משקשקת
תמיד מקום העבודה שימש לי כעוגן. הדבר היציב היחידי בחיי. המקום היחידי שאני מחזיקה מעמד לתקופה ארוכה יחסית. אבל גם את זה, היום, יותר מחוזקת התעקשתי לשנות, ואחרי שלמדתי, במשך התקופה האחרונה, שאני כן שווה כן יכולה לעמוד בכוחות עצמי ולהשאר יציבה, החלטתי גם את ה"אי של יציבות" לשלוח לכל הרוחות ויצאתי לדרכי לבדי. סוף סוף, אחרי שנים שהרגשתי כבולה, סוף סוף, אני יכולה להגיד שאני עצמאית. המילה שזאתי שאני כל כך אוהבת... עצמאית!!! לא תלויה באף אחד, רק בעצמי וברצון/כשרון/יכולות/אקרובטיקה שלי!!! הרגשה אלוהית. בחיי!