גרושים ואבטלה

[מיקי 43]

נכונה גישתך מאחר

ואסור להכליל. יש חריגים ואלו הם החריגים שלא עומדים בהתנסויות ולאחר מכן הופכים לנפגעי נפש או מוחזרי ציוד אבל הם בהחלט אחוז קטן

 

[maof]

ממש אין צורך להתנצל ../images/Emo13.gif

יש כאלה שיראו את הקושי כאפשרות לגדילה וצמיחה ואחרים... יראו את הקושי כסיבה למסיבה וואלה אנחנו מסכנים סובלים, וכל העולם אישתו וגרושתו צריכים להבין אותנו ולגלות אמפטיה למצב שנכנסנו לתוכו. אבל מי אנחנו שנשפוט מי צודק ומי טועה...הרי נאמר כל אחד אוכל ת'תבשיל שהוא מבשל לעצמו. מעוף - בהזדהות מוחלטת

 

[יש ילדות זיגזג]

ועל כך אפשר לומר ש...

לא כל אחד יודע לבשל... יש כאלו שיודעים לבצע משימות על פי ההוראות מהספר, יש כאלו שיש להם חוש, ויש כאלו שמה שלא יעשו.. זה לא ייצא טוב. אלו האחרונים דיי מסכנים כשאתה מפיל עליהם את האימרה - "כל אחד אוכל ת'תבשיל שהוא מבשל לעצמו". לא עדיף להם לקנות אוכל מוכן?!

ואפרופו אימרות... יש גם אימרה שטוענת "מה שלא שובר אותך מחשל אותך". ואני מתקנת ואומרת ש... מה שלא שובר אותך עלול לרופף בך עוד בורג...

 

[maof]

ת'אמת...../images/Emo13.gif

ששרותי קטריינג נמצאים בשפע על...M הדרך

ממשיך בהזדהות

לימדו אותי לקחת איתי מפתח צינורות צמוד, בכדי לחזק ת'ברגים בפסים רופפים

כי נאמר..."להקדים תרופה לבורג רופף" מעוף

 

[הקוראת בתותים]

בסיס יציב

העבודה היתה הדבר הכי יציב בחיי. היא היתה העוגן, המענת, המקום היחיד שהרגשתי בו מוערכת, היא היתה המקום שאליו הולכים ושוקעים בתוכו כדי להרפות מכל תלאות היום. העבודה היתה המקום היחיד שלא חטף זעזוע. אי של שלווה בתוך כל הכאוס. היא היתה ההערכה שלי, היא היתה המצויינות שבי, היא היתה השאיפות שלי, היא היתה השורשים היחידים שנותרו תחת אדמה רעועההיא היתה המקום שבו חונקים את הדמעות וממשיכים הלאה, היא נתנה לי להבין שאפשר לתחם את היום ולא לשקוע 24/7 בכל הגיהנום הזה...

 

[חיוכים כתומים]

ועדיין

לא פעם אנו מקטרים על השיגרה, על המסגרת הקבועה שאנו קמים אליה מידי בוקר, או ערב אם תרצו...

 

[d a n i e l s 5]

כתבת כאן את כל האפשרויות

ואני רוצה לכתוב כאן...... שהפוסט החדש שלך שכתבת שם ...... שווה קריאה !!!!

 

[r o n35a]

הדרך שלי

לאחר הגירושין עברתי תקופה כלכלית קשה שנבעה מתוך משבר אובדן המשפחה. יצר ההשרדות חזק מכל ומהר מאוד מצאתי עצמי נלחם על מקורות הפרנסה. כעבור מספר חודשים יצאתי לדייטים ,מסיבות , בילויים . נגלה אלי עולם חדש ,עולם של ריגושים, חיזורים סקס מדהים, אבל ... זה בא על חשבון העבודה. קשה מאוד לצאת לבלות לעיתים תכופות עד השעות הקטנות של הבוקר ומייד לצאת לעבודה. זה מעייף, זה מתיש ופוגע בתפוקה ובפריון העבודה. מהר מאוד הבנתי כי אם אני רוצה להתפתח בעבודה ומבחינה כלכלית זה חייב לבוא מתוך מקום של שקט (זוגיות). ידעתי שעבורי זוגיות= יציבות , המשמעות של להפסיק את החיפושים , הפלירטוטים ולהתעסק כל כולך בהמשך היצירה והפיתוח. מאחל לך תמצא את דרכך בתוך מעגל העבודה במהירות

 

[שלי 9]

כמו שאני מכירה אותו מהכתובים לא

נראה לי שהעיצה הזאת תתפוס.. (מאוד ייתכן שאני טועה כי אני לא ממש מכירה אותו חוץ מלקרוא אותו בפורום

