא שרדה את הלילה. ואני עוד חיכיתי לרופא לאחה"צ!!! לכן, מאז - היה לי חמצן, מד סטורציה ואת כל התרופות ....

 

[החיפושית החמישית]

ועכשיו הלכתי לבדוק אותו שוב,

ונובי, בגללך כמעט הערתי תינוק ישן

! נכנסתי, והיה שקט בחדר, בלי קולות נשימה, והלב שלי נפל למכנסיים. אמרתי לעצמי זהו, היית צריכה לקחת אותו למיון כשהייתה לך הזדמנות. אז ניגשתי ונגעתי בו והוא התעצבן קצת וכמעט התעורר... אבל הוא נושם בשקט עכשיו. בלי חרחורים לעת עתה. הקלה.

 

[nubi]

אני כ"כ מבינה אותך. אני אומרת לך - הייתי יושבת לידה לילות שלמים. הייתי יוצאת אית הלטיולים בעגלה כי היא לא יכלה לנשום בשכיבה (עד שהאינהלציה היתה משפיעה). הוונטולין משפיע מיד. לסטרואידים לוקח כמה שעות טובות.

 

[טלטל52]

בילדים בגיל שנה עד 5 מספר נשימות לדקה

לא אמור לעלות על 40. אם שעה אחרי אינהלציה עדיין מעל 40- בעיני זה סימן לרוץ למיון. גם אני לעולם לא אשכח את ההתקף הראשון שלנו.

 

[טלטל52]

מרוב הזדהות לא שמתי לב שכבר קיבלת תשובה כזו

 

[מאי261]

התשובה שלי דומה לשל נובי

ואני ממש מבינה אותך, לילות שלמים ספרתי נשימות. הנשימות זה המדד החשוב כאן מבחינת כן/לא מיון. אני כבר לא זוכרת את קצב הנשימות התקין - בדקתי עכשיו באופן זריז באינטרנט, זה משתנה לפי גיל. כתוב שבין גיל 1-3 24-40 נשימות בדקה זה תקין. מעל 45 זה כבר מלחיץ ואינדיקציה למיון. (ילד שלא נושם טוב הוא לא ילד ערני ולכן העובדה שאינו מתעורר אינה מדד) ילדים מתחת לגיל שנה נושמים מהר יותר אבל שלך גדול מגיל שנה נכון? לגבי התרופות חשוב לדעת: העזרה הראשונה היא למעשה הונטולין - לבודיקורט לוקח יותר זמן להשפיע (הונטולין פותח את דרכי הנשימה כדי לאפשר לסטרואידים להיכנס). מבחינת ההתוויה הרפואית מותר לתת ונטולין כל 4 שעות, אם צריך.

 

[מאי261]

בנוסף לקצב הנשימות

בודקים מאמץ בנשימות. ניתן להבחין במאמץ באזור שבין הצלעות - אם כל פעם שהילד שואף נראה כאילו האזור שבין הצלעות נשאב כלפי פנים סימן שהוא מתאמץ וזה עוד מדד למצב לא תקין.