 

[t o t a l]

אכן

you know shit

 

[נפלאות השכחה]

פרנסה

איננה עבודה...אלו שדברים שונים אצלי... לפחות מהיום בו אחראי כלכלית ליותר מרק עצמי. אף פעם לא התקשתי למצוא עבודה,הרבה בגלל החינוך,כמו גם ההנאה שזו נותנת לי. פרנסה זה כבר ספור אחר...ומה שהתאים לי אישית כנווד ותיק קטן על הכתף,הספיק פחות כאיש לו אחריות...אינני מקשר בין מצב המזומנים שבבנק לאבר המתקשה והגבר שבי. לא סובל מכאלו עיוותים.לא חסיד של קישורים מזיקים,שלי לא תורמים.עושה מה שיכול,ואז עוד קצת, ויודע שמי שמוכן לעשות,ומהכל,יסתדר...אולי לא ברמת החיים לה כולנו שואפים,אבל בהחלט בידים שלנו. תסכול איננו תוצאה אוטומטית של מצב או סטטוס,תסכול הינו התרגום שאנשים מסוימים נותנים למצבים מסוימים.

 

[פברואר68]

נוגע ללב בהצלחה לך

 

[N D R]

גרושין, אבטלה ומה שמעבר

אפריל 2000: מחזיק בתפקיד בכיר. תופס אומץ ומתפטר לטובת ייזמות חדשה. יולי 2000 - כמו ביקוע גרעיני מתחילות להתפוצץ להן הבועות. הראשונה להתפוצץ היא הזוגיות. פתאום מוצא עצמי מחוץ לבית. השנייה בשרשרת היא הייזמות המתוכננת. בועת ההייטק נבקעת ומתחילה היסטריה. כל ההשקעות נעצרות והייזמות המתוכננת קורסת.מוצא עבודה זמנית אצל חבר. תחילת 2001 מתחיל המירוץ המטורף אחר תפקידי מפתח בשוק. למזלי, השוק עדיין מגיב ואני מצליח למצוא עבודה בתפקיד בכיר בחברה גדולה. מינו אותי כממונה על קבוצה גדולה של אנשי פיתוח שלכל אחד מחבריה יש אגו בשמיים, ואני מגיע למקום שכזה עם מטען כבד של מערכת גירושין. בין הנסיון לבסס מעמד במקום העבודה, חייב לפנות זמן למלחמות משפטיות מיותרות וזה ניכר על פני. מגיע לעבודה חיוור לאחר לילות ללא שינה ומתחיל לנקר בישיבות צוות. לפתע מתחיל להרגיש שהערכה צונחת. הפוליטיקות הפנימיות מזנקות עלי כמוצאות שלל רב. לאחר כחודשיים, מתחיל לספור את הסוף לקראת הפיטורין. עד לתפקיד זה, מעולם לא פוטרתי ותמיד הייתי מוערך. הפעם ידעתי שזה בא. ידעתי ולא יכולתי למנוע. הרגשתי שמחפשים אותי בפינות ורוב האנרגיות שלי היו מושקעות בפרטי שלי ולא נותרו לי כוחות להתגונן. את המכתב הגיש לי המנכ"ל. הגיש עם חיוך ואמר: אני מבין את מה שעובר עליך באישי, אבל לנו זה לא מתאים. כעסתי אבל בעיקר הבנתי. תחילת 2002, מובטל. לשכת אבטלה. נכנס לורטיגו מנטלי ומחפש בנרות עבודה כי חייב לנקות את הראש אבל אין סיכוי למצוא. מתחיל להפחית ציפיות ופונה לכל תפקיד אפשרי. כל פניותיי נענות בשלילה (אם בכלל עונים) ובמקביל, המערכה המשפטית מכבידה יותר ויותר. שלהי 2002, חסר כל אמצעים וגר אצל הורי. מרגיש נטול כוחות כמו ציפור הלכודה בכתם נפט דביק. חבר פונה אלי ומציע לי ליזום יחד. אני ממש לא בקטע. כל כך רחוק מהאנרגיות הנדרשות, כל כך לא נלהב. משום מה אמרתי לו "כן" אבל לא ממש האמנתי. גם אחרי ה"כן" חשבתי ש"לא" אבל החלטתי לנסות. סוף 2002, תקופה מחורבנת לייזמות. השוק כל כך פגוע מהתפוצצות בועת האינטרנט והמשקיעים אינם מאמינים בדבר ואני והשותף צריכים למכור. לא רק את הרעיון אנחנו צריכים למכור אלא בעיקר את עצמנו. למכור את עצמי בתקופה שכזו לא היה טרוויאלי אבל זה התחיל לעשות את השינוי. במקום להתחפר ביגוני, לבשתי רצינות מחוייכת לפני כל פגישת השקעה. כמו שעל המשקיעים זה עבד, גם עלי זה עבד. לקח זמן אבל לבסוף הצלחנו לשכנע משקיע לתת לנו צ'אנס. במקביל, תדמית בית המשפט כהיכל הצדק קורסת מול עיניי. לאט לאט לומד את עוצמתה של הנאיביות. לאט לאט מתחיל לפתח עור של פיל. קור רוח שלא הכרתי קודם. מפתח תכונות חדשות ככלי נשק במלחמה. 2003 - שנה של הישרדות. הייזמות שהקמנו הופכת לחברה אבל הכל הולך קשה. כל פרט טרוויאלי בא בהמון ייזע. כל הזמן התמודדות עם משברים. ופתאום מגלה עצמי משתמש באותם כלי הנשק שפיתחתי כתוצאה מההתמודדות שלי במערכה האישית. במקביל, מתחיל לבנות חיים חברתיים חדשים. נוצר משולש של חיי ילדים/חברה, עבודה על כרעי תרנגולת ומאבקי גירושין. השמיכה קצרה וכאשר מושך לכיוון אחד נפגעים שני האחרים. עומס גדול עלי אבל אני מדרבן את עצמי יותר ויותר ומושך השמיכה לכל הכיוונים בטירוף. אמצע 2003 - חותם על הסכם ומתגרש. בבת אחת משתחררים האזיקים המנטליים והפיננסיים. המשולש הופך באחת לנדנדה. חיי האישיים מול המשך ההשקעה במקום העבודה. וכך אני שכמהתי לחברה סביב התחלתי להשקיע יותר ויותר בחיי החברה, ומדי פעם הייתי רץ לצידה השני של הנדנדה לאזן. בפירוש שמתי דגש על הרוח מול האחריות לדאוג לעתיד. כך היה עד תחילת 2005 . 2005, מרגיש שזהו.הנדנדה נוטה חזק לכיוון אחד ואני חייב לחזור לשריין את עתידי. חייב את זה לעצמי, חייב לשותפי לעובדים שגייסתי ולמשקיעים בחברה. מוריד פרופיל חברתית ומתמקד בעבודה. העבודה שהתחילה מייזמות מקרטעת, הפכה לחברה שגדלה מרגע לרגע והייתה זקוקה לכל דקה שלי. ונעלמתי לחברים. בהתחלה עוד שמעתי הערות על שלא שומר על קשר אבל בהמשך גם זה דעך. הרגשתי רע אבל הרגשתי שאין ברירה. 2006 - מקום העבודה ממשיך להתפתח ולצבור תנופה. אמנם עדיין לא עבר את נקודת האלחזור אבל אני כבר דיי בטוח בהצלחתו. ואז מסתכל על הקצה השני של הנדנדה ושם לב שהשארתי את הקצה הזה יותר מדי זמן באוויר. אמצע 2006 - מתחיל להאציל סמכויות בעבודה ומחזיר את עצמי לעצמי. מתחיל לפנות מקום לחיי חברה ומרגיש שהנה אפשר להביא את הנדנדה הזו לאיזון. ספטמבר 2006 - בוקר אחד בתחילת החודש. יצאתי מהבית, שאפתי את אוויר הבוקר והבנתי שחזרתי לעצמי. ולך טוטאל, מאחל המון הצלחה.

 

[פברואר68]

מרגש לקרוא תצליח ושמור על עצמך למען

עצמך

 

[shani2]

ספטמבר 2006

זה רק בגלל שהילדה עברה את הבחינה !

 

[R a c h e li]

../images/Emo25.gif

ואיפה אני בכל הסיפור

ולדעתי אתה בדרך הנכונה....

 

[קצין וגנטלמן היחיד]

../images/Emo45.gif ולך NDR מאחל המון הצלחה..

 

[הנודניקית עם הקוקו]

../images/Emo13.gif

לילה/בוקר של היסטורי

 

[יערית]

אנדי../images/Emo140.gif

מדפיסה את מה שכתבת,יש מי שישמח לקרוא אותם. מקוה ששיחררת את עור הפיל שצימחת באין ברירה,היום יותר מתמיד כדאי ורצוי לחזור לשורשים

פוסט מרגש כתבת,אפקט הדומינו והתאוריה שבאה בעיקבותיו

 

[N D R]

תדעי שלעור פיל תמיד ניתן למצוא

שימוש. לא משנה מהיכן הוא צומח אלא היכן משתמשים בו. תאמיני לי שבמקומות הרגישים משתמש רק בעור גופי העדין